כבר בכניסה לביתה, השחקנית נצנת זננך מקונן מקבלת את פנינו בחיוך גדול בזמן שהיא אוחזת בתאומות שלה שהגיחו לאוויר העולם רק לפני שלושה שבועות. "תגידו שלום לאָמֵן ועדאלאין ולנסיה־מקונן", היא אומרת, "תראו איך הן אוהבות את השמש".

עד ללידתן של בנותיה היתה נצנת זננך מקונן, שחגגה השבוע יום הולדת ה־31, שחקנית עסוקה למדי. היא למדה ריקוד ומשחק בסמינר הקיבוצים ובברודוויי דאנס סנטר בניו־יורק, ובין תפקידיה הבולטים זכורה דמותה של שונית בסדרה "זגורי אימפריה" ומערכון ב"ארץ נהדרת" בנושא העדה האתיופית.

נצנת זננך מקונן | צילום: הרצל יוסף
המערכון שצולם לפני כארבע שנים, בצל מחאת העדה האתיופית שפרצה אז בגלל סרטון שבו נראו שוטרים מכים את החייל דמאס פיקדה, הופך בימים אלה שוב לאקטואלי.

"אני חושבת שאם הייתי עושה את המערכון הזה היום, הייתי משנה את העלילה שלו", היא אומרת. "במערכון הזה שיחקתי עם אסי כהן, אודי כגן וליאת הר לב, ומבחינתי זה היה להיות במגרש של הגדולים. אם אשווה את זה לעולם הספורט, זה כאילו שאני, השחקנית הקטנה, אשחק באותו מגרש עם ברצלונה. לא פחות מכך".

כמעט כמו חו"ל
זננך מקונן עלתה לארץ מאתיופיה בשנת 94', כשהיתה בת שש. אמהרית היא למדה בבית ובארץ למדה עברית. נוסף על כך היא דוברת אנגלית וספרדית שוטפת ומבינה פורטוגזית. "אצלנו בבית זה קיבוץ גלויות אחד גדול", היא צוחקת. "עם בן הזוג שלי שעלה מקולומביה אני מדברת ספרדית, ומעל שידת ההחתלה של הבנות יש את האלף־בית האמהרי".

עם עלייתה לארץ התגוררה המשפחה באזור המרכז, וכבר אז היו לזננך מקונן שאיפות להיות שחקנית. "הזיכרון הכי מוקדם שלי מעולם המשחק הוא כשאני ואחותי הגדולה היינו רואות 'היפים והאמיצים' ולאחר שהפרק היה נגמר הייתי הולכת לחדר ומשחקת את הסצנות. פעם הייתי משחקת את הסצנה המקורית ופעם בונה אותה לפי הדמיון שלי. מבחינתי, הרגשתי מגיל ממש צעיר שזה מה שאני רוצה לעשות", היא מספרת.

בתיכון למדה חמש יחידות תיאטרון ובצבא שירתה בתיאטרון צה"ל ושיחקה במחזה הנושא את שמה הפרטי - נצנת. "הפירוש של נצנת הוא 'עצמאות' באמהרית", היא מסבירה.

בשלוש השנים האחרונות זננך מקונן גרה בדימונה, שאליה הגיעה די במקרה. "לאחר הרבה שנים בארץ הרגשתי שאני רוצה לטוס לארצות הברית ולהתפתח שם כשחקנית. המעבר הזה התבשל לי בראש, אבל במקביל שיחקתי גם בהצגות בכל מיני תיאטראות בארץ. הגעתי לתיאטרון דימונה לשחק בהצגה בשם 'השושנה של הנסיך הקטן' והתאהבתי במקום", היא מספרת.

"מבחינתי, דימונה היא הכי קרובה לחו"ל - היא גם סוף העולם שמאלה וגם אני לא מכירה כאן אף אחד. מבחינת המשחק, עובדים כאן בקצב איטי יותר שהתאים לי. אני מאוד אוהבת בני אדם וחקר דמויות הוא תהליך מעניין".

לאהוב את סבטלנה
כשזננך מקונן מדברת על לחקור דמויות, אפשר להבין בין השורות שהיא מתכוונת לתפקיד הכי בולט שהיא גילמה עד כה - את דמותה של "סבטלנה", בהצגה הנושאת את אותו השם.

"במהלך ההצגה 'אשת השגריר' היתה תופרת בשם לנה שעזרה לנו עם התלבושות. לנוצ'קה המקסימה היא בחורה מאוד שונה בנוף הדימונאי. היא חיה במעין בועה משלה. היא מנהלת מתפרה קטנה וזאת הממלכה שלה. לשחקנים יש קטע כזה שכאשר הם נתקלים באדם מסוים, הם מצליחים להתאהב בדמות של אותו אדם.

"לכן הייתי מחקה אותה כל הזמן. יחד עם הבמאי אורי וידיסלבסקי שעובד בתיאטרון הרגשנו שאנחנו חייבים לכתוב הצגה שהדמות של לנוצ'קה תהיה הכוכבת בו. בדימונה יש אורח חיים די ברור של שמירת מסורת. כאשר נתקלים באנשים שהם יוצאים מהכלל, הם בולטים לעין יותר מבדרך כלל", היא מסבירה. "ההצגה עצמה נוצרה תוך כדי הליכות. כלומר, אורי הבמאי ואני, הלכנו הרבה ברגל ודיברנו על הדמויות, על הגירה, על קבלת האחר בארץ זרה, וככה פיתחנו את התסריט. אפשר לומר שהסיפור של סבטלנה הוא סיפור חייו של כל מהגר. השם עצמו הוא רק בשביל הסטריאוטיפ".

ההצגה, המוגדדת מופע אור־קולי מתקדם, מספרת את קורותיה של סבטלנה בארץ. "מהכרזת העצמאות, דרך מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים, ועד לאירועים מרכזיים בהווי הישראלי - הכל שזור בסיפור החיים שלה", מסבירה זננך מקונן.

בסופו של דבר, זוכה סבטלנה להדליק משואה ביום העצמאות, ומבחינת זננך מקונן, הדלקת המשואה היא חלומו של כל אזרח ישראלי. "מרתק אותי שגם משפחות שכולות, גם כאלה שירדו מהארץ ואנשים מהמון מגזרים שונים, חולמים לעמוד במעמד הדלקת משואה ביום העצמאות", היא אומרת, "זה רגע פורץ גבולות ומאחד בין כלל המגזרים".

סיפורה של מהגרת
זננך מקונן מספרת שלא פעם צופים פונים אליה בסוף ההצגה ומשתפים אותה בחוויותיהם. "כשניגשת אליך אשה רוסייה מבוגרת ואומרת לך בדמעות שהסיפור של סבטלנה הוא בדיוק הסיפור שלה, זה ממלא אותי בסיפוק. אני יודעת שאני בכיוון הנכון", היא אומרת בהתרגשות.

נצנת זננך מקונן מגלמת את סבטלנה | צילום: ארז בייקר

"יש לי אוסף של בבושקות שקיבלתי מאנשים שראו את ההצגה והעבירו לי למזכרת. פעם אפילו הופעתי בשער של עיתון 'וסטי' ועד היום אני לא יודעת מה כתבו עליי שם", היא צוחקת ומוסיפה, "אבל נחזור רגע לשיחה רצינית. אבא שלי כמהגר עדיין קורא עיתונים מאתיופיה ומשתמש בחישוב השעות המסורתי שלהם, ובן הזוג שלי איתן רואה ערוצי חדשות קולומביאניים למרות שהוא והמשפחה שלו חיים כאן בארץ".

את ובן זוגך מתכננים להינשא?
"אנחנו לגמרי חושבים על זה. אני גם רוצה שאמן ועדאלאין יהיו השושבינות שלנו. רצינו להביא ילדים כדי שתהיה לנו משפחה משלנו קודם כל. לאיתן יש משפחה כאן בארץ, באזור המרכז. השבוע זה בדיוק שלוש שנים להיכרות שלנו. היינו במסיבת סלסה והזמנתי אותו לרקוד, מאז אנחנו ביחד. הוא החיים שלי. זה היה בדיוק בתקופה שעברתי לדימונה והוא בא אחריי בעקבות האהבה ועבר לגור איתי כאן. אנחנו מאחדים כאן מגזרים על בסיס יום יומי".

לא יוצאת להפגין
ואולם, האיחוד בין המגזרים שזננך מקונן מדברת עליו, נפגע בשבועיים האחרונים בעקבות מותו של סלומון טקה ז"ל והמחאה שפרצה בעקבותיו. "אני לא רוצה להביע את עמדתי לגבי מה שהיה שם, כי אני לא במקום הזה", היא אומרת. "באותה נשימה אני אומר שאני לא חושבת שמישהו בעולם יכול ללמד יהודים מהי גזענות.

"אם יש עם בעולם שיכול לעשות בית ספר בנושא פגיעה מגזענות אלה היהודים לפני 70 שנה. ממש בעיצומן של המחאות בשבוע שעבר אמא שלי, שחיה בארצות הברית, הגיעה לארץ עם דודה שלי שגרה בנורבגיה. דיברנו על הנושא והמסקנה שאליה הגענו היא שבכל מדינה שאתה לא חלק אינטגרלי ממנה אתה תמיד תיחשב אורח. יש צורך למגר את תופעת הגזענות ולמצוא לה פתרונות", היא מסכמת.

"מצד אחד, אני שמחה שבעקבות גל המחאה האחרון יצאו לאור לא מעט סיפורים על גילויי גזענות שאולי יישנו משהו בחברה הישראלית. מצד שני, אני סולדת ברמה האישית מכל מה שקשור להפגנות. יש בזה את אפקט העדר שבו אנשים מתנהגים כחלק מעדר כלשהו. אני חושבת שהאלימות תיפסק אם כל אדם יפעל בשיקול דעת ובמחשבה על עצמו ועל בני משפחתו. אנחנו צריכים לעודד שיח תרבותי. אני לא מהטיפוסים שייצאו לרחוב להפגין. את ההפגנתיות שלי אני שומרת לבמה".

כשחקנית כהת עור מהפריפריה את מרגישה שקשה לך לקבל תפקידים?
"מבחינתי אין שוני בין צבע עור, מגורים בפריפריה או להיות אישה בסביבה של גברים. אני רואה את זה כעובדה קיימת בשטח ואיתה אני אתמודד. יש לא מעט תפקידים שצבע העור לא באמת משנה וזה הוכח בענק ב'סבטלנה'. מבחינתי, יש בונוס מאוד גדול בקטע הזה של לבוא מתרבות אחת, מצבע מסוים, ולהצליח להיכנס לדמות שהיא ממקום אחר, מצבע אחר ולהתחבר אליה ברמה שהשוני החיצוני נעלם לחלוטין. אני חושבת שאם רוסייה היתה משחקת את התפקיד של סבטלנה, אז זה היה מחמיץ את המטרה, אני חושבת שהביקורות היו נעות סביב הדיוק בפרטים. כאשר עושה את זה מישהי אחרת אנשים פתוחים להקשיב".

נלכדו ברשת
לדברי של זננך מקונן, הביקורת שאנשים מותחים, ובעיקר במרחבי הרשת, פרוצה לכל, ולרוב אינה המצב מקלה במילים. "השוק החופשי. לפני זמן מה שפטו ברשת את רותם סלע על הביקורת שהיא העבירה על המדיניות של בנימין נתניהו. זה שיעור גדול שאנחנו צריכים ללמוד ממנו", היא אומרת. "נכון שכיום הממשלות מדברות איתנו בעיקר דרך הרשתות החברתיות, אבל אולי הגיע הזמן שקצת נמתן את עצמנו, ניקח אוויר לפני שאנחנו יורים מילים במקלדת. אנשים צריכים להיות מודעים לכוח שיש להם בדיבור ולהיות יותר אחראים עליו".

נצנת זננך מקונן עם בן זוגה איתן והתאומות. משפחה | צילום: הרצל יוסף

גם בפרשה של המטפלת מראש העין החשודה בהתעללות בפעוטות, יש לדעתה של זננך מקונן לאמץ גישה מעודנת יותר. "כאמא צעירה אני רואה את הסרטון של הגננת מראש העין והלב שלי נקרע", היא אומרת בכאב. "היא עשתה מעשים נוראיים. כל שנייה שאתה צופה בזה אתה מקווה שזהו, זה הדבר האחרון שהיא עשתה. אבל זה ממשיך וממשיך. במציאות כיום הרשתות החברתית הן כמו כיכר העיר, ובדרך כלל בכיכר מחפשים לראות דם.

"יש לי תחביב לקרוא טוקבקים על דברים חמים שקורים כרגע בארץ. כמו שאמרתי, אני מאוד אוהבת לחקור אנשים וללמוד על בני אדם. במקרה הזה של הגננת התיאורים של מה שאנשים מאחלים לה הם לא פחות גרועים מהמעשים שהיא עשתה", היא אומרת.

"כאשר צפיתי בסרטונים, במקום מסוים ריחמתי עליה. היא הגיעה למקום מאוד חשוך בחיים האישיים שלה. כדי להתנהג בצורה כזו כלפי ילדים צריך להיות באפלה גדולה. אין פה שחור ולבן. ברמה השיקומית היא צריכה לעבור טיפול פסיכולוגי עמוק שיטפל בשריטה הזו שיש לה שגרמה לה להתנהג ככה. אני רואה את הכלא כמקום שאמור לשקם אותה ולא להיות רק העונש שלה עבור המעשים שהיא עשתה", היא אומרת ומחבקת את שתי בנותיה הקטנות.

יד אלוהים
זננך מקונן רואה באימהות הטרייה שלה זכות גדולה. "אני מרגישה פריבילגיה מטורפת לגדל שתי בנות מדהימות. כאילו יד אלוהים נגעה בי", היא אומרת בהתרגשות ומוסיפה, "מי שלא מסוגל ליהנות מהטוב והתום הזה הוא באמת מבחינתי פשוט אדם מסכן. התמודדות עם ילד היא מעין התמודדות עם עצמך, וכל הורה יגיד לך את זה. הילדים לא מדברים ואתה צריך להיות סבלני איתם ועם עצמך. עבדתי בעבר בגן ילדים, ולדעתי יש מקום למצלמות בכל גן. חשוב שהגננות ידעו שיש כל הזמן מי שמסתכל עליהן ובוחן את הצעדים שלהן".

השחקנית המוכשרת שנמצאת כרגע בחופשת לידה עסוקה בימים אלה בעיקר בטיפול בשתי בנותיה הקטנות, אבל החלומות שלה עדיין גדולים ונראה שהשאפתנות שלה לא תעצור אותה מלהגשים אותם. "החלום שלי הוא להקים תזמורת ענקית שמחברת בין תרבויות שונות במופע מוזיקלי. כמו שיש שפים שמשלבים מנות אוכל מכל מיני תרבויות בעולם, אני רוצה תזמורת כזו. קיבוץ גלויות כבר אמרנו, לא?", היא אומרת בחיוך.