רק בשביל לקבל חיוך
קובי וענונו אוסף תרומות מבעלי עסקים ובזכותן הוא מצליח לספק מדי שבוע סלי מזון למשפחות מעוטות יכולת

מסביר לילדים שלא לכל אחד יש. קובי וענונו. צילום: הרצל יוסף

"אני אדם רגיש לאנשים, לא יכול לראות מישהו סובל וזה מה שמניע אותי, אני נהנה לעזור ונהנה לראות אנשים מחייכים", מעיד על עצמו קובי וענונו (39), נשוי ואב לשניים, המתגורר באופקים. הוא התחיל להתנדב כשנרתם לסייע לגייס כספים לילד מבאר־שבע שחלה בניוון שרירים. הפרסום בפייסבוק עשה את שלו והילד עבר את הניתוח בהצלחה.

מאז הוא ממשיך להתנדב, ולווענונו יש רשימה של בעלי עסקים קבועים שתורמים, ובזכות תרומתם הוא מספק מדי שבוע מזון לנזקקים. בעלי העסקים בוטחים בו ומאפשרים לו לקחת מה שהוא חפץ בו כי הם יודעים שהמטרה שלו היא להעניק לאנשים שאין להם. לקראת חג הפסח מארגן וענונו סלי מזון לנזקקים ומחלק אותם היישר לבתיהם.

"אני מתחבר לאנשים שאין להם. אני עושה לעיתים סיבוב עם הילדים שלי לאיסוף מוצרים למשפחות. הילדים שואלים אותי 'אבא, למה אתה עושה את זה?' ואני מסביר להם שלא לכל אחד יש, יש אנשים שלא עובדים", הוא מספר ומוסיף, "הילדים שלי נקשרו מאוד לאנשים הנזקקים ואפילו מפצירים בי שנבקר אותם. אני שומר על קשר עם משפחות מעוטות יכולת ואפילו דואג שיילכו להתפרנס ושתהיה להם עבודה".

המשמרת הצעירה
הילה גבאי וחבריה לגמ"ח "גרעין אביחי" של בני עקיבא יחלקו בחג הפסח הזה חבילות מזון ל־250 משפחות נזקקות

"לא ידעתי שיש אנשים שנמצאים במצב כלכלי כזה". הילה גבאי. צילום: הרצל יוסף

הילה גבאי (18), תלמידת י"ב באולפנת בני עקיבא "חן במדבר" בבאר־שבע, החלה להתנדב במסגרת לימודיה בבית הספר. כשהיתה תלמידת כיתה ז' התנדבה בפרויקט חונכות באהבה וליוותה ילדה יתומה. מדי שבוע גבאי נפגשה עם הילדה ועזרה לה.

בכיתה י' הצטרפה גבאי לתנועת הנוער בני עקיבא והתחילה להדריך בסניף בשכונת רמות בבאר־שבע. היא הדריכה תלמידי כיתה ג' ו־ד' ובמסגרת פעילות זו נחשפה לעבודת גמילות חסדים (גמ"ח). "הגמ"ח מטעם בני עקיבא הוקם לפני מספר שנים ונקרא 'גרעין אביחי' על שמו של אביחי לוי הי"ד שהיה מדריך ובדרך לסניף נרצח", היא מספרת.

כיום גבאי היא רכזת שטח של הגמ"ח ואיתה פועל צוות של 17 בני נוער, תלמידי כיתה י' עד י"ב. "בכל שבוע אנחנו מספקים מוצרי מזון למשפחות קבועות על מנת שיוכלו לקיים את עצמם לקראת סוף שבוע ולקראת החגים הגדולים", מספרת גבאי. "אנחנו מגדילים את היעד שלנו. כל החניכים של הסניף ביחד עם תושבי העיר מתגייסים כדי שנרים יחד את החלוקה הזאת".

לקראת ליל הסדר בני הנוער מתארגנים לחלק מזון לכ־250 משפחות. כל משפחה תקבל חבילת מזון בשווי של כ־500 שקל ותלושי קנייה.

מאיפה מגיע הרצון לתרום לזולת?
"מהחינוך שקיבלתי בבית שלי, מהאולפנה, מהסניף, וזה הולך איתי לכל מקום. עצם התפקיד גורם לך להתחבר לזה. לא ידעתי שיש אנשים שנמצאים במצב כלכלי כזה. צריך לשמור על פרופורציות ולדעת להעריך מה שיש".

"אנחנו מגדילים את היעד שלנו. כל החניכים של הסניף ביחד עם תושבי העיר מתגייסים כדי שנרים יחד את החלוקה הזאת"

"האדם מגיע לעולם כדי להועיל"
יאיר שושן מארגון החסד "נאיר", מספר שבכל שנה יש יותר ויותר אנשים המבקשים תרומות, והוא ומתנדבי הארגון מנסים לתת מענה לכולם

"ההצלחות נותנות לך המון כוח". יאיר שושן. צילום: הרצל יוסף

זה שמונה שנים יאיר שושן (35) עוסק בעשייה ציבורית ונחשב לאיש הדומיננטי בכל הקשור לגיוס תרומות וחלוקתן לנזקקים בבאר־שבע. תחת העמותה של הרב בצרי הוא וחבריו הקימו את ארגון החסד "נאיר" שמטרתו "להאיר בפינות חשוכות", לדברי המתנדבים.

השנה ידי המתנדבים עמוסות, ובמקביל, נעשים מאמצים כדי לדאוג לתרומות ולגייס תורמים. כדי לאפשר לנזקקים בחירה חופשית, העמותה מחלקת תלושי קנייה בסך 500 שקל שאותם מחלקים בעמותה בראשות הרב יוסף חיים בצרי. "רוב המשפחות מגיעות אל הרב בצרי ומקבלות את ברכת חג שמח ואת תלושי הקנייה. הכל באופן דיסקרטי לחלוטין", מספר שושן.

שושן מנהל את פרויקט גיוס הכספים ומנצח עליו. לצידו פועלים מאות מתנדבים המגייסים תרומות ממעגל החברים ובני המשפחה שלהם, בעיקר דרך הרשתות החברתיות.

על המספר ההולך וגדל של האנשים הזקוקים לסיוע אפשר ללמוד מכמות הפונים בשיחות טלפון המבקשים עזרה לקראת ערב החג. "אנחנו רושמים את כולם, אך גם מבהירים להם כי מתן תרומה תלויה בתרומות ולפי סדר ההרשמה", מסביר שושן. "אנחנו משתדלים מאוד לא להשיב אותם ריקם".

בכל שנה יש יותר ויותר אנשים המבקשים סיוע. מה המצב השנה?
"השנה אנחנו נתקלים באנשים שפעם הם עזרו והיום הם מתקשים לסיים את החודש".

מאין הרצון לעזור ולתת לזולת?
"מהרב בנימין בצרי ז"ל שהיה איש של נתינה, וכמובן בנו, הרב יוסף חיים בצרי יבל"א, שתמיד מזכירים לנו שהאדם מגיע לעולם כדי להועיל לאחר, וזה מה שלמדתי ולומד מהם. אני שואב את הכוחות מהם, ולמרות שהעבודה לא קלה כלל, הן לגייס את הכספים והן לשמוע את הקשיים, ההצלחות נותנות לך המון כוח וממלאות אותך בתחושה שמצאת את ייעודך".

לגעת באנשים
יוחאי פרץ מתנדב מאז היה נער. היום הוא מסייע לחיילים במסגרת האגודה למען החייל וגם לקשישים נזקקים

"אתה נחשף לאנשים ולכאב שלהם". יוחאי פרץ. צילום: הרצל יוסף

עבור יוחאי פרץ (38), מנהל פרויקטים במערכות מידע במרכז הרפואי אוניברסיטאי 'סורוקה', התנדבות היא דרך חיים. "זה משהו שהיה בי מאז ומתמיד", הוא מספר. "גדלתי על זה בבית - לתת למי שחסר".

את פעילותו החברתית התחיל פרץ כשהיה בן 13 והצטרף לתנועת הצופים בבאר־שבע. "היינו מבקרים בבתים של אנשים מבוגרים שמתגוררים לבד, סייענו לנוער בסיכון, חילקנו מזון ועוד פעילויות", הוא נזכר.

היום פרץ מתנדב באגודה למען החייל בבאר־שבע בראשותה של הפעילה ציפורה חלפון שאותה מכנה פרץ "הלב והנשמה" של הפרויקט. "במסגרת הזו אנחנו עורכים ביקורים אצל חיילים בודדים, אוספים מצרכים לחיילים בודדים בהתאם לצורך. אנחנו גם מסייעים לקשישים נזקקים ולא רק במוצרי מזון ומוצרים אחרים, אלא לפעמים יש אדם שהתייאש מהרשויות ולא יודע לכתוב מכתב לגורמים הרלוונטיים, אז גם בזה אני מסייע להם".

שיא הפעילות של פרץ ושל המתנדבים האחרים היא בתקופות שלפני החגים. "בפסח וראש השנה אנחנו נכנסים להילוך גבוה, מחלקים מזון כדי שלא יחסר לאיש ומגייסים כספים ותרומות למטרה זו".

מה ההתנדבות נותנת לך?
"קודם כל זה נותן סיפוק. אתה נוגע בכל כך הרבה אנשים ונחשף לכל כך הרבה אנשים ולכאב שלהם. זה ממלא אותך ונותן דחיפה ומוטיבציה להמשיך בפעילות ובסיוע ככל שניתן וככל שהציבור נענה לתרומות".

ההתנדבות עוברת במשפחה
ירון סמימי מנתיבות מפעיל את עמוד הפייסבוק "צריכים משהו נתיבות" ומצהיר שאת הרצון לעזור לנזקקים ירש מהוריו

ירון סמימי. מתנדב מאז שהוא מכיר את עצמו. צילום: הרצל יוסף

התנדבות וסיוע לנזקקים הם בדי.אן.איי של ירון סמימי, ועם השנים הם הפכו לחלק בלתי נפרד מסדר היום האישי שלו. הסיפוק שהוא חש כשהוא תורם לאחרים הם עבורו עולם ומלואו, ואין יותר מאושר ממנו כשהוא מצליח להעלות חיוך על שפתותיהם של חסרי ישע. "הפעילות החברתית שלי מתחילה מאז שאני מכיר את עצמי", הוא אומר.

סמימי (36), נשוי ואב לארבעה ילדים, מתגורר בנתיבות. זה שמונה שנים הוא מנהל קשרי קהילה בעמותת 'אלווין ישראל' - עמותה המשלבת אנשים עם מוגבלויות בכל הארץ. נוסף על כך הוא נבחר בבחירות האחרונות לחבר מועצת העירייה.

הוא החל להתנדב בקהילה כשהיה בן 14 והצטרף לתנועת הנוער בני עקיבא. "אני זוכר שסייענו לקשישים וניצולי שואה וגם למשפחות נזקקות", הוא מספר. "ערכנו אירועים חברתיים, חילקנו מוצרים, עשינו ניקיון בבתים לפני החגים, ותמיד היינו אוזן קשבת לאלה שהיו זקוקים לנו".

אחרי השירות הצבאי התחיל סמימי ללמוד תואר ראשון במינהל ומדיניות ציבורית, לימודים שהרחיבו את האופקים שלו בכל הנושא של תרומה לחברה וגיוס תושבים לפעילויות חברתיות.

היום הוא וחבריו מפעילים את קבוצת הפייסבוק "צריכים משהו נתיבות" שחברים בה 23 אלף תושבים מנתיבות והסביבה. מפעילי העמוד מנתבים את הסיוע ומגיעים כמעט לכל בית שזקוק לתמיכה. "קבוצת הפייסבוק היא למעשה החמ"ל שלנו שמרכז את רשימת האנשים ואליהם אנחנו שולחים מתנדבים", מסביר סמימי.

מהיכן הרצון שלך לתרום לאחרים?
"מהבית. גדלתי בבית שכולו נתינה לזולת. אבא ואמא תמיד קשובים לרחשי הלב של הקהילה שלהם, אז זה בא מההורים שלי".

בימים אלה שלפני חג הפסח סמימי וחבריו המתנדבים מחלקים מוצרי מזון וכולם מגויסים למשימה כדי שכולם יוכלו לשמוח ולחייך בעת קריאת ההגדה. סמימי מבקש לומר לסיום שהוא מסייע גם לתושבים מיעוטי יכולת למצוא תעסוקה. "התפיסה שלי היא שאדם עובד לא הופך לנזקק והוא יוצא מהמעגל הזה בכוחות עצמו".