יהונתן ואמו דניאל אופיר. יוצר אמנות בזמן השיעורים. צילום: הרצל יוסף

בין שלל היצירות והמוצגים בתערוכת היחיד של יהונתן אופיר בן ה־12, תלמיד מחונן בכיתה ו' בבית הספר 'עומרים' ביישוב עומר, ניתן לראות תוצרים פרי דמיונו המפותח, שבתוכם מגולמים המון תחושות ורגשות כשלצידם שאיפות בלתי מוסתרות לפרוץ קדימה.

אחת היצירות שממחישות את רצונותיו, הוא גזע עץ מגולף פרי עבודתו, כאשר בנקודה הגבוהה ביותר מתייצב אדם שמושיט יד למטפס, ובעוד מאמץ קטן מסייע לו להגיע לפסגה.

כשהוא היה בכיתה א', אובחן יהונתן אופיר כבעל הפרעות קשב וריכוז (ADHD), ולמען האמת, עוד בהיותו בגן, הגננת חשדה שזה הכיוון. הומלץ להורים על שימוש בריטלין שאמור למתן את ההיפראקטיביות שאפיינה אותו, ובפעם הראשונה שנטל את התרופה, שאלה אותו אמו, ד"ר דניאל אופיר (42), רופאת עיניים במקצועה, 'איך אתה מרגיש?' והוא מצידו השיב לה: "יש לי שקט".

סערת הרגשות שליוותה אותו התחלפה לפתע ברגיעה ובסוג של ירידת מתח. ד"ר אופיר מספרת כי יהונתן היה רגיש לגירויים מסביב. על מנת לסבר את האוזן, היא מספרת כי נקישות קלות על השולחן או מחיקות על הלוח, שיתר בני האדם יודעים לנטרל, היו מסיחות את דעתו בשבריר שנייה. עד לפני שנה, השולחן שלו בכיתה היה עמוס בחתיכות של ענפים, אבנים, כלי שיוף, ועוד. "כל השולחן שלי היה מלא בהרבה חפצים ולא הייתי מרוכז מספיק בלימודים", מעיד יהונתן על עצמו.

"בגיל מאוד מוקדם הוא גילה את הלגו, היה בונה מכונות, מנועים, צירים ומאלתר", מספרת דניאל, כשיהונתן מהנהן בראשו בהסכמה ואומר בחיוך: "בהתחלה זה משך אותי".

כיצד מתמודדים בבית עם הצרכים של יהונתן?
"אתה לא תיכנס יחף לחדר של יהונתן בלילה כשאתה צריך ללכת 'על עיוור', אתה עלול להיפצע ממשהו שהוא אסף", אומרת דניאל בחיוך, "כשאנחנו הולכים לים, אז האחים שלו ייכנסו לים והוא יעדיף לשוטט על החוף. הוא יכול להגיד לך שם של כל צדף, מה המקור שלו. נניח אני ואתה נלך על כורכר וקצת אבנים, הוא ימצא מאובנים, כלי חרס עתיקים, דברים שעליהם קיבל תעודת הוקרה מרשות העתיקות, הוא מבחין בדברים שאנחנו לא רואים".

יהונתן אופיר והפסלים. "אנשים מתפעלים מהיצירות שלי וזה עושה לי הרגשה טובה". צילום: הרצל יוסף

"גאון באמנות"
התמזל מזלו של יהונתן שהוא זכה למחנכות מכילות, כאלו שהגדילו ראש וניסו לחזק אצלו תחומי עניין בהם התעניין ואהב. כך למשל, כשלמד בכיתות א' וב', המחנכת איפשרה לו להביא לגו לכיתה - במטרה שיהיה ממוקד ועסוק במשהו, כך שדעתו לא תוסח בקלות.

לפני מספר חודשים גילה יהונתן את חוטי הברזל ואת התרפיה שבליפופם, והמחנכת ליאורה שיינברג (ראה מסגרת) זיהתה שהעיסוק הזה "אוסף" את יהונתן ומביא לידי ביטוי את כישרונו האומנותי, כאשר במקביל, ציוניו משתפרים באופן משמעותי. כך נולדה תערוכה מרתקת של יהונתן שמוצגת בספריה העירונית בעומר שזכתה לביקורות חיוביות והתפעלות מהיצירות שיצאו מידיו של יהונתן.

"גיליתי גאון באמנות", אומרת אמו דניאל כשהיא לא מסתירה את התרגשותה. היא למעשה היתה זו שדחפה ודרבנה את בנה להגשים את חלומו להפוך לאומן ששמו הולך לפניו.

זה מתחיל בקניית חומרי היצירה, הכנת התערוכה ואפילו פרסום מקומי. בתערוכה ביקרו רבים שחיוו דעתם כי מדובר בילד שהפוטנציאל האומנותי שלו לא מוטל בספק, רק נותר ללטש אותו כמו יהלום כדי שיהפוך לנוצץ ומבריק.

בסיור בין היצירות מצאנו דמויות של בעלי חיים, בעיקר של סוסים, שמשדרים כוח ועוצמה. באחד המוצגים יהונתן יצר דמות שנמצאת בתוך סערת רגשות, על ידי קשירת חוטים מסביב לדמויות שיוצרים תנועה סיבובית - כמעין סערה וחוסר שקט.

מתן הרשות להתעסק בליפוף חוטי ברזל בעת השיעורים היה מותנה מצד המחנכת בהסכם בלתי כתוב: להקשיב ולהשתתף בשיעורים, מה שלא אירע קודם לכן. "הוא מאוד רוצה לרצות אותה", מספרת דניאל, "הוא מאוד רוצה לקבל ממנה משהו, והוא גם רוצה להחזיר חזרה, אז המערכת הזו יצרה איזושהי אינטראקציה, כלומר כדור שלג מאוד חיובי".

"המורה פנתה אליי ואמרה שאני יכול להמשיך ללפף במתכת, בתנאי שאלמד. חלק גדול מהליפוף אני עושה בכיתה והמורה היתה מודעת לזה", מספר יהונתן.

יהונתן אופיר. חולם להיות אמן ופסל בינלאומי. צילום: הרצל יוסף

כיצד התלמידים התייחסו לתחביב החדש שלך?
"חלקם בכבוד, חלקם לא, היו כאלה גם שהציקו".

אמו דניאל מעידה כי "יהונתן אף פעם לא אהב לשחק כדורגל ולא היה חלק מתוך הגרעין המרכזי. הוא מצידו מעדיף לרכב על אופניים, לבלות בחיק הטבע ולבנות מענפים גדולים".

"יחד עם זאת, המחנכת הצליחה להביא כמעט את כל ילדי הכיתה לפתיחת התערוכה, ילדים שהיו אולי פחות מודעים לקיום המיוחד שלו, נותנים לו במה, הם גם משוויצים, זה ילד מהכיתה שלנו, זה נתן ליהונתן במה מאוד רצינית".

איך הרגשת כשקיבלת מחמאות מחברייך לספסל הלימודים?
"יותר מחמאות ממה שהיה בעבר. אני מרגיש שהיום מעריכים אותי יותר, אנשים מתפעלים מהיצירות שלי, וזה עושה לי הרגשה טובה".

יוצר מתוך הרגש
בעודנו יושבים ומשוחחים עם דניאל ויהונתן, אנשים ממשיכים לפקוד את התערוכה עם ילדיהם, מתבוננים ביצירות, שואלים שאלות ומתעניינים באמנות שתופסת מקום נכבד בספרייה העירונית וזוכה לחיבוק חם מהמועצה המקומית ומהמוסדות התרבותיים.

"היצירות שלו ייחודיות בכך שהן נוגעות בקשת רחבה מאוד של גילאים. יש כאן הורים עם בייביס בצעדים ראשונים שכבר מתרשמים ונחשפים לעולם האמנות. עכשיו יהונתן עובד על פסלים יותר חזקים שגם אפשר לגעת בהם", מספרת דניאל בגאווה.

ביום ראשון ביקרה משפחת אופיר בגלריה של אומן מרמלה שהתייחס ליצירתו של יהונתן ואמר כי 'היצירה בחוטי מתכת הן חומר מאוד סלחני'. במילים אחרות: שלא כמו חומרים קשיחים אחרים, בחוטי המתכת אפשר לנהוג בגמישות: למעוך, למתוח ולשנות, תכונות של החומר שיהונתן מנצל לטובתו ואשר מעסיקות את ידיו חסרות המנוחה.

כשאנו מבקשים לדעת מהיכן הוא שואב השראה ליצירותיו, יהונתן מספר כי "תוך כדי שאני מלפף, הרעיונות עולים לראשי, אני חושב מה תהיה הדמות, מכין את השלד, הנפח ולבסוף דואג לתנועות".

העבודות של אופיר. "היצירות מרגיעות אותי". צילום: הרצל יוסף

אתה נעזר במהלך היצירה בציורים ובתמונות, למשל?
"פחות בתמונות ובציורים, אני אוהב שכמה שפחות מתערבים, אני עושה את היצירות בכוחות עצמי ומפרי דמיוני", אומר יהונתן.

דניאל מבקשת להדגיש כי "יהונתן אף פעם לא למד אמנות, זה משהו מאוד אוטודידקטי, והיו כאן כמה מורות לאמנות שעברו, ובאמת היה דיון, האם ילד שיש לו את הכישרון הזה צריך ללכת ללמוד או שלמידה דווקא תכביד עליו? כאן הוא משוחרר יותר, בתולי, מאוד חופשי ביצירה שלו".

אתה הוגה את הדמויות מתוך התחושות שלך?
"אני יוצר מתוך תחושות, יש רגעים שיש לי רעיונות מעניינים, ואז אני מוציא אותם לפועל, אני מזדהה עם הדמויות, למשל, עם סערת רגשות כי ככה הכל התחיל אצלי, ההתחלה של הקשב וריכוז, היצירות מרגיעות אותי, אני מרגיש שמאוד השתנתי, אני יותר רגוע, יותר מקשיב, יותר ממוקד".

"הציונים שלו קפצו פלאים", מספרת דניאל, אמא לארבעה ילדים, כשהבכור ביניהם הוא יהונתן ביחד עם אחיו התאום. "שוב, זה איזשהו תהליך שנבנה, הוא גאה בזה, בהתחלה זה היה משהו מאוד שלו, אז שאחיו ביקש לקחת ולשחק עם חוטי המתכת ויצר איזשהו פסל באמת יפה, זה מאוד הלחיץ אותו. הוא תהה לעצמו, 'אם כל אחד יכול ליצור, אז מה מיוחד במה שאני עושה', ולבסוף הבין שהיצירה שלו באה מתוך הרגש".

העתיד עוד לפניו
הפיסול באמצעות חוטי הברזל והמתכת מאפשר ליהונתן אופיר להעביר תחושות ומצבי רוח, בשל יכולת התמרון בחומר ובטכניקות הנרכשות עם הזמן. המיוחד במוצגים של יהונתן, שהם בנויים כשהם בתנועה, עם הבעות ומבטים, שיש בהם אמירה ומעבירים מסרים, הם משדרים את האני מאמין שלו, מזווית ראייתו וממה שהוא חש פנימה. הכישרון של יהונתן פרץ בזכות התמיכה והעידוד שקיבל מהבית ומבית הספר והוא לקח את זה בשתי ידיים.

"לא חשוב אם יש לך בעיות קשב וריכוז או שאין, תמיד יש משהו מיוחד בכל אחד וכל ילד צריך שמבוגר אחד יאמין בו". צילום: הרצל יוסף

מנכ"ל מועצת עומר, דודו זבידה, שביקר בתערוכה, לא יכול היה שלא להתפעל מהכישרון הצעיר והמחונן שניחן בחשיבה, הבנה וסקרנות. התערוכה פתחה ליהונתן דלתות, הוא הולך להופיע בפרויקט "הבתים הפתוחים" בעומר, אנשים פתאום החלו להביע עניין, רוצים לרכוש את יצירותיו, וזה נותן לו דרייב לעשייה וביטחון עצמי.

שלא תטעו, עבודות היד הללו מצריכות השקעה בלתי מבוטלת. "לעיתים לוקח שלושה ימים ליצור פסל עם הפסקות של אוכל", מספר יהונתן בחיוך מבויש.

ומה החלום שלך?
"להיות אומן ופסל ברמה עולמית ולעשות תערוכות בחו"ל, כבר התחלתי איזשהו סייח משהו גדול".

אמו דניאל מספרת כי כיאה למי שמגיעה מבית פולני, היא בשאיפה שילדיה יילכו ללמוד רפואה ועריכת דין כמוה. "אני עורכת דין ורופאה", היא אומרת, "אחיו התאום באמת הולך לכיוון המרובע של אמא שלו, אבל יהונתן הודיע מראש שזה לא יקרה, וכל מה שהוא מספר שהוא אוהב את הטבע, אסתטיקה ותנועה, אז הוא מדבר על אדריכלות, מאוד מעניין אותו המבנים, עיצוב הנוף וכו'".

וכשאנו שואלים את יהונתן אם הוא לא חושש מהפרסום בגיל צעיר, התשובה של יהונתן היא חד משמעית לא. אבל האמא מנגד, כן חוששת, "אני כל הזמן אומרת לו, צניעות, ענווה, תדע לקבל ביקורת".

מה המסר שאתם רוצים להעביר לילדים עם בעיות קשב וריכוז?
"היו הרבה גאונים שלא אובחנו בשעתו כמי שמתמודדים עם בעיות קשב וריכוז, לא קראו להם בשמות כאלה, אבל אני חושבת שרוב היוצרים הגדולים, רוב האנשים האלה, כל אחד היה איפשהו עם זה", אומרת דניאלה.

יהונתן: "המסר הוא שלא חשוב אם יש לך בעיות קשב וריכוז או שאין, תמיד יש משהו מיוחד בכל אחד וכל ילד צריך שמבוגר אחד יאמין בו, צריך לחשוב מחוץ לקופסה ושידעו לקבל את זה".

במקרה של יהונתן, המחנכת זיהתה את הפוטנציאל ופעלה נכון, אבל לא תמיד המערכת מאתרת ומטפחת כישרונות חבויים. "לפעמים המערכת מאוד נוקשה והולכת לפי כללים, לא גמישה, וצריך אומץ כדי להחליט שאתה הולך קצת נגד המוסכמות, אז הוא ילד שהולך נגד המוסכמות", אומרת דניאל.

אתה זוקף את ההצלחה שלך למחנכת או לעצמך?
"שלי ביחד עם המורה, בלי ההסכמה שלה לא הייתי מגיע לכאן, לכל התערוכה הזאת ולכל הפסלים האלה, ואני מודה לה מאוד על זה. חלק מהפסלים שלי פוסלו בהשראת השיעורים עצמם".

דניאל אופיר: "יהונתן אף פעם לא למד אמנות, זה משהו מאוד אוטודידקטי". צילום: הרצל יוסף

"אחייך חיוך גדול כשהוא יהיה יוצר ידוע"
המחנכת ליאורה שיינברג שנתנה דרור ליהונתן אופיר ליצור בזמן השיעורים מספרת כיצד חדוות היצירה הפכה אותו לתלמיד רתום למשימה ואיך נולד הרעיון לקיים תערוכה

"יהונתן ילד מיוחד, אפילו מיוחד מאוד, בעל יכולות אמנותיות גבוהות במיוחד ותחומי עניין מרתקים כמו מדעים וארכיאולוגיה. בכל הפסקה תמיד היה חוזר עם עולם שלם בידיים וניסה ליצור, ללמד ולשתף אותנו, מורים ותלמידים כאחד. הוא היה מראה לנו אבנים מעניינות, חלקי צמח ומאובנים".

"זה לא פשוט, בעיקר בכיתה בת 33 תלמידים שכל אחד באמת יחיד ומיוחד לאפשר לכל אחד ואחת להשמיע ולהעצים את מוקד העניין שלו", מספרת המחנכת ליאורה שיינברג כיצד יהונתן נהג להפוך את השולחן שלו לשולחן עבודה ויצירה, מה שלעיתים גרר ויכוחים וכעסים מצד הסביבה.

"ואז ביום בהיר, ממש כמו בסיפורים, הוא הגיע לשיעור עם חוט מתכת שמצא והחל ליצור בכיתה. הפעם ללא התפזרות ובלגן, הוא יצר, פיסל והשאיר אותי המומה. מרגע זה הבנתי שמצאתי את הפתרון, יהונתן ייצור בכיתה ואנו נחווה עימו את חדוות היצירה ככיתה והוא יהיה מחויב בהקשבה והשתתפות".

לשמחתה של שיינברג, ההסכם הביא לשינוי המיוחל. "קיבלתי תלמיד רתום למשימה, משתתף פעיל ומחויב, כיתה שלומדת את תחום הדעת שלו והכי חשוב לומדת לפרגן ולהעצים את האחר. הילדים התגאו ביצירות והחלו להשוויץ ביכולותיו של יהונתן שהלך והתחזק בתחום החברתי מרגע לרגע. היו גם שהציעו לו להיות המנהלים האמנותיים שלו, אלו הם אנשי העסקים לעתיד שלנו", היא אומרת בחיוך.

בשלב זה, המחנכת שיינברג ביקשה מעמיתיה להתגייס לעזרת יהונתן ולאפשר לו ליצור גם בשיעורים שלהם. "כמובן שהצוות נרתם מיד. המורות שיתפו פעולה, אפילו ביקשו מזכרת מהיוצר הצעיר ואיפשרו ליהונתן להמשיך וליצור".

לדבריה, היא גאה בו מאוד. "הרווחנו ילד שמח, כיתה שמחה, צוות שמח והורים מאושרים. מה יותר מלמד ומשמעותי מזה? אני בטוחה שבעתיד עוד אשמע עליו ואשב בצד ואחייך חיוך גדול כשהוא יהיה מפורסם ויוצר ידוע".