כאשר עדי רוזן, צעיר באר־שבעי, התייצב לפני כשנתיים בלשכת הגיוס בעיר, במסגרת ההליכים הראשוניים לקראת גיוסו לצה"ל, נקבע לו פרופיל 21 שמשמעותו פטור משירות צבאי. רוזן, שמתמודד עם שיתוק מוחין, לא ויתר והיה נחוש להתגייס וללבוש מדים. הוא לא נתן למגבלותיו להשפיע על החלטתו לשרת בצה"ל, ויהי מה. בסופו של דבר התגייס רוזן לצה"ל כמתנדב, כששלטונות הצבא פורסים בפניו שלל הצעות לאיזו יחידה להתגייס.

עדי רוזן בבסיס. "היה לי חשוב לתרום למדינה" | צילום: הרצל יוסף
לפני שנה בדיוק התגייס עדי רוזן, בשבילכם היום רב טוראי, לבש את מדי חיל האוויר והצטרף לטייסת הקרב "אבירי הזנב הכתום", הידועה כטייסת 107, בבסיס חיל האוויר בחצרים, בה הוא משרת כמש"ק תחקור.

תפקידו של רב"ט עדי רוזן הוא בעצם לקבל את הטייסים שחוזרים מטיסה ויחד איתם לתחקר את טיסותיהם ולהפיק סרטים מצילומי הטיסה. תפקידו של רוזן חשוב ומשמעותי מאוד לתפקוד הטייסת, מציינים גורמים בטייסת, והוא נמצא בממשק ישיר עם כל צוותי האוויר ובעלי התפקידים השונים ביחידה.

רוזן משרת על תקן של מתנדב. הוא לא היה חייב להתגייס לצבא, אך כבר מהרגע שהוא זוכר את עצמו, כך לדבריו, היה ברור לו ששירות צבאי הוא חובה במסגרת מסלול חייו.

את ילדותו הוא עשה בקיבוץ זיקים, ובהמשך הוא עבר עם משפחתו לבאר־שבע, כשהוא לומד בבית הספר התיכון מקיף ו' במגמת אומנות.

"כשהייתי קטן", הוא מספר בראיון מרגש ל"ידיעות הנגב", "בתקופת המגורים שלי בקיבוץ, הייתי רואה את החיילים שבאים אלינו לשמור עלינו, בעיקר בתקופת ההסלמות הביטחוניות כשהיו יורים רקטות ופצצות מרצועת עזה לעבר האזור שלנו. באחת הפעמים אף נחתה רקטת 'קסאם' סמוך לבית שלנו. גם ראיתי את החיילים, בני הקיבוץ, שחוזרים הביתה בסופי שבוע והתקנאתי בהם. הייתי מביט בהם ואומר לעצמי שאני רוצה להיות כמותם. הם שמרו עליי ועל הבית שלי, וכשיגיע המועד שלי להתגייס, גם אני אלך בדרכם ואשמור עליהם ועל המדינה".

כנגד כל הסיכויים
מה שנראה טבעי ורגיל לגבי כל צעיר המועמד לשירות ביטחון, לא כך היה הדבר לגבי עדי רוזן. רוזן (19) הוא בעל שיתוק מוחין. כשבוע לאחר שיצא לאוויר העולם הוא אובחן כמי שסובל מחוסר אספקת חמצן למוח, מה שהוביל לשיתוק המוחין. למרות זאת, הוא מספר, הוא לא נתן לעצמו הנחות ולאורך כל הדרך, הוא עשה הכל כדי לא להיות יוצא דופן ולא להיות שונה.

"יש לי קושי בכתיבה ובדיבור", הוא מעיד על עצמו בגילוי לב, "לפעמים, גם פעולות פשוטות כמו קשירת נעליים מקשות עליי". עם זאת, מודה רב"ט רוזן, הוא לא נותן למגבלותיו לנהל את חייו. למרות כל הקשיים, הוא לא מסתייע בכיסא גלגלים, גם לא בהליכון. "בעבר", הוא מציין בחיוך, "היו לי מדרסים בנעליים, אבל כיום גם זה מאחוריי. אני משתדל להיות עצמאי כמה שיותר".

רב"ט רוזן הוא לא רק בעל שיתוק מוחין. כשהיה בן שנתיים, הוריו חשדו שיש לו בעיות שמיעה, לאחר שהוא לא הגיב בשעה שהיו קוראים בשמו. תוך זמן קצר התברר כי הוא סובל מלקות שמיעה, ומאז הוא נעזר במכשירי שמיעה. "אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי, התרגשתי מאוד כשגיליתי איך זה מרגיש לשמוע. מאז שאני זוכר את עצמי יש לי מכשיר שמיעה. זה רגיל עבורי, אני לא מרגיש שאני סובל מזה".

"טייסת 107 היא הבית השני שלי" | צילום: הרצל יוסף

עם כל זאת, אתה מחליט להתגייס לצה"ל. מה מביא אותך להחלטה הזו?
"קודם כל - ציונות. אני ציוני. אני גאה במדינה שלנו. היה לי חשוב לתרום למדינה. התמונה של החיילים ששמרו על הבית שלי חרוטה בי עד היום. עכשיו הגיע תורי לשמור עליהם ועל אזרחי המדינה. לא רציתי להיות שונה מאנשים אחרים שמתגייסים לצבא. הרגשתי שזו חובה במסלול החיים שלי".

איך מתמודדים עם החלטה כזו במציאות בה אתה נמצא?
"אני יודע איך להתנהל עם המגבלות שלי. אף פעם אני לא נותן למישהו להרגיש שהוא שונה ממני. יכולות ההתמודדות שלי, בהתחשב במצבי, נובעות מהחינוך בבית. ההורים שלי שיקפו לי כבר מהרגע הראשון את המצב עמו אני מתמודד. לעולם הם לא נתנו לי הרגשה שאני שונה. האחים שלי לא ריחמו עליי. הם עודדו אותי, שאני יכול להסתדר לבד ולעשות הכל. ככה גדלתי להיות אדם שמוצא פתרון לכל דבר".

איך קיבלו בבית את ההחלטה שלך להתגייס לצה"ל?
"כמובן שההורים שמחו. היה להם ברור שהם לא יכולים לעמוד בדרכי. הם תמכו בהחלטה שלי ועמדו לצדי כל הזמן. הם נתנו לי רוח גבית".

מוכן להמראה
רב"ט רוזן מציין בימים אלה שנה לשירותו בטייסת הקרב "אבירי הזנב הכתום", טייסת של מטוסי f-16i (מטוסי "סופה"), הממוקמת בבסיס חיל האוויר בחצרים. מאז הקמתה בשלהי חודש ינואר 1953 השתתפה הטייסת בגלגוליה השונים בכל מערכות ישראל, כאשר בין מפקדיה לדורותיהם נמנו בעבר יעקב טרנר, דן חלוץ, יפתח ספקטור ויוחנן לוקר.

רוזן מודע למורשת הקרב של הטייסת בה הוא משרת. לאחר שהטייסים ביחידתו שבים מטיסותיהם השונות, בין אם מדובר בפעילות מבצעית, בין אם באימונים, הם מפקידים בידיו את הקלטות המתעדות את הטיסה והוא זה שמפיק מהן סרטים באמצעות המחשב לצורך תחקור של כל טיסה וטיסה.

"הקשר עם הטייסים", מספר רוזן על תפקידו בטייסת, "הוא בגובה העיניים. סומכים עליי שאעשה את העבודה הכי טוב שאפשר. לאחר שאני מוריד למחשב את סרטי הטיסה, אני יושב עם צוותי האוויר ועורך להם את הסרטים לצורך התחקיר".

איך זה מרגיש ברגעים כאלה?
"אני מרגיש שאני בעצם חלק מאותן טיסות שמבצעים הטייסים, גם אם אני לא נמצא פיזית במטוס עצמו. בכלל, אני מאד מחובר לתחום התעופה. אוהב סימולטורים. כל המראה, כל נחיתה, מלמדים אותי כל פעם דבר חדש. אני לומד הרבה מכל סרט טיסה כזה. אני מרגיש כחלק בלתי נפרד מצוות האוויר".

מדובר כאן בתפקיד מאוד משמעותי. איך מתנהלים בתפקיד הזה?
"אני מתנהל בקור רוח. אני שואף תמיד לעשות הכי טוב שאני יכול. אני גם מאמין, שהטייסים בטייסת מרוצים ממני. אני מקבל הרבה פידבקים מהטייסים. מחמיאים לי על ההתנהלות שלי. אכן, מדובר בתפקיד מאוד משמעותי. אני מרגיש אחריות רבה על כתפיי. אבל אל דאגה, הכתפיים שלי חזקות ועומדות במשימות שמוטלות עליי".

כמו כולם
רב"ט עדי רוזן לא מוותר לעצמו. חרף העובדה שהוא משרת בבסיס הנמצא בסמוך לעיר מגוריו, הוא לא זה שיימהר בסופו של יום לחזור הביתה, גם כשהדבר מתאפשר לו על ידי מפקדיו.

"זו החלטה שלי להישאר בבסיס", הוא מדגיש, "ולא לצאת כל יום הביתה, למרות שהבית שלי הוא לא רחוק מכאן. אני גם 'סוגר' שבתות כדי להיות כאן עם החבר'ה שלי. אם זה היה תלוי בצבא, אז הייתי כל יום בבית, אבל אני לא רוצה להיות שונה משאר החיילים ביחידה. אני יוצא בסופי שבוע הביתה, למעט אותן שבתות שאני נשאר בבסיס, ולא שונה מכל אחד אחר בטייסת. בסך הכל, זו חוויה להישאר כאן בבסיס עם החבר'ה מהיחידה. טייסת 107 היא הבית השני שלי. אני ביחסים טובים עם אנשי הטייסת. לכל מקום אליו אני הולך, אני מכניס את האנשים שסביבי ללב שלי. ככה הם מתחברים אליי".

"היה לי חשוב לתרום למדינה" | צילום: הרצל יוסף

כשהוא לבוש במדי חיל האוויר הבהירים, רב"ט עדי רוזן לא יכול שלא להסתיר את התרגשותו. "ללבוש את המדים האלה זו עבורי גאווה", הוא אומר, "כשחיל האוויר הוא חוד החנית ושאני בעצם חלק מזה".

רב"ט עדי רוזן מודה שעדיין הוא לא טס באחד ממטוסי הטייסת בה הוא משרת, אבל את אהבתו לתעופה הוא מימש לפני כחודשיים, לרגל יום הולדתו, כשהוא טס במטוס 'ססנה' מעל שמי הארץ. בינתיים, הוא מתפקד בין הסימולטורים והמחשבים המדמים טיסה כזו או אחרת. אמנם רוזן מציין בימים אלה שנה לשירותו הצבאי, אבל הוא כבר רוקם תוכניות לעתיד.

"אני רוצה להמשיך לשרת בצה"ל ולהתקדם הלאה", הוא מציין, "אני חולם על שירות קבע. מבחינתי, כל אופציה היא אפשרית. במהלך השירות שלי אני לומד כל הזמן דברים חדשים, בעיקר בכל מה שקשור לקבלת החלטות, למתן פתרונות ולנטילת אחריות. העניין הוא לקבל החלטות נכונות ברגע הנכון".

"נכס בטייסת"
אין ספק, שרב"ט עדי רוזן מעורר השראה. הוא בורר כל מילה בשיחה עמו, הוא שוקל כל משפט. הוא גם לא נותן לשום דבר לעצור אותו, גם לא למסר שהוא מבקש להעביר דווקא בימים שסוגיית הגיוס לצה"ל עולה מדי פעם לסדר היום הציבורי.
"חשוב להתנדב לצה"ל", הוא מדגיש, "ככל שמדובר במועמדים לשירות ביטחון, שהצבא מבקש לפטור אותם מכל סיבה שהיא. השירות בצבא נותן הרגשה חיובית ומשמעותית. אסור לוותר לעצמנו. כולם מסוגלים למרות כל הקשיים. תמיד תלמדו להיות הגרסה הכי טובה של עצמכם. תחשבו חיובי ויהיה חיובי".

ומה אומרים בטייסת עצמה? "עדי הוא נכס בטייסת", אומר לנו סגן אלוף א', מפקד טייסת 107, "החייל שמגיע ראשון לפני כולם לעבוד, וזה שנשאר אחרון ומכבה את האורות באמצע הלילה. עדי הוא ערכי, מקצוען, אהוב ומוערך מאוד. הוא מתפעל בעצמו את כל עולם התחקור בטייסת והפך לאוטוריטה בנושא, כך שכל הטייסים והנווטים נשענים על הידע שלו. לא מזמן לקחתי אותו איתי לגיחה בסימולטור והוא הצליח להמריא ולנחות בקלות. ניכר כמה הוא אוהב את עולם הטיסה".