מימין: ד"ר מריאן ניוויה, הרבה דקלה דרוקמן־שרדר, רוקסנה גולן וגדיר האני. מדברות על הכל. צילום: הרצל יוסף

באולם רחב ידיים בבית הכנסת 'מגן אברהם' של התנועה המסורתית ביישוב עומר, עומדות לצד זו, מוסלמית, נוצרייה ושתי יהודיות, ומדליקות נר חנוכה. המחזה שבעיני רבים ייראה סוריאליסטי, נתפס כאן כאקט טבעי לחלוטין, כדרך לחיבור בין כל הזרמים והדתות תחת 'היוזמה הבין דתית בנגב' שכוללת סדנאות, מפגשים ושיח רב תרבותי.

הבחירה בדת כאמצעי לקירוב לבבות ולקידום אחווה ושלום, נולדה מתוך הכרה כי לדת יש את הכוח להניע תהליכים חיוביים לדו־קיום, ומתוך הבנה שיש בין הנשים המון מהמשותף מאשר המפריד והמפלג.

הנשים שנוטלות חלק ביוזמה באות מתוך אמונה עמוקה שאפשר לגשר על פערים ומחלוקות קשות, והכל מתחיל מהידברות ומשיח פתוח ללא מחסומים.

"אני חושבת שהדת מאוד מחברת בין אנשים, אפילו אנשים לא דתיים", אומרת גדיר האני (41), פעילה חברתית מוסלמית למען חיים משותפים. האני הגיעה לבאר שבע לפני כ־20 שנה מעכו, וכיום היא מנהלת את מרכז המבקרים של הפרויקט האקולוגי 'ואדי יתיר'.

היוזמה הבין דתית שבה פעילה גדיר, מצטרפת לפעילותה בפורמים שונים, כמו 'נשים עושות שלום', 'קהילת הגר' ו'קול אחר'. בין ההוגים של 'היוזמה הבין דתית בנגב' המציינת ארבע שנות פעילות להיווסדה היא רוקסנה גולן (54), נשואה ואם לשלושה ילדים. גולן שימשה בעבר כיו"ר קהילת 'מגן אברהם' ובמקצועה היא כימאית באוניברסיטה.

"הבנו שחיים כאן אנשים אחד ליד השני, יישוב ליד יישוב, אנחנו נפגשים במרחב הציבורי אבל לא יודעים הרבה אחד על השני, לא על התרבות, החגים, המנהגים והבנו שקודם כל אנחנו רוצים להכיר", מספרת גולן מה הוביל אותן ליוזמה.

זה בידיים שלנו
כשאני מקשה מעט על הנשים ועושה הפרדה בין השיח הפורה והקשרים האישיים שנרקמו ביניהן למציאות המורכבת בה אנו חיים, הן פוסקות באופן חד משמעי כי "המציאות היא לא כפי שהיא מוצגת בתקשורת". ארבע הנשים שהפגשנו מאמינות שיש בכוחן של נשים להניע תהליכים וליצור פלטפורמה לשינויים חברתיים.

ד"ר מאריאן ניוויה (45) שעוסקת בחינוך ומורה לאנגלית, סבורה כי "הנשים הן אלה שיכולות לעשות את השינוי כי הן מחנכות את הילדים. אני בחרתי שילדיי יתחנכו בבית הספר הדו־לשוני כדי להכיר את התרבות של האחר, להכיר את השפה של האחר, לתקשר מאותה זווית ראייה, ומנקודה זו, התחברתי לפאנל הזה".

ד"ר ניוויה, נשואה ואם לשני ילדים, נוצרייה הפעילה בקהילה הקתולית, הגיעה לדרום מאזור נצרת לפני שמונה עשרה שנים. עוד בתקופה שלמדה בירושלים, היא היתה פעילה ב'אגודה להבנה בין דתית' במשך שש שנים ותמיד נטלה חלק במפגשים שנועדו לעודד הידברות בין כל הזרמים והדתות.

תחת 'היוזמה הבין דתית בנגב' שהוקמה בשיתוף רבנים, שייח'ים וכהני דת, מתקיימים לימודים ומפגשים העוסקים בנושאים שונים, ביניהם התא המשפחתי, מעמד האשה, ירושלים, יחס לאחר, ולרגל חג החנוכה התקיים פאנל בין דתי בנושא 'משמעות האור בדתות האחרות'.

"לא שאין הבדל בין הדתות, יש הבדלים והם חשובים, ועל אף השונות בינינו, אנחנו רוצים לחיות ביחד, להכיר אחד את השני וליצור שיח מכבד", אומרת הרבה דקלה דרוקמן־שרצר, רבת קהילת 'מגן אברהם'.

הרבה דרוקמן־שרצר (34) מכהנת בתפקיד מזה שנתיים, כאשר באמתחתה למעלה מעשר שנים בתפקידים שונים בתוך הקהילה והיא חלק חשוב ביוזמה הבין דתית. השאלה המתבקשת מה מניע אותן ליזום הידברות בין הזרמים השונים, נראית להן מעט בנאלית, כי התשובה פשוטה מבחינתן: "כשכנים שמתגוררים ביחד, אנחנו רוצים לשתף פעולה ולחיות באחווה ושלום".

מבחינתה של גדיר האני, לחגוג חגים במשותף זה אך דבר "טבעי", כך נהגו לדבריה בעיר עכו המעורבת, שם גדלה והתחנכה. "כשהיינו ילדים, היינו חוגגים את החגים במשותף, חנוכה שבא עם ראש השנה הלועזי ורמאדן, היינו הולכים עם בגדים של סנטה קלאוס ומחלקים לכל הילדים בעכו בעיר החדשה והעתיקה ממתקים ומתנות. אני חושבת שחשוב להפנות את אור הזרקורים על מה שמחבר, כי אנחנו כיום יותר עסוקים במה שמפלג אותנו".

האני מדברת בגילוי לב ובפתיחות ושמה הכל על השולחן: "היום, וזה לא פלא וכולנו יודעים, האסלאם נתפס באור שלילי, יותר לכיוון הטרור, יותר לכיוון האלימות. כשאנחנו מקיימים את המפגשים, אנחנו מראים את התמונה של האסלאם האמיתי, אני מרגישה שאני שליחה של הדת שלי כדי להסביר ולהעביר הלאה מה האסלאם האמיתי אומר".

הפעילות ב'יוזמה הבין דתית בנגב'. הכל מתחיל בהידברות. צילום: הרצל יוסף

לא מתחמקות 'ממוקשים'
באחד המפגשים של הפאנל הבין דתי לצעירות ממכינה דתית, גדיר האני מספרת כי התרגשה כשאחת הבנות פנתה אליה בשאלה: "איך יכול להיות שאמא שיש לה שישה ילדים תעשה פיגוע, איך היא מסוגלת לעשות את זה?".

בדיעבד, הסתבר שאחיה של הצעירה היה חייל שנפצע באירוע דריסה שאירע לפני כשנה. "באותו יום היה יום למידה על 'מוסר ודת', זה היה כל כך מרגש לתת את ההזדמנות הזו לפגוש את האחר", מספרת גדיר האני.

היוזמה שלכן מבורכת, אולם כיצד משכנעים קהילות גדולות בחשיבות פעילותכן?
"אנחנו נכנסים לבתי ספר תיכוניים גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי, נפגשים עם מורים ומנהלים כי הם אלה אחר כך שיושבים עם הנוער ומשפיעים עליהם. במגזר הבדואי יש לנו דלת יותר פתוחה ודווקא בבתי הספר היהודיים זה קצת יותר מורכב", מספרת רוקסנה גולן.

ד"ר מאריאן ניוויה סבורה שיש לנצל ערוצים נוספים כדי להגיע לקהלים גדולים יותר. "היום, המדיה יותר חזקה ואנחנו יכולים להגיע לאלפי אנשים, רק מהודעה בפייסבוק למשל וזה עובד לטובתנו. מי שבא למפגשים, הוא מגיע מראש עם מודעות ועם מוכנות להקשיב ולקבל את האחר".

בשלב זה מתערבת גדיר האני בשיחה ומבקשת לומר שישנם דברים שמפריעים לה: "עצם זה שנפגשים ערבים ויהודים יחדיו, זה כבר נתפס כמשהו שמאלני לצערי, וזה דבר נורא. היום כמה שמדברים ותוקפים קשה לי עם זה: הדתה והדתה, שבעיניי זה לא נכון ולא צריך להיות קשור".

אתם נוגעים גם בנושאים שנמצאים בלב המחלוקת ודנים בהם?
"בימי לימוד אנחנו שמים את הדברים על השולחן ובהחלט מדברים על הכל", אומרת בפסקנות רוקסנה גולן. "כשעבר חוק הלאום, אנחנו הקדשנו מפגש סביב חוק הלאום כדי ללמוד אותו ביחד ולדבר ביחד על המשמעויות שלו ואיך אנחנו תופסים אותו מבחינתנו, אנחנו לא מתחמקים 'ממוקשים'", אומרת הרבה דקלה דרוקמן־שרצר.

לומדים על האחר
הפעילות מספרות בגאווה כי הן מקבלות תגובות טובות מהסביבה על היוזמה הבין דתית שקמה בנגב. "אף פעם לא שמעתי משהו שהוא נגד, להיפך, ביום הלימוד האחרון הצטרף אליי שייח' שמאוד נהנה מהפעילות ואמר לי 'וואו, זו קבוצה מדהימה'. אחרי שפוגשים אותנו ומקשיבים לנו, התגובות הן ממש חיוביות ואומרים לנו, 'תמשיכו בעשייה שלכם' ו'ממש כל הכבוד'", אומרת גדיר האני.

ואילו הרבה דקלה דרוקמן־שרצר מודה כי "האוטומט שלי היה להגיד רק תגובות חיוביות, בין השאר, אני משתדלת לפרסם בפייסבוק דברים שאנו עושים, תמונות ממפגשים וההד שזה מקבל וכמות השיתופים היא אדירה".

"אבל", מסייגת הרבה דרוקמן־שרצר, "היתה תגובה פחות טובה, אבל היא דווקא סיפור מאוד יפה".

המקרה עליו מדברת ד"ר דרוקמן־שרצר אירע במסגרת תוכנית פיילוט בבאר שבע שנקראת 'ואהבת לרעך כמוך' שיזמה התנועה המסורתית, במהלכה כיתות ז' של החינוך המיוחד לגווניו בבאר שבע, עוברים פעילות בין דתית בגיל בר מצווה.

הם מכירים את כהני הדת כמו הרב פיוטר מהקהילה הקתולית, את אחד השייח'ים ואת רבני התנועה המסורתית. התלמידים מגיעים לביקור בכנסיה, במסגד ובבית כנסת, הם לומדים על הדתות השונות ובסיום מתקיים אירוע גדול בנוכחות כולם.

"חלק מהילדים האלה גדלים ושומעים מסרים לא פשוטים, אם זה בבית, בבית הספר או בסביבה הקרובה שלהם, ואני זוכרת שיותר מילד אחד בהתחלה אמרו 'מה זה? זה לא באמת יהדות' והיו להם התנגדויות לאסלאם ולכל מיני דברים, ובמפגש האחרון ערכנו מפגש בקבוצות קטנות ואחד הילדים אמר בנוגע לאיזו שאלה, 'אני לא אהיה חבר של ערבי כי הערבים הם כולם טרוריסטים ורוצחים'. זו היתה אמירה מאוד בעייתית, אבל מה שהיה יפה זה מה שקרה רגע אחרי".

"כל הילדים בקבוצה שלו, שסביר להניח שבתחילת שנה פחות או יותר היו בדעה אחת איתו, אמרו לו 'מה פתאום, אתה טועה, קודם כל למדנו שלא עושים הכללות'. בעצם ראיתי את הילדים מפנימים את המסרים האלה ומוציאים אותם החוצה, וזה היה מאוד יפה לחזות בזה".

ד"ר מאריאן ניוויה מחזיקה בדעה כי "מי שמתנגד לפאנל הזה הוא מישהו קיצוני במיוחד מכל הדתות".

הן שומרות על קשר גם אחרי המפגשים שמתקיימים במסגרת היוזמה הבין דתית. "אנחנו מדברות כל יום בוואטסאפ ובטלפון", מספרת רוקסנה גולן כשכולן צוחקות, "הבן שלי התגייס ואין שבוע שגדיר לא שואלת אותי מה שלומו, כלומר הקשר הוא מאוד הדוק".

ד"ר מאריאן ניוויה נהנית במחיצת חברותיה ולא שוכחת להעביר מסר לפני סיום: "אני חושבת שנשים יכולות לעשות שינוי, אנחנו המחנכות של הדור הבא, ואם כל אחת תחנך את הילדים שלה, אנחנו כן נשפיע, בגלל זה חשוב לנו להתמיד".