מתברר שגם במציאות החינוכית של המאה ה־21 יש מי שדוגל בלמידה איכותית, למידה פרונטלית ולמידת חקר המציבות את התלמיד במרכז: כיתות קטנות של 20 תלמידים, בלי לוח חכם, בלי מחשבים ומסכים וגם בלי טלפונים ניידים. זאת המציאות בבית הספר התיכון האנתרופוסופי בבאר־שבע, הראשון מסוגו בעיר בפרט, ובנגב בכלל, שיפתח את שעריו ב־1 בספטמבר.

אנשי בית הספר האנתרופוסופי השבוע | צילום: הרצל יוסף
אם לא די בכך, אז בתיכון הזה גם אין צלצול בין השיעורים, וכשהשיעור נגמר המורה והתלמידים מציצים בשעון, מסיימים את השיעור ויוצאים להפסקה. כמו כן השיעורים בבית הספר לא מתחילים בפתיחת מחברות וספרים ובהעברת החומר הלימודי. כאן פותחים את השיעור בשיח עם המורה או בשירה ונגינה בצוותא.

עוד בשנת 2001 חבר יהונתן דביר (45), תושב באר־שבע, מיוזמי הקמת התיכון ומנהל שותף, ליוזמה להקים גן ילדים ובית ספר אנתרופוסופי בעיר. ארבע שנים אחר כך, בשנת 2005, קם בית הספר היסודי האנתרופוסופי 'נטע ארז' ע"ש קורצ'אק בבאר־שבע. לפני כשש שנים עלתה מערכת החינוך המיוחדת הזו כיתה כשנפתח בית הספר התיכון האנתרופוסופי הראשון שפעל בבית הספר 'אשל הנשיא'. השנה חטיבת התיכון האנתרופוסופי עוברת למשכנה החדש במתחם ששימש בעבר את בית הספר לחניכים 'עמל' ברחוב המשחררים בבאר־שבע.

"זהו רגע מאוד מרגש עבורנו שמצאנו את משכננו בבאר־שבע. זהו בית ספר ייחודי מסוגו", אומר השבוע דביר.

במה מתבטא ייחודו?
"אנחנו פועלים על פי שלושה דגשים מרכזיים. מדעים, חשיבה ביקורתית ועצמאות. מערכת הלימודים גם כוללת עבודה אומנותית כמו סדנאות ויטראז', זכוכית, נגרות, צורפות, ציור ופיסול. בין לבין שמים דגש על חיי חברה וקהילה".

כמו מה למשל?
"במשך חודש ימים במהלך שנת הלימודים שוקדים התלמידים על הפקה של הצגת תיאטרון. התלמידים גם יוצאים לשבוע עבודה במקומות שונים ברחבי הארץ, בין שמדובר בקטיף הדרים בקיבוץ, פעילות קהילתית ביישוב כלשהו או בחפירות ארכיאולוגיות. חוץ מזה התלמידים עוברים מסע הישרדות וניווט במשך שבוע ימים. הרעיון שלנו הוא להעמיד את התלמיד במרכז וללמד אותו על פי יכולותיו בשיטות של פעם".

ארגז כלים לחיים
תיכון נטע ארז ע"ש קורצ'ק, האנתרופוסופי הראשון בנגב, מושתת על התפיסה החינוכית שהגה בתחילת המאה העשרים רודולף שטיינר בגרמניה. תפיסה זו ידועה גם בשם חינוך ולדורף על שם מפעל הסיגריות 'ולדורף אסטוריה' שבו הוקם בשנת 1919 בית הספר האנתרופוסופי הראשון. לפי התפיסה האנתרופוסופית, יש לראות בילד ישות מתפתחת, ובילדות פרק זמן חשוב ובעל ערך בפני עצמו בדרך אל הבגרות. תוכניות הלימוד ודרכי הלימוד מותאמים לשלבי התפתחותו של הילד.

התלמידים בפעילויות מגוונות | צילום: יהונתן דביר

זהר ירום (42), תושבת קיבוץ כרמים, מחנכת וממקימי בית הספר מסבירה, "הרציונל הפדגוגי שלנו הוא על פי ההסתכלות על האדם מלידתו ועד מותו, תוך הבנה שבארבע שנות לימודיו התיכוניים אנחנו כמחנכים נותנים לתלמידים ערכים וארגז כלים לחיים".

במה בית הספר שונה ממוסדות חינוך אחרים?
"הלימודים כאן מאתגרים. התלמידים נדרשים לדברים שונים מבית ספר רגיל. אנחנו מחנכים אותם להיות עצמאיים בשטח. אנחנו עושים זאת בדרך שלנו. הרעיון הוא לממש את חלומותיו של התלמיד בתוך קבוצה. התלמיד נחשף אצלנו לתחומים שונים, החל במדעים וכלה באומנויות. כל תלמיד בוחר לפי רצונו את התחום שאותו הוא ילמד. אנחנו לא בית ספר פרטני, גם לא בית ספר פתוח, גם לא בית ספר דמוקרטי. התלמיד הוא חלק מקבוצה. ההחלטות כאן לא מתקבלות ברוב אלא בהסכמה ולכל מקצוע לימודי יש את המקום שלו".

ארבעת ילדיה של עירית כהן (44), תושבת מיתר, לומדים במסגרות חינוך אנתרופוסופיות. שניים מהם יתחילו השנה ללמוד בבית הספר התיכון האנתרופוסופי בבאר־שבע.

"היה לי חשוב החיפוש אחר חינוך ייחודי שבו הילדים יקומו בבוקר בשמחה לבית הספר, שהם לא יחושו שזה עונש ועול בשבילם", היא מסבירה. "רציתי מקום שייקבל אותם ויראה אותם כבני אדם".

וזה לא קורה בבתי ספר במערכת החינוך הקונבנציונלית?
"מה שקסם לי זו היכולת של הילד להיות חלק מקבוצה ולעשות דברים לא טריוויאליים כמו התנדבות בפעילות עם אנשים מוגבלים או לצאת ולקטוף תפוזים באיזה יישוב שזקוק לידיים עובדות. היה לי חשוב שהם יצמחו משם ושהם יחוו את הדברים האלה. חשוב לי שהם יספגו יותר ערכים מאשר בבית ספר אחר שהופך לבית חרושת לציונים".

למרות העובדה שהיום האדם נבחן לפי ציוניו והישגיו הלימודיים?
"הציונים הם לא העיקר, אלא התלמיד כאדם. המציאות החינוכית כאן שונה מזו שבבית ספר רגיל. הילדים שלי מאוד אוהבים את השיטה החינוכית הזו ואת האקלים החינוכי פה".

אווירה שונה
הכשרת מתחם בית הספר נמשכת עד לדקה ה־90, אך יוזמיו ומנהליו מבטיחים שהכל יושלם עד לצלצול הראשון.

אלה זיגדון (16.5), המתגוררת עם הוריה בבסיס חיל האוויר בנבטים, היא אחת מ־75 תלמידי בית הספר האנתרופוסופי החדש. זיגדון, העולה לכיתה י"א, למדה מכיתה א' עד כיתה ו' במערכת החינוך הרגילה. "על החינוך האנתרופוסופי לא ידעתי שום דבר", היא מספרת. "בבית אומנם שמעו על מערכת החינוך הזו וכשהגעתי לכיתה ז' עברתי לבית הספר האנתרופוסופי. קצת חששתי. זו אווירה שונה מזו שבבית ספר רגיל. כל מה שאני לומדת כאן, אולי לא אשתמש בזה בבחינות הבגרות ובהמשך החיים, אבל זה הרבה מעבר לזה".

צילום: יהונתן דביר

למה הכוונה?
"נלמדים כאן נושאים מיוחדים. יש פה אווירה שבחיים לא נתקלתי בה קודם לכן. אווירה של חברות טובה, אווירה של בגרות, קשר אמיץ בין מורים לתלמידים שלא קיים בבתי ספר אחרים. אומנם יש כאן כללים ברורים, אבל זה חלק מהעניין. יש כבוד בין התלמידים ובין המורים".

לשיחה מצטרפת נעה מואטי (19), תושבת באר־שבע, בוגרת בית הספר האנתרופוסופי בגלגולו הקודם ב'אשל הנשיא'. "לא התאימו לי הלימודים הרגילים ובחרתי ללמוד במסגרת הזאת", היא מעידה על עצמה, "אני גם באה ממשפחה שדוגלת בשיטה האנתרופוסופית, וזה היה טבעי שאגיע לכאן".

בתור בוגרת בית הספר, איך את רואה את תקופת לימודייך?
"קודם כל הלימודים כאן פיתחו אותי. קיבלתי ארגז כלים להמשך החיים ורכשתי הרבה מיומנויות בתחומים שמעולם לא היה לי מושג לגביהם כמו סריגה, נגרות וציור. חוץ מזה, גם אחרי הלימודים ולאחר שכבר שסיימנו את בית הספר הבוגרים שומרים על קשר הדוק ונפגשים לא מעט. זה לא מובן מאליו. אני פוגשת חברים וחברות שלי שלמדו במערכת החינוך הרגילה והם מספרים לי שלאחר שהם סיימו את הלימודים הם ניתקו קשר עם מרבית בני השכבה שלהם. אצלנו זה אחרת. נשארנו כמו משפחה אחת גדולה גם לאחר שסיימנו את הלימודים".

על הלוח באחת הכיתות מצאנו את הכיתוב "לקבל את הילד ביראה, לחנכו באהבה ולשחררו לחירות", פרי משנתו של הפילוסוף ואיש החינוך רודולף שטיינר, אבי תורת החינוך האנתרופוסופית. כיתוב שנכתב על הלוח הירוק והישן של פעם בגיר לבן ולרגע גם אנחנו חזרנו לחינוך של פעם.