אלישע גולבר. נותן גלגל הצלה לבני נוער בסיכון. צילום: הרצל יוסף

"אני בעיקר מתחבר לחירומיות, לעובדה שלכל אחד יש משברים בחיים, קטנים כגדולים, תלוי איך כל אחד חווה אותם, המשבר האמיתי שהיה לי בחיי הבוגרים היה במבצע 'צוק איתן'. הרי טראומה זה מצב שהוא בדרך כלל אתה לא מוכן אליו, הוא מפתיע והוא מערער על הקיום שלך, הן מבחינה פיזית - החיים, והן מבחינה נפשית".

אחרי המשבר שחווה על בשרו, אלישע גולבר (32) מטפל היום בבני נוער שנמצאים במצבי משבר ומנהל מסגרת ייחודית מסוגה - 'קורת גג' המהווה מעין 'טיפול נמרץ נפשי' לילדים ובני נוער בסיכון. בראיון גלוי לב הוא חושף מה בער בו להשתלב בעולם הרווחה, על הדלת הפתוחה לנוער בסיכון בכל שעה ביממה, ועל הדרכים בהן הוא מסייע להם לקום על הרגליים כנגד כל הסיכויים.

"תמיד האמנתי שעל אף הקושי, משבר הוא רגע שאפשר להפוך אותו להזדמנות. 'קורת גג' הוא אחד המקומות המיוחדים שיש בבאר שבע והדרום, אולי אפילו בארץ", הוא מספר.

"המקום הזה כל כך ייחודי שהמון אנשים לא יצליחו להבין אותו. אנחנו חיה מוזרה בעולם הרווחה בארץ. אנחנו מקום שעובד הפוך מהבירוקרטיה הרגילה שכולם מכירים ממשרדי הממשלה. מקום שמקבל כל נער, בלי לשאול אותו שאלות, בלי לבדוק מאיפה הוא הגיע. ילד יכול להגיע אלינו בשעה שתיים בלילה והוא פשוט ייכנס, אנחנו נקבל אותו. נעשה לו תהליך קליטה מהיר, ניתן לו מיטה חמה, ארוחה חמה ומקלחת. אצלנו יש סדר מבולגן או בלגן מסודר - זה הקסם. זה מקום שאי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו".

פערים משמעותיים
אלישע גולבר, נשוי להדס, הוא הבכור מבין שלושה אחים להורים שעלו לארץ מאיראן בשנת 1984, אחרי המהפכה. גולבר גדל במושב משגב דב ביישובי גדרות. ההורים שלו התעקשו לשמור על המסורת הפרסית, תרבות שונה "מהישראליות" עמה נפגשו.

"גדלנו עם אווירה של תרבות פרסית בבית", הוא מספר, "שאבא מגיע לעבודה עם חליפה כמלצר באולם אירועים, זה משהו שלא רואים ביום יום, אבל אני חושב שדווקא השמרנות שלהם אל מול הפתיחות הישראלית והמקום שגדלתי, לדעתי זה היה שילוב מנצח. אני לא חושב שהרגשתי חריג במקומות האלה, אבל הפערים הכלכליים כן היוו משקל".

אלישע גולבר. מאמין ביכולת של אדם לצמוח מתוך משבר. צילום: הרצל יוסף

גולבר למד בבית הספר התיכון 'צפית' בכפר מנחם ביחד עם ילדי בני הקיבוצים. בגיל צעיר הצטרף לתנועת 'הצופים' שהפכה לביתו השני ואליה חזר גם לאחר שירותו הצבאי בתפקידים ניהוליים. לתנועת הנוער היתה השפעה משמעותית על דרכו החינוכית ועל האדם שהפך להיות, ובמסגרתה יצא עם משלחות במספר מקומות בעולם.

בשירות הסדיר, גולבר שירת בנח"ל ולאחר מכן כמ"כ בקורס מ"כים. המשבר הראשון שחווה היה כשלקח חלק פעיל ב"התנתקות" מעזה ונאלץ להתמודד במהלך המבצע עם מצבים לא פשוטים. אך שום דבר לא הכין אותו למה שחווה במילואים במבצע 'צוק איתן'.

בזמן המבצע, גולבר שהה בגזרת חאן יונס, זו היתה תקופה מאוד קשה וטראומטית שמלווה אותו עד היום. אירוע אחד לא נותן לו מנוח. זה אירע בשעות הלילה, בעודם ישנים בבית ריק שפונה באזור חאן יונס, הם שמעו רעש של אנשים מתקרבים.

"היינו בחדר חשוך, ראינו דמויות מתקרבות אלינו, צעקנו לעברן וביקשנו מהן להזדהות, אבל הדמויות לא ענו ורק המשיכו להתקרב, דרכנו את הנשק וכיוונו לעברן, ורגע לפני שעמדנו לירות - ראינו מבין הצללים, שני חיילי צה"ל בני 18 שהלכו לאיבוד והיו מפוחדים ורועדים, עד כדי כך שלא יכלו לדבר", הוא מספר בהתרגשות ונזכר ברגע שבו חזר הביתה וראה את אמא שלו בתחנת האוטובוס מחכה לו, והתחיל לבכות כמו תינוק.

עם שובו הביתה, הוא נכנס לחדר נעוריו ולא יצא משם, למשך חודשים ישן עם אורות דולקים כי "החושך שהיה שם (בחאן יונס) היה גדול מדי והייתי צריך אור", הוא מסביר.

לצמוח מתוך משבר
גולבר מחזיק בתואר ראשון במדעי המדינה של אוניברסיטת בן גוריון ותואר שני במנהיגות חברתית ואוריינטציה של ניהול עמותות ומגזר שלישי. לבאר שבע הגיע בשנת 2010 כשהחל לעבוד כמדריך בפנימיית 'עדנים', הוא התחבר למקום והוקסם מהנתינה לזולת ונשאר שם במשך שמונה שנים, בהן כיהן במספר תפקידים עד לתפקיד סגן המנהל.

"מדובר בכפר נוער פוסט אשפוזי המטפל בבני נוער עם קשיים נפשיים ורגשיים, שחלקם נמצאים אחרי אשפוז פסיכיאטרי וחלקם נמצאים בכפר כחלופה לאשפוז", הוא מספר. אחרי שסיים לעבוד בפנימיית 'עדנים', חיפש גולבר אתגר אחר שייתן לו סיפוק ויאפשר לו להביא לידי ביטוי את כישוריו. כשהוצע לו לנהל את פרויקט 'קורת גג', הוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיים.

"מה שמשך אותי בעיקר זו העובדה שהמקום מתנהל בצורה של שגרה חירומית, כמו חדר מיון בבית חולים, יש טירוף, המון אנשים מגיעים, כל מיני סוגים של פציעות, ואתה צריך לטפל בהם מיד. מה עוד שאני מאמין ביכולת של אדם לצמוח מתוך משבר. אני מנסה להושיט עזרה לנערים שמגיעים לכאן כשהמשבר שלהם מאוד טרי ומקווה לגרום להם לחשוב על ההווה ועל העתיד ולא רק להתמקד בעבר".

"ילד יכול להגיע אלינו בשעה שתיים בלילה והוא פשוט ייכנס, אנחנו נקבל אותו". צילום: הרצל יוסף

מצב טראומה
מהו פרויקט 'קורת גג'? מדובר במסגרת ייחודית המספקת מענה לבני נוער מחוסרי קורת גג בגילאי 18-12 הנמצאים במצבי משבר. המסגרת ממוקמת בתוך כפר הנוער 'העוגן הקהילתי' בבאר שבע ומופעלת על ידי עמותת 'יחדיו' בפיקוח ובמימון משרד העבודה והרווחה. במסגרת מטופלים מדי שנה כ־400 נערים ונערות.

השהות במסגרת מוגבלת לשלושה חודשים, שכן היא מסגרת חירום שמטרתה לייצב את הנערים ולאפשר להם לעשות פסק זמן לחשיבה ומקום בו מקבלים תמיכה בזמן המשבר שהם חווים. בסיום תקופה זו נבחנת האפשרות להחזירם הביתה לצד טיפול משפחתי ופרטני תומך, ולעיתים הם מופנים לקבל שירות ארוך ורציף יותר במסגרות אחרות של העמותה, ביניהן הפנימייה שנמצאת בכפר הנוער ומטפלת בכ־200 ילדים בשנה.

ייחודה של 'קורת גג' טמון בכך שהיא זמינה ופתוחה 24 שעות ביממה וניתן להגיע אליה בכל עת, בהפניית גורם חיצוני או בפנייה עצמאית, ואין צורך במבחני קבלה או בירוקרטיה כפי שנדרש במסגרות אחרות בארץ.

נער או נערה שמגיעים ל'קורת גג', בכל שעה ביום או בלילה, יקבלו ארוחה חמה, מיטה, מקלחת חמה ותחושת ביטחון. במקום מקבלים אותם הצוות שמונה מנהל, עובדות סוציאליות, רכזת, אם בית, צוות מדריכים, בני ובנות שירות לאומי ומתנדבים.

"המקום עצמו מאוד הטרוגני", מספר גולבר במשרדו בכפר הנוער 'העוגן הקהילתי', "קשה להצביע על חוט שמחבר עם תכונות משותפות או מאפיינים משותפים של בני הנוער, מדובר בגילאים שונים, תחומים גיאוגרפיים שונים בארץ, בנים לצד בנות המתמודדים עם קשיים שונים. מה שמשותף להם הוא שכולם חוו טראומה, טראומה שנער אחד חווה לא דומה לטראומה שנערה אחרת חוותה, אבל בגדול הם מגיעים במצב של משבר טרי, שבגינו או שברחו מהבית או שהם הוצאו מהבית".

חלק מבני הנוער המגיעים למסגרת עברו התעללות פיזית ונפשית בבית והתעללות מינית, אחרים סובלים מהזנחה, נערים ונערות עם דפוסים עבריינים או דפוסים מיניים "לא מותאמים", בני נוער שנמצאים בתהליך "יציאה מהארון" ולא מקבלים רוח גבית מהתא המשפחתי שלהם, ואפילו סתם ויכוחים טריוויאליים עם ההורים.

"מי שאחראי על הנער זה הרווחה שלו וההורים שלו, הם אלה שאחראים עליו, הם גורמי הטיפול המרכזיים", אומר גולבר, ומסביר כי על אף הקושי, בני הנוער לא יכולים "להתגרש" מההורים שלהם, גם אם האבא והאמא הם לא הכי מיטיבים.

"אם האבא נמצא בכלא ואין עם מי לדבר, בסדר גמור, אבל אם לאבא יש גם מורכבויות, אנחנו חושבים שהכי נכון לנער זה לחזור הביתה וליצור איזושהי שותפות עם הרווחה לצד טיפולים משפחתיים וכו', שיסייעו לו לצלוח את המשבר, יכול להיות שזה מה שיקרה".

ואם מדובר במקרה קשה?
"יחד עם הרווחה חושבים מה נכון לטובת הילד/ה, האם צריך הוצאה חוץ ביתית למסגרת כזו או אחרת ועובדים על זה".

"רכבת הרים רגשית"
ישנם המון סיפורים קשים ומזעזעים של בני נוער שביקשו למצוא מחסה ב'קורת גג', אותם מקרים רק מחזקים את חשיבות קיומה של המסגרת שנותנת להם אוזן קשבת ותמיכה ומגנה עליהם.

באחד המקרים מיני רבים גולבר מספר כי נערה הגיעה ל'קורת גג' לאחר שיצאה מהארון וסיפרה להוריה כי יש לה בת זוג. "על פניו, עם כל הסיפורים הקשים שיש כאן, אתה אומר לעצמך, איך יכול להיות שנערה צריכה לצאת מהבית ולהיות במקום שהוא לא המקום הטבעי שלה, רק בגלל שיצאה מהארון, אבל צריך להבין שלפעמים התעללות נפשית היא יותר קשה מהתעללות פיזית, וכשאתה מרגיש לא רצוי על ידי ההורים שלך, זאת בעיה. לנערה כזו אנחנו קודם כל נותנים פסק זמן מתוך כל הטירוף שהיא חיה בו".

אולם מנגד, ישנם מקרים בודדים בהם נער או נערה לא התקבלו למסגרת, "מאחר וזיהינו שאותו נער היה כאן כמה פעמים ועשה בלגן או הטריד נערות ועם כל הצער שבדבר, מבחינתי, הסיכון גבוה", מסביר גולבר.

"צריך להגיע עם איזשהו חוסן נפשי". צילום: הרצל יוסף

יש כאלה שישאלו למה אתה צריך את "הצרות" האלה על הראש שלך.
"זה גם מה שאשתי אומרת לי וגם אבא שלי במיוחד, הם פוחדים עליי, כשקיבלתי איום מאח של נערה שיבוא ויפוצץ את המקום ויפוצץ אותי, זו היתה חוויה לא נעימה. האמת שבבית נותנים לי תמיכה כי הם רואים שזה מעבר לעבודה בשבילי. אני לא 'בא לעבוד', זה חלק מהחיים שלי, אני מקבל מהעבודה המון סיפוק ורואה בה שליחות".

אתה מוצא את עצמך "לוקח את העבודה" הביתה?
"בוודאי שאני לוקח הביתה, זה מתבטא בכך שאתה יכול לחזור הביתה עם פנים נפולות מיום קשה שבו אתה מרגיש שלא הצלחת וזה ממשיך ללוות אותך, ולוקח לך כמה שעות להתנער מזה".

"אני חושב שהמעטפת וההדרכה שמקבל כאן כל עובד היא מאוד גדולה ונחוצה, מתוך הבנה שהעבודה כאן היא מעין רכבת הרים רגשית. לדעתי, איש צוות פה צריך להגיע עם איזשהו חוסן נפשי ולהבין שלפעמים ניצחון אחד או הצלחה אחת נותנת דלק לאלף כישלונות אחר כך. יש כאן צוות עובדים מדהים שעושה עבודת קודש עם מסירות בלתי רגילה".

כאן כדי לשנות
לדברי גולבר, העובדים ב'קורת גג' חייבים להצטייד בחוסן נפשי או לפתח שריון שיעזור להם להתמודד עם הסיפורים הקשים שמתדפקים על דלתותיהם. כשאנו מבקשים לדעת האם האירועים שהוא נחשף אליהם, משפיעים עליו אישית, הוא משיב כי בעוד חמש שנים, הוא יוכל לענות על השאלה.

"בינתיים, אני בסוג של, תקרא לזה תמימות, רעב, אני בא לפה כדי לשנות ולעזור, זה מעבר למשכורת, זה אידיאולוגי, אני שמח שיש מסגרת כזאת שנותנת מענה לנערים שהם מתחת לרדאר. זה מדהים בעיניי איך במדינה כל כך בירוקרטית שבשביל לקבל משהו, אתה צריך לחתום על אלף טפסים, איך יש מסגרת כזאת שנער יכול לדפוק בדלת ופשוט להיכנס. להגיע לפה מבחינתי זו שליחות אמיתית".

כדי לנקות את הראש מאירועי היום יום, הוא שוחה פעמיים בשבוע, מקפיד על דייט שבועי עם אשתו ומקדיש זמן איכות למשפחה שלו. כשאנו שואלים אותו מה מרגש אותו, הוא מספר כי "עכשיו הוציאו נערות מבית בושת בבאר שבע והביאו אותן לכאן. לראות שהן יכולות להיות לרגע ילדות בנות 14 ולשים פיג'מה ורודה ולאכול אוכל ולשחק מונופול, זה מה שמרגש אותי".

איפה נראה אותך בעוד חמש שנים?
"עוד חמש שנים אני פה, בשביל להניע תהליכים צריך לפחות חמש שנים. ואחר כך אולי לנהל איזה בית ספר, חינוך מעניין אותי מאוד, גם חינוך לא פורמלי".

מלווים אותך לאורך הדרך
מנכ"ל עמותת 'יחדיו', אל"מ (מיל') יאיר באר, סבור שאחת ההצלחות הגדולות היא בוגרי המסגרת שמגיעים על מדים לבקר ב'קורת גג'

אל"מ במיל' יאיר באר, מנכ"ל 'יחדיו'. "גישה מכילה, תומכת, שנותנת אופק ותקווה". צילום: שי שמואלי

מנכ"ל עמותת 'יחדיו', אל"מ (מיל') יאיר באר, מספר בגאווה כי לא פעם שולבו נערים שהגיעו ל'קורת גג' בתוכניות אחרות של העמותה ויש נערים שהם מלווים עד היום, בבגרותם ורואים אותם הולכים לצבא ומשתלבים בתפקידי מפתח בחברה הישראלית.

"אחת ההצלחות הגדולות שלנו היא כאשר בוגרי המסגרת מגיעים על מדים לבקר את המדריכים במקום, יושבים עם הנערים, מקבלים 'בוסט' של חיזוק ותמיכה וממשיכים הלאה לצבא וללימודים".

"עמותת 'יחדיו' שמה לה למטרה לקדם את השירותים החברתיים בדרום ולהיות פורצת דרך בתחומה. לב ליבה של פעילות העמותה מתמקד בילדים ונוער בסיכון ובמסגרת זו מפעילה העמותה מספר תוכניות חדשניות שמשקפות את הגישה של העמותה בטיפול בילדים ונוער בסיכון, שהינה גישה מקבלת, מכילה, תומכת וכזו שנותנת אופק ארוך טווח ותקווה למטופל. אחד היתרונות הגדולים שלנו כעמותה היא היכולת להעניק לנערים שמגיעים למסגרת מענה טיפולי משלים באמצעות התכניות השונות שהעמותה מפעילה בתחום זה".