דוד בן גוריון בליל הסדר בקיבוץ שדה בוקר, פסח 73'. "הקפיד לכתוב 'אגדה' באות אל"ף ולא 'הגדה' באות ה"א". צילום באדיבות ארכיון קיבוץ שדה בוקר

ערב פסח תשט"ז, 26 במרץ 1956. כ־30 חברי קיבוץ שדה בוקר, רובם ככולם בשנות העשרים לחייהם, מתכנסים עם עוד כמה עשרות מאורחיהם בבית האריזה לאפרסקים כדי לקיים את סדר פסח.

לאורך אולם בית האריזה הקטן והצנוע נפרסו שולחנות וספסלים מעץ ובין המסובים לשולחן הסדר היה לא אחר מאשר דוד בן גוריון, שהיה באותם ימים ראש הממשלה ושר הביטחון, אבל לא פחות מזה הוא היה גם חבר קיבוץ מן המניין, אף שהיה פער גילים של כארבעה עשורים בינו לבין מרבית חברי הקיבוץ.

בן גוריון הגיע לשדה בוקר בחודש דצמבר 1953, עוד לפני שהמקום הפך לקיבוץ בשנת 1955 ולפני שהוחלט להצטרף לתנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים. כעשרים שנה הוא חי בשדה בוקר והיה חבר קיבוץ מן המניין עד מותו בראשית חודש דצמבר 1973, בשלהי מלחמת יום הכיפורים.

בשנים הראשונות של קיבוץ שדה בוקר, כך נזכרים ותיקי הקיבוץ, נהגו החברים הצעירים לקרוא הגדת פסח מקומית שחיברו החברים עצמם ביוזמת ועדת התרבות של הקיבוץ. גם החבר בן גוריון נענה לבקשת ועדת התרבות הקיבוצית וכתב את אחד מפרקי ההגדה המקומית שהוקראה באותו ליל סדר.

"בשנים ההן לא קראנו בליל הסדר את ההגדה המקורית, כי אם את ההגדה שחוברה על ידי חברי הקיבוץ", נזכרת אביבה פופר, מוותיקות הקיבוץ האחראית לארכיון הקיבוץ. "בדרך כלל היו אלה חברי ועדת התרבות של הקיבוץ שהיו מופקדים על הפקת ההגדה. במסגרת הזו תרם בן גוריון את חלקו, כאשר חיבר את גרסתו להגדה המקורית".

בלי פריבילגיות
חמי כהן, כיום תושב מושב עין הבשור בחבל אשכול, היה בליל הסדר 1956 ילד כבן שבע. כבנו של יהושע כהן המנוח, שהיה החבר המקורב ביותר לבן גוריון ושימש שומרו האישי, הוא זכה לשבת בשולחן הסדר בסמוך ל"זקן" ולרעייתו פולה. את אותו סדר פסח, שהיה כחצי שנה לפני מבצע קדש (מבצע סיני) וגם את סדרי פסח האחרים, שנערכו בשנים שלאחר מכן עד שעזב את הקיבוץ, זוכר כהן כאילו היו רק אתמול.

חמי כהן. ". הוא נתן לנו להרגיש כאילו הוא כמו כולם". צילום: הרצל יוסף

"הייתי קורא את הקושיות", מספר כהן, "ומיד אחרי זה בן גוריון היה מקריא את הקטע 'עבדים היינו לפרעה במצרים'. זה היה הקטע שלו בכל ליל סדר. עד היום, כשאני עורך את הסדר עם משפחתי וקורא את 'עבדים היינו', אני נזכר בקולו הרועם והמיוחד של בן גוריון".

"הוא היה שר עם החבר'ה הצעירים ודופק עם אגרופו על השולחן בהתלהבות. הוא היה נשאר עם החברים עד לסיום הסדר ואפילו לאחריו, יושב על ספסל עץ ישן ושר. הוא נתן לנו להרגיש כאילו הוא כמו כולם, בלי שום פריבילגיות. הוא אפילו לא היה אצלנו אב הסדר וגם לא היתה כל תכונה מיוחדת כשהוא היה נכנס לאולם בית האריזה שבו נערך הסדר. היום זה נשמע אולי הזוי ודמיוני, אבל אז זה היה עבורנו דבר שבשגרה".

סיפור ריאלי־בדיוני
לקראת ליל הסדר של שנת 1956 טרח בן גוריון והכין את "אגדת ימינו". "בן גוריון הקפיד לכתוב 'אגדה' באות א' ולא 'הגדה' באות ה'", מספר ד"ר צבי צמרת, לשעבר מנכ"ל 'יד בן צבי' וכיום מרצה בכיר במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' שחקר את תולדותיה של ההגדה המיוחדת.

"הוא כתב סיפור אגדתי־ריאלי־בדיוני בן שלושה עמודים על מעשים שאירעו לעם המצרי בשנות המדינה הראשונות ועל מעשים העתידים להתרחש לעם זה בקרוב. 'אגדת ימינו' הודפסה, שוכפלה וחולקה לחברים ולאורחיהם בליל הסדר. קראו בה בקול לפני עשרות אנשים לצד ההגדה הקיבוצית".

"'אגדת ימינו' מעידה על בקיאותו של בן גוריון במקורות היהדות ועל יכולתו לשלב בדיונים אקטואליים פסוקים מקראיים וקטעים ממקורות אחרים", מציין ד"ר צמרת, שהכיר את ה"זקן" היכרות אישית כשניהל בשנים 1971–1972 את בית הספר התיכון במדרשת שדה בוקר.

"אגדת ימינו' מפתיעה בנכונותו של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז לחשוף באותו שלב בפני עם ועדה את מגמותיו הפוליטיות־צבאיות, שאז רק קרמו עור וגידים והתממשו כמה חודשים לאחר מכן. האגדה מעידה על ניסיונו של 'הזקן' להיות מעורב בשדה בוקר. היא מצביעה על ההיכרות שלו עם כמה מחברי הקיבוץ ועל התייחסותו החברית אליהם".

"אגדת ימינו" שכתב בן גוריון, פסח 56'. בקיאות במקורות היהדות. צילום: באדיבות חמי כהן והארכיון למורשת בן גוריון

ד"ר צבי צמרת על "אגדת ימינו": "הוא כתב סיפור אגדתי־ריאלי־בדיוני בן שלושה עמודים על מעשים שאירעו לעם המצרי בשנות המדינה הראשונות". צילום פרטי

טינה לקומוניזם
כך נפתחת "אגדת ימינו" פרי עטו של בן גוריון בהתייחסות למנהיגי מצרים של אז: 
"עבדים היו המצרים לפארוק במצרים, ויקם מחמוד נאגיב ויגרש אותו מבית העבדים וימלך תחתיו. ויתקנא בו גמאל עבד אל נאצר ויסר את נאגיב מכיסא המלכות וימלך תחתיו. ויאמר בליבו: מה אעשה, כי יקום צעיר ממני ויירש את מקומי והשליכני למאסר".

"הבה אתחכמה לו ואקרא מלחמה על ישראל ועלה כבודי בעיני סעוד מלך ערב ואצל חוסיין מלך ירדן ואצל כוותלי ראש אשור, ונפל פחדי על כל בני מצרים ואיש לא ישלח ידו בידי, ואף האחים המוסלמים ייראו מפני וראשיהם אתלה על עץ. ויאמרו לו חרטומי: איך תילחם בישראל והם גיבורי חיל ועזי נפש והם כבר הנחילו לנו מפלה וגם לאשור, ולעמון, ולארם וללבנון ואף אתם הוכיתם מכות מצרים בפלוג'ה ובנגב, וגם ידם רוממה בעזה ובחאן יונס, ואיך נעמוד בפניהם?".

"באשר לאישים והאירועים הבינלאומיים המתוארים ב'אגדת ימינו' בולט הזלזול של בן גוריון במנהיגים המצרים של שנות החמישים והבוז לעולמם", מציין ד"ר צמרת, "מוזכרים גם מנהיגים ערבים אחרים שתמכו במצרים ולגביהם נטען כי כל מנהיג ערבי שזמם מלחמה בישראל, עורר את אהדתם".

ב"אגדת ימינו" מודגשת גם טינתו העמוקה של בן גוריון לקומוניזם הסובייטי, שכל כולו, לדידו של בן גוריון, הוא עולם של שקרים, בגידות ורצח. והוא תומכם הנאמן של אויבי ישראל. בן גוריון גם לא חוסך את שבטו ממנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב:

"וייפן נאצר לחרושצ'וב וייבקש ממנו נשק להילחם בישראל. ויאמר חרושצ'וב: טוב הדבר בעיניי, כי שנאתי את ישראל מעודי וגם נשאתי דברי נגדם במושב הסובייט הגדול, ואם גם אתה שונא להם - נכרות ברית, כי שוחרי שלום גם שנינו ואתן את אשר ביקשה נפשך. וישלח חרושצ'וב רכב ברזל ומטוסי קרב ומפציצים רבים למצרים כדי לעשות שפטים בישראל".

"ראש הממשלה חוזר ומזכיר את הימים האפלים של סטלין", מדגיש ד"ר צמרת. "לטענתו, למרות שחרושצ'וב שונה מסטלין, הוא הולך בדרכו. באגדה מובעת איבה מיוחדת לקומוניסטים היהודים בישראל שתמכו אז בעיוורון עיניים בסטלין ובחרושצ'וב".

ניבא את הבאות
"אגדת ימינו", כך מתברר כשמתחקים אחר תולדותיה, היתה נבואה שהגשימה את עצמה. כחצי שנה לפני מבצע קדש, הימים היו ימי הפדאיון - המסתננים מרצועת עזה שהיו חודרים לשטח ישראל כדי לעשות פיגועי טרור, כתב בן גוריון כי "ויהי בימים ההם ומשה הוא שר צבא לישראל. וירא איש מצרי ברצועת עזה מכה איש עברי וייפן כה וכה ויט את מטהו ויקרא לצנחנים ויכו את המצרים מכה אחת אפיים".

משה, המוזכר באגדתו של בן גוריון, הוא לא אחר מאשר משה דיין, הרמטכ"ל באותם ימים, שהורה עוד בטרם פרוץ קרבות מבצע קדש לגדוד הצנחנים בפיקודו של אריק שרון לצאת לפעולות תגמול נגד המצרים ברצועת עזה.

"כי נוציאם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות, ונוציאם לא על ידי מלאך או"ם ולא על ידי שליח מועצת הביטחון, אלא על ידי צבא הגנה לישראל בכבודו ובעצמו. כמו שנאמר - ועברתי בארץ מצרים בלילה ההוא והכיתי כל גדוד מארץ מצרים ובכל רודני מצרים אעשה שפטים, בדם ואש ותימרות עשן, אלה עשר המכות שיביא צה"ל על המצרים ברצועת עזה ובמדבר סיני ובארץ גושן".

בן גוריון בעצם ניבא שבתוך כמה חודשים תפרוץ מלחמה ושצה"ל יעשה שפטים במצרים ובסיומה יכבוש את כל חצי האי סיני ויגיע עד לגדות תעלת סואץ ולשארם א־שייח'.

דוד בן גוריון בקיבוץ. הסבא של הקהילה. צילום: דוד רובינגר

את החלק האחרון של אגדתו הקדיש בן גוריון לחברי הקיבוץ הצעיר. בין השאר הוא מציין בה שניים ממייסדי הקיבוץ ש"חמיק נוהג בם". ומיהו אותו חמיק? הלא הוא חמי כהן, בנם של יהושע ונחמה כהן, מקורביו של בן גוריון ומראשוני שדה בוקר.
"הגדת פסח של בן גוריון", אומר השבוע כהן, "היתה למעשה סוג של 'פרומו' לקראת מבצע קדש. סוג של נבואה".

ומה באשר לקטע שאתה מוזכר בו?
"מבחינתו של בן גוריון, מייסדי הקיבוץ ירבצו יחד ואני הייתי אז זה שנוהג בם. הרגשתי גאווה גדולה בתור ילד קטן שיושב ליד מי שהכריז על הקמת המדינה, שאף מזכיר אותך בהגדת פסח שהוא כתב. לא כל אחד זוכה לכך".

סבא של כולם
"אגדת ימינו" לא היתה הגדת פסח היחידה שכתב בן גוריון. לקראת ליל הסדר תשי"ח, בחודש אפריל שנת 1958, במלאת עשור להקמת מדינת ישראל, ישב בן גוריון וכתב את "הגדת העשור". שלושה עמודים מודפסים במכונת כתיבה שהיו עוד גרסה של בן גוריון להגדה המקורית.

וכך הוא כתב ב"הגדת העשור":
"מה נשתנה העשור הזה מכל השנים שלאחר חורבן בית שני? שבכל השנים היינו גולים בניכר ומשועבדים לזרים. בעשור הזה אנחנו מתכנסים בארצנו ועומדים ברשות עצמנו. שבכל השנים היו צוררים מתעללים ופורעים בנו. העשור הזה עשינו שפטים באויבינו. שבכל השנים היינו נוטרים כרמי זרים. בעשור הזה העלינו מאה רבוא ובנינו ארצנו ותרבותנו. שבכל השנים היינו מחוסרי אונים ושבעי מרורות. בעשור הזה גברנו חיילים ושבענו ניצחונות".

"באותן שנים קיימנו את סדר פסח בתנאים לא תנאים, אבל האווירה הייתה מיוחדת", נזכר ד"ר זאב זיוון, גיאוגרף, איש אוניברסיטת בן גוריון, לשעבר חבר קיבוץ שדה בוקר ומזכיר הקיבוץ בשנות ה־70 וה־80 וכיום תושב מיתר. "לבן גוריון היה תמיד שמור הקטע 'עבדים היינו לפרעה במצרים'. הוא היה החבר המבוגר ביותר בקיבוץ וראינו בו כאילו היה הסבא של כולנו. המעמד שלו היה כמו סבא של הקהילה".

הגדת העשור, 58'. "העשור הזה עשינו שפטים באויבינו". באדיבות ארכיון צריף בן גוריון

ד"ר זאב זיוון: "הוא היה מגיע עם האורחים שלו, מתיישב במקום שלו ומתחבר במהרה לאווירת ליל הסדר עם החבר'ה הצעירים". צילום: שי שמואלי

בן גוריון גם היה ראש ממשלה ושר ביטחון. הוא לא זכה ליחס מועדף?
"בכלל לא. הוא היה מגיע כמו כל החברים למתחם שבו נערך הסדר, בין שזה במבנה בית האריזה ובין שמאוחר יותר בחדר האוכל של הקיבוץ. הוא היה מגיע עם האורחים שלו, לרוב היו אלה בני משפחה, מתיישב במקום שלו ומתחבר במהרה לאווירת ליל הסדר עם החבר'ה הצעירים".

"באותן שנים שבהן הוא חיבר את הגרסה שלו להגדת פסח, הוא היה מקריא את מה שכתב. בשנים האחרות היה, כאמור, שמור לו הקטע של 'עבדים היינו לפרעה במצרים' שאותו הוא היה מקריא מתוך ההגדה שהיתה אז נהוגה בתנועה הקיבוצית, כאשר קריאת ההגדה התחלקה בין כל החברים".

אווירה אינטימית
"בן גוריון אהב להיות איתנו בליל הסדר", נזכרת פנינה בוכבינדר (83), החברה הוותיקה ביותר בקיבוץ שדה בוקר. "אני דווקא זוכרת שהוא היה מקריא את הקטע 'שפוך חמתך על הגויים'. זה מאוד התאים לאופי הלוחמני שלו. סדר פסח אצלנו היה אז באווירה מאוד אינטימית. היו פה כמה עשרות חברים. בליל הסדר היו מגיעים אלינו יותר אורחים ממספר החברים, והיתה אווירה מיוחדת, לאו דווקא בגלל השתתפותו של בן גוריון. הוא ישב איתנו כמו כל חבר אחר, ללא כל גינונים מיוחדים".

פער הגילים לא הפריע?
"אומנם זה לא היה פשוט. היה פער גילים גדול בינינו, בין החבר'ה הצעירים של אז לבינו, אבל אנחנו ראינו בבן גוריון חלק בלתי נפרד מהנוף האנושי שלנו. זה בא לידי ביטוי גם בליל הסדר, כמו בכל האירועים שהיו בקיבוץ. הוא השתתף איתנו בחגים והיה מגיע לחדר האוכל כמו כל חבר אחר".

העדיף לחגוג בנגב
"הפרחת השממה על שום מה? על שום שנאכלס הנגב, נגדל צאן ובקר וסוסים, נפתח מחצבים ומכרות, נתקין סכרים ונסלול כבישים, ניתן במדבר מים ותגל ערבה ונרד באניות מאילת לכל קצוי תבל. כל אחד מאתנו חייב לראות את עצמו כאילו הוא קובע גורל ישראל, בטחונו וקיומו. ועל כל אחד מאתנו להיחלץ לעזרת העולים ולהתיישבות בנגב".

"ברוב שנותיו של בן גוריון כמעט שלא ציינו בביתו את חגי ישראל ואפילו לא את ליל הסדר", מציין ד"ר צמרת. "ההתכנסות המשפחתית בליל הפסח, המקובלת כל כך ברוב משפחות ישראל, לא היתה נהוגה בביתו. בשנות המדינה הוא נהג לציין את לילות הסדר במחנות צה"ל או עם חברי הקיבוץ. ילדיו ונכדיו, על פי רוב, לא היו לצידו בליל הפסח".

עד כמה היה בן גוריון קשור לשדה בוקר דווקא בליל הסדר תעיד העובדה שבכל שנותיו בקיבוץ הוא דחה שוב ושוב את שלל ההזמנות שקיבל לבוא ולהתארח לשולחן הסדר בקיבוצים אחרים ברחבי הארץ.

בערב פסח תשי"ח, חודש אפריל 1958, הוזמן בן גוריון להתארח בקיבוץ עין חרוד. "קיבלתי את הזמנתכם לחוג חג הפסח בעין חרוד", השיב ה"זקן" לחברי הקיבוץ, "והזמנה יקרה בעיניי, אבל מובטחני שלא תתרעמו עליי אם אוסיף לחוג חג הפסח בקיבוץ שדה בוקר. העמק, אני מאמין, לא יקום בנגב, אלא ישלח טובי בניו לסייע להפרחת שממותיו. בצפון נעזרנו בידי שמיים. בדרום אין לנו לסמוך אלא על חריצותנו, עוז רוחנו וכושרנו המדעי והמקצועי, ויש ליצור הכל מבראשית".

מכתב ששיגר לחברי עין חרוד. "הזמנה יקרה בעיניי, אבל מובטחני שלא תתרעמו עליי אם אוסיף לחוג חג הפסח בקיבוץ שדה בוקר". באדיבות ארכיון צריף בן גוריון

שלוש שנים מאוחר יותר, ערב פסח תשכ"א, בחודש מרץ 1961, שיגרו חברי קבוצת כנרת הזמנה לבן גוריון להסב עימם לשולחן הסדר. גם הפעם נדחתה ההזמנה באדיבות.

"קיבלתי בתודה עמוקה הזמנתכם לסדר בכנרת", כתב בן גוריון בתשובה לחברי כנרת, "אני עורך הסדר בשדה בוקר ועד שסביבות שדה בוקר יוריקו ויניבו כסביבות כנרת, עליי להיות בחגים עם חבריי בשדה בוקר. זכורני סביבות כנרת לפני חמישים ושלוש שנה, שלא היו בהרבה יותר פוריות מסביבת שדה בוקר, אולם הכנרת והירדן כבר היו שם גם אז. את הכנרת בנגב לא אראה בחיי, אבל מי הירדן בנגב אני מקווה עוד לראות, ועד אז - שדה בוקר!".

"בן גוריון הקפיד לעשות את סדר פסח, כמו חגים אחרים, בשדה בוקר", מציינת אביבה פופר, מוותיקות הקיבוץ. "את סדר פסח האחרון בחייו הוא עשה אצלנו, חודשים אחדים לפני מותו, כשהוא אף קרא את הקטע שהיה שמור לו מתוך ההגדה הקיבוצית".