מסעדת שאקטי. אוכל עם אג'נדה. צילום: הרצל יוסף

משהו חדש מתחיל. במשך שנים רבות נחשב רחוב בר גיורא בשכונה ד' בבאר שבע כאחד המקומות המורכבים ביותר לתושבים. אירועי פשיעה, סמים וזנות נחשבו כדבר שבשגרה, והפתרונות העירוניים לא מיהרו לבוא. לא לחינם, התושבים באזור הרגישו שלמרות שבאר שבע צועדת קדימה, מישהו שכח אותם מאחור.

דווקא שם, באותו רחוב בעייתי, החליט להקים קובי כהן (30) את מפעל חייו - מתחם 'גולדה' ו'בר גיורא'. "היתה לי מאפייה לפני הרבה שנים ברחוב שלמה המלך ולימים הפכתי אותה לפאב שנקרא 'גולדה' (כיום 'מילבה') ושם גם הכרתי את אשתי המדהימה קרן, שהעשייה שלה כאן היא אפילו גדולה יותר משלי", מפרגן כהן לרעייתו.

"לפני שנתיים היתה כאן תחנת סמים. כל מי שחיפש לצרוך סמים יכול היה להגיע ממש לכאן, ולקנות מנה", מתאר כהן את תחילת הדרך. הסיבה שהובילה את כהן להפוך את המקום למתחם חיי לילה היתה אסטרטגית. "בגלל ההיסטוריה של המקום, שכרתי את השטח הזה במחיר הרבה יותר זול ממה שהייתי משלם בכל מקום אחר על אותו גודל שטח".

"בתור באר שבעי, ידעתי שזה אזור לא סימפטי במיוחד. למרות המיקום האסטרטגי שלו לסטודנטים, זה היה אזור שסטודנטים לא רצו בכלל להתקרב אליו", מספר כהן ומוסיף, "כשהגענו לכאן, היחס בין סטודנטים לתושבי השכונה היה 20% סטודנטים ו־80% באר שבעיים, וכיום היחס הוא בערך חצי־חצי".

"אנשים הרימו גבה"
לדברי כהן, הוא התקשה לראות כיצד העירייה תצליח לשקם את האזור ולהחזיר אותו לדרך המלך. "כשהתחלנו לעבוד על בר גיורא, כל הסמטה שממול היתה ללא תאורה. פניתי לעירייה באופן אישי כדי שיתקינו עמודי תאורה, ועד שהדברים באו על פתרונם, התקנתי מכספי פרוג'קטורים לכל אורך הסמטה. כמובן שתשלום החשמל גם היה עליי".

קובי וקרן כהן. יחסי גומלין וידידות עם השכנים. צילום: הרצל יוסף

כהן מספר כי עד מהרה יחסי הגומלין בינו לבין תושבי השכונה הפכו ליחסי ידידות קרובה. "התקנתי כאן לא מעט מצלמות אבטחה, וכאשר היו מקרים של גניבות או ונדליזם, השכנים היו מבקשים ממני לראות את המצלמות. אחד השכנים רצה להקים כאן גינה עם עציצים, ובכל פעם היו גונבים לו את השתילים, אז סייעתי לו בבניית גדר וסובבתי את אחת המצלמות לכיוון הגינה שלו".

לאחר כשנה של עבודה בבר גיורא, החליטו בני הזוג כהן להקים את 'גולדה'. "זה שם ששותפי לשעבר היה נעול עליו. לא ממש הבנתי מה יש בו, אבל הוא באמת תפס", נזכר כהן.

"כשהחלטנו לעזוב ברחוב שלמה המלך ולעבור לכאן, הרבה אנשים הרימו גבה. 'מה? לרחוב המפחיד הזה? אתה לא נורמלי', היו אומרים לי, אבל אשתי תמיד היתה אומרת להם 'כאן אנחנו נצליח. כאן אנחנו נפריח את האזור', ולזכותה ייאמר שהיא צדקה לגמרי", אומר כהן בגאווה.

הדובדבן שבקצפת מגיע מבחינתו של כהן בתפריט שהשיק לאחרונה. "השף אסף גרניט חיפש שיתוף פעולה עם מקומות קטנים בבאר שבע. למיטב ידיעתי, בת זוגו לשעבר גרה לא רחוק מכאן במהלך לימודיה באוניברסיטה, וכך הוא הגיע אלינו", מספר כהן. "הוא בנה לנו תפריט בשרי שמורכב משמונה מנות. בגלל שאנחנו עדיין חדשים בנושא המטבח הבשרי, נוסיף בכל שבוע שתי מנות לתפריט שלנו עד שנלמד להחזיק את כל המטבח ביחד. השאיפה שלנו היא שמה שתמצא במסעדה שלו בשוק מחנה יהודה בירושלים, תוכל למצוא גם כאן".

גרניט הגיע בשבוע שעבר להשקת התפריט בפאב וסחף מאות אנשים למקום. "היה לנו ערב עמוס מאוד בלקוחות שהתלהבו ופירגנו. אין לי ספק שעשינו משהו גדול, ומדובר באבן דרך משמעותית מאוד עבורנו. רק השמיים הם הגבול".

קובי וקרן כהן. התדמית של רחוב בר גיורא לא הרתיעה אותם. צילום: הרצל יוסף

100 אחוז טבעוני
מסעדה נוספת שמנסה לשנות את התדמית של שכונה ד' וממוקמת ברחוב הסמוך רבי עקיבא היא המסעדה הטבעונית "שאקטי" (כוח ועוצמה). תודו שלא הייתם מצפים לשמוע שמסעדה טבעונית תיפתח בבאר שבע ועוד בשכונה ד' בעיר.

הסקרנות הוליכה אותנו למסעדה בהנהלת השפיות ליאל אברמס (29) ושלומית שטרוך (31), שתי סטודנטיות לשעבר, שהופתעו מהביקור הלא מתוכנן. הן קיבלו בסלחנות את העובדה שנחתנו ללא התראה מוקדמת ואפילו בהבנה מסוימת, אולם היתה להן בקשה לגיטימית וצנועה: "תנו לנו להתארגן לפחות חצי שעה כדי להכין את ארוחות הצהריים".

כמובן שנענינו בחיוב וניצלנו את השהות להתבונן בתפריט היומי העשיר ולהכיר את הקליינטים מקרוב, שרובם, על כל פנים, אלה שפגשנו, היו צעירים וסטודנטים.

ליאל ושלומית. התחביב הפך למקצוע. צילום: הרצל יוסף

ליאל אברמס מתפנה ראשונה לשוחח איתנו לאחר שסיימה את המטלות במטבח. לפני שנה היא פתחה עסק ביתי של אוכל טבעוני בעיר העתיקה, אחרי שסיימה תואר בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה ולימודי אפריקה. זו היתה למעשה ההתנסות הראשונית שלה באומנות הבישול הטבעוני, והיא מודה שזה החל כתחביב ועד מהרה הפך למקצוע שלה.

"אני דוגלת באורח חיים שמנסה לצמצם פגיעה בטבע, בייצורים חיים. התחלתי באופן אישי בבית ואז ראיתי שיש ביקוש מעבר לכמה פעמים בשבוע שאני מכינה, חיפשתי להתרחב, ובו זמנית חיפשתי מקום שבו אני אוכל לשבת וליהנות ממטבח טבעוני, כי אין אף מסעדה שהיא מאה אחוז טבעונית בבאר שבע".

"כמובן שיש מבחר מקומות בילוי שמציעים מנות טבעוניות, אבל היה לי חבל שאין מקום שהוא מאה אחוז טבעוני", מספרת אברמס שלמדה את רזי הבישול הטבעוני בכוחות עצמה. "לצערי, אין בתי ספר לבישול שיש להם מסלול טבעוני, הכל קשור לבשר ולחלב, אז למדתי את הכל לבד".

מסעדה עם אמירה
דרך ליווי אישי שקיבלה מקבוצת סטארט־אפ, היא הכירה את שלומית שטרוך ואחרי "השידוך" ביניהן, הן החליטו לאחד כוחות ולפתוח מסעדה טבעונית. "רוב הלקוחות שלי בשנה האחרונה לא היו טבעונים, הם הגיעו דרך המלצות או שרצו לנסות אוכל ביתי וקצת שונה מהרגיל, ונשארו לשמחתי".

ליאל אברמס ושלומית שטרוך. חשוב שלאנשים יהיה טעים. צילום: הרצל יוסף

"למסעדה מגיעים סטודנטים שגרים בשכונה, אנשים שבאים לעשות פה פגישות עבודה ותושבים שנהנים מאוכל טבעוני. יש ביקוש לאוכל טבעוני, אנחנו בתקופת הרצה, עדיין לא השקענו בפרסום המסעדה, ולשמחתנו מגיעים לקוחות מפה לאוזן".

למה בחרתן לפתוח מסעדה בשכונה ד'?
"שתינו מתגוררות בשכונה ד' וחיפשנו מקום שהוא נגיש לכמה שיותר אנשים במעגלים שלנו, ורובם נמצאים בשכונה ד' ובשכונה ב'. נכון שיש באזור פאבים בלי סוף, חומוס ופלאפל שהם מצוינים, אבל מסעדה טבעונית אין. רצינו להקים מסעדה קרובה לתחבורה הציבורית, למרות שיש באזור מצוקת חניה, יחסית אנחנו במיקום עם חניה. וגם ביקשנו ליצור מקום שהוא נחמד לעין, למרות כל הסטריאוטיפים שיש על הרחוב".

כשאני שואל את ליאל אברמס האם בפתיחת המסעדה בשכונה ד' יש סוג של אמירה, היא משיבה בכנות וללא התחכמויות: "גם אם לא התכוונו לזה, אז כנראה שכן, גם השכנים הוותיקים אמרו לנו, 'וואיי, איזה כיף יש עכשיו מסעדה', ובזמן השיפוצים מאוד שמחו שמשהו חדש נפתח בשכונה, גם אם הם לא באים לשבת כל יום במסעדה. עד עכשיו טפו, טפו, טפו, קיבלנו רק תגובות טובות".

אם הייתן פותחות מסעדה טבעונית בצפון תל אביב, זה היה צעד טבעי, כאן הסיפור שונה?
"יש אנשים שמגיעים ואומרים 'רגע, אין בשר, טוב, לא משנה, אני הולך', אתה לא רוצה, אתה לא חייב להישאר. מנגד, יש אנשים שעברו והריחו מרחוק את ריח התבשילים ונכנסו ואמרו 'טוב, למרות שאין בשר, נשב', הם כאילו התבאסו ואלה הלקוחות שאני הכי אוהבת כי שהם מסיימים לאכול, כיף לי לשמוע אותם מודים ואומרים 'וואלה היה טעים'. זה לא משנה לי אם אחר כך הם הלכו לאכול סטייק, לי ולשלומית חשוב שלאנשים שאוכלים פה יהיה טעים, מה הם עושים אחר כך בבית, זה פחות מעניין אותי".

ומה אומרים השכנים מרחוב רבי עקיבא? "אנחנו מאוד רוצים שהמקום יתפתח כי גם הרחוב מקבל צורה אחרת, וכולם מרוויחים מזה".

התאהבה בעיר
לפני ששלומית שטרוך נכנסה לשותפות עם ליאל אברמס, העסק שלה התמקד באוכל הודי טבעוני, ולכן התפריט במסעדה הוא מעורב.

ביום שביקרנו ב"שאקטי", המנה הראשונה כללה מלאי (רוטב) כופתאות, תפוחי אדמה עם שקדים טחונים, פיסטוקים וקשיו. למנה עיקרית היה מאכל סמוסה, כיסונים ממולאים בתפוח אדמה ואפונה ומוגש עם צ'אטני חריף וקציצות עדשים וסלרי, ובקינוחים חיכו לנו עוגת אגסים אפויה בתיבול, צ'אי עם קרם וניל־קינמון או הל וצ'אי אגסים.

שלומית שטרוך, למדה ביולוגיה, מדעי המוח ופסיכולוגיה, ובדומה לשותפתה אברמס, הגיעה לפני שש שנים מהמרכז כדי ללמוד בבאר שבע, התאהבה בעיר והחליטה להשתקע בה. גם שטרוך לא באה מבית טבעוני.

"ההורים שלי מאוד נגד ובעד לשכנע אותי בכוח לאכול מוצרי בשר", היא מספרת בגילוי לב, "יש התעוררות מאוד גדולה בשנים האחרונות בארץ, ובכלל בעולם, בנושא אורח חיים טבעוני והיכולת שלנו להחליף את המוצרים מן החי במוצרים אחרים שלא גורמים לסבל. אני אישית מאוד מאמינה בקארמה, אני חושבת שמה שתכניס לגוף שלך, זה ישפיע על הגוף שלך ועל העולם כולו, ושאתה מתעקש לעשות טוב אז זה יחזור אליך בחזרה".

גם המניע של שטרוך למעבר לאוכל טבעוני הוא אידיאולוגי, סביבתי, אקולוגי ובריאותי. שטרוך מצידה לא מייחסת חשיבות רבה לשאלת המיקום של המסעדה בהשוואה לעיר הגדולה.

"אני חושבת שדווקא בתל אביב יש תחרות מאוד קשה, אני אישית לא מוכנה לשלם את המחירים האסטרונומיים שיש שם, הרבה יותר קשה להצליח שם. אני חושבת שאנחנו מביאות לבאר שבע ולשכונה ד' משהו חדש שאין כאן", אומרת שטרוך בביטחון, "בנוף התל אביבי, אתה תמצא המון מסעדות כאלה, פה זה נדיר ומיוחד, וגם באר שבע זה הבית שלי, אני לא רואה סיבה לעבור לעיר אחרת כדי לעשות אוכל טבעוני".

מנות שמציעים בשאקטי. צילום: הרצל יוסף

שתיהן שפיות שנמצאות בחיפוש מתמיד אחר התבשיל הכי טעים והכי מבוקש. אין ביניהן חילוקי דעות באשר לתפריט היומי, והן מכינות את התבשילים לפי דרישת הלקוחות. "כל אחת מבשלת מהלב תבשילים שיגרמו ללקוחות לחזור אלינו שוב", מספרת שלומית שטרוך.

"אם יש דרישה בקרב הלקוחות למלאי כופתאות, אז ברור שהוא יהיה יותר דומיננטי בהגשה בצלחות. לדוגמא, לפני מספר ימים, מישהי ביקשה מאיתנו להכין קובה מלאה בערמונים ופטריות וגזר, משהו מאוד עשיר. אין כאן ייצור תעשייתי, התפריט מתחלף כל יום, אנחנו מתעוררות בבוקר וחושבות מה להכין".

הזכרנו שהן לא גדלו בבית טבעוני ושהצעד שלהן התקבל בתחילה באקט של דחייה, אבל עם הזמן, גם הסביבה הקרובה כיבדה את רצונן לעבור למאכלים טבעונים ואפילו לפתוח מסעדה ולהיות בין החלוצות בתחום. מעבר להיבט העסקי שעומד מאחורי פתיחת המסעדה, לליאל אברמס ושלומית שטרוך יש סיפוק עצום מהעובדה שהן עושות את מה שהן אוהבות - להכין אוכל טבעוני ולשמח אנשים.

מצביעים ברגליים
רחוב נוסף שבמשך שנים סומן כ"בעייתי" הוא אלכסנדר ינאי שנמצא בסמוך למרכז גילת. "מה שניסינו ליצור במקום שלנו זה חיבור של כל העולמות ביחד. אתה מקבל בר שכונתי שנראה מאוד 'תל אביבי' מצד אחד, ומצד שני, אתה נהנה ממחירים ממוצעים לבאר שבע ולקהל היעד שלנו, ובחלק מהמקרים אנחנו אפילו זולים יותר", מתארים בן גבריאלוב (30) ויוני בייזרוב (29) את הבר 'אלכסנדר 17' ששוכן ברחוב אלכסנדר ינאי 17.

בן גבריאלוב ויוני בייזרוב מבר 'אלכסנדר 17'. יש פוטנציאל. צילום: הרצל יוסף

גבריאלוב ובייזרוב באים כל אחד מרקע מקצועי אחר, אך השילוב ביניהם מנצח. "אני בוגר תואר ראשון בכלכלה ומסיים תואר שני במימון" מספר בייזרוב. "אני בא מתחום הלוגיסטיקה במטבח. מאז הצבא אני מתעסק בכל מה שקשור לניהול מטבח, עבודה עם ספקים, סחורות וזה מה שאני עושה היום, פשוט במקום שלי", מעיד על עצמו גבריאלוב.

גבריאלוב, תושב באר שבע, זוכר את רחוב אלכסנדר ינאי כמקום לא פשוט. "כילד תמיד ידעתי שבאזור הזה אם אתה לא גר כאן או קשור לפלילים בדרך כזו או אחרת, אין לך מה לחפש כאן", הוא נזכר.

בדומה למקומות אחרים שקמו באזור, גם הצמד גבריאלוב את בייזרוב ראו את הפוטנציאל הגלום באיזור. "בוא נודה על האמת, האזורים הללו חיים כיום בעיקר על סטודנטים. לשמחתנו, הקהל הסטודנטיאלי מצביע ברגליים ואוהב לצאת ולבלות בכל ימי השבוע והם הרוח החיה מאחורי הרבה מקומות שקמו באזור הזה", מודה גבריאלוב.

בן ויוני. הקהל הסטודנטיאלי מצביע ברגליים. צילום: הרצל יוסף

בקרוב צפוי התפריט בבר לקבל תפנית קלה, אך מבחינת השניים, המטבח לא צפוי לעבור שום שינוי. "אפשר למצוא אצלנו מנות מגוונות ומושקעות גם בשריות וגם חלביות. בין אם מדובר בפיצות מיוחדות ועד להמבורגרים שיש בהם טוויסטים מגניבים שאנחנו מוסיפים ומעצימים ללקוחות שלנו את החוויה במקום. מבחינתי, לקוח מרוצה הוא השגריר הטוב ביותר של המקום שלנו והוא יחזור לכאן בלי צל של ספק עם עוד חברים", מסכם בייזרוב.

בין אסיאתי לאמריקאי
אין תושב בבאר שבע שלא נתקל במתחם של ניר חג'ג' ששוכן ברחוב יצחק אבינו. הרחוב המקשר בין דרך מצדה לשכונה ד' נחשב לסואן במיוחד ועל זה בדיוק התבסס חג'ג' (28) כשפתח את מסעדת 'אסייתיקה' המגישה אוכל תאילנדי.

"בתחילת דרכי הייתי טבח בצבא, וכמו כל טבח היה לי חלום יום אחד להקים מסעדה ולשרת לקוחות. לפני ארבע שנים הקמתי את מסעדת אסייתיקה ברחוב יצחק אבינו שנחשב לאחד הצירים המרכזיים בעיר", מספר חג'ג' על המיקום שבחר.

ניר חג'ג'. הגשים חלום מימי הצבא. צילום: הרצל יוסף

"כחצי שנה לאחר מכן, פתחנו את פאב 'בלנדר' בצמוד, ולפני כחודשיים הוספנו חלק חדש שהוא ה'קנזס' ובו אנחנו מוציאים קציצות המבורגר מיוחדות. באחריות אני יכול לומר לך, לא ראו דבר כזה עדיין בבאר שבע. כלומר, אדם יכול לבוא בערב לפאב עם חברים, וחוץ מהבירה הוא יכול גם לבחור בין אוכל אסיאתי לבין אוכל אמריקאי. לכל מקום יש את המטבח שלו ככה שאין עומס לייצר מנות בלחץ לשני מקומות", מספר חג'ג'.

מתחם הבלנדר שימש בעבר כנגרייה, ולאחר שחג'ג' קנה את המקום, הוא החל בעבודה קדחתנית כדי להכשיר את האזור לאירוח. "יש כאן ביקוש גדול מאוד למקומות כאלה. אנחנו מקבלים כאן את כולם - בין אם מדובר בתושבי השכונה בפרט, או תושבי באר שבע, בכלל, וכמובן אוכלוסיית הסטודנטים שבאזור מגיעה לכאן די הרבה".

ניר חג'ג' ב'אסייתיקה'. "אור מתוך הקושי". צילום: הרצל יוסף

מעל הבר ב'בלנדר' תלוי צעיף של הפועל באר שבע ובקיר ממול מצויר סמל ארגון האוהדים 'האולטראסאות'', מה שמעיד על היותו של חג'ג' תושב באר שבע ואוהד שרוף. "אני גדלתי בשכונה ג' ואני יודע למה מתכוונים כשאומרים שכונות 'קשות'. אבל דווקא מכאן, מהמקום הזה של הקושי, הצלחנו לייצר אור. השכנים הוותיקים שעדיין גרים כאן מספרים תמיד שהם מאושרים מהתנועה של האנשים כאן וכיף להם לראות מתחת לבית שלהם חיי חברה פעילים ומהנים".