נדב אזולאי וגיל נמט. "אנחנו רעבים להצליח". צילום: אוהד רומנו

מהרגע הראשון שנכנסנו לראיון עם נדב אזולאי וגיל נמט, היה ברור למה השניים מתהדרים בקילומטראז' ארוך ביחד. אין ספק שבמקרה שלהם, השלם גדול מסך חלקיו.

כשלושה חודשים אחרי שהשיקו את אלבומם השלישי "תלמד אותי לרקוד" שזכה בתואר המכובד 'אלבום השבוע' של איש המוזיקה הוותיק יואב קוטנר בגלגל"צ, הם מספרים על תהליך העבודה על האלבום שנמשך לא פחות מחמש שנים, כיצד סללו את דרכם בתעשיית המוזיקה הישראלית, ומדוע החליטו להישאר בבאר שבע ולא לעבור לאזור המרכז.

למי שלא מעורה בסצנת המוזיקה המקומית, נספר שנדב אזולאי וגיל נמט נחשבים לשניים מהיוצרים המוערכים והוותיקים בתעשייה, ובשנים האחרונות שמם הולך לפניהם גם מחוץ לגבולות בירת הנגב. החיבור ביניהם נולד הודות לחבר משותף בעת שניגנו ביחד בהרכב מוזיקלי.

אומנם במבט מהיר קשה לראות מה הקשר בין אזולאי (33), רווק צנוע עם שיער לבן, לבין נמט (33), נשוי ואב לילד שמתהדר בתספורת 'מוהיקן' בלונדינית, אך לאורך כל הראיון, מקבלים את הרושם שהם בלתי נפרדים.

הם לא חוסכים בשבחים אחד על השני, חולקים אהבה משותפת למוזיקה, ולא מעט יוצרים מקומיים חבים להם תודה על הדחיפה הראשונה שנתנו להם בעולם רווי תחרות.

מנגנים מגיל צעיר
אזולאי מעיד על עצמו שמגיל צעיר מאוד הוא ידע שהעתיד שלו נמצא בעולם המוזיקה. "התברכתי בשמיעה מוזיקלית, למדתי לנגן על גיטרה כמעט לבד, לקחתי רק כמה שיעורים בודדים. קניתי מיקרופון וחיברתי אותו למחשב, הקלטתי את עצמי מנגן ובהמשך גם למדתי לשיר והתמקצעתי בסאונד אצל דויד פרץ, שגם הוא נחשב לשם בכיר מאוד בתעשייה. לבסוף, התחלתי לעבוד באולפן ובהקלטות", אומר אזולאי.

גם נמט בדומה לחברו, התחיל לנגן מגיל מאוד צעיר, ומלבד מוזיקה, הוא גם מצלם ומצייר. "אני מאוד אוהב דברים שקשורים באומנות ויצירה", מספר נמט. "חשוב להגיד שגיל מנגן כמעט על כל כלי נגינה אפשרי", מפרגן אזולאי לנמט.

נדב אזולאי וגיל נמט. עושים רוק אלטרנטיבי. צילום: אוהד רומנו

מזה כ־12 שנים שהשניים הולכים יד ביד. הרזומה שלהם כולל שלושה אלבומים משותפים והופעות משותפות עם החבר הטוב איתי פרל. "איתי חבר טוב שלנו כבר הרבה שנים. עשינו איתו מופעים משותפים גם בתור נגנים וגם בתור יוצרים, בהם ביצענו חצי מהשירים שלו וחצי משלנו", אומר אזולאי.

מלבד פרל, אזולאי שבנה לעצמו שם של מפיק מוזיקלי מוכשר, עובד עם יוצרים מקומיים. בין השמות הבולטים ניתן למצוא את להקת 'צנזורה', טל אורן, אביב נוימן, איתי נבט ודויד פרץ. "דויד שהיה המורה שלי לסאונד עשה איתי פרויקט משותף גדול מאוד", מספר אזולאי בגאווה.

נמט מקפיד לייעץ לאזולאי מאחורי הקלעים וזוכה להיות אוזן קשבת ונותן תו איכות לפני שהיצירות יוצאות לאוויר העולם. "הנקודה היא, שבסופו של דבר, בגלל שאולפן ההקלטות נמצא בבעלותנו, אנחנו יכולים לבחור עם מי לעבוד ועם מי להקליט. כמובן שלרוב זה בא לטובתנו, אבל לא תמיד", אומר נמט בחיוך מסגיר. בהמשך תבינו למה.

אלבום חדש נולד
בחודש אוקטובר האחרון השניים השיקו את אלבומם השלישי "תלמד אותי לרקוד" שראה אור אחרי חמש שנים של עבודה. על מנת לסבר את האוזן, נמט התחיל בהקלטת האלבום כאשר היה רווק, וכשהאלבום ראה אור הוא הספיק להתחתן ולהביא ילד לעולם.

"כן, זה משהו הזוי לגמרי. אני בטוח לגמרי שזה אחד האלבומים היותר ארוכים שמישהו עבד עליהם, בטח כאן בבאר שבע", צוחקים השניים.

ההסבר של אזולאי להקלטות שנמשכו "נצח" לדבריו הוא די הגיוני. "לאחר כשנה של הקלטות היה משהו שמאוד הפריע לשנינו. קשה לי לשים את האצבע האם מדובר בסאונד או במלודיה של הדברים, אבל בסופו של דבר, הרגשנו שאנחנו לא מרוצים מהתוצאה הסופית. תפסתי את גיל ואמרתי לו 'עצור הכל. מתחילים מחדש'", נזכר אזולאי.

"ברגע שהאולפן נגיש אליך 24/7, אתה מתעצל להיכנס אליו. מגיעים לפה אנשים להקליט, אנחנו נמצאים כאן כל היום, ואז כשיש לך זמן חופשי, לפעמים הדבר האחרון שבא לך הוא להיכנס ולהקליט בעצמך. אתה צריך את הניתוק הזה. אין ספק שהיו לנו ניתוקים ארוכים", אומר נמט בחיוך.

שני היוצרים מחזיקים בדעה כי האלבום האחרון בוגר יותר מקודמיו. "שני האלבומים הקודמים שלנו שנקראים 'בצד של הרעים' ו'זאב זאב', היו קצת יותר אגרסיביים", מספר אזולאי. "אחרי שני אלבומים קצת יותר 'לוחצים', באנו הפעם באווירה יותר רגועה ונעימה".

"כנראה שזה משהו בגיל", מוסיף נמט בחיוך, "אחרי גיל 30, אולי אני מתופף קצת יותר לאט והרעש באולפן מפריע לי באוזניים, אז עשינו משהו יותר בסגנון 'המבוגר האחראי'. אבל זה בהחלט אלבום שאנחנו גאים בו".


הגבולות מטשטשים
לנמט ואזולאי יש בהחלט במה להיות גאים. כבר בשבוע הראשון מאז שהאלבום ראה אור, הוא זכה בתואר המכובד 'אלבום השבוע' של איש המוזיקה הוותיק יואב קוטנר בגלגל"צ. "קוטנר מפרגן לנו מאוד מהרגע הראשון שהתחלנו להוציא חומרים. בכל אלבום שלנו זה היה ככה. הוא מאוד אוהב את היצירות שלנו והקו המוזיקלי שבחרנו בו".

כשהם נשאלים על הקו המוזיקלי שלהם, נדב עונה: "היום כמעט כל סגנונות המוזיקה די התערבבו וניתן לראות את זה אצל האמנים הישראלים הכי גדולים שאתה יכול לחשוב עליהם. בוא ניקח לדוגמה את עומר אדם - הוא יכול להוציא שיר בגוון ים־תיכוני, אבל שיר לאחר מכן הוא בלדה ישראלית עם גיטרה אקוסטית. כלומר, מאוד קשה להגדיר קו מוזיקלי מסוים. אם אתה בכל זאת מתעקש על תשובה, אז נקרא לזה 'רוק אלטרנטיבי'", מסכם אזולאי.

בתקופה האחרונה החלו השניים לעבוד עם אומנים מהשורה הראשונה בישראל. שניים מהשמות הבולטים שמגיעים להקליט באולפני 'קקטוס' ששייכים לנמט ואזולאי, הם שאנן סטריט ("הדג נחש" - ד.כ) ודנה ברגר. "יש דברים מאוד יפים שאנחנו עושים איתם. ההישג הגדול פה הוא שלמרות שאנחנו לא נמצאים בלב ליבה של התעשייה במרכז הארץ, הם מגיעים אלינו לאולפן בבאר שבע ומקליטים מכאן".

ההחלטה של השניים להישאר בבירת הנגב ולא לעבור למרכז הארץ כדי להיות קרובים ללב התעשייה היא לא מובנית מאליה. "נכון, בעידן הטכנולוגי של היום, המרחקים בין הדרום למרכז כמעט שלא קיימים, אבל יש משהו שהוא עדיין מאוד 'נישה' במרכז הארץ. אם יש לדוגמה נגן מסוים שצריך להיות באולפן ארבעה ימים בשבוע להקלטות, אי אפשר לצפות ממנו שיישאר לגור בבאר שבע, כשעיקר העבודה שלו היא במרכז", מסביר נמט.

אזולאי ונמט באחת ההופעות. צילום: יואב פיצ'רסקי

"אני באופן אישי מאוד אוהב את העיר שלנו. אני מחובר אליה בכל רמ"ח איבריי ויש לי המון דברים טובים להגיד עליה. אתה מגיע לכאן ומרגיש לגמרי בבית. אתה מרגיש שזה המקום שלך. אני מאוד אוהב את רוביק ואת ההתקדמות וההתפתחות של העיר, למרות שתמיד אפשר לשפר בתחום שלנו".

האקדמיה למוזיקה
אזולאי ונמט מרגישים שהשיפור עליו הם מדברים יכול להיות בקלות גם מקור הכנסה מצוין לתושבים. "אם הייתי מחליף את רוביק ליום אחד, הייתי מקבל החלטה לבנות כאן אקדמיה מוזיקלית. משהו בסגנון של בית הספר 'רימון' ללימודי מוזיקה. אני לא מדבר על חוגי נגינה לילדים, אלא ממש אקדמיה לכל דבר שקיימת בערים הגדולות בארץ, ועוסקת במוזיקה", מסביר נמט.

"מעבר לזה שאתה יכול לפתח כאן דור חדש של נגנים מקומיים, אתה גם מביא אנשים מחוץ לעיר שיבואו לגור כאן, לגדול כאן ולבנות את החיים שלהם", מוסיף אזולאי, "בדיוק כמו שמגיעים סטודנטים לאוניברסיטת בן גוריון ומחליטים להשתקע בעיר לאחר מכן. אני חושב שזה משהו שישאיר המון אנשים כאן".

"יש לי חבר שמנגן כמה פעמים בשבוע במרכז והוא גם גר שם. הוא אמר לי פעם 'אם היתה לי אפשרות לעבוד לבאר שבע, הייתי עובר לכאן כבר מזמן'. אנשים מאוד אוהבים ומעריכים את הדרך שהעיר שלנו עשתה. שוב, יש לי המון דברים טובים לומר על העיר הזו. אין לי ספק שכולם רואים את ההתקדמות שלנו בארץ, ויש לא מעט פרגונים".

באופן די סמלי, את הראיון קיימנו בערב השנה האזרחית החדשה, כמה שעות לפני שבקבוקי שמפניה נפתחו בכל מקומות הבילוי בעיר. הזדמנות מצוינת עבור השניים לסכם את השנה האזרחית האחרונה.

"2018 היתה עבורנו שנה מבורכת בה סוף סוף הוצאנו את האלבום המיוחל", אומר אזולאי. "התקדמנו הרבה מאוד מבחינה מקצועית, והיד שלנו עוד נטויה. אנחנו רעבים להצליח וחזרנו לא מזמן מסיבוב הופעות כייפי, שמאוד נהנינו ממנו - גם אנחנו ואני מאמין ומקווה שגם הקהל הרחב שהגיע להופעות".

בשנת 2019 מקווים השניים להשתפר בדבר אחד: "אנחנו מקווים שב־31.12.19 תבואו לעשות איתנו ראיון עם אלבום חדש שייקח לנו קצת פחות זמן להקליט".