צילום: הרצל יוסף ראש עיריית באר שבע לשעבר, יעקב טרנר (80), פילל לרגע בו ייחנך את אצטדיון הכדורגל החדש, אולם הוא לא שיער לעצמו כי יזכה לעלות על כר הדשא הירוק כשאלפים קמים מהמושבים ומריעים לו, עוד בימי חייו. "זה מרגש לראות את השם שלך בעודך בחיים מתנוסס במקום שבו מתנוססים בדרך כלל שמות של ז"לים", הוא אומר.

יעקב טרנר ורוביק דנילוביץ' - זמן פיוס?
מעכשיו אימרו קריית הספורט ע"ש יעקב טרנר
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

אצטדיון הכדורגל החדש שנושא את שמו מחזיר את טרנר במנהרת הזמן לתקופת כהונתו כראש עיריה שניסה להוביל פרויקטים ומיזמים מחוללי שינוי בבירת הנגב. "כאשר התיישבתי על כיסא ראש העיריה לפני 17 שנה, שמתי למטרה לבנות שני דברים שהיו חסרים מאוד בעיר: היכל התרבות שנקרא אמנויות הבמה ואצטדיון", מספר טרנר.

בעוד שאת היכל אמנויות הבמה הצליח להשלים לאחר תלאות ומכשולים רבים בדרך, בלא פחות מעשר שנים מיום חניכת הפרויקט, עם האצטדיון היה זה סיפור אחר לגמרי.

"על הקמת האצטדיון טרחתי במקביל באותה מידה, היו דוגמאות לאצטדיונים, עשינו משאלים ובדיקות ויצאנו למכרזים, אך המכרזים נפלו, או שלא היו מועמדים או שלא רצו להתמודד, וכך הסתיימה הקדנציה השנייה שלי מבלי שעברתי את שלב המכרזים".



טרנר משבח את ראש העיריה הנוכחי, רוביק דנילוביץ', שלא הרים ידיים והמשיך במאמצים להשלים את המשימה. "אני שמח מאוד על כך שרוביק לקח את המשימה לידיים שלו והמשיך אותה בנחישות. לולא הנחישות שלו, האצטדיון לא היה קם. אני הצלחתי להביא בימי כהונתי התחייבויות ל־160 מיליון שקל, אבל לצורך העניין, העלות הסופית יצאה 220-230 מיליון שקל ואת זה רוביק עשה, ואני מעריך אותו על כך. גם לו זה לקח שבע שנים, אבל הן בנויות על העשור בו עסקתי בזה. הוא גם היה יוזם הרעיון לקרוא את האצטדיון על שמי, הוא ראה כמה טרחתי כדי להוציא את הפרויקט לפועל והוא היה שותף לכל התוכניות".

התוכנית המקורית היתה להקים אצטדיון עם 32 אלף מושבים, אולם האצטדיון הנוכחי מכיל רק 16 אלף מקומות ישיבה. מה הוביל לשינוי בתוכניות?
"בעניין הזה היה לי ויכוח עם רוביק, אמרתי לו שאסור לסגת מהרעיון של 32 אלף מקומות ישיבה", מגלה טרנר בראיון עימו, ומבהיר כי התוכנית המקורית היתה להקים אצטדיון שיש לו פוטנציאל ל־32 אלף מקומות ישיבה, כאשר בשלב ראשון ייבנו 16 אלף מקומות ואת היתרה יבנו בחלוף השנים.

"באר שבע היא עיר גדולה ומרכזית שעוד צפויה להתרחב", הוא מסביר. "אם היום מספר התושבים עומד על 210 אלף תושבים, אז בעוד כמה שנים יהיו 250 אלף תושבים בעיר ומספר המנויים להפועל באר שבע עוד יגדל. לכן לדעתי, היה צריך להשאיר את האופציה של ההתרחבות. רוביק אמר שהאופציה נשקלה, אבל זה עלה הרבה מאוד כסף, 50 מיליון שקל להערכתו. אני לא הייתי בסוד המספרים, אבל אני חושב שזו החמצה לא להקים אצטדיון גדול יותר, או לשמור על אופציה לגידול".

מה שבכל זאת העיב על האווירה החגיגית, זו העובדה שהכיתוב 'יעקב טרנר' שמתנוסס על האצטדיון מופיע בקטן ונבלע בין השורות. גם טרנר שם לב לכך: "שמתי לב שלא רואים את השם, הסבתי את תשומת ליבו של רוביק ואמרתי לו שמישהו עשה כאן 'פדיחה'. רוביק נתן הנחייה לשלומי ביתן, מנכ"ל החברה הכלכלית, שהוא אחראי על הפרויקט, לשנות את גודל האותיות לגודל ראוי ומכובד. משנים את זה".

גל מחאה
בימים אלה משלים טרנר, שנשוי לאריאלה ואב לשלושה ילדים ועשרה נכדים, את כתיבת האוטוביוגרפיה שלו, בה הוא מתאר תחנות חייו: את הילדות בכפר יונה, את השירות הצבאי כטייס בכיר בחיל האוויר ואת תקופות כהונתו כמפכ"ל משטרה, כראש עיריה וכמפקד מוזיאון חיל האוויר, תחנות שהיוו ציוני דרך בדרכו ועיצבו את אישיותו.

בספר הוא גם נותן הצצה לראשונה אל אחורי הקלעים של פרשיות שעשו הדים תקשורתיים בזמנו. אחת מהן זכתה לכינוי 'פרשת שחל טרנר', בעקבות הסערה הציבורית שקמה בעימות בינו לבין מי שהיה השר לביטחון פנים, משה שחל, שקיצר את משך כהונתו כמפכ"ל בטענה שהוא מתכנן קריירה פוליטית בעודו משמש במדים (טרנר טען אז שקיצור הכהונה היתה על רקע החקירות כנגד אריה דרעי, שר הפנים דאז). "השאלה ששאלתי את עצמי כל הזמן היא למה שחל נטפל אליי? בספר תהיה תשובה", הוא מבטיח.

גם לאחר פרישתו משורות המשטרה, טרנר מעורב בנעשה בה, ורק באחרונה הוא מצא לנכון להצטרף למחאת המפכ"לים בדימוס נגד מינויו של גל הירש למפכ"ל המשטרה.

למה הצטרפת למחאת המפכ"לים בדימוס נגד מינויו של גל הירש למפכ"ל?
"מכיוון שזה כמו בהשאלה למנות מפקד חטיבת שריון למפקד חיל האוויר. זה לעשות צחוק מהעבודה. מה להירש ולמשטרה? הוא תפס טרמפ על זה שהתפנתה משרה?", אומר טרנר בטון נחרץ, ויוצא נגד החלטתו של השר לביטחון פנים