כתובה. אילוסטרציה: shutterstock

לעולם לא מאוחר: תושבת באר-שבע הגישה לאחרונה לבית הדין הרבני בעיר תביעה למימוש כתובתה, 15 שנים לאחר שהתגרשה מבעלה. הטענה: מעולם לא ויתרה על הכתובה. סכום התביעה: 180 אלף שקל.

מדובר בבני זוג, תושבי באר שבע, שהולידו שני ילדים והתגרשו שלוש שנים לאחר נישואיהם. במהלך השנים נותק הקשר בין הילדים לאביהם, כאשר לטענת האב מדובר היה ביוזמתה של האם, עד אשר הוא נאלץ היה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לשם חידוש הקשר בינו לבין ילדיו.

בית המשפט קבע כי "ילד שלא ייפגש עם האב לא יזכה למזונות כאשר האב פטור מתשלום ללא צורך בכל החלטה נוספת". 

לימים הובילה החלטת בית המשפט לחידוש הקשר בין האב לבין אחד מבניו עד אשר זה עבר להתגורר בבית אביו. בתגובה פנתה האישה, לאחר 15 שנות גירושין והגישה תביעת כתובה בבית הדין הרבני בטענה, כי מעולם לא ויתרה על הכתובה.

בימים אלה דן בית הדין הרבני בסוגייה האם בנסיבות ספציפיות החיוב מכוח הכתובה פוקע לאחר הגירושין או שמא החיוב עומד בתוקפו לעד. נכון לעכשיו, מונחים בפני בית הדין הרבני סיכומים בעניין לצורך כתיבת פסק הדין.

בכתב התביעה שהגישה האישה נגד בעלה לשעבר היא טוענת כי עזבה את הבית בין היתר בגלל אלימות במשפחה. 

לדברי עו"ד שירה קופמן, המייצגת את אבי הילדים: "אין ספק כי הכתובה מהווה התחיבות כספית של הבעל כלפי האישה, כאשר מועד מימוש ההתחייבות נולד בפקיעת הנישואין.

"יחד עם זאת, כאשר זוג סיים את קשר הנישואין בהסכם, התגרש בפועל וחלפו שנים רבות ממועד הגירושין, לא יעלה על הדעת כי קיימת לאישה זכות לתבוע את כתובתה כל עוד הגרוש חי ויש ליתן משקל גם לעניין השיהוי הבלתי סביר".