רונן כהן ליד ביתו. "רק בגלל שאנחנו מתגוררים כמה מאות מטרים מעבר לטווח השבעה ק"מ, אנחנו לא זוכים למיגון ולהטבות". צילום פרטי

בצהרי יום ראשון, לפני כשלושה שבועות, בעיצומו של סבב הלחימה האחרון, נחתה רקטת קסאם שנורתה מרצועת עזה סמוך לחממת עגבניות של רונן כהן, תושב מושב אוהד במועצה האזורית אשכול. עובד זר, אזרח תאילנדי, שעבד אותה שעה בחממה, נפצע קשה מרסיסי הרקטה, בטרם הספיק לתפוס מחסה.

פציעתו של העובד התאילנדי העלתה שוב לסדר היום את סוגיית חוסר המיגון של תושבי עוטף עזה, המתגוררים מעבר לטווח שבעת הק"מ, עליו החליטה בשעתו הממשלה שעל המדינה למגן את כל בתי המגורים ביישובים הממוקמים עד מרחק של שבעה ק"מ מגדר המערכת עם רצועת עזה. בהמשך שודרגה אותה החלטה והוחלט למגן את מוסדות החינוך באזור הממוקמים עד טווח של 15 ק"מ מגדר המערכת.

המציאות בשטח מצביעה על כך, ששבעה יישובים במועצה האזורית אשכול, המרוחקים יותר משבעה ק"מ מגדר המערכת עם רצועת עזה, גם אם המרחק מתבטא במאות מטרים בלבד, אינם זוכים למיגון, אין בהם מרחבים מוגנים, אין מיגוניות בשטחים החקלאיים, וכל שנותר לתושבים הוא להתפלל לנס, שחס וחלילה לא יהיו פגיעות בנפש. מדובר ביישובים אוהד, שדה ניצן, תלמי אליהו, צוחר, צאלים, גבולות ואורים.

"כל הסיפור הזה", אומר רונן כהן (48), חקלאי ותיק שמגדל עגבניות ופלפלים, "הוא אבסורדי לחלוטין. פשוט לא הגיוני. בסבב האחרון רוב הנפילות היו בשטחים שמעבר לטווח שבעה הק"מ. אצלי נפלה רקטה בתוך החממה. אין מיגוניות בשטח ואני גם לא זכאי לפיצויים על נזקים מאחר ואני לא בטווח עליו החליטה הממשלה".

"מופלים לרעה"
150 מטר בלבד מפרידים בין תושבי מושב אוהד, בו מתגורר כהן, לבין הזכאות למיגון ולהטבות שונות מטעם המדינה. "התחושה היא קשה ביותר", מציין כהן, "אנחנו באותה מועצה אזורית, הילדים שלנו מתחנכים באותו בית ספר ורק בגלל שאנחנו מתגוררים כמה מאות מטרים מעבר לטווח השבעה ק"מ, אנחנו לא זוכים מהמדינה למיגון ולהטבות. אנחנו פשוט מופלים לרעה, מרגישים כמו בנים חורגים. זה מטורף. להיות בלי מיגון זה פשוט סיוט. בית ללא מיגון הופך למעשה למלכודת מוות לכולנו".

כהן לא לבד בסיפור הזה. גם ביישובים המרוחקים יותר, השייכים למועצת אשכול וכביכול מוגדרים כ'עוטף עזה רבתי', התחושה דומה. "מאז שהתקבלה אותה החלטת ממשלה", מציינת תושבת אחד הקיבוצים שאינם ממוגנים, "המציאות הביטחונית השתנתה. טווח האש מרצועת עזה גדל, יכולות הירי של ארגוני הטרור השתפרו והרקטות עוברות כבר מזמן את הטווח עליו החליטה הממשלה".

"כל מה שקורה כאן בעת שנשמעת אזעקה, זה פשוט טירוף. אין לנו ממ"דים וגם זמן ההתראה לרוץ למקלט הוא בדיחה. איך אפשר לרוץ למקלט השכונתי עם ילדים קטנים באמצע הלילה בתוך 30 שניות? כל מה שנותר לנו זה להסתופף במסדרון ולקוות לנס ולסמוך על בורא עולם".

ראש המועצה האזורית אשכול, גדי ירקוני, אומר כי "נושא המיגון של כל יישובי המועצה נמצא בסדר היום של המועצה עוד מלפני סבב השנה האחרונה. כל הניסיונות שלנו מול משרדי הממשלה, ביחד ולחוד, לא צלחו. ניסינו להעביר החלטה שבמועצות אשר מירב היישובים שלהם נמצאים בתוך העוטף, כמו באשכול, יוכרו כולם כעוטף עזה, וזה לא צלח".

גדי ירקוני, ראש מועצת אשכול: "הנושא על סדר היום עוד מלפני סבב השנה האחרונה". צילום: שי שמואלי

המקלטים לא אפקטיביים
בעוד שבמשרדי הממשלה גוררים רגליים בנושא הזה, פועלים במועצות האזוריות שבעוטף עזה במישורים חליפיים ומגבשים הצעה שאמורה לפתור במידה מסוימת את סוגיית חוסר המיגון. מדובר בהצעה המושתתת על מספר עקרונות, בהם הקלות בהליך ההיתר להצבת ממ"ד, פטור ממע"מ על בניית ממ"ד עד לגודל של 12 מ"ר, מימון של המדינה בהיקף של 25% מעלות הממ"ד והלוואת מדינה בהחזר חודשי של עד 200 שקל לחודש. ההצעה הזו כבר הועלתה בפני גורמים ממשלתיים הנוגעים בדבר.

גם נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, שביקר במועצת אשכול בעיצומו של סבב הלחימה האחרון, הבטיח לטפל אישית בנושא. "מדובר ביישובים שאינם זכאים למיגון", ציין ירקוני בפני הנשיא, "למרות חשיפתם הישירה לירי כבד ועל אף שאורך חייהם מתנהל בלב ליבו של האיום הביטחוני, על כל המשתמע מכך. אנו מזהים פגיעה עמוקה בחוסן התושבים ביישובים אלה הסובלים מהיעדר תחושת ביטחון בסיסית מתמשכת על רקע איומי הטרור הקשים על ביתם".

גם ראש המועצה האזורית מרחבים ויו"ר מרכז המועצות האזוריות, שי חג'ג', אומר שעם כל הכבוד ל'כיפת ברזל', דרוש מיגון. "מניסיוני כראש מועצה במערב הנגב, אני יכול להעיד בצער ובתסכול, כי שיפוצים שבוצעו במקלטים לא היו אפקטיביים".

"ביישובים הסמוכים ל'עוטף' זמן ההתראה מהישמע האזעקה ועד נפילת הרקטה עומד על כ־30 שניות. כך על פי נתוני פיקוד העורף. בזמן הזה לא ניתן להגיע למקלט שנמצא ברחוב. פתרון המקלוט אינו אפקטיבי. בנוסף, מרבית הפונים לטיפולים פסיכולוגיים בעקבות ההסלמות הם אלה שבבתיהם אין אמצעי מיגון בסיסיים".

איזה פתרון אתה רואה באופק?
"אנחנו מודעים למצוקה הקשה הזו ולצורך למצוא לה פתרון. פנינו לממשלה והצענו להעניק הלוואות מדינה לצורך בניית ממ"דים בבתים שבהם הם חסרים. בעבר אף יזמנו רכישה קבוצתית של מרחבים מוגנים כאלה כדי להוזיל עלויות. עד עתה לא נעשה כל הדרוש כדי למצוא פתרון לבעיה. ניתן גם לבנות ממ"דים במסגרת תמ"א 38 או לסבסד את העלויות במגוון דרכים. הצורך קיים ואפילו דחוף ומיידי. האמצעים למצוא לו פתרון ידועים. עכשיו דרושה רק היוזמה והנכונות".

יו"ר מרכז המועצות האזוריות, שי חג'ג': "אני יכול להעיד בצער כי שיפוצים שבוצעו במקלטים לא היו אפקטיביים". צילום: דוברות מרחבים

נופלת בין הכיסאות
בעקבות מבצע 'צוק איתן' לפני כחמש שנים, החליטה הממשלה לשדרג את החלטתה בנושא מיגון היישובים בעוטף עזה וקבעה כי יש למגן על חשבון המדינה את כל מוסדות החינוך באזור הממוקמים עד למרחק של 15 ק"מ מגדר המערכת עם רצועת עזה. החלטה לחוד, ומציאות לחוד.

חרף ההחלטה, עד כה לא זכתה המכללה האקדמית לחינוך 'חמדת הדרום', הסמוכה לנתיבות, ומרוחקת כתשעה ק"מ מגדר המערכת, למיגון מבני המכללה, בה לומדים אלפי סטודנטים. מצד אחד, המכללה נחשבת כמוסד חינוכי המתוקצב בפועל על ידי משרד החינוך, ומצד שני, היא גם היתה אמורה, כמכללה אקדמית, להיות מתוקצבת על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

המחלוקת בין אותם גופים ממשלתיים מונעת את העברת התקציבים למכללה, מה שגרם לראשי המכללה לגייס לאחרונה כמיליון שקל מגורמים שונים, תוך קיצוץ עצמי של תקציב המכללה, כדי לבנות מרחב מוגן חדש בקמפוס המכללה.

"במכללת ספיר", מציין נשיא המכללה, פרופ' שאול קרקובר, "המדינה בנתה מרחב מוגן רק לאחר שהיו שם פגיעות בנפש, אבל כאן דאגנו שזה לא יקרה. נאלצנו להוציא מיליון שקל על בניית המרחב המוגן החדש ואת הכסף קיצצנו מההוראה, מהציוד וממשכורות העובדים. לא נתפשר על חיי הסטודנטים ואנשי הצוות".

"במקום לחפש את האשמים אם חס וחלילה יקרה אסון, אנו מצפים מהמדינה לקחת אחריות עכשיו ולפתור את הבעיה ולעזור בבור התקציבי הגדול מאוד שנוצר. עבור מכללה בסדר גודל שלנו זהו בור שגורם לפגיעה משמעותית".

מנכ"ל המכללה, קובי ויצמן, מוסיף כי "בימים של לחימה בדרום, צריך לחשוב לטווח הרחוק ולא לחפש את הליקויים לאחר האסון, חס וחלילה".

מכללת 'חמדת הדרום'. גייסה כמיליון שקל כדי לבנות מרחב מוגן בקמפוס. צילום: באדיבות חמדת הדרום

עיר (בלי) מקלט
מצוקת המיגון אינה פוסחת גם על המגזר הבדואי. הנתונים שחשף בפנינו השבוע ראש עיריית רהט, פאיז אבו סהיבן, הם קשים ביותר.

ברהט עצמה, העיר הבדואית הגדולה, שאוכלוסייתה מונה כ־70 אלף תושבים, בקרוב לעשרת אלפים של בתי מגורים אין מרחבים מוגנים. יתרה מזאת, ברהט, כך לדברי ראש העירייה, אין ולו מקלט ציבורי אחד. נתון נוסף מצביע על כך שבשלושה בתי ספר בעיר אין מרחבים מוגנים, כך גם למעלה מ־50 גני ילדים שנמצאים ללא מיגון כלשהו.

"הרקטות והטילים", מציין אבו סהיבן, "אינם מבחינים בין יהודים לערבים. פנינו לפיקוד העורף בנושא הזה והתברר לנו שהכל מתחיל ונגמר בכסף. לנו, כרשות מקומית, אין יכולת תקציבית לממן פרויקט אדיר כזה של מיגון הבתים ומוסדות החינוך. האחריות היא על המדינה. דין רהט כדין ערים אחרות. צריך להתייחס אלינו בצורה שווה".

סוגיית חוסר מיגון היישובים בגזרת עוטף עזה, כמו גם במגזר הבדואי, הגיעה במהלך השנים לשולחנו של מבקר המדינה, אשר הוציא בשנים 2006 ו־2016 דו"חות אשר הצביעו על כשלים, עד כדי מחדלים, בכל הקשור לנושא מיגון היישובים, הן לאחר ההתנתקות בקיץ 2005 והן לאחר מבצע 'צוק איתן' בקיץ 2014.

דו"חות מבקר המדינה הצביעו אז על פערים במיגון, על מיגון חלקי שאינו מתאים לשהייה ארוכה ועל אי השלמת המיגון במוסדות החינוך בעוטף עזה עד כדי פגיעה במוכנות העורף לשעת חירום.

רהט. בלי מקלט ציבורי אחד. צילום: ישראל יוסף

של מי האחריות?
"אנחנו כל הזמן עוסקים בנושא המיגון", אומר גורם צבאי בכיר ל"ידיעות הנגב", "מאז פרסום אותם דו"חות של מבקר המדינה חל שיפור רב בשנים האחרונות בנושא הזה. קידמנו בהרבה את מוכנות העורף. פיקוד העורף הוא גורם מנחה שקובע תקנות לגבי המיגון, גורם שממפה צרכים ומציג את תוכניותיו בנושא למקבלי ההחלטות בדרג המדיני. לפיקוד העורף אין כלים להקים מרחבים מוגנים".

מה באשר לכל אותם יישובים בעוטף עזה, שנמצאים מעבר לטווח שבעת הק"מ ונכנסו לקו האש?
"פיקוד העורף כפוף להחלטות הדרג המדיני בכל הקשור למיגון תקני של יישובים כאלה ואחרים. לפיקוד העורף אין סמכות, גם לא אחריות ולא יכולת תקציבית למגן את היישובים. בהקשר הזה אנחנו מהווים זרוע מבצעת. החוק מטיל את המיגון התקני על האזרח, הרשות המקומית ומשרדי הממשלה".

נושא חוסר המיגון מגיע בימים אלה לפתחה של הכנסת. לא רק שבשבוע שעבר דנה ועדת הכספים של הכנסת בנושא, אלא אף הוקמה שדולה לחיזוק יישובי עוטף עזה בראשותו של ח"כ מאיר כהן (כחול־לבן).

"אסטרטגיית התקיפה של ארגוני הטרור", אמר ח"כ כהן ל"ידיעות הנגב", "אינה תואמת את ההגדרות הישראליות של יישובים הנמצאים שבעה ק"מ מהגבול או מעבר. מבחינתם, כל יישובי הדרום הינם מטרה אחת. מיגון יישובים אלה הוא יעד לאומי במאבק שלנו מול עזה".

"לצערי, הממשלה אישרה מספר תוכניות מיגון בעבר, בהן עידוד וסבסוד מיגון דירות לא ממוגנות ומבני ציבור. כמו מרבית החלטות הממשלה, לא כולן מומשו. נושא המיגון יהיה אחד הנושאים המרכזיים בהם תדון השדולה לחיזוק יישובי עוטף עזה".

חה"כ מאיר כהן. "מבחינת אירגוני הטרור כל יישובי הדרום הם מטרה אחת". צילום: שי שמואלי

"התושבים חשופים"
אין ספק כי סבב הלחימה האחרון חשף שוב את פערי המיגון הקיימים והעלה לסדר היום הציבורי את הסוגיה במלוא חומרתה. אם ניקח את באר־שבע, אז הבתים בשכונות החדשות מחויבים בממ"ד כחלק מתוכניות הבנייה, אולם מה קורה בשכונות הוותיקות? כאן כבר השאלה מורכבת ומציפה בעיות לא פשוטות.

בבתים רבים בשכונות כמו א', ב', ג', ד', ה', ו', נחל עשן ונחל בקע, תושבים חיים ללא ממ"ד בביתם. אמנם קיימים מקלטים ציבוריים, אולם בשל זמן ההגעה שנדרש במצב חירום, תושבים מוותרים על המירוץ למקלט הקרוב לביתם ונאלצים להישאר בבתים.

בנוסף, אנשים רבים מוותרים על בניית ממ"ד בשכונות הללו בשל עלויות גבוהות, כ־100 אלף שקל, סכום שנמצא מעבר ליכולת הכלכלית של אוכלוסיות ממעמד סוציו־אקונומי נמוך. כמו כן, רבים גם נמנעים להוציא היתר לבניית ממ"ד בשל בירוקרטיה סבוכה ומייגעת.

"אני מודאג מהמצב", מספר אנטולי פרנדיוק, יו"ר ועד שכונת נחל בקע, "זו רק שאלה של זמן עד שיהיה סבב נוסף וצריך להתכונן לזה ולא להשאיר את התושבים חשופים", אומר פרנדיוק.

בשכונת נחל בקע מתגוררים כ־2,700 תושבים, בשכונה קיימים 16 מקלטים ציבוריים, 14 מיגוניות ומבנה בטון שיכול לאכלס 120 איש, אולם בכל השכונה ישנה רק מגיונית אחת הנגישה לנכים.

"זה לא נותן מענה", אומר פרנדיוק, "חסרים לנו לפחות עוד 18 מיגוניות וכל מיגונית בזמן חירום יכולה לקלוט 17 אנשים. נכים על כיסא גלגלים נאלצים להישאר בבית בגלל שכיסא גלגלים לא נכנס לתוך המיגונית".

במילים אחרות, החשבון הוא פשוט, במצב הקיים ובעת חירום, לרבים מהשכונה לא יהיה מקום מוגן והם יצטרכו לאלתר מקום מסתור מזדמן עם הישמע האזעקה המתריעה על ירי רקטות. לדברי פרנדיוק, הוא נמצא בקשר מתמיד עם גורמי העירייה אשר הבטיחו לספק לו מיגוניות נוספות שיתנו מענה הולם בעיתות חירום.

מיגונית בנחל בקע. התושבים לא מספיקים להגיע. צילום: הרצל יוסף

בעיה ארצית
ברחוב גולומב בשכונה ג' בבאר־שבע שוכן לו מקלט ציבורי ישן, שכמו האחרים נבנה בשנות ה־50 של המאה הקודמת והתאים לצרכים של אז. כיום, השכונה שמנסה להתחדש באמצעות תוכנית 'פינוי בינוי', מורכבת מתושבים מבוגרים, חלק לא מבוטל מהם פנסיונרים מקבלי קצבאות הסובלים ממוגבלויות.

מיותר לציין שהם לא מסוגלים להגיע תוך דקה למקלט הציבורי, ולכן המקלט שנפתח בהוראת העירייה בסבב הלחימה שפרץ בתחילת חודש מאי, נותר שומם בעת הירי לכיוון בירת הנגב.

"נראה לך שאמי בת ה־83 יכולה להגיע למקלט שנמצא במרחק של 200 מטר מהבית?", תוהה בקול דינה מרחוב גולומב, "אני ואמי ירדנו לחדר המדרגות ופשוט עמדנו עד שיעבור זעם, אין הרבה מה לעשות למרות שחדר המדרגות לדעתי יותר מסוכן מהבית".

ומה לגבי מיגוניות? אנחנו שואלים. "אולי רעיון טוב שיכול לתת פתרון לאנשים מסוימים, אבל לאמא שלי זה לא יעזור כי ממילא היא מתקשה בניידות", מסבירה דינה.

אנשים רצים ומחפשים מחסה בזמן אזעקה. "זמן ההתראה לרוץ למקלט הוא בדיחה". צילום: הרצל יוסף

פגיעת גראד בבית בבאר שבע בהסלמה האחרונה. צילום: הרצל יוסף

דובר עיריית באר־שבע, אמנון יוסף, מסר בתגובה כי "ראשית, המיגון הינו בעיה ארצית ולא מקומית. מכל מקום, העירייה ממלאת אחר הנחיות פיקוד העורף על פי הכלל של 'הכי מוגן שיש', כך גם ההנחיה לתושבי העיר".

"כידוע, החל משנת 1991, החוק מחייב להוסיף ממ"ד לכל מבנה חדש או לכל תוספת בנייה. בעיר הוקמו משנת 1991 שכונות חדשות ובהן אלפי יחידות דיור העומדות בתקנים המחייבים הקמת ממ"ד. גם בשכונות הוותיקות, הוקמו בבתים רבים מרחבים מוגנים על פי בקשה במסגרת 'המסלול הירוק' אשר הפעילה העירייה".

"עם הפעלת 'המסלול הירוק' הונחה הצוות המקצועי באגף ההנדסה לתת עדיפות לכל אותן בקשות להיתר בנייה הכוללות ממ"ד. מדובר במערכת רישוי זמין ארצית הקוצבת את בקשות על פי מסלולן במועדי זמנים לבדיקה וטיפול קבועים מראש. העירייה אחראית שכל הבקשות יבדקו במועדן".

עוד מוסיף יוסף כי "לכן, מתנהל מעקב ובקרה באגף ההנדסה, מכין תוכנית אישית (שבועית) לכל בודק/ת תוכנית, במטרה לקדם בעדיפות ראשונה מתן היתר בנייה הכוללת ממ"ד. בנוסף, בשכונות העיר הוותיקות פרוסים מקלטים ציבוריים רבים שכולם כשירים ומוכנים לקליטת תושבים בזמן אמת".

"כאמור, בעיית המיגון היא בעיה ארצית ולכן העירייה אינה יכולה לספק מיגון לכל תושב במרחק נגיעה מביתו". בנוגע לפריסת מיגוניות, נמסר כי "בעתיד תישקל פריסה של מיגוניות בהתחשב בצרכים, במשאבים המשתנים ולאור האיומים ממערב ומצפון".

פערי מיגון
גם בעיר השכנה, אופקים, מתמודדים עם סוגיית המיגון שמשפיעה על תחושת הביטחון של התושבים. ימים ספורים לפני ההסלמה, טל מגרה, חבר מועצת אופקים וראש סיעת 'אופקימים', העלה הצעה לסדר היום בנושא מרחבים מוגנים ברחבי העיר.

מגרה ציין כי לפני עשור הונחו צינורות בטון על מנת לספק מרחב מוגן בזמן אזעקות צבע אדום. הצינורות הונחו כעזרה ראשונית אך רובן נותרו בשטח. לדברי מגרה, "הצינורות שמונחים על נתיב תנועה שלם הם מפגע בטיחותי, ובנוסף, הינן מפגע אסתטי בולט ורמת המוגנות שלהן מוטלת בספק".

צינור בטון שהונח באופקים שיישמש מקום מסתור. מגרה: "רמת המוגנות של הצינורות מוטלת בספק". צילום: סהר אוחנה

טל מגרה: "אזרחים ותיקים, ילדים ואנשים חולים נמצאים ללא מיגון ". צילום: רעות שמעוני

כחלק מההצעה שהגיש, מגרה דרש לקבל סקירה של אמצעי המיגון בעיר, החלופות הקיימות ותוכנית העבודה למיגון העיר לתקופה הקרובה ולשנים הבאות. וכאילו נבואה שהגשימה את עצמה, מספר ימים לאחר שליחת ההצעה לסדר היום, החלה ההסלמה ונושא המיגון צף מחדש.

"לאחר שהתחלתי ללמוד את הנושא, גיליתי פערי מיגון משמעותיים", מספר מגרה ומביא את הדוגמה הבאה: "בשכונת שפירא, הצינור שמונח אמור לשרת שמונה משפחות, וזה מצב בלתי אפשרי. התושבים התבקשו לבנות ממ"דים, אך עלות של ממ"ד יכולה להגיע ל־80 אלף שקל ונראה לי שזה ברור לכל בר דעת שזה סכום גבוה מאוד".

מגרה מתריע כי "אזרחים ותיקים, משפחות עם ילדים ואנשים חולים נמצאים ללא מיגון. התרחישים במדינת ישראל מדברים על מערכה כוללת ובמצב הזה לא תהיה כיפת ברזל שתגן על העיר אופקים. מה יקרה אז? עשרות אם לא מאות אנשים ייהרגו, אני אומר את זה בלב כבד, אך זו האמת".

להתכונן לגרוע מכל
"אני קורא לראשי הרשויות לקום ולעלות לירושלים ולגייס מימון שיסבסד משמעותית את עלויות המיגון לכל אלו שידם אינה משגת, להתכונן לעיתות מלחמה שלצערי בוא יבואו, ולא לטעות ולחשוב שהשכל מצוי רק אצלם", הדובר הוא דוד פורטל, חברת מועצת עיריית אופקים ויו"ר ועדת ביקורת, המשמש כמפקד פלוגת מילואים באוגדת עזה.

פורטל קובע כי "ערי הדרום, ובהן אופקים, אינן ממוגנות לא ברמה האישית ולא במרחב הציבורי". פורטל חושף מציאות עגומה, הן בפניות למבקר המדינה והן בפניותיו לראש העירייה, איציק דנינו. לדבריו, באופקים שמצויה במרחק 22 ק"מ מרצועת עזה ומזה כ־15 שנים נתונה תחת איום רקטי ממשי, קיים "מחדל מיגון" שזועק לשמיים, שלדבריו, קיים עוד לפני שראש העירייה הנוכחי נבחר לתפקידו.

"כ־8,500 תושבים, שהם שליש מתושבי העיר, ברובם קשישים ומיעוטי יכולת כלכלית לבניית ממ"ד תקני, חשופים לאיום הטילים ונדרשים להגיע לצינור מיגון או מיגונית מפוקפקים ברחוב תוך 45 שניות, טווח זמן שגם אדם בריא באמצע חייו יתקשה להגיע. חלק ממיגוניות אלו אינן ראויות למשכן חיות וחלקן פשוט לא מגנות ומרווחות דיין".

בימים אלה פורטל מנהל מאבק עיקש ומטיל את האחריות גם על ראשי הרשויות שלא עושים מספיק, לדבריו, "באופקים, אני הקטן מוביל את המאבק למיגון התושבים והמרחב הציבורי - לא יהיה דמם של תושבינו הפקר בידי מרצחי החמאס והג'יהאד. ניסיוני הביטחוני רב השנים בעזה מעניק לי את הידע והיכולת לדעת מה צריך לעשות".

דוד פורטל:  "ערי הדרום, ובהן אופקים, אינן ממוגנות לא ברמה האישית ולא במרחב הציבורי". צילום: הרצל יוסף

מתחזקים מקלטים
מעיריית אופקים נמסר בתגובה כי "נושא המיגון עולה ויורד מסדר היום לאחר כל סבב הסלמה, אך לא כך המצב בעירייה, שכן בכל מפגש עם גורמים רלוונטיים, ממשלתיים וצבאיים, עולה הנושא במטרה להביא לפתרונו".

"בנוסף לזה נעשו מספר צעדים כדי לקדם את נושא פערי המיגון, בראשם קידומו של הכנסת סעיף על ידי ראש העירייה, איציק דנינו, בהחלטת ממשלה 2025, שמעודד תושבים לבנות ממ"דים בבתיהם. צעד זה הוא ייחודי לאופקים ומטרתו לתת מענה במקום בו לממשלת ישראל אין תוכנית כוללת לצמצום פערי המיגון".

עוד נמסר כי "באופן שוטף מתוחזקים 72 מקלטים ברחבי העיר, כך שיהיו מוכנים בכל עת וכן הוצבו מעל 100 מיגוניות בשכונות. גם כאן ברור שהמצב אינו נותן מענה מלא לצרכי התושבים, ולכן גויסו משאבי פילנתרופיה במטרה להחל תוכנית יזומה לעידוד בניית ממ"דים".

"מיד בתום מבצע 'צוק איתן' יצאה העירייה בפרויקט ייחודי ובלעדי בשם 'אופק מוגן', הכולל סל הטבות הנאמד ב־20 אלף שקל למשפחה וביטול היטלי בנייה לממ"דים, המעודד תושבים לבנותם. במסגרתו נבנו עשרות ממ"דים בשכונות הוותיקות באופקים, אך בעירייה מודעים עדיין לחוסרים הקיימים", אומרים בעירייה.

"לשם כך, ובכדי להרחיב את היקפי בניית הממ"דים והצבת מיגוניות פרטיות, הוחלט בעירייה לגבש תוכנית נוספת שתיקרא 'אופק מוגן 2', המשלבת גורמים ממשלתיים, רשותיים, פילנתרופיה והתושב עצמו, שלוקח אחריות על בטחונו האישי".

"בפגישת ראשי רשויות שהתקיימה בסיום הסבב האחרון עם מפקד פיקוד העורף, הוא התבקש על ידם להעלות לסדר היום של המטה הכללי והקבינט הביטחוני את מצוקות הרשויות הדרום ולהציג את חוות דעתו בנושא פערי המיגון. ראש עיריית אופקים, יחד עם ראש עיריית נתיבות, יחיאל זוהר, הודיעו במסגרת מפגש זה על הקמת פורום ייעודי במטרה להפעיל לחץ על הממשלה החדשה שתממן באופן חלקי, את עלויות בניית הממ"דים החסרים", אומרים בעירייה.

איציק דנינו. תוכנית למיגון. צילום: שי שמואלי

רגע אחרי שהוכרזה הפסקת האש והמדינה חזרה אט אט לשגרה, תושבי הדרום עדיין מתאוששים מהסבב הקשה שעברו. ראש המועצה האזורית בני שמעון, ניר זמיר, יצא בדרישה מהממשלה לקיים תוכנית מיגון רחבה לכל אזור הדרום שבטווח 40 הקילומטרים.

"היישובים שלנו נמצאים בטווח הלחימה המיידי, לא מדובר פה כבר רק על עוטף עזה, יש צורך במיגון הבתים בכל טווח ארבעים הקילומטרים".

לדברי זמיר, "בעוד שביישובי העוטף מאורגנים עם מקלטים וממ"דים - אצלנו לא נעשתה עבודה ממשלתית בעניין. בקיבוצים וביישובים יש אוכלוסייה מזדקנת בעלת קושי הגעה למקלטים, התושבים שלנו לא יכולים להיות הפקר, על המדינה למגן את בתיהם".