הפרסום שעורר סערה. צילום מסך

הנפקת תעודות כשרות והעסקת משגיחי כשרות בענף המזון עוררה דיון סוער שהחל לאחר שהרבנות והמועצה הדתית בבאר שבע הפיצו באחרונה את רשימת בתי העסק בעיר שתעודת הכשרות נלקחה מהם. "יידע הציבור וייזהר ומהיום אין שום פיקוח ואחריות על העסקים הנ"ל", נאמר בלשון ההודעה.

בין העסקים ברשימה מופיעה מסעדת 'פלאפל רוניס' בשכונת נווה זאב שמוכרת בשרים על הגריל. בעל המסעדה, רוני בראמי, שפתח את המסעדה לפני כשנתיים, רתח מזעם כאשר גילה כי שם העסק שלו מתנוסס ברשימה. הוא ראה בפרסום ההודעה מעשה "שיימינג" שנועד לפגוע בעסקיו.

"מחודש אוגוסט הורידו לי את תעודת הכשרות בגלל שסירבתי לשלם למשגיח. הפסקתי לשלם לו כי החלטתי שאני לא משלם למשגיח שלא נמצא בעבודה שלו ולא עושה את העבודה שלו", מספר בראמי. "הוא בא כל יום בשעה חמש־חמש וחצי, פותח ארבעה מקררים, שואל 'מה שלומך, הכל בסדר?' הולך למאפיה ליד, חוזר, אומר 'להתראות' ובזאת הוא סיים את היום שלו".

כמה שילמת למשגיח הכשרות מדי חודש?
"בהתחלה רצה אלף שקל, אחרי זה אמר לי 800 שקל, אמרתי לו שמדובר בעסק חדש, אז הוא ביקש 500 שקל. אמרתי לו שהוא עובד של הרבנות, 'אז שהרבנות תשלם לך, מה אתה רוצה ממני?' והוא ענה לי ש'זה לא עובד ככה'".

ביקשנו לבדוק עם המועצה הדתית כיצד מתנהלת סוגיית הנפקת תעודות הכשרות והעסקת משגיחי כשרות בבתי עסק למזון. ראשית, במועצה הדתית מבהירים כי הם מחויבים על פי חוק לפרסם אחת לכמה זמן את רשימת בתי העסק שמחזיקים בתעודת כשרות, ומי לאו.

למעשה, בעל עסק שמעוניין בתעודת כשרות ובהשגחה, משלם אגרה שנתית בסך 517 שקל למועצה הדתית. כמו כן, בעל העסק חותם על הסכם עם משגיח כשרות, שלדברי המועצה הדתית, זהו הסכם שנחתם בנפרד בין בעל העסק למשגיח, ואין הם מעורבים בו.

המועצה הדתית נחשבת בגדר מפקחת הלכתית שרק שולחת את משגיח הכשרות לבית העסק המבקש להוציא תעודה מטעם המועצה. המשגיח אמור לבדוק את טיב המזון בבית העסק וגם לסייע לנפות קמח, חומוס, וכדומה.

"ויתרנו על התעודה"
בהסכם שנחתם בין בעל העסק למשגיח הכשרות מפורטים תנאי העסקה שהם בגדר יחסי עובד־מעביד. על עסקים קטנים המשגיח מקבל שכר של 800 שקל לחודש, ואם מדובר בעסקים גדולים, הסכומים יכולים להגיע אפילו ליותר משלושת אלפים שקל בחודש. בהתאם להסכם ההעסקה, המשגיח אמור לעבוד במשך שעות היום, כאשר הוא במעקב דרך אפליקציה של נוכחות.

רוני בראמי. "לא היה איזשהו מחדל בעסק, פשוט לא רציתי לשלם". צילום: הרצל יוסף

"הם אומרים שיש חוזה, אני לא חתמתי על שום חוזה מול אף גורם, לא מהרבנות ולא עם אותו משגיח", אומר בראמי בטון נחרץ, "הוא (המשגיח) רצה 500 שקל, אבל אמרתי לו שבגלל שאתה יהודי מאמין ואתה בא להשגיח כביכול, למרות שאתה לא עושה את העבודה, אמרתי לו שבחגים אתן לילדים שלך מתנה, 300-200 שקל, כאילו עושה את זה כמצווה, לא כמשכורת, כי אתה מבחינתי לא מועסק אצלי".

בשל סירובו של בראמי לשלם למשגיח הכשרות, המשגיח החליט להוריד את תעודת הכשרות מבית העסק שבבעלותו. "באוגוסט, הוא (המשגיח) החליט שהוא מוריד את התעודה, למרות ששילמתי 512 שקל אגרה לשנה מראש, חוקית אסור לו להוריד את זה, כי זו צריכה להיות החלטה של הרבנות הראשית".

"לא היה איזשהו מחדל בעסק, פשוט לא רציתי לשלם. וכשרציתי לקבל את התעודה חזרה, אמרו לי שאני צריך לשלם למשגיח את הכסף שמגיע לו. לא התווכחתי, השארתי את זה כך, לפני שבוע וחצי הועלה פוסט כנראה מטעם הרבנות ושם פרסמו את השם שלי עם עוד כמה בתי עסק", מספר בראמי את השתלשלות העניינים.

"האמת, הסתכלתי על התגובות (ברשתות החברתיות) וראיתי שהתגובות נגד הממסד ונגד ההחלטה הזאת, שהם בכלל מפרסמים ועושים שיימינג לעסקים. בנאדם שמחפש תעודת כשרות, שואל במקום, לא צריך לפרסם את זה, אבל ראיתי שהתגובות עושות את שלהן".

"ביום ראשון לאחר מכן אני ואשתי החלטנו שאנחנו מפרסמים פוסט בתגובה להודעת המועצה הדתית ובו אנחנו מסבירים למה ויתרנו על התעודה. לא שהם הורידו לנו, לא שהם מצאו בעיה חלילה אצלנו, פשוט אנחנו מסרבים לשלם למשגיח".

הפוסט שפרסם בראמי ברשתות החברתיות נתן את האות לפתיחת דיון סוער בעד ונגד תעודת כשרות, שכמצופה התלהט יתר על המידה. "אני חושב שצריך להפסיק את העניין הזה של משגיחי כשרות, בעל עסק צריך להצהיר שהוא נאמן כשרות ולדאוג שהמקום יהיה כשר. במיוחד במקרה שלי בו המשגיח לא ברר לי את הכרוב ואת הירק ולא עשה את עבודתו, אז למה אני צריך לשלם כסף, אם אני יכול לחסוך אותו? אנחנו נלחמים פה על כל שקל".

מונופול על כשרות
חלק מבתי העסק שהוסרה מהם תעודת הכשרות והופיעו ברשימה של המועצה הדתית לא היו מוכנים להתראיין לכתבה.

במועצה הדתית, לעומת זאת, אומרים כי תעודת הכשרות היא בחירה של בעל העסק ולא מדובר בצעד שנעשה בכפייה. העובדה, כך הם אומרים, שלמעלה מ־450 בתי עסק בענף המזון נמצאים תחת השגחה ויש להם תעודת כשרות אומרת דרשני.

אסף בן עטיה מ'גיגסי'. עם תעודת כשרות של הרבנות. צילום: שי שמואלי

באשר לפרסום ברבים של רשימת בתי עסק שלא נמצאים תחת השגחה, מסר הממונה על המועצה הדתית, שוקי דמרי, כי "המועצה הדתית פועלת על פי חוק שירותי הדת היהודיים, ומכיוון שכך, חלה עלינו כמועצה דתית החובה לפרסם את כל העסקים אשר נכנסים תחת השגחתנו, ומצד שני, לפרסם את העסקים אשר יוצאים מהשגחתנו מסיבות שונות. חלק מסיבות כשרות וחלק על פי בקשת בעל העסק".

סוגיית הכשרות בבתי עסק וההשגחה מעוררת לא פעם הדים ולא מעט בתי עסק יוצאים נגד "המונופול" של הרבנות והמועצה הדתית. ישנם כאלה שעושים זאת מבחינה ערכית־עקרונית ולא מוכנים להשלים עם המצב. ומנגד, ישנם בתי עסק בבאר שבע שבוחרים באלטרנטיבה אחרת ופועלים תחת השגחה ותעודה של מערך הכשרות של ארגון רבני 'צהר'.

אחד מהם הוא חיים אטיאס, בעל 'פיצה מחמצת בטאבון' בשכונה ד'. אטיאס חוזר להחלטת בג"צ שהתקבלה לפני שנים, אותה הוא מכנה "אומללה" אשר הבטיחה את מתן תעודות הכשרות לרבנות מקדמא דנא.

"המילה כשרות היא מילה של רבנות. מה זה אומר? קודם כל בג"צ זה לא בית דין גבוה לצדק, זה בית דין גבוה לצביעות, בלשון המעטה. בעצם אמרו לנו, שיש מצב של מונופול במדינה הזאת, ומונופול בדרך כלל זה הפתח הכי גדול לסיאוב, ואנחנו רואים את זה לגמרי ביום יום".

אטיאס מותח ביקורת קשה נגד המשגיחים והוא לא מוכן לשתף עימם פעולה. "אתה ישר קולט שמה שמעניין אותם (את המשגיחים), זה הטוב שלהם ולא הטוב שלך, חד משמעית, בהשוואה למשגיחים מ'צהר' שבאים לכאן. הם אנשים נעימי הליכות, אנשים ערכיים, הם התייעצו איתי כמה לקחת ממני, מה הסכום שלדעתי מתאים, הוא (המשגיח) עומד ומסתכל עליי שוטף ירקות ואומר לי 'אני יכול ללמוד ממך', אתה מכיר משגיח מהרבנות שיגיד דבר כזה?", תוהה אטיאס בקול.

חיים אטיאס. "מונופול זה פתח לסיאוב". צילום: הרצל יוסף

יש אלטרנטיבה
חיים אטיאס משלם מדי חודש 800 שקלים פלוס מע"מ למשגיח מטעם ארגון 'צהר', כאשר התשלום כולל גם את תעודת הכשרות, ותמורת התשלום הוא מקבל חשבונית.

העדר תעודת כשרות מהמועצה הדתית והרבנות לא גרם לפחות קליינטים להגיע לעסק?
"תתפלא, באים לפה אנשים דתיים, ולא מעט, והם אומרים לי שהם כל כך מעריכים את הצעד, ממש ככה, ואלה אנשים דתיים, שלא תחשוב חילונים שהם אנטי. אני חושב שהחברה הישראלית איבדה את הערכיות שלה, הפכנו לחברה של הייטק, הפכנו לחברה של כסף, ושכחנו שבדרך יש גם ערך, וזה בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים. אני מחפש את הערך, אני לא מחפש את הכסף, אני אהנה אם הכסף יבוא עם הערך, אבל לא זה מה שמכתיב לי את החיים".

לפיצה של חיים אטיאס מגיעים קליינטים מכל הגילאים, הם קונים את המוצר כי הם יודעים שהוא טוב, איכותי וטעים. התעודה התלויה על הקיר שמעידה על כשרות והשגחה מטעם ארגון 'צהר' היא לצורך בקרה מבחוץ שאטיאס מעוניין בה ורוצה בה.

ואילו נתן כהן, בעל מסעדת 'הבית התימני' בעיר העתיקה, בחר בדרך מקורית ומיוחדת להעביר את המסר ללקוחות באשר לכשרות ולהשגחה בבית העסק שלו. בכניסה מופיע הכיתוב הבא: "כשר בהשגחת הקב"ה, לקב"ה דרושים משגיחים אשר ישגיחו על המשגיחים, פרטים בשערי שמיים". כששאלנו את נתן מדוע בחר למחות בדרך זו, הוא השיב: "אני לא מאמין לרבנות".

נתן כהן. ויתר על תעודה. צילום: הרצל יוסף

חשיבות התעודה
'גיגסי ספורט בר' בבאר שבע קיים מזה ארבע שנים וחצי, ורק לפני שלושה חודשים החליטו לעבור להתנהל עם תעודת כשרות והשגחה. הבעלים, אסף בן עטיה, מספר על הצעד שעשו.

"להמון אנשים ההשגחה של הרבנות חשובה, הקנייה של הירק, הניקיון, הבשר, כל תהליכי העבודה, לפעמים גם אם מסעדה שומרת מאוד על הכשרות, עדיין עוד עין שתשגיח ותהיה אמונה על הציבור ותדאג לכשרות המקום".

יחד עם זאת, הוא אומר "אני לא שולל שאולי משגיח שפחות 'עבד' במקום מסוים, אבל תפקידו הוא בעיקר להשגיח, להשגיח שמה שאתם מכניסים לפה אכן כשר".
בן עטיה מדגיש כי "מאז שהפכנו את 'גיגסי' לכשר, ותמיד מכרנו כשר, הרגשנו עלייה משמעותית בכמות העבודה והמון לקוחות חדשים שלא הפסיקו לברך אותנו על התעודה".