שלומי פרץ ונריה יוחאי. רקחו קונספט שונה לסצנת הלילה המקומית

דוקטור, תשקה אותי. בימים שבהם שלומי פרץ ונריה יוחאי היו תלמידים בכיתה י"ב בישיבת 'בני עקיבא', הם עשו במקביל את צעדיהם הראשונים בסצנת חיי הלילה, לא כולל שבתות וחגים כמובן. בזמן שלמדו על יוסף וחלומותיו, חלמו השניים להקים פאב או מועדון לילה בהמשך הדרך.

למרות ההיכרות ארוכת השנים, הקשר בין שני בעלי 'הדוקטור', הפאב הצעיר והמבטיח שהוקם במרכז הנגב בבאר־שבע, נותק במהלך השנים. רק לפני כשנה חודש הקשר בצורה די אקראית ושניהם הבינו שבכוחות משותפים הם יכולים להגשים את חלומם ולהקים פאב בועט ותוסס.

שלומי פרץ (22) התחיל לעסוק בסצנת חיי הלילה עוד בימי התיכון. "הייתי מייחצ"ן מסיבות נוער בתל־אביב, עבדתי כברמן בפאבים שונים בבאר־שבע וחלמתי שיום אחד אני אהיה בעלים של מקום כזה", מספר פרץ.

נריה יוחאי (22), בנו של הגניקולוג ד"ר דוד יוחאי, הוא סטודנט שנה שנייה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך היום הוא עסוק בכל כוחו באנטומיה של גוף האדם, ובערב הוא עולה על "חלוק המנתחים" ודואג לכבד של הלקוחות.

"בגיל 16 היתה לי חברת הפקות שנקראה 'ציון פרודוקשנס' ובמסגרתה הייתי שוכר מקום ומביא די.ג'יי ויח"צנים ומוכר כרטיסים לקהל שהיה מגיע למסיבה. היום, במסגרת מה שאנחנו עושים, שילבנו את החלומות של שלומי ושלי לחלום אחד גדול", מסביר הסטודנט הצעיר לרפואה.

בילוי כשר
שניהם בוגרי ישיבה, אך כיום אינם חובשים כיפה. בכל זאת, ניסינו להבין כיצד אנשים דתיים במהותם מצליחים לנהל עסק בסצנת חיי הלילה. "שנינו באים מבתים דתיים, לכן מראש החלטנו שהמקום שלנו יהיה כשר", מסביר פרץ. "אם זה מבחינת האוכל, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם 'ג'וני קריספי' והבעלים שלו, דרור טלקר, ששומר על כשרות. האלכוהול שלנו כמובן כשר ואנחנו גם לא פותחים שערים בימי שישי בערב".

פאב 'הדוקטור' השבוע. מגוון משקאות ואווירה נעימה. צילום: טישה מאיילס, קבוצת צח"ל

נריה מוסיף ואומר כי הדעה הרווחת שחיי הלילה הם לא מקום לחבר'ה מהמגזר הדתי היא שגויה בעיניו. "חיי הלילה הם ממש לא כאלה נוראיים כפי שיש אנשים שמתארים אותם. זה בסדר לבלות, ליהנות, לשמוח. אף פעם לא הייתי דתי קיצוני שמטיף לאנשים אחרים. אני מכבד את הסביבה שלי. מי ששומר ומי שלא שומר, איש באמונתו יחיה".

"יש הלכה בפורים שאומרת 'חייב איניש לבשומי'. כלומר, בפורים צריך להיות מבושם על ידי אלכוהול. אז אנחנו מקיימים את המצווה הזו כל השנה", אומר פרץ בחיוך.

ניכר שלמרות גילם הצעיר, הם השקיעו מחשבה מעמיקה על הפאב שהם רוצים לפתוח בבירת הנגב, מקום בילוי שיציע קונספט שונה ורענן לבליינים. "כבליינים שמכירים את הסצנה מקרוב, הרגשנו שיש שני צרכים עיקריים שעלינו לענות עליהם. הראשון הוא שאנחנו בגילאים שבהם יש הרבה חבר'ה צעירים שיוצאים ומבלים לא מעט, וכשרצינו לפתוח עסק אז החשיבה הראשונית היתה להקים פאב ש'ידבר' לבני גילנו", מספר יוחאי.

"הצורך השני נולד מכך שהרגשנו שחסר לנו משהו בסצנה המקומית. אין לנו חלילה משהו נגד חוויית הבילוי פה, אפילו להיפך, אבל היה חסר מקום עם קונספט. לכל בר יש את הייחודיות שלו, אבל בסופו של יום, צ'ייסר זה צ'ייסר ולא משנה איפה תשתה אותו. בעיניי, להביא את עולם הרפואה לחיי הלילה היה מתבקש. לא מעט אנשים סולדים ממזרקים, מבחנות ודברים כאלה. להנגיש את עולם הרפואה דרך הבילוי נשמע לנו רעיון מגניב שיפנה לקהל הצעיר ויעורר בו סקרנות להגיע ולראות במה מדובר".

הרבה מצב רוח
ואכן, כבר בכניסה למקום ניתן להבחין בשתי בובות תצוגה, הלבושות במדי אחיות עם כובע וכיסוי פה, הברמנים לבושים בחלוק סגול בסטייל של חדר ניתוח והמלצריות והמלצרים לבושים בחלוק לבן, כיאה לאחיות אמיתיות.

יש אחות בקהל? בובה כחלק מהתפאורה. צילום: הרצל יוסף

"אנחנו משתדלים שהדברים יצאו ברמת דיוק כמה שיותר גבוהה, לכן אנחנו מצרפים ציוד רפואי נוסף כמו מזרק עם אלכוהול. זה גם מוסיף לאווירה, וכמובן זה יגרום ללקוח לרצות לחזור אלינו בפעם הבאה".

למרות השם המיוחד של הפאב ש"מתלבש" לקונספט המיוחד, "המדים" של צוות העובדים ואופן הגשת המשקאות, בחירת השם 'הדוקטור' הגיעה דווקא מכיוון מעט יותר רוחני. "תוך כדי הלימודים עולות בך תהיות פילוסופיות כמו מה זה 'לרפא'? או מה הכוונה בלגרום לאדם להרגיש 'טוב יותר'? אחד הדברים הכי בסיסיים בעולם הרפואה הוא שחלק מריפוי של אדם חולה, הוא בעידוד מצב הרוח, ובהרגשה הטובה שאתה נותן לו", מסביר יוחאי.

"הריפוי בנפש בסופו של דבר מביא לריפוי פיזי של חולה. אז הרעיון מאחורי השם 'הדוקטור' נבע בעיקר מזה שאנחנו רוצים לתת לאנשים 'להירפא' מקשיי היום יום ולגרום להם לקחת אתנחתא ממירוץ החיים. אין כיף גדול יותר מלסיים את היום עם מבחנת וודקה, צ'ייסר במזרק או אפילו קוקטייל בכוס מדידה מיוחדת של מעבדה, שהברמן־רוקח שלנו מכין לבליינים".

נריה יוחאי: "הרעיון מאחורי השם 'הדוקטור' נבע בעיקר מזה שאנחנו רוצים לגרום לאנשים לקחת אתנחתא ממירוץ החיים". צילומים: עדן זמר

בשלב זה, פרץ מבקש לחדד ואומר שהם עדיין חדשים בסצנת הבילוי המקומית, ובכל יום הם מוצאים את עצמם לומדים משהו חדש. "בוא נבהיר משהו, אנחנו לא חושבים שאנחנו מושלמים או טובים יותר ממישהו אחר. אנחנו בסך הכל עדיין חדשים בתחום וכל יום בשבילנו הוא יום לימודים. אנחנו פשוט מנסים להביא את הפרשנות שלנו לחיי הלילה".

"לשמחתנו, ישנם לא מעט אנשים טובים מסביב שעוזרים לנו. אם זה דרור טלקר מ'ג'וני קריספי' שמספק לנו מנות אוכל, ואם זה גל אלקיים והחברים מ'חומוס אליהו' שתמיד מציע כל עזרה שרק נבקש. כיף שבעלי עסקים ותיקים ומנוסים נותנים מזמנם ומרצם כדי שחבר'ה צעירים ומקומיים כמונו יוכלו להתקדם".

עושים טוב
בשלב זה מצטרפת לשיחה גם שירן חמו (24), סטודנטית לתעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון, שעובדת כמלצרית בפאב. חמו שהגיעה לבירת הנגב ממבשרת ציון מכירה מקרוב את סצנת חיי הלילה השוקקת חיים בירושלים.

נריה יוחאי, שלומי פרץ ושירן חמו. לשמח ולרפא את הנפש. צילום: הרצל יוסף

"עבדתי בעבר בפאבים במחנה יהודה ומגיעים אליך אנשים שונים מכל רחבי הארץ", מספרת חמו, "כשהגעתי לכאן, ראיתי שני חבר'ה רציניים מאוד שיודעים לדבר בגובה העיניים לעובדים שלהם, ובעיקר ללקוחות שלהם, וזה שבה אותי מיד".

"אחד הדברים שנריה ואני שמנו לנגד עינינו הוא להיות בגובה העיניים עם כולם. בין אם מדובר בצוות מלוכד שלפני שהם עובדים טובים, הם גם אנשים טובים", אומר פרץ. "אנחנו מראש רוצים ליצור חוויית בילוי שבה הבעלים, הברמנים והמלצרים מתייחסים אותו הדבר ללקוח. התחושה הזו מועברת ללקוח שהמלצרית ניגשת אליהם או שאנחנו ניגשים אליהם בעצמנו. כמו שאמרנו קודם, אנחנו צעירים ומשתדלים לשמוע עצות מבליינים כדי לדעת איך להשתפר", מסכם יוחאי.

אחד הערבים היותר חשובים ומעניינים שמתקיימים בפאב מדי שבוע בימי חמישי הוא תרומה לעמותת 'גרעין אביחי'. "העמותה הוקמה לזכרו של אביחי לוי ז"ל, מדריך בבני עקיבא שנרצח בפיגוע ירי לפני כ־13 שנים בדרום הר חברון. כדי להנציח את זכרו, הוקם גמ"ח (גמילות חסדים - ד.כ) שבכל יום חמישי בלילה מחלק אוכל למשפחות נזקקות", מספר יוחאי.

"בעבר, לקחתי חלק די פעיל בגמ"ח עצמו וכשפתחנו את 'הדוקטור', אחד הדברים הראשונים שהיו חשובים לי הוא לשתף פעולה עם הגמ"ח. לכן החלטנו שבכל יום חמישי, כל בליין שיגיע לכאן עם מוצר לתרומה יקבל צ'ייסר על חשבון הבית. אנחנו אוספים את התרומות ושולחים לעמותה לטובת אריזה ומשלוח של סלי מזון למשפחות נזקקות. אנחנו מגיעים ל־250 משפחות מדי שבוע", אומר יוחאי בהתרגשות.

"אני גאה להיות חלק ממקום שתורם לקהילה ומחזיר לקהילה", מצהירה חמו בגאווה.

בלי סטיגמות
הפאב ממוקם במרכז הנגב ופונה בעיקר לקהל הסטודנטים, אך לפני שהחלטתם להפסיק לקרוא את הכתבה, כדאי שתשמעו מה יש לנריה לומר בנושא.

לא מאמינים בהפרדה בין הסטודנטים ל"מקומיים". צילום: הרצל יוסף

"מבחינתנו, ההגבלה היחידה כאן היא גיל 21 ומעלה, וזה מהסיבה שאנחנו לא רוצים כאן טווח גילאים גדול מדי. אנשים רוצים לבלות עם מי שדומה להם וכשאתה מערבב בין חבר'ה בני 18 במהלך הצבא, לבין סטודנטים בשנה ג' בבן גוריון, זה יוצר אווירה לא טובה לשני הצדדים. אולי בהמשך נקיים ליין מסוים לחיילים".

"למעט אירועים ספציפיים שסגורים מראש לסטודנטים כמו ערבי מחלקה וכדומה, אין לי שום כוונה להיות במקום הזה שמפריד בין אוכלוסיית הסטודנטים לתושבי באר־שבע. להיפך, אתה רואה שהאוכלוסיות מרגישות מאוד בנוח אחת עם השנייה. לטעמי, תמו הימים הללו של ההפרדה בין הסטודנטים לבין התושבים ה'מקומיים'", טוען יוחאי.

"אני חושב אפילו שההשוואה הזו שמה את תושבי העיר במקום קצת מתמסכן וזה לא נכון. מעבר לכך שיש המון סטודנטים שהם גם תושבי באר־שבע, היום כמעט כולם לומדים ואין הבדלים".

חמו מחזקת את דברי השניים ואומרת כי היא לא יודעת להבחין בין באר־שבעיים לבין סטודנטים. "זה רק מוכיח שאין הבדל. הכל זה סטיגמות שחלפו מהעולם", היא מצהירה למען הסר כל ספק.