סיון סגל. לא ויתרה למרות הקשיים. צילום: הרצל יוסף

חלום כמוס יש לה לסיון סגל, שחיינית בעלת צרכים מיוחדים, שאם לא יקרה איזה שינוי של הרגע האחרון, היא צפויה לייצג את ישראל בתחרות העולמית "ספיישל אולימפיקס" לספורטאים בעלי מוגבלויות, שתתקיים בתחילת חודש מרץ הקרוב באבו־דאבי במפרץ הפרסי.

"החלום שלי", היא אומרת ועיניה נוצצות, "הוא לזכות במקום הראשון במקצה שלי בתחרות הזו, לזכות במדליית הזהב, לעמוד על הפודיום ולשמוע את 'התקוה' כשדגל ישראל מועלה לראש התורן". עד אז עוד צריכה סיון סגל לעבוד קשה, להגביר את אימוניה ולהתכונן היטב לתחרות היוקרתית. סיפור חייה של סיון הוא בעצם סיפור על צעירה, שלא נותנת למגבלותיה להפריע לה במהלך חייה.

"ילדות לא קלה"
סיון סגל (33), בת קיבוץ כיסופים, מתגוררת בעשור האחרון במערך הדיור של עמותת "יחדיו" בבאר שבע, שמיועד לבוגרים בעלי מוגבלויות. סגל מוגדרת עם קשיי תפקוד והסתגלות ובעלת הפרעות קשב וריכוז. מזה עשר שנים היא מתחרה במסגרת תחרויות "ספיישל אולימפיקס".

לפני ארבע שנים היא ייצגה את ישראל בתחרות שחייה בינלאומית שהתקיימה בבלגיה וקטפה את המקום השני במקצה 50 מטר גב והוכתרה כסגנית אלופת אירופה בתחרות "ספיישל אולימפיקס". כיום היא מחזיקה בתואר של אלופת הארץ בשחיית חתירה, גב ופרפר למרחק 50 מטר. בדירתה היא מחזיקה בקרוב ל־80 מדליות, מרביתן מדליות זהב.

ה'רומן' שלה עם ענף השחייה החל עוד בגיל שש, כשהשתתפה בחוג שחייה בקיבוצה, אבל רק בהיותה בת 18 היא החליטה כי הייעוד שלה בחיים הוא להיות שחיינית.

ארוכה היתה דרכה ולא קלה עד שהתבייתה על השכשוך במימי הבריכה. בהיותה בת שלוש היא אובחנה כמי שסובלת מהפרעות קשב וריכוז. את המוגבלות הזו היא 'ירשה' מאביה המנוח, שגם הוא סבל בשעתו מאותן הפרעות, אך בתקופתו, כך מספרת סגל, הוא לא אובחן ככזה.

"הלקויות האלה", מספרת סיון, "הן אצלי מילדות. עשו לי אבחונים וגילו כי זו המוגבלות שלי. היתה לי ילדות לא קלה. למדתי במוסדות חינוך מיוחד מחוץ לקיבוץ, תחילה בבית ספר 'אילנות' בבאר שבע ואחר כך בבית הספר בשער הנגב. לא היה לי קל".

במה בעצם התבטאה המוגבלות שלך?
"הייתי מדברת המון, מטפסת על הקירות וסובלת מהפרעות קשב וריכוז. בגיל 12 הפסיקו לי את ה'ריטלין' למשך שש שנים ורק בשנים האחרונות החזירו לי את ה'ריטלין'. בשנים שלא לקחתי את התרופה, מצבי רק החמיר".

מתי נפל לך האסימון והחלטת להקדיש את עצמך לשחייה?
"אחותי שוחה הרבה שנים ורציתי לקפוץ למים ולנסות ולראות מה זה להיות שחיינית. נכנסתי לנבחרת ה'ספיישל אולימפיקס' באשכול והתחלתי להתאמן ברצינות. כבר 13 שנה אני עושה את זה. מתמידה באימונים ומשתתפת בתחרויות".

הכבוד כולו שלה
בין הקפיצות לבריכה, סגל עסוקה מאוד. אשתקד היא סיימה את לימודיה בתוכנית "בשביל לדעת" שיזמה אוניברסיטת בן גוריון בשיתוף עמותת "יחדיו", עיריית באר שבע ומשרד הרווחה, בה למדה כלכלה וניהול ומבוא לרפואה. מדובר בתוכנית לימודים מיוחדת בת חצי שנה, שמיועדת להעניק השכלה אקדמית לבעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים שגובשה במשותף על ידי אוניברסיטת בן גוריון ועמותת "יחדיו".

עם חברת הכנסת קארין אלהרר. צילום פרטי

ועם הנשיא רובי ריבלין. מאוד מרגש. צילום פרטי

מזה שש שנים עובדת סגל במשרדי עמותת "יחדיו" כפקידה. בתוקף תפקידה היא מבצעת לא רק עבודה פקידותית שגרתית, כי אם גם מבצעת שליחויות לעורכי דין, מוציאה הזמנות רכש, מבצעת הפקדות בבנקים. "אני בעצם פקידה רב גונית", היא מעידה על עצמה.

כאמור, סגל מתגוררת במערך הדיור של עמותת "יחדיו", בפיקוח ומימון משרד העבודה והרווחה, בשכונת נווה נוי בבאר שבע. את מגוריה היא חולקת יחד עם שלוש בנות ושני בנים. "זה סוג של קומונה, כמו קיבוץ קטן", היא מציינת בחיוך, "זה לא זר לי. אני מכירה את זה מהבית. ההתנהלות שלנו בדירה היא עצמאית לגמרי".

סגל מתמידה באימוני השחייה וכמובן מגבירה את הקצב לקראת התחרות העולמית באבו־דאבי. פעמיים בשבוע היא עושה את דרכה לאימונים בתל אביב ובקיבוץ משאבי שדה. "נותנים לי כאן חופש פעולה בכל מה שקשור לשחייה שלי", מדגישה סיון, "אני מצליחה לתמרן בין העבודה לבין אימוני השחייה".

בסוף השבוע שעבר רשמה סיון חוויה בפני עצמה, כאשר נפגשה עם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, כשאירח במשכנו את נבחרת ה"ספיישל אולימפיקס" הישראלית. "היה מאוד מרגש", היא מציינת, "כבוד גדול היה לנו להיפגש עם האזרח מספר אחת. זה לא קורה כל יום".

יש איזה חלום?
"ברור שהגשמתי את החלום להיות שחיינית תחרותית. כל המציאות הזו של להיות במסגרת של 'ספיישל אולימפיקס' היא הגשמת חלום. העמידה על הפודיום בתחרות העולמית באבו־דאבי זה חלום בפני עצמו. חוץ מזה אני חולמת להקים משפחה, להכיר בן זוג, להתחתן ולהביא ילדים ולהצליח בכל מה שאני עושה".