צילום: הרצל יוסף

כאשר אתה פוגש באורלי פאריאס־קוסטה, צעירה ממוצא ברזילאי, תושבת באר שבע, כשהיא עונדת על צווארה שרשרת עם מגן דוד ועטויה בלבוש המקובל במגזר הדתי־חרדי, לא עולה כלל בדעתך שלפני 27 שנים היא נולדה למשפחה נוצרית־פרוטסטנטית, שבינה לבין היהדות לא היה ולא כלום.

עוד יותר מפתיע הוא שאורלי, ששמה המקורי היה ארלן, החלה להתעניין ביהדות כבר בהיותה בת שבע. סיפורה המדהים של אורלי מתחיל בצפון ברזיל, שם היא נולדה למשפחה נוצרית־פרוטנסטנטית, כשהיא הבכורה מבין ששת ילדי המשפחה, בהם גם שני אחים מאומצים.

"המשפחה שלי", מספרת אורלי, "אוהבת מאוד לקרוא בתנ"ך. כפרוטסטנטים, ההורים נותנים לילדים כספר ראשון את ספר התנ"ך. בהיותי בת שבע הספקתי לקרוא את כל התנ"ך. אח שלי עשה זאת כבר בגיל שש. כשקראתי את התנ"ך הרגשתי שמשהו לא בסדר בדרך ובאמונה בה אני מתחנכת".

מה הטריד אותך בתור ילדה בת שבע?
"כל הסיפור הזה של האמונה הנוצרית בשילוש הקדוש, שיש שלושה אלוהים ולא אלוהים אחד, עורר בי שאלות ותהיות. בעשרת הדיברות הרי כתוב שיש רק אלוהים אחד, אז איך זה שיש מי שמאמין שיש שלושה. בני המשפחה שלי לא הצליחו לשכנע אותי בדבר האמונה הנוצרית".

השראה ממגילת רות
השאלות והתהיות של ילדה בת שבע בדבר אמונתה וזהותה הדתית הובילו את הוריה לקחת אותה לשיחת מוטיבציה אצל הכומר המקומי. "הכומר", היא נזכרת, "ניסה להסביר לי כל מיני דברים, ואני לא השתכנעתי מההסברים שלו. כשהוא ראה שאני עקשנית ועומדת על דעתי, הוא התרצה ואמר לי שבעצם היהודים צודקים ואם אני רוצה להיות יהודיה, אני צריכה לנסוע לארץ ישראל".

פאריאס־קוסטה מספרת כי קראה את סיפורה של רות המואביה והיא זו שנתנה לה את ההשראה ואת האמונה בצדקת הדרך שלה. "היה לי ברור שאני חייבת להתגייר. הסיפור של מגילת רות גרם לי להחליט להצטרף לעם היהודי. הייתי אז ילדה קטנה והתעניינתי בדת היהודית, אבל זה לא היה קל. בגיל 12 מקובל בנצרות שצריך לעבור הטבלה. סירבתי לעשות את זה. לא הייתי שלמה עם זה. כשהייתי בת 16, אבא שלי קיבל תפקיד בכיר במסגרת הכנסייה, אבל התנאי לתפקיד הזה היה שכל בני המשפחה חייבים לעבור הליך של טבילה. לא היתה לי ברירה. לא רציתי לפגוע באבא שלי ולכן הסכמתי לעבור את ההליך הזה".

לאט-לאט התרחקה אורלי מהדת הנוצרית. היא למדה משפטים באוניברסיטת ברזיליה, סיימה את הלימודים ומוסמכת לעריכת דין ואף עברה השתלמות מיוחדת לקראת מינוי כשופטת. "הלימודים באוניברסיטה", היא מציינת, "היו הזדמנות נהדרת בשבילי להתרחק מהדת הנוצרית. לא הלכתי יותר לכנסיה למרות שהכנסייה הייתה בסמוך לבית שלנו".

איך ההורים קיבלו זאת?
"בהתחלה הם הצטערו, לאחר שכל החיים הם לימדו וחינכו אותי לדבוק באמונתם. המשפחה שלי מאוד מחוברת לנצרות והיה להם קשה לשמוע שהבת שלהם רוצה להיות יהודיה".

אורלי הספיקה לעבוד כפרקליטה במשרד ממשלתי בברזיל, כשהממונה עליה הייתה יהודיה. לימים עלתה ה'בוסית' שלה לישראל. לפני עלייתה ארצה ציידה אותה אורלי בפתק שתטמון בכותל המערבי. "רשמתי באותו פתק את השם שלי בלבד", היא מציינת בהתרגשות, "ובלב שלי ביקשתי את המשאלה שלי. ביקשתי להיות יהודיה. זה היה הרגע בו החלטתי שצריך לעשות מעשה. זה מה שעורר אותי".

אורלי מתחילה אז ללמוד את השפה העברית, לשמור כשרות, לשמור שבת ולחלום על עלייה לארץ ישראל. תוך כדי שיטוט באינטרנט אודות אפשרויות ללמוד עברית ולעלות ארצה היא נתקלת בשמו של אפרים מוניוז, צעיר ברזילאי, שעושה אף הוא את דרכו אל הדת היהודית. אורלי חשבה שהוא בכלל מתגורר בישראל ולא ידעה כי הוא ממוצא ברזילאי, והוא מצידו חשב שהיא בכלל צעירה שמתגוררת בישראל.

כך או כך, אורלי מגיעה ארצה לפני כשנה כתיירת לא יהודיה. מטרתה המוצהרת הייתה להתגייר, ויהי מה. ועדת חריגים של משרד הפנים אישרה לה להשתתף בלימודים במסגרת אולפן גיור של "עמ"י - רשת מכוני גיור" בבאר שבע. לאחר הליך של כמעט שנה צפויה אורלי בשבועות הקרובים לסיים את הליך הגיור ולהפוך ליהודיה כשרה לכל דבר.

זה לא נגמר בזה. הקשר האינטרנטי בינה לבין אפרים התהדק ובחודשים הקרובים הם עתידים להינשא. "למדתי כדי להיות שופטת", היא מטעימה, "אבל עכשיו הראש שלי לא בצד המקצועי. עכשיו אני מתעסקת רק בלהיות יהודיה. אחרי זה אתפנה לעסוק במקצוע שלי".

אלוהים אחד
מוניוז (36) נולד בעיירה גוואריוליוס בסמוך לסאן פאולו בברזיל למשפחה נוצרית. אפרים, ששמו המקורי היה אבנדרו, הוא הבכור מבין שלושת ילדי המשפחה. בהיותו בן 18, הוא מספר, הוא הרגיש שהוא חייב להתקרב ליושב במרומים.

מאיפה זה בא לך?

"עד גיל 18 לא הבנתי כלום בנושאים דתיים. זה גם לא עניין אותי. כתלמיד אמנם קראתי תנ"ך, אבל לאט לאט הרגשתי שאני צריך לעשות משהו בחיים שלי. משהו משמעותי. להתקרב לאלוהים.

"התחלתי ללמוד ולקרוא יותר ויותר", הוא נזכר, "גם את התנ"ך וגם את הברית החדשה. הלכתי לכנסיה ובכלל לא ידעתי שקיימת הדת היהודית. כשהייתי ילד סיפרו לי שהיהדות שייכת להיסטוריה ושהיא כבר לא קיימת יותר ושאפשר לקרוא על זה רק בספרים".

לפני כ־16 שנים, כבחור צעיר בן 20, מגיע מוניוז לכנסיה שבעיר מגוריו. בעוד הוא מתחנך על השילוש הקדוש המקובל בנצרות, הוא גם נחשף ל'שמע ישראל, השם אלוהינו, השם אחד'. הפסוק הזה במקורותינו שינה את חייו.

מוניוז, מורה לגיאוגרפיה במקצועו וגם מעצב חפצי חן, ראה את עצמו יהודי עוד הרבה לפני שהתגייר. הוא נזכר כיצד בנה סוכה בביתו, כיצד שמר שבת ואפילו ברית מילה הוא עשה עוד לפני 11 שנים, הרבה לפני שהתגייר. הוא גם נזכר באותה פגישה שקיים עם הכומר בכנסייה המקומית, בה הוא שאל את הכומר שאלות אודות הדת הנוצרית ולא קיבל תשובות מספקות לטעמו. אז גמלה בו ההחלטה להיות יהודי.

"המשפחה שלי אינה דתית", הוא אומר, "הם הסכימו לצעד שלי, זה לא הפריע להם. אפילו אמא שלי רוצה להתגייר".

לפני כשמונה שנים החל מוניוז בהליך הגיור ועבר גיור רפורמי, תוך שהוא כבר מתכנן לעלות לישראל. הגיור הרפורמי, כך מתברר, מוכר לצורך עלייה במסגרת חוק השבות. "הרב שלימד אותי אז במסגרת הקהילה הרפורמית", נזכר מוניוז, "היה רב אורתודוכסי והרגע המרגש ביותר שחוויתי בכל התהליך הזה היה ברגע שיצאתי מהמקווה לאחר הטבילה. אז הרגשתי שאני באמת יהודי".

לפני שנתיים ושמונה חודשים עלה מוניוז ארצה. היעד מבחינתו היה באר שבע. על בירת הנגב הוא שמע מחבורת צעירים ברזילאים במוצאם שנימנו עם המתעניינים בהצטרפות ליהדות בדגש על פעילותו של הרב ישראל וורצמן, מוותיקי העיר, שהקים לפני 14 שנים קהילה קטנה שרובה ככולה הם גרי צדק.

רצונו העז ונחישותו להיות יהודי לא נעלמה מעיניהם של דייני בית הדין הרבני, אשר בתום תהליך גיור מקוצר של ארבעה וחצי חודשים, במקום שנה, במסגרת אולפן הגיור של "עמ"י - רשת מכוני גיור", אישרו רשמית את קבלתו לחיק העם היהודי.

לא מרים ידיים

דוד מלוף (36) נולד בעיר ברנקיה בצפון קולומביה. את הדרך אל היהדות הוא עשה, כדבריו בדרך לא רגילה. יש לו עוד שלוש אחיות ושני אחים, והוא גדל במשפחה ללא כל זהות דתית. את השם דוד הוא נושא מיום צאתו לאוויר העולם.

"אל היהדות", מספר מלוף, "נחשפתי כשהייתי עוד צעיר כבן 19, כאשר דוד שלי נסע לארצות הברית והתוודע לדת הנוצרית, אבל מאוחר יותר הוא התחבר עם חבר'ה יהודים והחל להתעניין בדת היהודית. אותו דוד חזר לקולומביה כשהוא הביא לי טלית וחומש והחל לעניין גם אותי בסיפור הזה".

"כשדוד שלי הביא לי את הטלית ואת החומש", מספר דוד מלוף בהתרגשות לא מוסתרת, "התחלתי לשאול לגבי הדת היהודית. התחלתי לקרוא את ספר החומש בתרגום לספרדית, כולל הפרשנויות לפרקים השונים. גיליתי שם הרבה דברים מעניינים שלא ידעתי קודם לכן".

מתי גומלת בך ההחלטה להיות יהודי?

"עברו לא מעט שנים עד שזה קרה. בהתחלה בכלל לא חשבתי להתגייר. הסתפקתי רק בלהתעניין, לא מעבר לזה. במקביל גם התעניינתי בנצרות, בבודהיזם, בהינדוהיזם, אפילו באיסלם. רק כעבור חמש שנים, כשהייתי בן 24, הבנתי שהתורה היהודית מלאה באמת. היו דברים שלא הבנתי, אבל אמרתי לעצמי שזו הדרך שאני בוחר בה".

בחירה לא פשוטה?

"הבנתי שביהדות נמצאת האמת יותר מכל דת אחרת. בעיר בה התגוררתי הייתה אמנם קהילה יהודית קטנה וסגורה וקשה היה להיכנס ולהצטרף אליה. לא ידעתי מה לעשות. רציתי ללמוד ולהעמיק יותר בנושא היהדות. דיברתי עם דוד שלי והוא הציע לי ליצור קשר עם שליח חב"ד. הבנתי ששליחי חב"ד נמצאים בכל פינה בעולם, וראיתי בכך פתח תקווה להגשים את החלום שלי להיות יהודי".

חיפוש באינטרנט העלה כי אפילו בעיירה הקולומביאנית הרחוקה נמצא שליח של חב"ד, אבל מכאן ועד ההצטרפות לעם היהודי עוד נכונו לדוד מלוף לא מעט קשיים. "צלצלתי בלי הרף לאותו שליח", נזכר מלוף, "הצגתי את עצמי וביקשתי להיפגש עימו כדי שיסייע לי להגשים את חלומי. שוב ושוב נתקלתי בסירוב. השליח לא רצה לפגוש בי. לא התייאשתי. כעבור שבועות אחדים שוב התקשרתי אליו ושוב זכיתי לסירוב".

זכה להכרה

התמדתו ונחישותו של מלוף נשאו בסופו של דבר פרי. לאחר אין ספור התקשרויות טלפוניות ניאות שליח חב"ד המקומי לפגוש בו. "הלכתי לפגישה בהתרגשות רבה", נזכר מלוף, "סיפרתי לו את הסיפור שלי, השליח התרשם, אך הבהיר לי שהוא לא יוכל לעזור לי. הוא ציין בפניי שבקהילה המקומית לא מקבלים אנשים שמתגיירים, כך שקשה מאוד יהיה לי להגשים את חלומי להצטרף ליהדות. עם זאת, הוא השאיר לי פתח תקווה קטן, כשאיפשר לי להגיע לספריה של בית חב"ד בעיר וללמוד מתוך הספרים היהודים. כך התחלתי עם ארון הספרים היהודי וקראתי בשקיקה את ספרי הקודש, גם בנוסח האשכנזי וגם בנוסח הספרדי. למדתי על ההלכות השונות שיש ביהדות והבנתי שזה לא כל כך פשוט להיות יהודי".

נחישותו של מלוף להיות יהודי דווקא זכתה לתמיכת משפחתו. "המשפחה שלי", הוא מציין, "היא אמנם לא דתית, אבל יש להם זיקה רוחנית. אפילו אמא שלי וכמה דודות שלי החלו אף הן להתעניין ביהדות בעקבות הצעד שעשיתי".

ככל שחולף הזמן, מלוף מעלה הילוך בדרכו להיות יהודי. בשנת 2006 הגיע לעיר מגוריו הרב משה אוחנה והוא זה שגייר אותו, גיור שלא התקבל על ידי המימסד הרבני, אבל זה לא מה שריפה את ידיו של מלוף. "מיום ליום", הוא אומר, "הבנתי שמקומי חייב להיות בארץ ישראל. רק שם אוכל להגשים את יהדותי. חיפשתי מקום בו אוכל לעשות גיור, שיאפשר לי גם לעלות ארצה".

רק לפני כשנתיים הסתייע הדבר בידיו, כאשר הרב אברהם פלטי, רבה של הקהילה היהודית במכסיקו סיטי הגיע לביקור בקולומביה וגייר אותו בפעם השנייה, כשהפעם הוא גם זכה להכרת הרבנות. או אז עולה מלוף ארצה לפני שנה היישר לבאר שבע.

"גאה להיות יהודיה"

בשלב זה, בשנתו הראשונה בארץ, סיים מלוף את תקופת לימודיו באולפן ובמקביל הוא גם לומד ב'כולל' של הרב ישראל וורצמן בשכונה ה' בבאר שבע, אשר מרבית צאן מרעיתו הם גרי צדק. מלוף, טכנאי אלקטרוניקה בהכשרתו, עוסק בינתיים בתיקוני מחשבים ומקווה לעבוד בתחום הזה.

מלוף נשוי לתמר, אף היא גרת צדק ולהם שתי בנות, שלומית (6) וחיה (3) והם מצפים להרחבת המשפחה בקרוב כשתמר כבר נמצאת בהריון. תמר (34) נולדה אף היא בברנקיה שבקולומביה כבת בכורה למשפחתה המונה עוד שני אחים צעירים ממנה. שמה המקורי היה סטפני ובצעירותה, כך היא מספרת על עצמה, כשהיא עונדת תליון של מגן דוד על צווארה, היא בכלל לא הייתה בכיוון של יהדות.

"לא הייתה לי שום אמונה דתית או זהות דתית", היא מספרת, "גם המשפחה שלי היא לא דתית. ברגע מסוים ההורים שלי החלו לדבוק במשיחיות. אבא שלי התחבר בשלב כלשהו לקבוצה של מתעניינים ביהדות, בה היה גם מי שיהפוך לבעלי, והוא סיפר לי על הקבוצה הזו שלומדת על היהדות. החלטתי לחזור מעיר הבירה בוגוטה, שם שהיתי אחרי הלימודים שלי, לעיר הולדתי כדי לעמוד מקרוב על טיב הקבוצה הזו".

תמר, סטפני באותם ימים, עוזבת אז את עבודתה כמהנדסת תעשייתית בחברה בינלאומית נחשבת ועושה את צעדיה הראשונים בדרך להיות יהודיה כשרה. היום, כשהיא חובשת שביס, קשה שלא להתפעל מהדרך שעשתה.

"לא הרגשתי", היא אומרת, "שהמחיר ששילמתי אז בעבור הרצון שלי להיות יהודיה הוא מחיר יקר. בכלל לא. קיבלתי משהו שהוא שווה יותר. לא רק שהרווחתי את היהדות, אלא בעיקר פגשתי את דוד בעלי והקמנו משפחה. השאר זה כבר היסטוריה".

יתרה מזאת, גם הוריה הלכו בעקבותיה והתגיירו, כשבכוונתם לעלות ארצה ביום מן הימים.