ילדי גן גיל עם הגננת אורית ביטון. "לא אבדה תקוותנו". צילום: הרצל יוסף

מתי פגשתם לאחרונה זאטוטים בני חמש ושש המגלים בקיאות מרשימה בכל הקשור למנהיגים שחזו את הקמת המדינה והכריזו עליה לפני 71 שנים? מתי פגשתם ילדי גן שלא רק שהם יודעים את מילותיו של ההמנון הלאומי "התקווה", אלא גם יודעים מי חיבר אותו? גם אם תאמצו את זיכרונכם, ספק רב אם תמצאו לכך תשובה.

בעוד רבים מבני הדור הצעיר והבוגר יותר בארצנו, כך לפי מחקרים, אינם מראים ידענות מופלגת בתולדותיה של מדינת ישראל, בגן 'גיל' בשכונת רמב"ם בבאר־שבע התמונה שונה לחלוטין.

השבוע, בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, כינסנו כמה מילדי הגן, בני חמש ושש, לשיחה קלה אבל רצינית על יום העצמאות של מדינת ישראל. מפגש בסגנון "מסיבת גן", תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית ששודרה בסוף שנות השמונים בערוץ הראשון בהנחייתו של ירון לונדון.

ובעוד לונדון היה מזמין לכל תוכנית את "שלושת בני שיחי", ביטוי שהפך לקלאסיקה, ושוחח עימם על נושאים שברומו של עולם, אנחנו החלטנו להכפיל את מספר המרואיינים.

תוכנית מיוחדת
אווירת יום העצמאות כבר ניכרת בגן. על הקיר המרכזי תלויה כרזה ענקית לכבוד יום ההולדת של המדינה. לפי מיטב המסורת מתנוססות בגן גם תמונותיהם של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, ושל ראש הממשלה הראשון, דוד בן־גוריון, שהכריז בה' באייר תש"ח על הקמתה של המדינה. דגל ישראל פרוס לאורכו של הקיר ושרשרת דגלונים מעטרת את אולמו המרכזי של מבנה הגן.

ילדי הגן (עומדים מימין): רוי לוגסי, אלון צפני, רועי רז. (כורעים מימין): מיקה גרגן, הללי כהן, אלון שאמי. צילום: הרצל יוסף

ששת הילדים שנבחרו להיפגש איתנו נרגשים. מן הסתם הם אינם מורגלים להתראיין לאמצעי התקשורת. כיאה למעמד הם באים למפגש לבושים בחולצות לבנות ובידיהם דגלון. ככל שחולף הזמן ההתרגשות פגה והילדים, שמקצתם יעלו בעוד כחצי שנה לכיתה א', נפתחים והופכים לבני שיחה לכל דבר, גם אם פער הגילים בינם לבין המראיין מתקרב לכמעט שבעה עשורים.

יש לציין שגן 'גיל' הוא גן ייחודי. לא סתם הילדים הלומדים בו מגלים בקיאות בנושא. בגן, שעליו מנצחת הגננת אורית ביטון, מופעלת תוכנית מנהיגות והכרת הטוב. זוהי תוכנית חינוכית מיוחדת בשיתוף מינהל החינוך העירוני של עיריית באר־שבע, שבשלב זה מופעלת חוץ מגן 'גיל' בעוד שני גני ילדים בבירת הנגב, אבל ילדי גן 'גיל' הם חלוצים בנושא.

"אנחנו מטמיעים כאן את ערכי הציונות, ערכי המנהיגות וערכי הכרת הטוב כבר מהגיל הרך", מסבירה הגננת אורית ביטון, "והילדים סופגים את אותם ערכים וקולטים אותם כמובן בהתאם לגילם הצעיר".

חגיגה גדולה
המפגש עם ששת בני שיחי מיוחד. גם לאחר שפגה התרגשותם השישה בוררים את מילותיהם לפני שהם משמיעים את דבריהם לאומה.

"בשבילי יום העצמאות זה יום ההולדת של המדינה", מציין אלון צפני (6), כשהוא נשאל על משמעות יום העצמאות עבורו. "זה יום שמח. אני אוהב את המדינה שלי, את דגל המדינה. אני אוהב לראות את הדגל הכחול־לבן מתנופף גבוה. אני אוהב את החיילים שלנו, כי הם שומרים עלינו".

יש גם דברים שאתה לא אוהב ביום העצמאות?
"אני לא אוהב את כל אותם אנשים רעים שמבקשים להשמיד אותנו. הם רוצים להיות כאן על חשבוננו ואנחנו לא ניתן להם לעשות את זה".

כשיגיע מועד גיוסך לצבא, מה תרצה לעשות?
"אני רוצה להיות חייל לוחם ששומר על המדינה ועל עם ישראל. חשוב שכולם יתגייסו ויהיו חיילים שישמרו על המדינה שלנו".

"אני שמח להחזיק בדגל המדינה", אומר אלון, "זה כיף. הדגל הוא הסמל של המדינה. אני שמח לראות את הדגל מתנופף בראש התורן. אני מאחל למדינה שתהיה שמחה לנצח ושיהיה לנו כיף לחיות במדינה. צריך לזכור שאנחנו כאן בזכות כל החיילים שנפלו ושילמו בחייהם כדי שאנחנו נחיה כאן".

מיקה גרגן (5) אומרת ש"עבורי יום העצמאות מסמל גם את העובדה שהמדינה שלי היא עצמאית וגם את זה שאני עצמאית. אני שמחה ביום ההולדת של המדינה וכיף ללכת ולראות את ההופעות בעיר ואת הזיקוקים. זו ממש חגיגה".

מיקה בקיאה בפוליטיקה הישראלית ואף מגלה לנו ש"אבא שלי הצביע לביבי נתניהו ואמא שלי לבני גנץ. אם אני הייתי צריכה לבחור, הייתי בוחרת בגנץ". מיקה אוהבת לא רק את המדינה אלא גם את באר־שבע ומציינת, "ראש העירייה שלנו רוביק דנילוביץ' הוא הכי הכי".

מה היית מאחלת למדינה ביום הולדתה?
"המון מזל טוב, שיהיה לנו שלום במדינה ושאנשים לא יריבו ביניהם. כן, ושגם יפתחו עוד קניון בבאר־שבע. ועוד משהו, שלא יירו עלינו טילים ושלא יישמעו כאן אזעקות. אני שונאת אזעקות ולא נעים לי לישון בממ"ד. אני ממש לא אוהבת את זה".

הילדים השבוע בגן. מעריצים את דוד בן גוריון. צילום: הרצל יוסף

אווירת חג
האווירה לקראת יום העצמאות משמחת את רוי לוגסי (6), שמעיד על עצמו שהוא, "אוהב את המדינה ושמח שיש לנו דגל, המנון וצבא ששומר ומגן עלינו. לעומת זאת, אני לא אוהב שהערבים יורים עלינו טילים שאפילו מגיעים עד באר־שבע. אני פוחד שמישהו לא ישמע את האזעקה וייפגע מאיזה טיל חס וחלילה".

מה תרצה לעשות כשתתגייס לצה"ל?
"אני רוצה להיות לוחם. אני רוצה לשרת בצנחנים. דוד שלי משרת בצנחנים ומדי פעם הוא מספר לי על השירות שלו. הסיפורים שלו מעניינים אותי ואני רוצה להיות כמוהו".

כשאתה רואה את דגל ישראל מתנופף, איך זה גורם לך להרגיש?
"יש לי תחושה טובה, תחושה של גאווה. יש לי תחושה שאנחנו המדינה הכי חזקה. אני מרגיש גאווה להניף את הדגל וכשאני רואה את הדגל מתנופף בראש התורן אני ממש מתרגש".

לרוי לוגסי הקטן יש חלום. הוא, שתספורתו היא העתק של התספורת המעטרת את ראשו של כדורגלן הפועל באר־שבע מאור מליקסון, אינו מסתיר את חלומו להיות ביום מן הימים ממשיך דרכו של הקפטן הבאר־שבעי. "אני אוהב כדורגל ואת מליקסון בפרט", הוא מעיד על עצמו. "אני רוצה להיות בעתיד הקפטן של הקבוצה".

עד אז עוד מחכה לרוי לוגסי דרך ארוכה. בינתיים, לקראת יום העצמאות, הוא מאחל למדינה ש"היא תמשיך להיות מדינה טובה וחזקה, שהיו לה מנהיגים טובים ושהצבא שלנו יילחם באויבים שלנו ובמנהיגיהם הרעים. הכי חשוב שתהיה לנו מדינה בריאה ושהחיילים שלנו לא ייפגעו".

סיבה למסיבה
לדידה של הללי כהן (5.5) יום העצמאות הוא בהחלט סיבה למסיבה. "ברור שאני שמחה, זה הרי יום ההולדת של המדינה", היא אומרת. "אני אוהבת את סמל מגן הדוד שעל הדגל. זה הסמל שלנו. גם את צבעי כחול־לבן שעל הדגל אני אוהבת. מצד שני, אני לא אוהבת שאנשים במדינה רבים ביניהם ומעליבים זה את זה. אני שונאת אלימות מכל הסוגים".

כשאת מחזיקה בדגל המדינה, מה את מרגישה?
"אני מתרגשת, יש תחושה שאני מחזיקה את הסמל של המדינה שלנו. כשהדגל מונף אני עוד יותר מתרגשת. יש לי המון שמחה בלב".

הללי, שחולמת להיות רופאה כשתהיה גדולה ("אני רוצה לעזור לאנשים ולהבריא אותם", היא מציינת), רוצה כשיגיע זמנה להתגייס לצה"ל, "להיות חיילת ולשמור על המדינה ועל תושביה, כי זה הרי תפקידו של הצבא. אני מאחלת למדינה שלנו שתהיה בריאה וחזקה עד 120 ושמספר התושבים בה רק ילך ויגדל".

רועי רז (5), שגם הוא לומד בגן 'גיל', מציין, "בשבילי יום העצמאות הוא יום שבו יותר מכל עם ישראל מרגיש שהוא עצמאי וחי במדינה משלו. יום כייפי כזה".

רועי אינו מסתיר את חלומו לשרת בבוא היום בחיל השריון. "אני רוצה להיות טנקיסט, להיות שריונר", הוא קובע בפסקנות, "אני רוצה להיות לוחם". מדבריו של רועי משתמע שהוא רוקם קריירה צבאית. "כשאהיה גדול אני רוצה להיות חייל שמגן על המדינה ועם העם", הוא מכריז. "זו המדינה שלנו וצריך לשמור עליה".

ילדי גן 'גיל'. בקיאים במנהיגי המדינה. צילום: הרצל יוסף

מה אתה מאחל למדינה לרגל יום הולדתה?
"שתהיה מדינה חזקה לנצח נצחים שהאנשים בה יהיו מאושרים ושלא יהיו ריבים בין האנשים במדינה. אני לא יכול לסבול שמעליבים אנשים אחרים, שמרביצים ושנוקטים אלימות. כולנו צריכים לחיות כאן ביחד".

אלון שאמי (5.5) מגדיר את יום העצמאות "היום הכי כיף בשנה. זה יום ההולדת של המדינה, יום שצריך לשמוח בו. יש תחושה של שמחה בלב. אני מתרגש כשאני רואה את הדגל מתנוסס בכל מקום. זה הרי הדגל של המדינה שלי, של הבית שלי".
אלון, כמו שאר חבריו בגן, אינו מתכוון לוותר על השירות בצה"ל. "אני רוצה להתגייס ולהיות מפקד בצבא", הוא מודיע.

איפה תרצה לשרת?
"העדיפות שלי היא להתגייס לצנחנים. החלום שלי הוא לצנוח ממטוס ולראות את הנוף המדהים של המדינה שלנו מלמעלה. אני חולם להשקיף מהשמיים על המדינה".

מה אתה מאחל למדינה לרגל יום העצמאות?
"שננצח את כל המדינות הרעות ואת האויבים שלנו. אני מאחל לנו שכל המדינות יהיו בשלום איתנו ושתהיה לנו מדינה שמחה לעולמים".

מעריצים את הזקן
בתוך זמן קצר הגענו למסקנה שילדי גן 'גיל' חדורי ציונות ואהבה למדינה. לא מצאנו כאן ילדים שאינם רוצים לשרת בצבא וגם לא ביקורת על המדינה. אולי זו תמימות של ילדים קטנים, אולי זה תחילתו של עידן חדש שבו הולך וצומח פה דור חדש המבקש לקחת את המושכות לידיו ולהנהיג את המדינה.

רגע לפני ששחררנו את בני שיחנו לחגוג את יום העצמאות, בין שהם הולכים להסתובב עם הוריהם בין במות הבידור, לעשות על האש או לצאת לפיקניק באזור, לא יכולנו שלא להתרשם מבקיאותם של הילדים הקטנים באישים בתולדות המדינה. ספק רב אם מבוגרים מהם יודעים מיהו מחבר מילותיו של ההמנון הלאומי "התקווה".

כשאנחנו מתקילים את בני שיחנו בשאלה הזו הם מאמצים את מוחם, זורקים לחלל האוויר כמה שמות ולבסוף אלון שאמי נותן את התשובה הנכונה. "נפתלי הרץ אימבר הוא זה שחיבר את ההמנון שלנו", הוא עונה נחרצות.

הגננת אורית: "אנחנו מטמיעים כאן את ערכי הציונות, ערכי המ־ נהיגות וערכי הכרת הטוב כבר מהגיל הרך". צילום: הרצל יוסף

בתחום המנהיגות ילדי גן 'גיל' הכתירו את ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון למנהיג המשפיע ביותר וגם הכריזמטי ביותר מבין מנהיגי המדינה ב־71 שנותיה. ככל שהשיחה מתפתחת אי אפשר שלא להתפלא מהידע של הילדים על מי שהכריז על הקמת המדינה.

מי הוא בן גוריון בשבילכם?
רועי: "הוא היה ראש הממשלה הראשון".
רוי: "מנהיג שדבק במטרה להקים מדינה ליהודים".
הללי: "אדם שהיתה לו תקווה והוא רצה להגשים אותה".
אלון שאמי: "הוא היה אדם חכם".
מיקה: "הוא היה אדם חדור אמונה שביקש להצליח".
אלון צפני: "היתה לו אהבה ענקית למדינת ישראל".

ילדי הגן מרעיפים מחמאות על בן גוריון, שדיוקנו מתנוסס על אחד מקירות הגן. מבחינתם, "בן גוריון הוא המנהיג הכי חיובי של מדינת ישראל, הוא היה אדם צנוע ופשוט. ביקרנו לא מזמן בצריף המגורים שלו בשדה בוקר וראינו באיזה תנאים הוא חי. סיפרו לנו שבשנים הראשונות של המדינה היה מחסור באורז ובן גוריון ביקש לייצר פתיתים במקום האורז, 'פתיתי בן גוריון'. עד כדי כך הוא דאג לתושבי המדינה".

השיחה עם ילדי הגן מחזירה אותנו לשעה קלה לשמורת הטבע של "ארץ ישראל היפה והטובה" ונוטעת בנו תקווה.

רגע לפני שהם חוזרים לחצר המשחקים הם גם מספקים לנו הוכחה לכך: "בסופו של דבר", הם מציינים בלהט של ילדים, "אף אחד לא ינצח אותנו. עוד לא אבדה תקוותנו".