חדר המיון של סורוקה. הרופאים מתרוצצים בין מטופל אחד לשני. צילום: הרצל יוסף

אם למישהו היה ספק בכך, החורף כבר כאן ובגדול, חדרי המיון והמחלקות הפנימיות בבתי החולים ברחבי הארץ מתפקעים מחולים. הרופאים והמתמחים קורסים תחת עומס של משמרות ארוכות והמטופלים ובני משפחותיהם מתבקשים להתאזר בסבלנות.

יום שני בשעה 12:00 בצהריים בחדר המיון במרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה בבאר שבע, ידיהם של צוות הרופאים והאחיות עמוסי עבודה, התפוסה מלאה וזה נחשב לעוד יום שגרתי בעבודה.

במרחב המיון אנחנו פוגשים את סימונה יוסף ליד מיטת אמה שסובלת מאלרגיה וממחלות כרוניות של לחץ דם וסוכרת. "תוך שעתיים אמא קיבלה טיפול", מספרת יוסף, "הצוות ממש חבל על הזמן, אני רואה שהם עובדים בלחץ נוראי, אבל מיד התייחסו אלינו וקיבלו אותנו והיו קשובים".

על אף שהיא נאלצה להמתין שעתיים וחצי, היא לא רואה בזה סוף העולם, לדבריה, זה זמן המתנה סביר, בייחוד כשמדובר בחדר מיון שקולט חולים באופן שוטף ללא הפסקה. ההמתנה המייגעת היא לתוצאות הבדיקות. "עד שמתקבלות התשובות לוקח קצת זמן וזה באמת מתסכל".

עומדים בעומס?
תמיד אומרים שהחורף יותר קשה מהקיץ, בגלל מחלות שמתיישבות לנו בדרכי הנשימה, אולם בפועל, תתפלאו לשמוע שכמות הפונים לחדר המיון היא קבועה. מדובר ב־144 אלף פונים בשנה, מספר עצום שמותיר הרחק מאחור בתי חולים אחרים בארץ.

ד"ר דן שוורצפוקס. "הטיפול לא מתארך באופן מהותי". צילום: הרצל יוסף

"בחורף, התחלואה היא יותר קשה, אנשים מגיעים עם מחלות יותר מורכבות", מספר ד"ר דן שוורצפוקס, סגן מנהל בית החולים ומנהל מיון פנימי ואמבולטורי, ומוסיף כי "מחלת השפעת ומחלות הריאה פוגעות במערכת הנשימה וזה מביא לעומס תחלואה הרבה יותר גדול, ולכן תמיד מדברים על החורף, אבל בפועל מבחינת מספרים, כמות החולים הממוצעת ביום רגיל עומדת על 450 חולים. אתמול טיפלנו ב־500 חולים".

העומס יוצר מצוקת אשפוז בבית החולים, מה שגורם לטיפול להתארך יתר על המידה?
"הטיפול לא מתארך באופן מהותי יותר, אנחנו ערוכים פה מבחינת הצוות, יש לנו מספיק עובדים בסך הכל, וברוב השעות אנחנו מצליחים להתמודד עם מה שנכנס. אין ספק שככל שיותר עמוס, יותר קשה, יותר קשה לשמור על קשב".

את ד"ר שוורצפוקס פגשנו בעמדה של צוות הרופאים והאחיות שמאוישת כל הזמן, בראשם רופא בכיר שמשגיח ומפקח על כל מי שמגיע למיון - הדבר נועד למנוע מצב שחולה מגיע ואיש לא יודע עליו כלום, ושיקבל את הטיפול הראשוני במהירות האפשרית. ברשימת החולים שמעודכנת במחשב, שולפים לנו את רשימת החולים שנקלטו במיון. מהרשימה עולה, כי החולה ששוהה הכי הרבה זמן בחדר המיון נמצא מטופל מזה שש שעות.

"הסיטואציה שמתוארת במרכז הארץ של חולים שנמצאים 30 שעות במיון לא קיימת בסורוקה", אומר ד"ר שוורצפוקס באופן נחרץ. "צריך לומר גם ביושר, שישנם לא מעט חולים שמגיעים למיון חסרי סבלנות, אולי מחוסר ודאות, לחצים, וכדומה. אחד החולים טען כי הוא נמצא שמונה שעות במיון ואף אחד לא ראה אותו. בפועל, הסתבר שהוא נמצא 20 דקות בלבד וגם ראו אותו ודיברו איתו. ככה אנשים מרגישים ואנחנו מבינים אותם", אומר ד"ר שוורצפוקס.

מכת השפעת
למעשה, המיון נחלק למספר תתי מיון: לחדר המיון האורטופדי מגיעים מטופלים הסובלים מנקע, שברים, וכדומה. מיון כירורגי מטפל באנשים עם חבלות, חתכים, אפנדציט, דלקת בכיס המרה ומחלות אחרות.

המיון הפנימי נחשב למיון העמוס ביותר בבית החולים ואליו מגיעים מרבית החולים, הוא מטפל בכ־77 אלף מתוף 144 אלף הפונים מדי שנה, רובם אנשים מבוגרים, חולי סרטן, מחלות ריאה קשות, אי ספיקת לב, התקפי לב, וכדומה.

עליה משמעותית בתחלואת שפעת בשבועות האחרונים. צילום: הרצל יוסף

בבית החולים מציינים כי בשבועיים־שלושה האחרונים הורגשה עלייה משמעותית בכמות התחלואה של מחלת השפעת, כאשר ביום אחד הגיעו 520 איש לחדר המיון. במצב שכזה, באופן טבעי עולה כמות האשפוזים בבית החולים.

"היום זהו לא יום קל, עמוס פה מהבוקר ואנחנו נמצאים תחת מתקפה כזאת, מגיעים הרבה אנשים אבל מטפלים. מיון הוא סוג של מטחנה, נכנסים חולים ויוצאים אחר כך המאושפזים, חלק הולכים הביתה, חלק מתאשפזים. כמובן כשיש שפעת, יותר עמוס ויותר קשה, על כל המשמעויות שלו", מספר בגילוי לב ד"ר שוורצפוקס.

בעודנו מסיירים בין חדרי המיון השונים, אנחנו פוגשים חולים שוכבים במיטות במסדרונות בית החולים, אחרים נלקחים לבדיקות ולהמשך טיפול. החולים מאושפזים בחדרי מחיצות מאחורי פרגוד, כך שהבדיקות מתבצעות באופן מוצנע.

באחת המחיצות, אנחנו פוגשים בזהבה אביסידריס שיושבת ליד מיטת אמה ביחד עם בני המשפחה. הם ממתינים להמשך טיפול והחלטה לאן לאשפז אותה. האם בת ה־78 חולת דיאליזה ומחלות רקע אחרות נמצאת במיון מזה שלוש שעות.
אביסידריס ובני משפחתה מתנגדים שאמם תאושפז במחלקה הפנימית.

"בגלל מורכבות המחלות שהיא חולה בהן, אנחנו לא רוצים שהמצב שלה ידרדר, היא חולת דיאליזה ומן הראוי שתתאשפז במחלקה הנפרולוגית, כך היא תהיה חשופה לכמה שפחות מחלות כי גם ככה המערכת החיסונית שלה לא בריאה".
אביסידריס שמגיעה לעיתים תכופות לבית החולים ביחד עם אמה, מספרת כי זמן ההמתנה לטיפול היה סביר יותר בהשוואה לפעמים קודמות בהם התהליך היה ארוך יותר. "היו ימים שזמני ההמתנה היו די מיותרים", היא אומרת באיפוק.

סימונה יוסף. "אני רואה שהם עובדים בלחץ נוראי". צילום: הרצל יוסף

"מפחית התנגדויות"
ההמולה במסדרונות בית החולים, הלחץ הרב לו נתונים הרופאים וצוות האחיות לצד ההמתנה המורטת עצבים להמשך טיפול ותוצאות הבדיקות של המטופלים הופכים את חדר המיון ל"סיר לחץ", מה שגורם לא פעם לחוסר שקט מצד המטופלים ובני משפחותיהם שמשתוקקים לדעת מה יעלה בגורלם.

אנשי הצוות הרפואי מוצאים את עצמם נבחנים תחת זכוכית מגדלת של המטופלים ונדרשים באותה עת להעניק טיפול רפואי ולספק תשובות למספר חולים במקביל. הרי אף אחד מהחולים לא רוצה להיות "הזקנה מהמסדרון".

על מנת להקל על המטופלים ולייעל את המערכת, בסורוקה יזמו שירות ייחודי שלא היה קיים בבתי חולים אחרים בארץ, מדובר בהודעות SMS שנשלחות למטופלים במיון. מהרגע שהמטופל פותח תיק במזכירות, הוא מקבל לנייד האישי שלו ובהסכמתו, הודעות שמעדכנות אותו על שלבי הטיפול והתהליך שצפוי לו ומתקיים במיון.

השיטה הזו קיימת מזה שלוש שנים והיא נועדה להקל על המטופלים ולהפחית מצבים של חוסר ודאות לגבי המשך הטיפול. נוסח המסר שמועבר לנייד הוא כזה: 'ברוכים הבאים למיון, האחות שמטפלת בך היא... כרגע הגיעו תוצאות בדיקת הדם... עוד מעט יקראו לך...', וכו'.

"זה מצמצם את אי הוודאות, זה מפחית התנגדויות. אנו עושים זאת באופן יזום כי בסך הכל שאתה מגיע למיון, אתה תמיד רוצה לדעת מה קורה עכשיו. 'מה עם הבדיקות שלי?', תוהים לא פעם המטופלים", מסביר ד"ר שוורצפוקס.

במהלך שהותנו בבית החולים לא נתקלנו בחולים שלא טופלו, אמנם העומסים מורגשים היטב והצוותים הרפואיים עובדים בלחץ אדיר ומסביב לשעון, אך סגן מנהל בית החולים מבקש להשיב על הטענות כי בבתי החולים ממתינים שעות לקבלת טיפול ואומר: "במיון בארץ לא מחכים שלוש שעות במיון, במיון בארץ מטפלים שלוש שעות", וזה כל ההבדל לדבריו.

אף אחד מהחולים לא רוצה להיות "הזקנה מהמסדרון". צילום: הרצל יוסף

"עושים מעל ומעבר"
אנו ממשיכים לסייר בחדרי המיון ומגיעים למיון הכירורגי המטפל בעיקר בנפגעי תאונות דרכים ונפגעי טראומות. למיון הכירורגי מגיעים כ־100 איש ביממה. כשביקשנו לדעת האם העובדה שהמיון הכירורגי נמצא באותו מרחב עם המיון הפנימי והאורטופדי לא מפריע למהלך העבודה, ד"ר צחי סלוצקי, רופא מומחה במחלקה הכירורגית, אומר כי ההיפך הוא הנכון. "המטרה שלנו היום היא לאחד את המיונים האלה, לבטל את העניין של אגפים כירורגי ופנימי".

ימי העומסים במיון הכירורגי מוכרים היטב לצוות הרופאים, כך למשל, ימי שישי וראשון מוגדרים כימים שמגיעים יותר חולים ובהתאם לכך נערך הצוות במחלקה מבחינת כוח אדם.

"לכאן מגיעים חולים מבתי חולים אחרים בארץ, כגון 'ברזילי' ו'יוספטל', כל נפגעי תאונות הדרכים מהערבה מגיעים למיון הכירורגי, גם חולים הזקוקים לטיפול נוירוכירורגי כמו דימומים במוח, מגיעים לפה בשל העובדה שאין מקום אחר באזור הנגב שאליו אפשר להפנות אליו את החולים הללו", אומר ד"ר סלוצקי.

ד"ר צחי סלוצקי. "מגיעים לפה בשל העובדה שאין מקום אחר באזור הנגב שאליו אפשר להפנות אליו". צילום: הרצל יוסף

רק כדי לסבר את האוזן, במיון הכירורגי טופלו בשנת 2018 כ־40 אלף חולים. חדר מיון נוסף שזוכה לשם "מיון מהלכים" מקבל אליו חולים שמגיעים לבית החולים עם תסמינים של חום גבוה, סחרחורות, כאבים בחזה וכו', אותם חולים להבדיל מאגפים אחרים, לא זקוקים למיטת אישפוז והם נחשבים לעצמאיים יותר. "הבעיה פחות דחופה", כהגדרת הרופאים.

"מיון מהלכים" עובד מדי יום החל מהשעה שמונה בבוקר עד 11 בלילה, ופה זה המקום היחידי בכל בית החולים, שתמיד תמצאו בו רופא מומחה. "במיון הפנימי תוכל למצוא מתמחים וסטז'ארים, ב'מיון מהלכים' יושבים רופאים מומחים", כך אומרים לנו.

לא כל חולה או מלווה הסכים להיחשף, חלקם סירבו לדבר איתנו וביקשו שלא להתראיין. שלא לייחוס, אמר אחד המטופלים: "אף אחד לא אוהב להגיע לבית החולים, הצוות הרפואי עושה באמת מעל ומעבר, אבל לפעמים זמן ההמתנה ואי הוודאות פשוט מכניס אותך ללחץ, לא תמיד יש לך סבלנות להמתין, מלחיץ שמגיעים אנשים מתאונות דרכים, ואתה רק רוצה לברוח, אבל אני חושב שצריך לגבות את הצוות הרפואי. הם פשוט כורעים תחת הנטל".

מדי שנה, עם בוא החורף, מורגש עומס רב במסדרונות בית החולים והמתח בין החולים לצוות הרפואי רק גובר. הפתרון לבעיית העומסים נשמע פשוט: עוד רופאים, עוד אחיות ועוד מיטות אשפוז. במילים אחרות: עוד הרבה כסף, וזה כבר מסבך את העניינים.

"פערי הבריאות בין המרכז לנגב עולים בחיי אדם"
חה"כ מאיר כהן, יו"ר ועדת המשנה לצמצום פערי הבריאות בדרום, קורא לסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, להגדיל את תקציב בית החולים סורוקה לכ־300 מיליון שקל לשנה בשל היותו בית החולים היחיד בנגב.

חה"כ מאיר כהן. "זה לא יכול להימשך כך". צילום: שי שמואלי

"מצב הבריאות בארץ בכי רע, מצב הבריאות בדרום קשה עוד יותר והעסק לא מתפרק רק הודות לאנשים הטובים שנמצאים במערכת ועושים את עבודתם עם המון נשמה יתרה. פערי הבריאות בין המרכז לנגב, עצומים והם עולים בחיי אדם".

"בוועדה אותה ניהלתי, פגשתי עשרות מתושבי הנגב, אני מזכיר רק חלק מהממצאים הקשים, ביניהם זמן המתנה של שלושה עשר חודשים לקלינאי תקשורת לילד עם קושי בדיבור, המתנה של שנה ויותר לרופא מומחה בבדיקה שעשויה להציל חיים", אומר ח"כ מאיר כהן, יו"ר ועדת המשנה לצמצום פערי הבריאות בדרום, שהגיש לפני כחודש ימים את מסקנות הוועדה לסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן.

לדברי כהן, אחד הנושאים החשובים ביותר שיש לקדם בתחום הבריאות בדרום, קשור בבית החולים סורוקה. "מאחר שמדובר בבית חולים ששייך ל'כללית', הוא מתוקצב ברמה נמוכה מאוד. משרד הבריאות מתקצב את כל בתי החולים שאינם ממשלתיים בסכום מגוחך של 200 מיליון שקל, בעוד בתי החולים הממשלתיים, שחלקם הגדול במרכז הארץ, מקבלים מדי שנה שלושה מיליארד שקל".

"משרד הבריאות צריך לשנות את הגישה ביחסו לבית החולים סורוקה מתוך הבנה שמדובר בבית החולים היחיד בנגב. ולכן, הוא צריך לקבל תקצוב נפרד ומשמעותי של כ־300 מיליון שקל לשנה".

סורוקה. "משרד הבריאות צריך לשנות גישה ולתקצב את סורוקה כמו בית חולים ממשלתי". צילום: הרצל יוסף

כהן אומר בזעם כי לא יתכן שיש בסורוקה מכשור לבדיקות מתקדמות שבשל חוסר תקציב, עומדים לרשות הציבור חצי יום, במקום לעבוד 24/7 ובכך להוריד את העומס ולקצר את התורים הבלתי נגמרים.

"בית החולים סורוקה חייב לקבל תעדוף תקציבי, הוא עומד בגפו וצריך לשרת מאות אלפי אזרחיות ואזרחים. בסופו של יום, יש חדר מיון אחד שאליו כל מאות האלפים מתנקזים, זה לא יכול להימשך כך".

חה"כ כהן לא תולה תקוות בבית החולים החדש המתוכנן לקום, הוא מעריך כי צעד זה ייקח לפחות עוד שמונה שנים ועד אז, תושבי הנגב צריכים פתרונות זמינים כאן ועכשיו.