מתן יפה ושחדה אבו סבית'. "המשימה שלנו היא להמשיך ולהצמיח את הטוב". צילום: הרצל יוסף

מפגש אקראי בין מתן יפה (34) ושחדה אבו סבית' (66) ובעיקר תובנות דומות על מה שמתרחש בנגב, על הניכור בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הבדואית וההבנה שחייבים לעשות מעשה כדי לשפר את עתיד הנגב וליצור כאן דו־קיום אמיתי, חיברו ביניהם.

יפה, מנכ"ל ומייסד עמותת "כוכבי המדבר", ואבו סבית', מנהל כפר הנוער של העמותה, מובילים יחד את הארגון שחרת על דגלו לפתח דור חדש של מנהיגות בדואית צעירה שתשנה את המציאות בקהילה הבדואית בנגב. העמותה מחברת בין בני נוער, צעירים וצעירות מיישובים ושבטים בדואים כדי ליצור קבוצת מנהיגות מלוכדת שתוביל תהליכי שינוי.

על תרומתם החשובה לחברה הבדואית בפרט, ולחברה הישראלית בכלל, זכה צוות עמותת "כוכבי המדבר" בהובלת יפה ואבו סבית' בפרס זוסמן־ג'וינט על שם לאונור ולארי זוסמן ז"ל בקטגוריית קידום סולידריות חברתית.

"בחמש שנות פעילות", נכתב בהמלצה להעניק את הפרס לעמותה, "פיתח צוות הארגון בהובלת מתן יפה ושחדה אבו סבית' רצף של תוכניות חינוכיות מגיל 14 עד 30 שמטרתן לסייע בהתמודדות עם סוגיית הזהות, להכשיר צעירים בדואים שיהיו מחויבים לעשייה חברתית־ערכית ויהיו בידם הכלים והיכולות הנדרשות להתקדם בעצמם ולקדם את הקהילה שלהם".

מותג בקהילה
"כשהתחלתי את רעיון הקמת העמותה הייתי די אבוד בכל הנושא של החברה הבדואית, כלומר זה היה נושא חדש עבורי, לא הכרתי אנשים ולא ידעתי את כל המורכבויות של החברה הבדואית", מספר יפה.

מתן יפה ושחדה אבו סבית'. הרבה יותר מעמיתים לעבודה. צילום: הרצל יוסף

"הראשון שהצטרף אליי מהקהילה הבדואית היה ד"ר מוחמד אלנבארי (ראש מועצת חורה - י.ל.) והוא היום יו"ר העמותה. אם אפשר לדמות את העמותה לרכב, אז מוחמד הוא ההגה ואני המנוע. מוחמד ניסה לצייד אותי בכלים כדי לנווט בתוך המורכבויות של הקהילה הבדואית".

ד"ר אלנבארי הוא זה שהפגיש בין יפה לאבו סבית'. "שחדה הוא מותג בקהילה הבדואית, מאוד מוערך, בקיא בכל הניואנסים, גם התרבותיים, וגם בכל מה שקשור למעבר למודרנה, ובעצם מרגע שפגשתי את שחדה אני באופן אישי התאהבתי, הוא אדם נקי, ישר, דוגרי ואמיץ, ומאז הוא מלווה אותי", מחמיא יפה לעמיתו ושותפו לפרויקט.

אפשר לומר שיפה התפרץ לדלת פתוחה, ואבו סבית' רק חיכה להזדמנות הזאת. "כמורה, מחנך ומנהל ובדואי־ערבי במדינת ישראל כל הזמן חיפשתי חיבורים כאלה", הוא מודה.

מה חשיבותה של העמותה ופעילותה?
אבו סבית': "התפתח ניכור בין החברה הבדואית לבין מוסדות המדינה, וצריך לעשות משהו בניגוד למה שקורה בשטח. מתן הוא אחד ממאות ואלפי יהודים שאני יושב איתם ואני מספר להם על הכאב הבדואי".

"כשמתן וד"ר אלנבארי הגו עמותה שעוסקת בחינוך ובפיתוח מנהיגות בקרב צעירים בדואים, אמרתי שזאת בדיוק המטרה שכל החיים שלי חשבתי עליה - להצמיח מנהיגים שידאגו לענייני הבדואים בצורה יפה וחוקית ויסבירו בדיוק את הדרישות ואת הזכויות של הבדואים מול משרדי הממשלה, ובעיקר לחברה היהודית שאני יודע שהיא בורה בידע שלה על הבדואים. המון יהודים יודעים על הבדואים רק סטיגמות שליליות. אבל מה עם הערכים הסביבתיים, החברתיים, המדבריים, הידע הרפואי, השכנות הטובה, הנימוסים והצניעות?".

גורל אחד
הרקע של אבו סבית' ויפה שונה מאוד. אבו סבית' נשוי ואב ל־12 ילדים, עוסק 35 שנה בחינוך והיה מורה, מחנך ומנהל בית ספר. הוא מתגורר ביישוב במועצה האזורית אל קסום ליד חורה.

יפה, נשוי ואב לשלושה ילדים, גדל בירושלים ובצעירותו היה מדריך בצופים. לדבריו, תמיד התחבר למדבר ולנגב, והוא בא לכאן בעקבות אירוע מטלטל שקרה לו לפני כשבע שנים ובעקבותיו החליט לעבור למושב קלחים במועצה האזורית מרחבים ולהקים ב־2013 את עמותת "כוכבי המדבר".

אתה יכול לשתף מה הוביל אותך להקים את העמותה?
יפה: "הלכתי לטייל לבד על אופנוע באזור צאלים. בשטח ראיתי ג'יפ, הוא רדף אחריי והוריד אותי מהדרך. מהג'יפ יצאו ארבעה צעירים בדואים והתחילו להציק לי. ניסיתי לדבר איתם, אבל זה לא כל כך עזר. מתישהו חזרו שניים מהם לרכב ובאו עם מוט ברזל, סיטואציה לא נעימה. הם ארבעה עם מוט ברזל ואני אחד. היה לי אקדח והוצאתי אותו, הם נבהלו, אמרתי להם שאלימות גם אני יודע ושאני מעדיף שיעזבו אותי לשלום, וכך היה".

יפה מנתח את מה שאירע ואומר, "לצערי זה היה מפגש לא נעים עם החברה הבדואית, זה היה מפגש עם הסטיגמות של החברה הבדואית. בהתחלה ובאופן טבעי היה לי הרבה כעס והרבה טינה, אבל עם הזמן זה נרגע".

מה קרה אחרי שנרגעת?
"אני אדם מאוד רציונלי יחסית ובראייה הרציונלית שלי הבנתי שאי אפשר להמשיך כך, אי אפשר להמשיך לחיות במרחב משותף אחד שבו לכל קבוצה, לבדואים וליהודים, יש סיפור מאוד אחר על הצד השני, סיפור מאוד קונפליקטואלי. בעיקר אי אפשר לחיות כך מפני שאם נרצה או לא, העתיד שלנו הוא עתיד אחד משותף והגורל שלי ושל שחדה הוא גורל אחד. מתוך המקום הזה הבנתי שצריך לעשות מעשה, אבל היה לי ברור שזה חייב להיות מעשה גדול".

יפה ואבו סבית'. אבו סבית': "יש לנו תוצר שמדבר בעד עצמו". צילום: הרצל יוסף

מגוון תוכניות
כדי לבנות את דור המנהיגים הבא של החברה הבדואית, עמותת "כוכבי המדבר" מפעילה רצף של תוכניות חינוכיות מגוונות ועשירות לצעירים בני 14 עד 30. התוכניות כוללות קשת רחבה של פעילויות בהדרכת צוותי מורים מעורבים של יהודים וערבים.

אחת התוכניות היא החממה למנהיגות ויזמות המיועדת לבני נוער בני 19-18 המיועדת לבוגרי תיכון והיא נמשכת כשנה וחצי בתנאי פנימייה מלאים. חניכי התוכנית מפתחים את כישורי המנהיגות שלהם ומגבשים את זהותם באמצעות התמודדות עם אתגרים רבים בסדרות שטח תובעניות ברחבי הארץ, התנסות מעשית ביזמות חברתית וקהילתית, מפגשים עם קבוצות בחברה הישראלית, היכרות עם עולם העבודה ופיתוח כישורי חיים. כמו כן מכינה התוכנית את החניכים ללימודים באקדמיה.

עוד תוכניות שמפעילה העמותה: בית הספר התיכון 'כוכבי המדבר', בית ספר על־שבטי שלומדים בו תלמידים ותלמידות מכל הנגב מכיתה ט' עד י"ב, תוכנית 'ראוופד' - תוכנית החינוך הבלתי פורמלי של בית הספר התיכון ורשת הבוגרים המיועדת לצעירים בני 19 ויותר שסיימו את תוכנית החממה למנהיגות ויזמות ומעניקה להם רשת תומכת המלווה אותם בדרכם באקדמיה ובעולם התעסוקה.

זאת ועוד, בימים אלה העמותה מקימה כפר נוער שיהיה קמפוס מנהיגות ל־600 תלמידים ותלמידות. הכפר עתיד להיפתח בעוד כשלוש שנים.

תוצאות בשטח
על אף המציאות המורכבת ותחושות הניכור השוררות בין האוכלוסייה היהודית והבדואית, אבו סבית' ויפה מאמינים שהעמותה ופעילויותיה יכולות להוביל שינוי אמיתי בנגב.

"אני מכיר היטב את החברה הבדואית, מכיר את הכאב שלה, מכיר את הכוחות והפוטנציאל. יש קול שקט שמחכה ממש להובלה, לשיתוף פעולה ולהתקרבות", אומר אבו סבית'.

"הרוב הם בעד האידיאולוגיה שלנו. לצערי, גם המנהיגים הבדואים שהחליפו את השייח'ים לא עסוקים בעניין הזה. אני מאוד מכבד את חברי הכנסת מהמגזר הבדואי, אבל אני קורא להם להסתכל פנימה ולהתגאות במה שיש - חומר אדיר ופנטסטי שצריך רק להפעיל אותו ולהוביל אותו".

למרות המחמאות שהוא מרעיף, אבו סבית' אינו מתעלם מהבעיות שהחברה הבדואית מתמודדת איתן. "אני לא אומר שאין בעיות, אני גם מצדיק כמה תלונות של הבדואים, אבל בכל חברה יש את התלונות האלה. החברה הבדואית נמצאת בתקופה של אי אמון בינה לבין המוסדות במדינה. החברה הבדואית פצועה מבפנים, יש אלימות בתוך השבטים, אין שייח'ים עם אותה השפעה שהיתה פעם", הוא אומר.

"יכול להיות שאנחנו מדוכאים קצת יותר, אבל בואו נעזור לבדואים להגשים את הזהות שלהם. אני ערבי בדואי מוסלמי, יש לי מקורות פלסטיניים, אבל בגדול אני גם אזרח ישראלי, אני מכיר במדינה שלי, אני לא רוצה לחיות באף מדינה אחרת".

איך הגיבו בחברה הבדואית לפעילות העמותה?
אבו סבית: "זה שינוי שהפתיע מאוד את החברה הבדואית. לקח לאנשים המון זמן לבדוק אותנו, אנשים תקפו ואמרו 'היהודים לא יפתרו לנו את הבעיה', אבל אנשים אלה הם היום מיעוט. היום אנחנו במצב טוב מפני שיש לנו תוצר שמדבר בעד עצמו".

"הבוגרים שלנו מדברים בישיבות ובכנסים עם בני גילם שלא הצטרפו אלינו, מדברים בשפה אחרת, בשפה של בדואים אזרחי מדינת ישראל. חלקם אקדמאים ויש כאלה שהפכו למנהיגים, יש כאלה שתפסו ג'ובים תוך כדי לימודים באקדמיה. המסגרת הקהילתית שלנו מתרחבת מפני שאנחנו הוכחנו שזה אחד הכלים שיכול לשפר מאוד את המצב המדאיג של הבדואים".

כמו משפחה
נוסף על שיתוף הפעולה במסגרת העמותה התפתח בין יפה לאבו סבית' קשר אישי קרוב המבוסס על אמון הדדי. "הפכנו להיות משפחה אחת, משפחותינו, בנינו, הנשים שלנו, הסגל - אתה צריך לראות את המורים שלנו בתיכון, ערבים ויהודים שאחד נעזר בשני", אומר אבו סבית' בהתרגשות.

מתן יפה: "החיבור האישי הוא משמעותי ועמוק. אנחנו רוצים באמת לעשות מהפכה". צילום: הרצל יוסף

"אנחנו גאים מאוד שאנחנו מלוכדים, אני כל הזמן עם מתן, יש גם חוויות משפחתיות, ואני גאה בזה וכך צריך להרחיב את זה לאנשים שלא עובדים איתנו בארגון, שנהיה פיילוט ולא רק ארגון לימודי, הישגי, אלא ארגון חברתי מאוד".

יפה מחזק את דבריו של אבו סבית' ומציין כי "החיבור האישי הוא משמעותי ועמוק. בסוף אנחנו מבלים אינסוף שעות ביחד, הרבה יותר מאשר עם המשפחה. אנחנו גם ארגון מאוד תובעני, זה הדי.אן.איי שלנו. אנחנו רוצים באמת לעשות מהפכה, אנשים לא באים רק לעבודה. אז באמת יש חיבורים מאוד עמוקים".

"שחדה מבחינתי הוא חיבור בין עמית לעבודה לבין סוג של אבא, לבין סוג של חבר. הכל מתערבב יחד. אני יכול לומר לך שד"ר מוחמד אלנבארי הוא הסנדק של הילד השני שלי, זו הדוגמה המוחשית ביותר לחיבור האישי".

ואולם, לא הכל ורוד. "אנחנו נתקלים גם במוקשים", מספר אבו סבית' בגילוי לב. "במהלך חמש שנות הפעילות שלנו הוצאנו כמה אנשים מהארגון, אם זה בדואים ואם זה יהודים, שבאו עם דעות קדומות שסותרות את המטרות שלנו, וזה לא כל כך קל. נתקלנו בקשיים וגאוותינו היא שהצלחנו להתגבר על הקשיים האלה".

יפה ממשיך ומוסיף, "אגב קשיים, גם בחברה הבדואית יש בלי סוף סטיגמות ובלי סוף סטריאוטיפים. יש כאלה שאומרים 'מה אתה מתעסק בכלל בבדואים, עניי עירך קודמים', אבל אלו עניי עירי. אנחנו חולקים גורל אחד, כלומר אני לא מרגיש שאני מתעסק במשהו אחר".

"אני חושב שאנחנו בעידן שבו, לצערי, בהובלת המון מנהיגים כאן, נבנים יותר ויותר מחיצות ופחות ופחות גשרים. מנסים לייצר נרטיבים זרים לי ולו, אבל הנרטיב צריך להיות אחד. אני יכול להגיד לך שבמגזר היהודי היו אומרים, 'מה פתאום, אתם מכשירים את הדור הבא של חמאס'. מופרעים יש בכל חברה וכאלה שעושים קריירה מהקצנה ומלדחוף למקומות של קונפליקט ואלימות. המשימה שלנו היא להמשיך ולהצמיח את הטוב".

רוח גבית
מבחינתם של יפה ואבו סבית', הפרס היוקרתי שקיבלה העמותה הוא לא עוד פרס, אלא הבעת תמיכה ועידוד ליוזמתם ובעיקר חותמת רשמית לכך שהם צועדים בדרך הנכונה.

יפה ואבו וסבית' מקבלים את פרס זוסמן־ג'וינט. "הפרס שייך לעשרות אנשים שבאים בכל בוקר לכוכבי המדבר ונותנים את נשמתם". צילום: ששון תירם

"הופתעתי מאוד לטובה שיש אנשים ב'זוסמן' שגם מסתכלים על השינויים החברתיים הגדולים ובאים לתמוך ולתת לנו רוח גבית", אומר אבו סבית'. "זה נתן לי כוח אדיר וזה אומר לי תמשיך, אתה גורם לסולידריות ואחדות וחברתיות. לקרב לבבות זה משהו שזורם בדם שלי, אבל טוב שיש מישהו שמסתכל ואומר 'תמשיכו'. אין לי מילים להודות לאנשים האלה".

יפה מסכם ואומר, "אנחנו ארגון שבו כל היום עוסקים בעשייה וחושבים על האתגר הבא, על הצעד הבא, על המשבר הבא שצריך לפתור. דברים כאלה כמו הפרס בהחלט גורמים לך רגע לעצור ולהגיד 'וואלה, קורה פה משהו משמעותי'".

"חשוב לומר שאומנם שחדה ואני עמדנו על הבמה וקיבלנו את הפרס, אבל הפרס הזה שייך לעשרות אנשים שבאים בכל בוקר לכוכבי המדבר ונותנים את נשמתם. הפרס הזה שייך להרבה יותר אנשים מאשר לשנינו".