אנה אפשטיין ז"ל. "מפעל החיים של אמא היו הנכדים שלה". צילום מתוך האלבום המשפחתי

המבט של אורי אפשטיין אומר הכל. הוא מביט בנו בעיניים עצובות, ריקות, קפואות.
לפני כחודש, ביום רביעי שקדם לליל הסדר, אפשטיין איבד את היקר לו מכל - אמו אנה אפשטיין ז"ל, נהרגה בתאונת דרכים מחרידה בכביש 25 בכניסה לבאר־שבע. רכב שנסע במהירות פגע באנה ולא הותיר לה אפילו סיכוי קלוש לשרוד.

"מפעל החיים של אמא שלנו היו הנכדים שלה, הילדים שלי ושל אחי דוד שגר באופקים", אומר אפשטיין השבוע. "זכינו בהורים שתמיד סייעו בגידול הילדים. לפני כשש שנים עברתי לגור קרוב אליהם, בנחל עשן, כדי שהיא תוכל להיות קרובה אליהם. יחד עם אבי ולדימיר הם עזרו לנו לגדל את הילדים ממש כמו אם נוספת. אמא שלי עשתה איתם דברים שאני כאבא לא מסוגל לעשות איתם", אומר אפשטיין בכאב. "אני באופן אישי לא מסוגל לקחת ארבעה ילדים קטנים לגן המשחקים, והיא היתה עושה את זה כמו כלום".

אורי אפשטיין (34) עובד במפעל 'פריגו' בירוחם במשמרות בוקר ולילה. לדבריו, בשבוע של משמרות לילה, העזרה של אמו היתה מורגשת אף יותר. "אני ואשתי עובדים שעות רבות כדי להתפרנס. כדי שאוכל לנוח בין משמרות הלילה, אמא היתה דואגת לקחת את הילדים מהמסגרות החינוכיות, להביא אותם הביתה ולהשגיח עליהם עד שאשתי תחזור מהעבודה".

"היא היתה מאפשרת לי לישון עוד חצי שעה כדי שאהיה רענן יותר. בימים שאחד הילדים היה חולה, אמא היתה לוקחת חופש כדי להיות איתו כדי שאנחנו לא נפסיד יום עבודה".

אנה ז"ל עם הנכדים. היו כל עולמה. מתוך האלבום המשפחתי

הגרוע מכל
הבוקר של יום התאונה היה עוד בוקר שגרתי בחייה של משפחת אפשטיין. אורי חזר ממשמרת לילה במפעל והלך לישון בידיעה שאמו תחזיר את הילדים מהמסגרות החינוכיות בצהריים. לאחר מכן נסעה אנה לאופקים לבקר את הנכדים שגרים שם.

החששות של אפשטיין ואחיו דוד התעוררו כשאמם לא ענתה לשיחת טלפון של דוד. "דוד התקשר אליי ואמר שאמא לא עונה לו קרוב לחצי שעה, ארבעים דקות", משחזר אפשטיין. "צריך להסביר שאמא שלי היתה עוזרת להמון אנשים, וכפועל יוצא מזה תמיד היתה זמינה לשיחות טלפון".

באותם רגעים, המחשבה על הגרוע מכל כלל לא עברה לאורי בראש. "אתה בכלל לא חושב על כך שהיא נהרגה. היא היתה כל כך פעילה וחייכנית שחשבנו על זה שבמקסימום הטלפון נגנב או נפל", הוא נזכר.

"ליתר ביטחון ביקשתי מאבא שיבדוק בעזרת אפליקציית ג'י.פי.אס שהיתה להם במשותף היכן אמא. אבא אמר שהוא רואה אותה בקו 4. כלומר, בתוך העיר", מספר אפשטיין, "זיהיתי את האוטובוס ונסעתי אחריו עד לתחנה שליד בית ההורים, אך אמא לא ירדה משם. ביקשתי מאבא שיבדוק שוב והבדיקה העלתה שהמכשיר הנייד של אמא נמצא ליד הקאנטרי. סובבתי את הרכב ונסעתי לשם".

כשאפשטיין הגיע לצומת הקאנטרי (נסע מכיוון שכונת נחל עשן - ד.כ) הוא הבחין בסירנות המהבהבות של רכבי הביטחון בכניסה לעיר. "ראיתי אמבולנסים, כבאיות וניידות משטרה. התחלתי להרגיש שיש קשר בין היעדרותה של אמא לבין רכבי החירום שעמדו בכביש. זה עניין של שניות עד שאתה מבין דבר כזה", הוא מספר בעצב.

"קיוויתי שמדובר במשהו שקרה באוטובוס, שבמקרה הגרוע אמא נחבלה. עדיין לא חשבתי על בשורת האיוב שנחתה עליי כמה דקות לאחר מכן. כבר כשהתקרבתי ראיתי רכב של זק"א ושקית עם גופה. רצתי לשוטר שהיה שם והחזיק תיק ותעודת זהות. חטפתי מידיו את התעודה וראיתי שזו התעודה של אמא שלי. באותו רגע נופל האסימון שהגרוע מכל קרה", נזכר אפשטיין בקול רועד.

"דיברתי עם אחי ואשתי וביקשתי מהם שיגיעו כדי שנספר ביחד לאבא שלנו". כשאפשטיין ואחיו באו לבשר לאביהם על מותה של האם, הוא לא האמין למשמע אוזניו. "הוא כעס מאוד. הוא אמר שלא יכול להיות שהיא מתה. לא יכול להיות שהאדם הזה, שמילא את הבית בכל כך הרבה אור, פשוט איננו. עד היום הוא מתקשה לעכל את האירוע הקשה הזה. כולנו מתקשים לעכל את זה, אבל הוא, באופן די טבעי כבעלה, לקח את זה בצורה קשה מאוד".

אנה ז"ל ו-ולדימיר. נתקף בהלם. צילום פרטי

נהרגה במקום
מחקירת המשטרה הראשונית שנערכה עוד בערב התאונה עלה שאנה אפשטיין ז"ל ירדה בתחנת אוטובוס המרוחקת כ־400 מטר מצומת הקאנטרי (מכיוון אופקים לבאר־שבע - ד.כ). כשהתחילה לחצות את הכביש לכיוון רחוב מוטה גור, רכב שהגיע מאותו כיוון פגע בה והעיף אותה למרחק מה.

"הדבר היחידי שאיכשהו מצליח לנחם אותי הוא שאנשי הרפואה שהיו במקום אמרו שהיא לא סבלה. היא נהרגה במקום", אומר אפשטיין ומוסיף, "בשיחה שלנו עם בוחני התנועה נאמר לנו שבגלל מערכות בלימה מתקדמות ברכבים כיום, קשה לאתר את סימני העצירה של הנהג. אנחנו עדיין מחכים לתשובה הסופית של המשטרה בנושא".

אפשטיין מתקשה להבין כיצד אמו, שכמה שעות לפני כן החזירה את ילדיו לביתו, כבר לא בין החיים. אחת הסיבות היא שאנה ז"ל היתה זהירה מאוד בדרכים. אפשטיין נזכר שכשבנו הבכור חצה פעם את הכביש עם חברים לבד באופן לא בטיחותי ואמו ראתה אותו עושה כך, היא ביקשה ממנו לדבר עם בנו.

"אמא היתה אישה אחראית מאוד", הוא אומר, "גם בכביש היא תמיד היתה נזהרת ומבקשת מאיתנו לדבר על נושא הזהירות בדרכים. אני מודה שלפעמים בתוכי גם אני לא הבנתי אם זה נחוץ כל כך. היום אני מבין שכן".

אפשטיין ובני משפחתו עדיין מחכים לקבל תשובות לשאלות לא פתורות, לא רק בנוגע לתאונה עצמה, אלא גם בנוגע לנסיבות שהובילו אליה. "כרבע שעה לפני התאונה אמא שוחחה עם אבא ואמרה לו שהיא תגיע באוטובוס פנימי מהקאנטרי הביתה", משחזר אפשטיין. "אבא אמר בדיעבד שאם הוא היה יודע שהיא תרד שם הוא היה הולך לפגוש אותה בעצמו ומלווה אותה".

למשפחה טענות על מיקום תחנת האוטובוס. "אני לא מצליח להבין למה קיימת במקום תחנת עצירה", אומר אפשטיין. "התחנה מבודדת לגמרי. מצידה הימני של התחנה קיים אתר בנייה (שכונת סיגליות - ד.כ) ומעבר לכביש נמצא רחוב מוטה גור. אם אין מעבר מוגדר למוטה גור, אז יש צורך לבטל את התחנה. אם יש מעבר למוטה גור, אז צריך לסמן את הכביש בהתאם".

"אבי סיפר לי שבלא מעט מקרים שבהם הוא נסע עם אמי, היו נהגי אוטובוס שלא הסכימו לעצור בכלל בתחנה", ממשיך ומספר אורי. "יוצא שכל נהג פועל על פי שיקול דעתו ואין שום הנחייה מסודרת לגבי העצירה בתחנה. אני רק יכול לקוות שהמקרה שלנו יילמד אנשים כמה חשוב להיזהר בדרכים".

"אבל יותר מכך, כמה חשוב לנו להעריך כל רגע וכל שנייה שיש לנו עם האנשים האהובים עלינו. לעולם אי אפשר לדעת מה נגזר עלינו מלמעלה. יקח לנו עוד המון זמן לעכל את זה, אבל אנחנו חזקים בשביל אבא שלנו וכמובן בשביל הילדים".

אורי אפשטיין ליד תחנת האוטובוס. מבקש הסברים על מה שהתרחש בזירת התאונה. צילום: הרצל יוסף

מחברת 'דן בדרום' שמפעילה את קו האוטובוס בו נסעה אנה אפשטיין ז"ל נמסר בתגובה: "מיקום תחנות העצירה נקבע על ידי הרשות המקומית ומשרד התחבורה. התחנה המדוברת, שמספרה 10058, אכן פעילה ומשויכת לקו".

תחנה חשוכה
בדיקה יזומה של "ידיעות הנגב" העלתה שבערב האירוע פנסי הכביש שמעל התחנה לא עבדו. בבוקר שלמחרת נצפו עובדי חברת חשמל מטפלים בתקלה שלטענתם נגרמה מקצר חשמלי. עוד בדיקה שעשינו כשבועיים אחרי התאונה הקשה העלתה שהתאורה במקום עדיין לא פועלת.

בדיקה שלישית שערכנו ביום שני האחרון העלתה כי כעת עמודי התאורה פועלים והנהגים יכולים להבחין בהולכי הרגל. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא מדוע המקום אינו מסומן על אף שהתחנה מוכרת ופעילה ונוסעים יורדים בה.

תחנת האוטובוס. השבוע כבר האירו אותה. צילום: דניאל כהן

מעיריית באר־שבע נמסר בתגובה: "כידוע, עיריית באר־שבע פועלת בהתאם להנחיות ותקנות התעבורה לסימון מעברי חצייה ברחבי העיר. העירייה לא מסמנת מעברי חצייה במקומות שאינם עומדים בקריטריונים בהתאם לתקנות ולהנחיות. הרחוב הנ"ל נמצא כעת בשלבים מתקדמים של תכנון לצורך שינוי חתך כביש 25 שדרות טוביהו-מוטה גור, אשר כולל הצבת רמזור, המאפשר סימון מעברי חצייה למעבר בטוח של הולכי הרגל".