ההתרגשות שאחזה בה כשמצאה בתיבת הדואר את ההודעה לבוחר הקוראת לה לבחור בבחירות המקומיות הקרובות, לירון אזולאי לא יכולה לתאר במילים. מבחינתה, זו חתיכת היסטוריה. ביום שלישי הקרוב היא תגיע לקלפי בפעם הראשונה בחייה ותמלא את חובתה האזרחית.

לירון אזולאי. "חסר לנו מקום בילוי לבני נוער בלבד". צילום: הרצל יוסף

לירון בת ה־17 וחצי, תלמידת כיתה י"ב בבית הספר מקיף א' בבאר שבע, מציינת כי "בעבר חוויתי מערכות בחירות כילדה, אבל אף פעם לא היתה לי זכות הצבעה. תמיד זה היה נראה לי משהו עתידי ורחוק. כשהגעתי לכיתה י"ב זה בא. מערכת הבחירות התחברה לי פתאום עם השנה האחרונה בבית הספר התיכון. זה הפך להיות חלק מהחיים שלי".

מתרגשת?
"כמובן. זו התרגשות של פעם ראשונה. במערכות בחירות קודמות, ההורים שלי והאחים שלי קיבלו הודעות לבוחר ולי לא הגיעה שום הודעה. הרגשתי קצת מבואסת מהסיטואציה הזו. הלכתי עם ההורים שלי להצביע. תמיד התעניינתי בפוליטיקה וזה נראה לי מעניין להצביע בפעם הראשונה".

תמיד בעניינים
החיידק הפוליטי, כך מעידה לירון על עצמה, דבק בה לא מהיום. ברזומה שלה רשומים ציוני דרך כמו דוברת של מועצת התלמידים העירונית של באר שבע.

"תמיד אהבתי להיות מעורבת בכל מה שקשור לעיר", היא מספרת, "ובכל מה שקשור לדור הצעיר. זה הרגיש לי כיף אמיתי שיש עשייה של צעירים בעיר. בסופו של דבר, בעוד עשר־עשרים שנה אנחנו נהיה המבוגרים. זה יהיה כיף לזכור, שאנחנו כצעירים קידמנו דברים בעיר".

כבת הדור הצעיר, מה הכי בוער לך, מה הכי טעון שיפור?
"מנקודת המבט שלי, מה שהכי בוער לי זה חוסר מקומות הבילוי לצעירים בעיר. יש אמנם הרבה קניונים, מסעדות וחנויות לממכר בגדים, אבל חסר לנו מקום בילוי לבני נוער בלבד. חשוב לי גם לקדם את כל הנושא הפוליטי בקרב בני הנוער. הרבה בני נוער בכלל לא מודעים שיש להם זכות בחירה. הרבה חבר'ה שלי, שאיתם שוחחתי, בכלל לא היו ערים לכך. הם חשבו שזכותם להצביע היא רק מגיל 18, כמו בבחירות לכנסת. זה מבאס אותי".

בבית הספר דיברו איתכם על הבחירות?
"בתור תלמידת כיתה י"ב, שיש לה זכות הצבעה בפעם הראשונה, בכלל לא דיברו איתנו על הנושא הזה. לא שיעור מחנך בנושא, שום פעילות בית־ספרית. נראה היה לי, שאני היחידה שהתלהבה מהנושא הזה".

ובבית מדברים פוליטיקה?
"בבית אף פעם לא היתה דעה פוליטית מסוימת. ההורים תמיד היו במרכז המפה הפוליטית. הם מסתייגים מלהיות בימין או בשמאל. הם באמצע. בבית כמעט לא מדברים פוליטיקה. זו אני שבעיקר משתפת את המשפחה שלי בעניינים הפוליטיים. אני פעילה בקטע הזה ואוהבת להיות מעורבת במגרש הפוליטי".

לירון לא מסתירה את העובדה שראש העירייה המכהן, רוביק דנילוביץ', מהווה עבורה מודל לחיקוי. "גם הוא החל את הקריירה הפוליטית שלו בגיל צעיר", היא מזכירה לנו, "וגם לי יש חלום בקטע הזה. תמיד התעניינתי בפוליטיקה, אם כי יותר בפוליטיקה הארצית מאשר המקומית. זה הכיוון".

האחריות היא שלנו
לרגל הבחירות המקומיות שיתקיימו ביום שלישי הקרוב, כינסנו חמישה חבר'ה צעירים מבאר שבע, שזו להם הפעם הראשונה שיגיעו לקלפי ויצביעו עבור המועמד העדיף עליהם לשמש כראש העיר הבא.

הבוחרים הצעירים. (מימין) מוריה כהן, לירון אזולאי, נתאי ברגמן, שלומי פרץ ויוני חייטוב. צילום: הרצל יוסף

רובם הם תלמידי כיתה י"ב, שלא רק שייהנו ביום הבחירות מיום שבתון, אלא גם יממשו לראשונה בחייהם את זכותם להצביע ויהיו חלק מהחגיגה הדמוקרטית. ויש גם צעיר שזה עתה השתחרר משירות צבאי בצה"ל וגם עבורו זו הפעם הראשונה שהוא מתייצב בקלפי לאחר שבבחירות הקודמות הוא לא קלט, כהגדרתו, את משמעות ההצבעה ולא הלך להצביע.

שלומי פרץ (22) מודה שבמודע הוא ויתר בבחירות הקודמות על זכותו להצביע למרות שמבחינת הגיל איש לא מנע ממנו לממש את זכותו.

אז מה השתנה הפעם?
"אחרי שהשתחררתי מצה"ל ואני מתכנן להקים עסק בעיר בה גדלתי ובה אני מתגורר, אני מרגיש שההצבעה שלי תשפיע במשהו על מה שיקרה בעיר".

בכל זאת, תחושה של פעם ראשונה?
"תחושה של מחוייבות ואחריות. יש תחושה שלדור הצעיר יש אחריות גדולה ומחויבות לעיר הזו".

איך זה בא לידי ביטוי?
"שהנוער יישאר כאן ולא ייצא החוצה. שלא תהיה נדידה החוצה. הכי חשוב זה שהנוער יגדל פה, יתגורר פה, יעבוד פה ויבלה פה. בנקודת הזמן הנוכחית", אומר פרץ, "מה שחסר בעיר הזו הם מקומות הבילוי לנוער ולצעירים. לסטודנטים יש מקומות בילוי, יש להם לאן לצאת. לגילאי 21-17 אין לאן לצאת ולבלות. אני מקווה שיהיה שינוי בנושא הזה".

ממרום גילו מציין פרץ כי בעבר היה חבר במועצת התלמידים העירונית. "היינו משפיעים על מה שקורה בעיר לגבי בני הנוער", הוא מספר, "היום זה כבר אחרת. התבגרנו וצריך להתעסק בדברים אחרים כמו העסק שאני עומד לפתוח בתחום הבילוי לצעירים. אני מאוד מקווה שמי שינצח בבחירות אכן יעמוד בהבטחות שלו ויצליח בגדול".

שלומי פרץ. "אני מרגיש שההצבעה שלי תשפיע על מה שיקרה בעיר". צילום: הרצל יוסף

"הנוער מעורב יותר"
מוריה כהן (18), תלמידת מדרשת 'תאירי' בבאר שבע, תלך אף היא ביום שלישי הקרוב לקלפי ותצביע בפעם הראשונה בחייה. "יש תחושה של התרגשות מהולה באחריות מסוימת", היא מציינת, "אני לא אכחיש שנורא התרגשתי כשראיתי בתיבת הדואר את ההודעה לבוחר שקיבלתי. זה סוג של חותמת של בגרות מסוימת, שאתה חלק מההליך הדמוקרטי, שאתה מעורב בקביעת עתידך ועתיד התושבים בעיר".

תחושה שהדור הצעיר הולך להשפיע על החיים בעיר, על ההתנהלות בעיר.
"היום לדור הצעיר יש יותר השפעה על מה שקורה בעיר ממה שהיה בעבר. זה נובע מהמעורבות של הנוער באמצעות הרשתות החברתיות. הנוער מעורב יותר, רוצים להשפיע, יש רצון לפתור דברים ולשנות דברים".

כמו מה למשל? מה הכי כואב היום לנוער הבאר שבעי הצעיר?
"מה שהכי בוער וכואב לנו זה שלא מעט צעירים עוזבים את העיר. חשוב לנו שהם יישארו כאן. נולדנו כאן, גדלנו כאן ואנחנו רוצים שכמה שיותר צעירים יישארו פה. באר שבע היא חלק בלתי נפרד מאיתנו. אנחנו אוהבים את העיר הזו".

אז איך משאירים כאן את הצעירים?
"צריך לייצר כאן מקומות תעסוקה, כדי שהצעירים לא יעזבו ויחפשו את פרנסתם במקום אחר. צריך שיהיה חזון שיביא לכך שהצעירים יישארו פה, יחיו פה ויגדלו כאן את משפחותיהם. חשוב לנו שיהיה לנו פה עתיד".

גם במוריה דבק החיידק הפוליטי. "אני מעורבת מבחינה פוליטית באמצעות הרשת החברתית. זה חלק בלתי נפרד ממני. זו זכות גדולה בשבילי להיות חלק מהחגיגה הדמוקרטית הזו של מערכת הבחירות בכלל, ושל יום הבחירות, בפרט. יום השבתון הוא בשבילי כמו יום חג, יום מיוחד".

מוריה כהן. "יש ויכוחים סוערים בארוחות השבת לגבי מי ייבחר". צילום: הרצל יוסף

מוריה, בת למשפחה דתית, מודה כי חלק בלתי נפרד מארוחות השבת בעת האחרונה הוא הוויכוחים הפוליטיים סביב השולחן. "יש ויכוחים סוערים בארוחות השבת", היא מספרת בחיוך, "מתווכחים מי ייבחר, מה יהיה הרכב מועצת העירייה. לגבי ראשות העירייה אין ויכוח. המחלוקת היא בעיקר על ההצבעה למועצת העירייה. בקטע הזה אין אצלנו תמימות דעים. כל אחד מצביע על פי דעתו ועמדתו".

"בסך הכל, באר שבע היא עיר האבות ויש כאן שילוב של חילונים ודתיים, שאתה לא מוצא, לפי הבנתי, בערים אחרות. אין כאן מלחמות בין המגזרים. יש תחושה של יחד ושיתופי פעולה. יש מקום לכולם".

חלום פוליטי לעתיד כבר נרקם אצלך?
"אני לא פוסלת את זה. אולי להיות בכנסת. זו השאיפה. קודם נתחיל בפוליטיקה המקומית ואחר כך נתגלגל לפוליטיקה הארצית. אם וכאשר, הפוליטיקה המקומית, תהיה מן הסתם קרש קפיצה למישור הארצי. בכל מקרה, עדיין לא חשבתי על כך לעומק".

הכוח להשפיע
"יש לי תחושה של סקרנות לקראת יום הבחירות", מודה יוני חייטוב (17), תלמיד כיתה י"ב בבית הספר התיכון המקיף 'טוביהו' בבאר שבע, "כשקיבלתי את ההודעה לבוחר, הרגשתי שהנה אני התבגרתי, שהנה הגיע זמני להשפיע על מה שקורה בעיר בה אני גדל וחי. כשהייתי קטן, הלכתי עם ההורים שלי וראיתי איך הם מצביעים בקלפי, וקינן בי הרצון גם לבחור. עכשיו זה הגיע".

הדור הצעיר בכלל יכול להשפיע על מה שקורה בעיר?
"בוודאי. לדור הצעיר יש רעיונות חדשים שיכולים להתממש ולשנות את המציאות כאן".

בבית מדברים על הבחירות?
"יש דיבור בבית בנושא. כולנו מתכוונים ללכת ביום הבחירות ולהצביע. אין ויכוחים פוליטיים בבית. האמת היא, שאני לא בכיוון הפוליטי. גם אין לי חלום עתידי בקטע הזה".

יוני חייטוב. "לדור הצעיר יש רעיונות חדשים שיכולים לשנות את המציאות כאן". צילום: הרצל יוסף

היישר מספסל הלימודים בבית הספר הטכני של חיל האוויר בבאר שבע מצטרף למפגש נתאי ברגמן בן ה־17, תלמיד כיתה י"ב. גם הוא לא מסתיר את התרגשותו נוכח העובדה שביום שלישי הוא יעשה, כדבריו, היסטוריה כשיצביע בפעם הראשונה בחייו בבחירות.

"אני מאוד נרגש, זה הרגע בו אתה ממש מרגיש שאתה משפיע. זה עושה לי תחושה מיוחדת. כשקיבלתי את ההודעה לבוחר, הרגשתי שהנה אני בוגר יותר ושאני חלק מההליך הדמוקרטי. תחושה שאני נכנס ומעורב יותר בקטע הפוליטי".

האמת היא שלנתאי ברגמן יש כבר ניסיון בקטע הזה. הוא חבר במועצת הנוער העירונית וכבר רשם ברזומה שלו מספר מפגשים עם ראש העירייה. "במועצת הנוער העירונית", הוא מספר, "אנחנו מגבשים כל מיני רעיונות איך לעשות באר שבע יותר צעירה ולגרום לכך שיותר צעירים יישארו בה. ההצבעה שלי ביום שלישי הקרוב היא חלק מההשפעה של הדור הצעיר על מה שיקרה בעיר הזו בשנים הקרובות".

נתאי ברגמן. "אם היו מקומות בהם נוכל לבלות אז הכל היה נראה אחרת". צילום: הרצל יוסף

מה בעצם טעון שיפור בבאר שבע?
"המחסור במקומות בילוי לצעירים בגילנו. אין לנו מקום שנוכל לבלות. לנוער בעיר אין מקומות בילוי וחלק מהם משוטטים ברחובות, יושבים בפארקים ועושים רעש. אם היו מקומות בהם נוכל לבלות אז הכל היה נראה אחרת. פאבים ומועדונים לא מתאימים לכל גיל, בטח לא לבני הנוער. גם לא כולם מתחברים לזה".

איזה מקומות בילוי, לדעתך, כן מתאימים לבני הנוער ולצעירים?
"מועדוני נוער שיעסקו בפעילות ספורטיבית, למשל. מקומות בהם בני הנוער יוכלו להיפגש ולבלות במקום שהם יישבו באפס מעשה בבית או בפארקים ויעשו שטויות".

מדברים בבית פוליטיקה?
"ההורים פחות. אני זה שמציף בבית את הנושא הפוליטי. ההורים נותנים לי רוח גבית. אני סוג של 'צהוב' פוליטי. תמיד רציתי להשפיע ולתרום לחברה".

חולם בגדול
ברגמן, כך זה נראה, נושם פוליטיקה לא מעט שעות ביממה. הוא מדבר בהתלהבות על פעילותו במועצת הנוער העירונית ובמועצת התלמידים. הוא כבר חושב קדימה. "אני רואה את עצמי", הוא מטעים, "כמועמד מתאים להיות בעתיד ראש עיר. כך אני רואה את עצמי. בינתיים, אני מתמודד על ראשות מועצת התלמידים העירונית. אני רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר".

תתפלאו, אבל כשנתאי ברגמן מצהיר שהוא רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר, הוא לא מכוון לתפקיד פוליטי כלשהו. הוא דווקא חולם על הכיוון הממלכתי.

"תמיד חלמתי להיות נשיא המדינה", הוא מצהיר, "זה בעיניי התפקיד הכי מעניין בישראל. הנשיא מייצג את המדינה בכבוד מבלי לנקוט עמדה פוליטית כזו או אחרת. הוא מעל לפוליטיקה. אני לא נוקט עמדה מפלגתית. אני רוצה לייצג את כל העם, לא רק חלק מהעם. אני אוהב ממלכתיות. אני בעד כולם. אני מאמין שאגשים את החלום הזה. העתיד אמנם עוד רחוק, אבל זה בא בצעדי ענק. דור הולך ודור בא ובסוף אנחנו, הצעירים, ניקח את המושכות לידינו".

הבוחרים הצעירים. התרגשות של פעם ראשונה. צילום: הרצל יוסף

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון סוף השבוע של "ידיעות הנגב".