צילום:הרצל יוסף ביום שני השבוע שולמית, חברת אחד הקיבוצים בנגב המערבי, ביקשה לפנק עצמה ביום כיף בתל אביב. היא תיכננה את יומה בעיר הגדולה, כך שתעלה על הרכבת היוצאת מתחנת עזריאלי בשעה 14:10 ותעשה את דרכה בבטחה ובמהירות לבאר שבע.

על פי לוח הזמנים, היתה אמורה שולמית, כמו גם מאות הנוסעים ברכבת העמוסה, להגיע לבירת הנגב בתוך שעה ו־25 דקות. אך הבמקום להגיע לבאר שבע בשעה 15:35, כפי שצפוי היה שיקרה, הגיעו שולמית ומאות עמיתיה לנסיעה המסוייטת הזו כעבור כשלוש שעות.

וכל זה למה? כי סמוך לתחנת הרכבת בלוד התברר לפתע שדלת אחד הקרונות אינה נסגרת, והיה מי שאילתר סרט מפלסטיק שימנע את פתיחתה של הדלת הסוררת. או אז התבקשו הנוסעים להתרכז בשני הקרונות הקדמיים של הרכבת ולרדת כעבור מספר דקות בתחנת הרכבת בלוד ולהמתין לרכבת הבאה, שיוצאת רק שעה מאוחר יותר מתל אביב. התוצאה, נוסעי הרכבת הגיעו לבאר שבע רק סמוך לשעה 17:00, קרי כשלוש שעות לאחר שיצאו מתל אביב.

"זה היה פשוט סיוט", מספרת שולמית, "לא די ששילמתי מחיר כפול מזה שבאוטובוס, אלא גם הגעתי בזמן כפול מזה שהייתי מגיעה לו הייתי נוסעת באוטובוס. תכננתי את הנסיעה הזו בשעה הזו כדי שגם אוכל להספיק להגיע לאוטובוס שיוצא מבאר שבע לקיבוץ שלי. גם אותו מן הסתם פיספסתי והייתי צריכה לנסוע בשני אוטובוסים נוספים כדי להגיע הביתה. בזמן הזה כבר הייתי יכולה להגיע לאיטליה או לשוויץ".

יתכן מאוד שהסיפור הזה נשמע לכם מוכר. בעת האחרונה, מקרים של רכבת שנתקעת על הפסים או הפסקת תנועת הרכבות עקב עבודות שידרוג המסילה, כבר הפכו לשיגרה. גם מידע בזמן אמת לנוסעים על מיקומה של הרכבת עדיין אין.

תחנת רכבת דלויה - נסיעה יקרה ולאו דווקא קצרה (צילום: הרצל יוסף)

רק בימים אלה שוקדים ברכבת ישראל על הקמת מערכת מידע לנוסעים שתדווח על מיקומה של הרכבת בכל זמן נתון ואת זמן הגעתה המדויק לתחנה. מדובר בפרויקט שעלותו כ־80 מיליון שקל שאולי יסייע לנוסעים בתכנון נסיעותיהם.

תושבי הנגב שמשתשמשים בתחבורה ציבורית חשים לא אחת שהם מקופחים בהשוואה לעמיתיהם בשאר חלקי הארץ. בימים אלה ממש נערכים למאבק לשינוי המצב.

מחפשים את הרציף
התחנה המרכזית בבאר שבע אמנם עוברת בימים אלה מתיחת פנים אחרי כארבעים שנה של הזנחה, אך גם בימים כתיקונם אין זכר בה לשילוט אלקטרוני קריא וברור אודות קווי האוטובוסים השונים. זאת למעט לוח מרכזי אחד המוצב סמוך לאחד הכניסות לתחנה וגם הוא לא תמיד פועל.

נכון, שעל עמודי התחנות הותקנו לוחות זמנים על דף נייר דהוי וכמעט בלתי נגיש נוכח הצפיפות ברציפים, אך זה לא הפתרון, מה גם שלא תמיד עומדים הנהגים בלוחות הזמנים. נוסעים המתרוצצים בין הרציפים השונים ומחפשים את התחנה למחוז היעד שלהם כבר הפכו מזמן לחלק בלתי נפרד מנוף התחנה.

גם מידע על מיקומו של האוטובוס ועל זמן הגעתו המשוער לתחנה לא קל להשיג, אלא אם אתה משגר מסרון (sms) לחברת התחבורה.

"כבר קרה לי מקרה כזה", מספר רונן, תושב באר שבע, "הייתי צריך להגיע לפגישת עבודה בתל אביב, ואמרתי לעצמי שאוותר הפעם על נסיעה ברכב הפרטי ואסע באוטובוס. המתנתי בתחנה בעיר, בה הוא אמור לעצור ושיגרתי מסרון לחברת התחבורה, אך עד ששלחתי את המסרון האוטובוס כבר חלף על פניי, לאחר שהיה מלא עד אפס מקום. התקנה הזו שמותר לקחת רק עשרה נוסעים בעמידה מעבר לכל הנוסעים שתפסו מקומות ישיבה, החמירה את הבעיה. האיחור הזה שיבש לי את כל היום".

כרטיס חכם?
במרבית מדינות העולם כבר מונהג זה שנים הכרטיס החכם והרב קווי, שבאמצעותו מתאפשר לנוסע לשלם בכרטיס חכם אחיד בכל חברות התחבורה הציבורית, כולל גם ברכבת.

ההצעה להנהיג כרטיס חכם עלתה באחרונה כהצעת חוק בכנסת במהלך גיבושו של חוק ההסדרים האחרון במטרה לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית, אבל הוסרה מסדר היום עוד בטרם הגיעה להצבעה. הנימוק: יש לצמצם את תכולתו של חוק ההסדרים.

וכשמדובר בעידוד השימוש בתחבורה ציבורית, אי אפשר שלא לתמוה נוכח תעריפי הנסיעה באמצעי התחבורה השונים. תעריף הנסיעה בקו באר שבע - תל־ אביב באוטובוס עומד על 16 שקל, בעוד שנסיעה ברכבת מחירה הוא כמעט כפול מזה, 28 שקל. במונית שירות, תעריף הנסיעה הוא 25 שקל.

יתרה מזאת, גם משך הנסיעה כמעט זהה, כשעה וחצי, אם כי ברכבת אתה עלול לא אחת להיתקע בקרון למשך שעות.

תעריף כפול
סוגיית התחבורה הציבורית מבאר שבע לתל אביב ולמרכז הארץ בכלל מעסיקה באחרונה לא מעט את עורך הדין פינחס דלויה, תושב באר שבע, שמציין כי "עכשיו, כשיש כבר רכבת נוסעים, אז גובים תעריף כפול מזה שבאוטובוס. זה הרי אבסורד. הרכבת צריכה להיות אמצעי תחבורה עממי ושווה לכל נפש לא פחות מאוטובוס. קו הרכבת בין באר שבע לתל אביב הוא אחד הקווים היותר ריווחיים