פרופ' רבקה כרמי. "לתפיסתי, נשיא האוניברסיטה הוא חלק נכבד בחיי העיר והאזור ולכן אני מפנה את הבמה". צילום: הרצל יוסף

השבוע רכשה פרופ' רבקה כרמי, הנשיאה היוצאת של אוניברסיטת בן גוריון, רכב פרטי משלה והיא מתחילה, כהגדרתה, להתרגל ל'חיים האזרחיים' לאחר שסיימה בשבוע שעבר את תפקידה כנשיאת האוניברסיטה, אותו מילאה במשך 13 השנים אחרונות.

את הרכב ששימש אותה בתפקידה הבכיר היא החזירה לאוניברסיטה, גם הנהגים הצמודים שהסיעו אותה כבר לא איתה וגם כמויות הדואר האלקטרוני ושיחות הטלפון ירדו פלאים.

"פתאום, בלי הכנה מוקדמת", היא מספרת, "אתה מרגיש כמו חייל שמשתחרר מהצבא ויוצא ל'אזרחות'. אתה נוהג לבד, אתה צריך להסתדר עם ה'פנגו' ועם ה'ווייז' בעצמך, אבל אני לא דואגת. כמו שהסתדרתי והתגברתי על לא מעט מהמורות במהלך השנים בהן מילאתי את תפקידי, אני מאמינה שאתגבר גם על המציאות החדשה שלאחר סיום התפקיד".

במשך שלוש קדנציות ישבה פרופ' רבקה כרמי על כסא נשיא אוניברסיטת בן גוריון. 13 שנים סוערות, כהגדרתה, אך גם מלאות סיפוק וגאווה על מה שהיא משאירה מאחוריה.

האמת ניתנת להיאמר, פרופ' כרמי לא ציפתה לסיים את כהונתה כפי שסיימה. רגע לפני שהיתה אמורה לסיים את התפקיד בתום 12 שנים, כמתחייב מתקנון המועצה להשכלה גבוהה, החליטה ועדת האיתור לבחירת הנשיא הבא של האוניברסיטה לבקש מפרופ' כרמי להאריך את כהונתה בשנתיים לאחר שלא נמצא מועמד ראוי למלא את התפקיד.

פרופ' כרמי נענתה לבקשה ולא תיארה לעצמה שבכך היא תעורר סערה באוניברסיטה ומחוצה לה ותקומם עליה את הסגל האקדמי הבכיר ואת סנאט האוניברסיטה ואף תביא לדרישה של הסגל האקדמי להביא להתפטרותו של יו"ר הוועד המנהל של האוניברסיטה. בסופו של דבר, בתום כשנה נוספת בתפקיד, נבחר פרופ' דניאל חיימוביץ' מאוניברסיטת תל־אביב לנשיא הבא של אוניברסיטת בן גוריון.

מסתמן: נשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי, תמשיך בתפקידה שנתיים נוספות
בכירים באוניברסיטה קראו שלא לשתף פעולה עם הוועד המנהל
פרופ' רבקה כרמי מגיבה לראשונה על המשבר באוניברסיטת בן גוריון
סוף לסאגה: פרופ' דניאל חיימוביץ' יהיה נשיא האוניברסיטה הבא

פרופ' כרמי. "אני אשאר גם בעשור הקרוב כאשה היחידה שכיהנה כנשיאת אוניברסיטה".  צילום: הרצל יוסף

"לא התרגשתי מהביקורת"
פרופ' כרמי מרגישה עתה משוחררת יותר כדי לומר את אשר על ליבה. את הראיון הראשון והבלעדי איתה מאז סיימה את תפקידה, אנחנו מקיימים במרכז לחדשנות (cdi) בפארק ההייטק 'גב־ים' בבאר שבע, שהיא משמשת כיושבת ראש הדירקטוריון שלו, עוד מתקופת נשיאות האוניברסיטה.

"בסך הכל", היא מציינת בחיוך, "עברתי את הכביש וחציתי את הגשר מקמפוס האוניברסיטה לפארק ההייטק. אין לי משרד, אין לי לשכה, אבל אני מרגישה כאן בת בית".

בכל זאת, שנה סוערת עברה עלייך בשנת הכהונה האחרונה. במבט לאחור את לא מצטערת על כך שהסכמת להאריך את כהונתך עד שיימצא מועמד להחליפך?
"אני כבר למעלה מ־40 שנה באוניברסיטה, כאשר ב־13 השנים האחרונות כיהנתי כנשיאת האוניברסיטה. זו חתיכת חיים. השנה האחרונה נכפתה עליי. הייתי מוכנה לסיים את תפקידי בחודש מאי 2018. זה היה התכנון. חודשיים לפני זה כבר התארגנתי לחיים שאחרי".

"קרה מה שקרה. בוועדת החיפוש לא הצליחו להגיע למועמד מוסכם שייכהן כנשיא הבא של האוניברסיטה, ואחרי שהבנתי מה שקרה, החלטתי להיעתר לבקשה להישאר עוד מספר חודשים עד אשר יוחל שוב בתהליך הבחירה לנשיא הבא. מבחינתי, זו היתה קריאה לדגל. זה לא עזר לי בכלום. זה אפילו שיבש לי תוכניות שרקמתי ליום שאחרי".

ההיענות שלך גררה אחריה סערה רבתי. לא לזה ציפית?
"האווירה שנוצרה היתה קשה ובעייתית. היה מאבק של הסנאט בוועד המנהל. אני נקלעתי לתוך זה מבלי משים. לא ראיתי בזה משהו אישי, למרות שבסופו של דבר זה דבק בי. זו היתה שנה קשה, לא הכי קשה בקדנציה שלי. לקחתי אוויר ואפילו הייתי חלק מפתרון המאבק הזה".

זה עלה לך בגילויי התנגדות עזים והתנצחויות עם הסגל האקדמי הבכיר. היה שווה את זה?
"ברור שזה היה שווה. נתתי אפשרות לתהליך בחירת הנשיא הבא להתבצע בצורה נכונה ולהגיע לבחירה פה אחד של הנשיא הבא של האוניברסיטה. הרגשתי בכך מחויבות שלקחתי על עצמי. מאז שהגעתי לכאן, לפני 43 שנים, החלטתי שתפקידי הוא לעזור לפיתוח הנגב, ואם זה אומר לעזור לבחירת נשיא ראוי לאוניברסיטה על ידי כך שאשאר עוד מספר חודשים בתפקיד, בוודאי שנרתמתי למשימה".

לא נעים לספוג ביקורות ועלבונות, לעתים גם מעמיתים שלך באקדמיה בשל כך?
"העמיתים האמיתיים ואלה שהכירו אותי תמכו בי ועמדו לצדי. האחרים, שמעולם לא היו חברים שלי ואתה גם לא מצפה שכולם יאהבו אותך, לא השפיעו על החלטתי. עשיתי את שלי מבחינה עניינית. אם נעלבתי בשל כך, בכלל לא. ציפיתי שזה מה שיקרה".

גם כשטענו נגדך שאת בעצם נאחזת בקרנות המזבח?
"זה בכלל לא פגע בי. אני מכירה את האנשים שאמרו את זה. לא הייתי מצפה שהם יגידו משהו אחר. אלה אנשים, שחלקם בכלל יושבים בתל אביב ובאים לכאן בעל כורחם ללמד וחוזרים לתל אביב. הם לא מכירים את הנגב, לא מבינים מה הייחודיות של אוניברסיטת בן גוריון. אז כשיש להם אפשרות לבקר באופן לא ענייני, אז הם עושים זאת. הם גם עשו את זה בעבר. לא התרגשתי אז ואני גם לא התרגשתי עכשיו".

"היו לי פניות מגורמים פוליטיים שבמרכז המפה הפוליטית, כולל שיריונים למקום ריאלי. לא הסכמתי. אני לא מתאימה לפוליטיקה". צילום: הרצל יוסף

עמוד שדרה חזק
פרופ' רבקה כרמי (70), תושבת באר שבע, נולדה וגדלה בזכרון יעקב. היא שירתה כקצינה בצה"ל בדרגת סרן ושימשה כמפקדת קורס קצינות של העתודה האקדמית. במלחמת יום הכיפורים היא השתתפה בהקמת היחידה לאיתור נעדרי צה"ל. לאחר שחרורה מהצבא, היא החלה ללמוד לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר שנה, היא עברה ללימודי רפואה.

לבאר שבע הגיעה פרופ' כרמי בשנת 1975 לשנת ההתמחות האחרונה ברפואת ילדים בבית החולים 'סורוקה' והמשיכה בהתמחות בגנטיקה רפואית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.

היא ניהלה את המכון הגנטי ב'סורוקה' והיתה מעורבת במחקרים רבים ובפרויקטים שונים למניעת מחלות תורשתיות בקרב האוכלוסייה הבדואית ויש אפילו תסמונת על שמה - 'כרמי סינדרום' של תינוקות שנולדים בלי עור ומתים ממנה תוך זמן קצר.

בהמשך היא גם שימשה כדיקאנית בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון, ובחודש דצמבר 2005 היא נבחרה לנשיאת האוניברסיטה לאחר פרישתו של קודמה בתפקיד, פרופ' אבישי ברוורמן, שהלך לחיים הפוליטיים.

הקדנציה שלה כנשיאת האוניברסיטה לוותה בלא מעט סערות, כמעט מתחילת כהונתה. מרצים שעלו לכותרות בגין התבטאויות נגד המדינה בכלל, ונגד הגיוס לצה"ל בפרט, איומים מצד תורמים להפסיק את תרומותיהם לאוניברסיטה בגין אותן התבטאויות, סכסוכי עבודה עם הסגל הזוטר ומאבק על זכויות עובדות הניקיון.

לא לזה ציפית עם כניסתך לתפקיד?
"שאלה טובה. לא היה לי מושג ירוק למה אני נכנסת. למען האמת, כשנכנסתי לתפקיד לא לקחתי בחשבון שום דבר ממה שקרה בשטח. כשאתה נכנס לכזה תפקיד, אתה צריך להיות מוכן להפתעות וגם עמוד שידרה מאוד חזק. כך שלא רק השנה האחרונה היתה סוערת, גם השנים הקודמות היו כאלה".

איך זה משפיע על התיפקוד היומיומי של ניהול האוניברסיטה מבחינתך?
"זה קשה. למחול על הכבוד, זה החלק הקל. החלק הקשה הוא איך להוביל ולנהל את הסיטואציות המשבריות האלה ולצאת מהן בשלום ואפילו לצאת מהן מחוזקים", מספרת פרופ' כרמי ומוסיפה כי "במשך השנים נצבענו כאוניברסיטה שמאלנית ללא הצדקה. אולי 30 מתוך 900 מרצים נוקטים בעמדות שמאלניות ברורות והם גם מבטאים אותן. כל השאר, אין לי מושג מהן עמדותיהם הפוליטיות".

"הצלחנו להתנהל בתוך המציאות הזו. האוניברסיטה היא המקום להביע עמדות, ככל שמדובר במדינה דמוקרטית. הטענות שהאוניברסיטה היא שמאלנית הן חסרות שחר".

בתחילת הדרך. כרמי בטקס הענקת תואר ד"ר כבוד לפילוסופיה לקודמה בתפקיד, פרופ' אבישי ברוורמן. צילום: הרצל יוסף

אש מימין ומשמאל
סערה נוספת שנקשרה בשמה של פרופ' כרמי היתה בגין החלטתה שלא לאשר את החלטת המחלקה ללימודי מזרח תיכון להעניק פרס מטעם האוניברסיטה לארגון 'שוברים שתיקה'.

"התקיים פה בשעתו כנס אקדמי תחת הכותרת 'שוברים שתיקה לדורותיהם', למרות שהיה לחץ מגורמים ימניים לא לקיים את הכנס", נזכרת פרופ' כרמי, "הכנס עבר בהצלחה ושבועיים לאחר מכן בישרו לי מהמחלקה ללימודי מזרח תיכון על הכוונה להעניק פרס ל'שוברים שתיקה'. זה פרס שניתן לגופים הדוגלים בדו־קיום בין יהודים וערבים".

"כשהבנתי מי הם חברי הארגון הזה ומה המדיניות שלו, השתכנעתי שהפרס הזה לא יוענק להם. במקרה הזה חטפתי גם מהימין בגין קיום הכנס האקדמי, ומהשמאל על ההחלטה לא להעניק את הפרס ל'שוברים שתיקה'. היה גם תורם ששקל לבטל את תרומתו לאוניברסיטה וטען בפניי שהוא מאוד מאוכזב ממני. ספגתי אש גם מימין וגם משמאל".

איך זה להיות האשה היחידה שכיהנה עד כה בראש אוניברסיטה בארץ?
"גם כיהנתי בשעתו כדיקאנית בית הספר לרפואה היחידה בארץ. במשך 17 שנה לא כיהנה אחרי שסיימתי אף אשה בתפקיד הזה באיזה שהוא בית ספר לרפואה בארץ. המערכת לא מוכנה לקבל אשה בתפקיד בכיר כזה. המערכת היא שוביניסטית. זה נכון גם לגבי האקדמיה".

"באחרונה היה סבב בחירה של כמה נשיאי אוניברסיטאות בארץ ובכל המקומות האלה נבחרו גברים. אני יכולה לומר לך, שאני אשאר גם בעשור הקרוב כאשה היחידה שכיהנה כנשיאת אוניברסיטה. גם הדור הבא של נשיאי אוניברסיטאות בארץ יהיה על טהרת המין הגברי".

"זה אומר שלנושא הזה אין חשיבות בקרב מקבלי החלטות בסוגיה הזו. אם לוועדות האיתור הנושא הזה היה חשוב, הן היו מחפשות נשים לתפקיד הזה. אם מחפשים, אז גם מוצאים".

בשנים האחרונות היו מקרים בהם סטודנטיות באוניברסיטת בן גוריון התלוננו על הטרדות מיניות כלפיהן מצד מרצים. ברוב המקרים זה נסגר בין כתלי הקמפוס. איך את מתייחסת לכך?
"מבחינתי זה נושא קריטי וחשוב. אפס סובלנות בנושא הזה. לסטודנטיות יש אפשרות להתלונן בתוך המערכת או להגיש תלונה במשטרה. האופציה של ללכת למשטרה היא מאוד בעייתית. אם מישהי פונה אליי בעניין הזה, אני מציגה לה את שתי האופציות, כשההליך המשטרתי הוא לא פשוט. ברוב המקרים זה מטופל במסגרת ועדת המשמעת של האוניברסיטה, שהיא למעשה כמו בית דין. במקרים קיצוניים, נשואי התלונות מצאו עצמם מחוץ לאוניברסיטה".

"לא רק השנה האחרונה היתה סוערת, גם השנים הקודמות היו כאלה". צילום: הרצל יוסף

אין חרטות
פרופ' רבקה כרמי לא מצטערת לרגע על הקריירה האקדמאית שעשתה במשך יותר מארבעה עשורים. "לא שילמתי שום מחיר שלא הייתי מוכנה לשלם", היא מדגישה, "אם הייתי יכולה לחזור לאחור במנהרת הזמן, הייתי עושה את אותו מסלול. אני לא מרגישה שהקרבתי איזה שהוא דבר".

גם לא במישור האישי?
"לפעמים אנשים אומרים לי שיש לי רק בת אחת ותוהים שאולי זה קשור לקריירה שלי. ממש לא. יש לי בת אחת מהחלטה מאוד ברורה, החלטה במודע, שלא התחרטתי עליה אפילו יום אחד. יש לי בת אחת ושני נכדים. התנסיתי בחוויית האימהות ואני גם סבתא".

"כשאתה נכנס לעולם מסוים, אתה מוותר על נוכחות בעולמות אחרים. אני לא מרגישה ששילמתי מחיר. אולי אני קצת תמימה בעניין הזה, אבל אני שלמה עם הדרך שבחרתי".

בתה וחתנה ושני נכדיה מתגוררים בניו־יורק. "בקטע הזה אני קצת חצויה", מודה פרופ' כרמי בגילוי לב, "איך זה שהבת שלי, בוגרת 'הצופים', אחת מהחבר'ה, מצאה את עצמה בארצות הברית".

"בשלב מסוים שאלתי את עצמי מה לא עשיתי טוב בחינוך של הבת שלי. האושר שלה זה גם האושר שלי. לא חשבתי שהיא צריכה לחיות את החיים שלי. בגיל מאוד צעיר היא כבר הבהירה לי שהיא לא רוצה להיות רופאה. סבבה, אין שום בעיה. הכי חשוב לי שהיא מאושרת. בעידן הביקורים השנתיים, הוואטסאפ והסקייפ, אני מרגישה מאוד קרובה אליהם. הרי העולם היום הוא בעצם כפר גלובלי קטן".

"לא בנויה לפוליטיקה"
אי אפשר להתנתק מתקופת הבחירות המתרגשת עלינו בימים אלה. קודמה בתפקיד, פרופ' אבישי ברוורמן, פנה לחיים הפוליטיים וכיהן כחבר כנסת ושר.

לפרופ' כרמי אין שאיפות פוליטיות. פרופ' כרמי, שממקמת את עצמה ימינה ממרכז המפה הפוליטית מבחינה לאומית ביטחונית ושמאל מהמרכז מבחינה חברתית־כלכלית, מציינת כי "אף פעם לא הייתי חברת מפלגה כלשהי. היו אליי פניות בנושא הזה. אני לא מתאימה לפוליטיקה. פוליטיקה דורשת סוג מסוים של אישיות. אני לא בנויה לזה. אני לא אשרוד בפוליטיקה. היו לי פניות מגורמים פוליטיים שבמרכז המפה הפוליטית, כולל שיריונים למקום ריאלי. לא הסכמתי. זה לא מתאים לי".

את ה"פצצה" מטילה פרופ' כרמי בסיום הראיון. בעוד כעשרה ימים, כך היא מבשרת לנו, היא אורזת את מיטלטליה ועוברת מבאר שבע להתגורר ברמת גן. "אני עושה זאת בלב כבד", היא מציינת, "מבחינתי זה צעד מאוד משמעותי".

"בכל מקום בבאר שבע מכירים אותי. העיר הזו היא כמו משפחה. אני חושבת שאני צריכה לפנות את השטח. בגלל שאני מאמינה שנשיא אוניברסיטה הוא דמות מפתח בעיר ובאזור, אני רוצה לפנות את הבמה למי שבא אחריי. אני לא רוצה שהוא יהיה תחת הצל שלי. אם הייתי נשארת פה, לא הייתי הולכת לבית אבות. הייתי ממשיכה בעשייה הציבורית, הייתי דמות משפיעה. על פי תפיסתי, נשיא האוניברסיטה הוא חלק נכבד בחיי העיר והאזור ולכן אני מפנה את הבמה".

"אני 'דרומית' בנשמתי ואם יקראו לי אל הדגל בעניין כזה או אחר, אני בטח לא אדחה את זה על הסף".

הכתבה המלאה מתפרסמת גם בגיליון סוף השבוע של "ידיעות הנגב".