זנון ודי־נור בכפר. בלי סטריאוטיפים. צילום: הרצל יוסף

דרך אספלט משובשת ופתלתלה נמתחת בקצה כביש היציאה מאזור התעשייה של ירוחם ומובילה אותנו לעבר כפר רח'מה, כפר בלתי מוכר בפזורה הבדואית. מרחק נסיעה של מספר דקות בלבד מהעיירה המתפתחת, כששכונות חדשות הולכות ונבנות בה, ואתה מוצא את עצמך בעולם אחר לגמרי. מאהלים פזורים בשטח, צריפים, מכלאות צאן, עוקבי מים ליד הבתים, ללמדך שמים זורמים לא תמצא כאן.

זה קרוב ל־67 שנים מתגוררת כאן הפזורה הבדואית של קהילת רח'מה, השייכת לשבט הגדול אלעזאזמה. 450 משפחות, המונות כ־1,500 נפש, כמעט מחציתם ילדים. כפר שתושביו חיים ללא תנאים מינימליים.

אך למרות תנאי החיים הקשים והמצוקה ארוכת השנים, תושבי הכפר, בהנהגתו של השייח' עוודה זנון, בניגוד לרבים מתושבי הכפרים הבלתי מוכרים, דווקא מוכנים להסדרת התיישבותם, מוכנים לפנות את הקרקע עליה הם יושבים מאז שנת 1952 ולעבור ולהתיישב בשטח אחר סמוך לכביש שבין דימונה לירוחם.

האבסורד, לטענת אנשי הכפר, הוא שרשויות המדינה גוררות רגליים זה שנים, והמשא ומתן בין הצדדים על השטח, החלוקה הפנימית למגרשים ואזורי המרעה והחקלאות, תקוע וגם החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה מלפני ארבע שנים להמליץ לממשלה על הקמת יישוב חוקי לתושבי רח'מה לא הבשילה עד כה לכדי אישור ממשלתי, קל וחומר להקמת הכפר החדש.

דו־קיום זה כאן
סיפורו של הכפר רח'מה הוא יוצא דופן בכל הקשור ליחסי התושבים היהודים והבדואים בנגב. רבים מבני הכפר שירתו ומשרתים בצה"ל, חלקם, כמו השייח' עוודה זנון, הם גמלאים של מערכת הביטחון.

השייח' עוודה זנון. דורש יחס הולם למגזר. צילום: הרצל יוסף

בחיי היום יום הם נשענים על שירותים שניתנים להם על ידי העיירה השכנה ירוחם, בין אם מדובר בשירותי קופת חולים, דואר, קניות של מצרכי מזון. חלקם אף עובדים בירוחם, ותושבי הכפר אף מקיימים לא אחת מפגשים עם תושבי ירוחם.

"הקשרים שלנו עם אנשי ירוחם", מציין השייח' זנון, מנהיגו הרוחני של הכפר ויו"ר הוועד המקומי, "הם מצויינים לאורך שנים. לא תמצא קשרים כאלה באף מקום בארץ. זו דוגמה לדו־קיום מיוחד במינו בין יהודים ובדואים".

כשהוא יושב על מחצלת בפתח אוהלו, מקדם השייח' זנון את פנינו בברכת 'אהלן וסהלן' המסורתית ומכבד אותנו כמיטב המסורת בתה מהביל הנמזג מפינג'אן מוזהב.

יש סיבה לכך שאנחנו מתארחים אצלו, כאן באמצע המדבר. בשבוע הבא מתקיים בירוחם פסטיבל 'דוקאביב נגב', שבמסגרתו יוקרנו מספר סרטים תיעודיים שנוצרו והופקו על ידי תושבים מקומיים על ירוחם ותושביה.

בערב הפתיחה של הפסטיבל יוצגו בהקרנת בכורה סרטים קצרים שהופקו במסגרת פרויקט "מראות ירוחם והנגב - פורטרט מקומי", שהוא למעשה סדנת קולנוע דוקומנטרי, שהתקיימה בירוחם, וייחודה הוא בכך שיוצרי הסרטים הינם חסרי כל ניסיון קולנועי קודם ואלה הם סרטי הביכורים שלהם.

אחד הסרטים שנוצרו במסגרת הסדנה הזו הוא "שכנות טובה", שעלילתו היא בעצם סיפור חייו של השייח' עוודה זנון, אשר בתוך ימי צילומי הסרט הפך לפתע ל'כוכב קולנוע'. השייח' זנון, אגב, לא רואה את עצמו ככזה, אלא יותר כמוביל מאבק להכרה בכפרו על ידי רשויות המדינה ולשימור המסורת הבדואית.

במרחק נגיעה מירוחם
שייח' עוודה זנון (63), נשוי ואב לשבעה ילדים, שירת כגשש בכיר בצה"ל כ־30 שנה עד יציאתו לגימלאות לפני כ־14 שנה. מאז הוא משמש כמנהיגו הרוחני וכשייח' של הכפר רח'מה, בו הוא מתגורר כבר 60 שנה.

השייח' עוודה זנון עם עומרי די־נור השבוע. "לאנשי ירוחם איכפת מאיתנו ולנו איכפת מאנשי ירוחם". צילום: הרצל יוסף

סיפור חייו ומאבקו של השייח' זנון כבש את ליבו של עומרי די־נור, יוצר הסרט, תושב ירוחם בחמש השנים האחרונות, איש חינוך, שעוסק בתוכן אינטרנטי־חינוכי ושוקד בימים אלה על עבודת הדוקטורט שלו במכון ללימודי ישראל במדרשת בן גוריון בשדה בוקר.

די־נור (35), נשוי ואב לתאומים בני שלוש, הוא בכלל ירושלמי במקור. לירוחם הוא הגיע בעקבות האהבה לאחר שהכיר את אשתו, בהיותה סטודנטית שהתגוררה בכפר הסטודנטים של עמותת 'איילים' בירוחם.

במשך שנים עסק די־נור בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי במסגרות שונות. הוא בוגר תואר שני במדעי הרוח באוניברסיטה העברית ובהכשרתו מורה לפילוסופיה ומחשבת ישראל. בשנים האחרונות הוא עסק בעיקר בהוראת יהדות בבתי ספר ובעבודה עם מבקשי מקלט במתקן 'חולות' ליד קציעות.

השתתפותו של די־נור בפרויקט יצירת הסרטים התיעודיים, כאמור ללא כל ניסיון קולנועי קודם, הובילה אותו למפגש הבלתי אמצעי עם השייח' זנון ולהחלטה להפוך את סיפור חייו של השייח' לסרט תיעודי.

מה משך אותך דווקא בסיפורו של מנהיג הכפר?
"קודם כל כמי שמוביל את מערכת היחסים של שכנות טובה בין אנשי הכפר ובין תושבי ירוחם. כל אחד מביא מהתרבות שלו. היחסים בין העולים מצפון אפריקה לבין הבדואים השכנים התפתחו בהדרגה וצברו תאוצה. זה חיבור יוצא דופן מסוגו, חיבור פשוט וטבעי".

מהי עלילת הסרט?
"זהו סרט דוקומנטרי. המציאות היא עלילת הסרט. המטרה היא להראות, שכל מה שהושג ביחסים בין השכנים הוא תוצאה של רצון בין אנשים לשכנות טובה. הסרט הוא על השייח' עוודה ועל החיבור של אנשי רח'מה עם תושבי ירוחם. אנשי רח'מה הם חלק מהחיים של ירוחם. הם קהילה שגרה ממש מתחת לאף שלנו".

המדינה מתנערת
השייח' זנון מספר כי כבר בשנת 2004 נוצר שיתוף פעולה בין תושבי ירוחם לבין תושבי הכפר שתמכו בדרישתם להכרה של המדינה בכפר ולמתן מענה לכל השירותים הבסיסיים שכל אזרח במדינה מקבל, כמו בריאות, חינוך, חשמל, מים ותשתיות שונות.

עומרי די־נור: "אנשי הכפר רח'מה עדיין נתפסים כשקופים". צילום: הרצל יוסף

אבל התוצאה היא ש־14 שנים חלפו ואתם עדיין כאן, בלי הכרה, בלי תשתיות ובלי יישוב מוסדר?
"זה נכון, לצערי הרב. אנחנו מנהלים מאבק מול רשויות המדינה, אבל הכל תקוע. בשעתו, כשהשר לשעבר בני בגין היה מופקד על הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, וכשהאלוף במילואים דורון אלמוג כיהן כראש מטה היישום להתיישבות ופיתוח כלכלי של הבדואים, וניצב בדימוס יהודה בכר ז"ל היה אז מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, נוצרה הזדמנות להסדיר את נושא הקמת היישוב.

המועצה האזורית רמת הנגב ויתרה על 1,500 דונם לטובת הקמת יישוב הקבע שלנו וגם משרד הביטחון ויתר על חלק משטח אש בשטח בו תוכנן להיבנות הכפר שלנו וגם מועצת ירוחם הלכה לקראתנו בעניין הזה, אבל למרות כל ההבטחות של רשויות המדינה, כולל המלצות ועדת גולדברג להכיר בכפרים הלא מוכרים, כלום לא השתנה והכל תקוע".

"הרעיון היה", מציין השייח' זנון, "שהיישוב החדש יקום כחמישה ק"מ צפונית לירוחם והוא יהיה עצמאי לכל דבר, כך שהנטל לא ייפול על ירוחם, אלא על המדינה".

לדברי השייח' זנון, היתה הסכמה של כל התושבים לעבור לשטח החדש עוד לפני תשע שנים. בינתיים, התחלפו שרים, התחלפו מנכ"לים של הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית, כשעכשיו הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית מתנגדת להקמת היישוב החדש. "מי שסובל מזה, זה אנחנו וגם תושבי ירוחם, שהם שכנים שלנו", הוא אומר נחרצות.

בעצם, ההתנהלות שלכם היא יוצאת דופן בכל הקשור להסדרת ההתיישבות הבדואית, כשכל תושבי הכפר מסכימים לפנות את השטח ולעבור למקום אחר והמדינה מתנגדת?
"נכון. רואים שיש פה הסכמה ויש פה סוג של אבסורד, שהמדינה תוקעת את ההזדמנות להקים לנו יישוב חדש. זה פשוט לא מובן. אחר כך מאשימים את הבדואים שלא רוצים הסדר. זה בכלל לא נכון, ככל שזה נוגע אלינו. אנחנו מוכנים מחר בבוקר לקום ולעבור ליישוב החדש. איזה חיים יש לנו כאן בפזורה, בלי שירותים, בלי אפשרות לבנות, ומי שבונה איזה צריף זוכה לצו הריסה".

בתגובה לטענות בדבר אי הסדרת סוגיית התיישבותם של אנשי כפר רח'מה, נמסר מהרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, כי "הרשות מתכננת ומפתחת במסגרת תוכנית החומש הנוכחית פתרונות הסדרה עבור 100 אלף אזרחים בדואים. תושבי רח'מה יכולים להשתלב באחד משלושת הפתרונות שגובשו עבור בני שבט אלעזאזמה, אליו הם משתייכים. מדובר בוואדי נעם, ביר הדאג' ושגב שלום. שם הם יוכלו לקבל מגרש מפותח ושירותים מלאים כמו כל תושב אחר בנגב".

נקודת אור מסוימת רואה השייח' זנון בכך, שבעקבות עתירה לבג"צ שהגיש בשעתו, הוא הצליח להביא לכך שיוקם בכפר הבלתי מוכר גן ילדים. "לא יכולתי לראות את ילדי הכפר מסתובבים כאן בלי שום מסגרת חינוכית", הוא מטעים.

"זו אמנם טיפה בים, כשאין פה שום בית ספר והילדים שלנו צריכים ללכת קילומטרים עד הכביש הראשי כדי להגיע להסעות שלהם לבתי הספר ביישובים מרוחקים. לא פלא שיש נשירה מהלימודים במציאות הזו. אנחנו נלחמים להקמת בית ספר יסודי בכפר, אבל גם בנושא הזה תוקעים אותנו".

"מחוברים בצורה הדוקה"
עומרי די־נור מקשיב רוב קשב לסיפורו של עוודה זנון, הסיפור שהיווה בסיס ליצירת הסרט "שכנות טובה". "החלטתי שאני רוצה לעשות סרט במסגרת הסדנה שהשתתפתי בה", מספר די־נור, "אני לא קולנוען ולא היתה לי אפשרות לעשות סרט במסגרת אחרת".

זנון. הקשרים עם ירוחם התפתחו עם השנים. צילום: הרצל יוסף

בכל זאת, מה מביא אדם לקום ולעשות סרט תיעודי שכזה?
"הרעיון של כל הפרויקט הזה הוא לא לבוא עם ניסיון, אלא עם סיפור. לנושא הזה הגעתי לאחר תהליך של בדיקה, בו התברר לי שבנושא של יחסי הבדואים עם ירוחם עוד איש לא נגע בהיבט הקולנועי. הבדואים הם חלק בלתי נפרד מחיינו כאן. כל ירוחמי ממוצע יגיד לך שהבדואים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו בירוחם, אנשים שפוגשים כל יום".

די־נור מודה שהמעבר שלו מירושלים לירוחם לווה בלא מעט חששות, כהגדרתו, אבל הוא לא מצטער לרגע על ההחלטה. "הגעתי למסקנה", הוא אומר, "שהרעיון הכי נכון מבחינה קולנועית הוא להתמקד בסיפורו של עוודה כמי שמוביל את המאבק להכרה בכפר וכמי שבעצם הוא הדמות המרכזית והמנהיג של הישוב. סיפור החיים של השייח' עוודה הוא בעצם גם סיפור החיים של ירוחם. הוא חי פה כמעט מיום הקמתה של ירוחם".

השייח' עוודה זנון מוזג מתוך הפינג'אן עוד מנה הגונה של תה חם ומודה כי "כשעומרי בא אליי עם ההצעה שאני אשתתף בסרט שלו, הגבתי בחיוב. קיבלתי פניות בנושא גם מתושבים נוספים בירוחם והחלטתי ללכת על זה. ראיתי בכך דרך נוספת להראות לכולם מהי שכנות טובה בין יהודים ובדואים".

"תתאר לעצמך, שהכפר רח'מה הוקם בשנת 1952 והתושבים הראשונים שהגיעו לכאן, העולים החדשים, ראו רק אותנו. הביאו אותם במשאיות באישון לילה ולמחרת בבוקר הם ראו לנגד עיניהם אותנו עם הגמלים. האנשים הראשונים שהם פגשו זה אותנו. מאז נוצרו החיבורים בינינו והקשרים התפתחו עם השנים. אנחנו מחוברים בצורה הדוקה".

איך אתה מסביר את זה?
"זו התחברות נכונה ואמיתית בין שתי האוכלוסיות. אחד שומר על השני. לא תראה שום פשיעה של בדואי מהכפר שלנו בירוחם. בדואי מרח'מה לא יבוא לגנוב בירוחם. אנחנו שומרים על היחסים הטובים האלה. יותר מזה, אני גם משמש כיועץ של ראש המועצה בירוחם לענייני הפזורה הבדואית. זה המקום היחידי בארץ שיש יועץ בדואי לראש מועצה. לאנשי ירוחם איכפת מאיתנו ולנו איכפת מאנשי ירוחם. זה הדדי".

לא פחות מחלוצים
"הסרט הזה", מדגיש יוצר הסרט עומרי די־נור, "לא היה מתאפשר אלמלא שיתוף הפעולה של תושבי ירוחם שסייעו לי לחשוב איך להפוך את המציאות הזו לסרט תיעודי. התפרצתי בעצם לדלת פתוחה. כך העניין התגלגל".

די-נור: "הבדואים הם חלק בלתי נפרד מחיינו כאן". צילום: הרצל יוסף

"מדובר אמנם בשתי אוכלוסיות שונות, אך במציאות אתה יכול לראות את החבר'ה מהכפר השכן יושבים ושותים קפה בירוחם, עובדים כאן בחנויות מקומיות, והיה אפילו מי מתושבי הכפר שהדליק כאן משואה. חשוב לציין, שירוחם נחשבת כיישוב בעל נטייה ימנית מבחינה פוליטית וצביון מזרחי. כל הסטריאוטיפים שאנחנו מכירים לא מתקיימים פה. בפועל תוכל לראות כאן בדואים משחקים כדורגל ותושבים מירוחם שמסייעים לאנשי הכפר בנבכי הבירוקרטיה הישראלית וגם בפרויקטים חינוכיים שונים".

עם איזה מסר אנחנו יוצאים לאחר צפייה בסרט הזה?
"ששכנות טובה היא לא רק אפשרית, היא גם הכרחית. ללא שכנות טובה, אנחנו יכולים להפוך את השונות לגורם מפריד ולא לגורם מחבר. כשיש שכנות טובה, אפשר למצוא את הדרכים למען הטוב והמשותף בין שתי האוכלוסיות".

"מבחינתי", מציין שייח' עוודה זנון, "הסרט הזה טומן בחובו מסר של ניפוץ הדימוי של האוכלוסייה הבדואית כפי שהוא מצטייר בעיני הציבור הישראלי. למגזר הבדואי יש דימוי של גנבים ופושעים ושל מי שלא רוצה להגיע להסדר עם המדינה. הסרט הזה בא לנפץ את הדימוי הזה".

"כאן מדובר באנשים מיוחדים, ששירתו בצה"ל, חלקם שילמו בגופם למען המדינה, והמדינה מתנהגת איתנו בכפיות טובה. המדינה לא מחזירה לנו טובה. למרות זאת, אני אופטימי. אני לא מתייאש. בסופו של דבר אני אצליח. יש לי המון תקווה".

סצנת הפתיחה של הסרט מתרחשת באוהלו של השייח' עוודה זנון, כשהוא צופה אל האופק שמעבר למדבר, אל העתיד. סצנת הסיום מתרחשת בפגישה משותפת של השייח' עם תושבים במרכז המסחרי בירוחם.

"אנשי הכפר רח'מה", מסכם די־נור, "הם בעצם חלוצים. הם שותפים בלתי נפרדים בהתיישבות בנגב, בשירות בצה"ל עד היום. הם לא פחות חלוצים ומפריחי שממה מאותם חלוצים בהתיישבות היהודית, למעט העובדה שהם לא זכאים לזכויות הבסיסיות מהמדינה. הם עדיין נתפסים כשקופים".

עוגן תרבותי
הסרט "שכנות טובה" יוקרן בערב הפתיחה של פסטיבל "דוקאביב נגב" (ראשון, 09.12), בו יוקרנו ארבעה סרטי תעודה קצרים נוספים שנוצרו בסדנה ליוצרים מקומיים, המתקיימת בירוחם זו השנה הרביעית תחת הכותרת "מראות ירוחם והנגב - פורטרט מקומי".

השייח' עוודה זנון מתועד לסרט. כוכב קולנוע. צילום: מיטל אבוקסיסזהו פרויקט של עמותת "דוקאביב", הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, אשכול נגב מזרחי ומתנ"ס ירוחם בהנחיית הבמאים רומן שומונוב ומיטל אבוקסיס. הפסטיבל יימשך שלושה ימים.

ראשת מועצת ירוחם, טל אוחנה, אומרת בגאווה כי הפסטיבל הפך לעוגן תרבותי מרכזי בעיירה. באמצעותו, התושבים זוכים להיחשף בכל שנה מחדש לדמויות המהוות השראה אנושית גדולה ואשר סיפורן היה חבוי מהציבור. "בעיניי, עיקר תפקידו של הקולנוע הדוקומנטרי הוא לאפשר מבט עומק אל העבר וההווה ודרכם לשרטט תובנות ושבילים רלוונטיים אל העתיד".

מנכ"לית "דוקאביב", גליה בדור, מוסיפה כי הפסטיבל מציג תוכנית עשירה במיוחד של סרטים, אירועים, מופעים ומפגשים מרתקים שרובם ככולם עוסקים בחברה שבה אנו חיים ובשאלות של זהות. "בשנים האחרונות, ירוחם מתבססת כמרכז קולנוע תוסס ומשמעותי. החלום שלנו הוא להמשיך לגדול ולהתפתח ביחד עם תושבי ירוחם ולמשוך אליה עוד קהלים בזכות הפסטיבל הייחודי הזה".