צילום: דו"צ

לפני שבועות אחדים התארחה אלינה קוגן (21), חיילת המתגוררת בבאר־שבע, אצל משפחה דתית והסבה עם בני המשפחה לארוחת ליל שבת מסורתית. האירוח, "שבת משפחות", היה במסגרת תהליך הגיור אותו היא עוברת בימים אלה תוך כדי שירותה הצבאי.

"נורא נלחצתי מהמעמד הזה", מספרת קוגן, "אף פעם לא ישבתי עם בני משפחה לאכול ככה ארוחת ערב. לא ידעתי איך להתנהג, איך יקבלו אותי. לאט-לאט השתחררתי וראיתי שהשד לא נורא כל כך. התפילה והזמירות לשבת, לפני ואחרי הארוחה, פשוט ריתקו אותי. זה מה שחיזק אותי ונתן לי תחושה של משפחתיות, שכל כך הייתה חסרה לי. זה עשה לי טוב".

המעמד הזה לא היה מובן מאליו עבור קוגן, שהתגייסה רק לפני חודשים לצה"ל. עד לא מזמן, סיטואציה כזו לא הייתה כלל בתכניות שלה. היא נולדה באוקראינה להורים נוצרים. כל קשר עם היהדות לא היה לה בילדותה למעט העובדה שהסבא שלה מצד אביה היה יהודי. על פי ההלכה, אביה אינו מוכר כיהודי, גם לא אמה, כך שגם היא עצמה עד לרגע זה, בטרם היא מסיימת את הליך הגיור, אינה מוכרת כיהודייה כשרה לכל דבר.

"הייתי רחוקה מהיהדות"
סיפור חייה של קוגן יוצא דופן. בהיותה בת שנתיים היא עלתה ארצה עם הוריה ועם סבתה. המשפחה התיישבה אז בקרית־גת ולאחר שנתיים, כאשר הוריה מבקשים להתמקד בלימודיהם, חזרה קוגן עם סבתה לאוקראינה, כשהיא מותירה אחריה את הוריה בארץ.

שנתיים וחצי היא גדלה בבית סבתה, ובהיותה בת שש וחצי, כשהגעגועים להוריה מתעצמים, היא חוזרת לישראל ומגלה להפתעתה שהוריה פירקו את החבילה המשפחתית ונפרדו. "הופתעתי מהעובדה הזו שאמא ואבא התגרשו", היא מספרת, "קיבלתי את זה קשה. נשארתי עם אמא, שמתגוררת בבאר־שבע, והקשר עם אבא הלך והתרופף. באחרונה חידשתי את הקשר איתו".

את ילדותה עושה קוגן בבאר־שבע. לימודים יסודיים בבתי הספר 'דגניה' ו'תומר' ולימודים תיכוניים בבית הספר מקיף אמי"ת, בית ספר תיכון דתי. שם, בעצם, כך היא מגלה, התעורר בה הניצוץ היהודי.

איך משתלבת ילדה נוצרייה במוסד חינוכי יהודי־דתי?
"לא הייתה לי כל בעיה. קיבלו אותי כמו שאני. האמת היא, שהציעו לי עוד כשהייתי תלמידה לעבור תהליך של גיור, אבל אני התלבטתי ולא כל כך התלהבתי מהרעיון הזה".

במסגרת הלימודים התיכוניים נדרשה אלינה קוגן ללבוש חצאית ולהתפלל כמו כל התלמידים היהודים. "לפתע", היא מספרת, "אני בתחושה שאני רוצה ללמוד על היהדות עוד ועוד. למדתי את התפילות, את ערכי היהדות, את המקורות והתחלתי להתעניין בדת היהודית, שעד אז היתה לי זרה לחלוטין. באתי מבית נוצרי, מארץ זרה, הייתי רחוקה מהיהדות. כשהייתי קטנה נראתה היהדות בעיני כמשהו מפחיד. עם הזמן התחושה הזו חלפה. למדתי על היהדות והגעתי למסקנה שהדתיים לא מפחידים כמו שהם הצטיירו בפניי קודם לכן".

שינוי מקצה לקצה
עוד בהיותה בכיתה י', קוגן מתחילה כבר לרקום את חלום הגיור ופתיחת הדף החדש בחייה. מבחינתה, מדובר היה בתהליך שהיא עברה עם עצמה. השאיפה שלה הייתה לעבור את תהליך הגיור במסגרת השירות הצבאי, בו לומדים לובשי המדים את ערכי היהדות ואת המסורת היהודית על הלכותיה השונות בדרך להפוך ליהודים כשרים. היא רצתה לשלב גם את רצונה להתגייס לצה"ל וגם להפוך ליהודייה. פרויקט הגיור הצה"לי איפשר לה לממש את החלום הזה.

קודם לגיוסה למדה קוגן במסגרת העתודה הטכנולוגית לימודי הנדסאות אלקטרוניקה ומחשבים במכללת 'עמל 1' בבאר־שבע והתגייסה לשרת בחיל התקשוב. את עתידה היא רואה במדים. "מעבר לשירות הסדיר שלי", היא מדגישה, "אני רוצה להישאר בשירות קבע. בצבא אני רואה את עתידי".

קוגן, המוכרת כחיילת בודדת, מתגוררת יחד עם שלוש חיילות נוספות בדירה בבאר־שבע שהועמדה לרשותן על ידי האגודה למען החייל. בימים אלה היא עומדת לסיים את הסמינר בו היא לומדת אודות ההלכות במסורת היהודית, אבן דרך לקראת סיום תהליך הגיור וקבלת תעודת ההכשר. היא כבר מצפה בכיליון עיניים לרגע בו תקבל את התעודה הנכספת. הוריה, היא מציינת, תומכים בה בתהליך שהיא עוברת, כל אחד בדרכו שלו. "אמא שלי", היא אומרת, "תומכת בצעד שלי. אבא אמנם לא התלהב מהרעיון, אבל נתן לי את ברכת הדרך".

קוגן רואה בתהליך הגיור שלה כפתיחת דף חדש בחייה. "אני מרגישה שאני מתחברת יותר ויותר ליהדות. אני שומרת שבת ושומרת כשרות. זה שינה אותי מקצה אל קצה. זה לא שינוי שבא מיד. זה תהליך שאורך זמן. אני כבר עכשיו מרגישה כיהודייה לכל דבר. אני רוצה לנהל אורח חיים דתי. העובדה שלא גדלתי כיהודיה רק מדרבנת אותי לדעת יותר ויותר על היהדות, על המנהגים, על המאכלים ועל המסורת. אני רוצה למצוא בן זוג דתי ולהקים משפחה דתית. מבחינתי, זו תהיה פתיחת דף חדש בחיי".