בעיניים נוצצות ג'בר אבו חמאד ובתו אמאל מארחים אותנו במערה החצובה בסלע בצמוד לבית המשפחה. כאן, הם מספרים לנו, החלו בעצם שורשי משפחתם הנטועים בכפר דריג'את הנמצא למרגלות הר עמשא בשולי בקעת ערד.

הכל התחיל בשנת 1840 כשסבו של ג'בר אבו חמאד בא לאזור מדרום הר חברון. הסבא, כמו עוד כמה עשרות פלאחים ("אנחנו לא בדואים", מדגיש ג'בר, "אנחנו פלאחים, מעבדי אדמות"), חצב מערה ששימשה למגורי המשפחה עד שנות ה־60. באותה מערה נולדו שמונה אחיותיו של ג'בר. "אני הבן הקטן במשפחה", הוא מציין בחיוך, "וכבר נולדתי ב'סורוקה', בתור הצעיר שבילדים זכיתי ליחס מועדף".

ג'בר ואמאל אבו חמאד. "אמאל היא הבוסית במטבח" | צילום: הרצל יוסף

אחרי שהמשפחה עברה להתגורר בבית האבן שבנתה בצמוד למערה, המערה הפכה לאטרקציה תיירותית שבה ג'בר מארח אורחים מהארץ ומהעולם. ג'בר מגיש לאורחיו תה, קפה ופיתות חמות היישר מהטאבון.

"בעידן המודרני", הוא מסביר, "כבר לא באים ואוכלים כמו במסעדה רגילה. בתיאום מראש ובהזמנה מוקדמת אשתי והבנות שלי מתגייסות ומכינות ארוחה כפרית לאורחים".

אם ג'בר ובתו אמאל מוכרים לכם, זה לא בכדי. לפני כשנה הם כיכבו בתוכנית הטלוויזיה "MKR המטבח המנצח" ועד היום, אף שהודחו במחצית הדרך לשלב הגמר, הם עדיין זוכים לתגובות חמות על הופעתם הטלוויזיונית.

כמעט שנה אחרי, ג'בר ואמאל חזרו למציאות, לכפר מגוריהם, שעדיין אינו מחובר לרשת החשמל אף שאושרה לו תוכנית מתאר כבר לפני 12 שנים והוא הוכר כיישוב לכל דבר. החשמל בכפר דריג'את מסופק לתושביו באמצעות מערכות סולריות המותקנות על גגות הבתים, אבל ג'בר ובתו לא מתלוננים. שיעורי האבטלה בכפר נמוכים, כמעט אין כאן פשיעה וכשג'בר מתגאה באשתו, בשמונת ילדיו ובשלושת נכדיו, וכמובן בפרויקט התיירותי "המערה שבהר", שהקים במו ידיו לפני 12 שנים, הוא לא רואה שום סיבה להתלונן.

חוויה מלמדת
סיפור חייו של ג'בר אבו חמאד (52), מדריך טיולים במקצועו, יוצא דופן. בהיותו בן 16 הוא התחתן. "התחתנתי וקיבלתי תעודת זהות באותו שבוע ונכנסתי לכיתה י' כשאני כבר נשוי", הוא מספר. "בכיתה י' נולדה לי בת וכשהייתי בכיתה י"ב נולדה לי בת נוספת. רק כשנולד לי בן, כולם נרגעו".

בעבר הוא היה גם שף־קונדיטור באחד מבתי המלון בים המלח. "מאחר שהכפר שלנו לא מחובר לחשמל, אז אין לנו אפשרות להפעיל מסעדה כמו שכולם רגילים, אלא הכל מחייב הזמנה מראש, ואז כולם מתגייסים להכין את התבשילים שיוצעו לאורחים".

מה הביא אותך ואת הבת שלך אמאל להשתתף בתוכנית "MKR המטבח המנצח"?
"מאחר שאנחנו מכינים ארוחות כעסק משפחתי, אמאל אחראית על הבישולים ואני על הקינוחים, שמעו עלינו בהפקה של התוכנית, הגיעו אלינו, והשאר היסטוריה".

"זו היתה חוויה מהממת להשתתף בתוכנית", מספרת אמאל אבו חמאד (34), רווקה, העובדת לפרנסתה כרכזת פרט במרכז 'ריאן' לתעסוקה בשגב שלום. "למדנו הרבה. כל הזמן היה לי חלום להיות בתוכנית טלוויזיה. לא האמנתי שנעבור את כל השלבים עד להופעה עצמה על המסך. זה לא היה פשוט. היתה המון התרגשות".

"על המסך זה נראה סבבה", אומר ג'בר, "אבל מאחורי הקלעים יש המון לחץ. הצופים לא רואים את מה שקורה עד שאנחנו עולים לאוויר. עמדנו מול שופטים מוכרים וידועי שם בתחום הקולינריה, כמו חיים כהן ורותי ברודו, ואתה כל הזמן חושב מה הם יגידו, על מה הם יעירו, כמה נקודות יתנו לך. כמובן שזה לחץ עצום".

צילום: הרצל יוסף

אתם מכפר קטן מאמצע המדבר ופתאום אתם עומדים מול אושיות קולינריה. איך הרגשתם?
ג'בר: "זה לא בדיוק מה שחשבנו. השופטים היו מאוד סימפטיים, התחברנו אליהם מהר מאוד. חיים כהן למשל הוא מאוד עממי. גם רותי ברודו התגלתה לנו כעממית וחברותית. התחברנו מהר מאוד אליהם, ובתוך זמן קצר נשברו המחיצות ביננו כמתמודדים ובינם כשופטים. צריך לזכור שאין כאן סנטימנטים. שופטים אותך לפי התוצרת שלך".

"ההערות של השופטים", מציינת אמאל, "היו עבורנו הערות בונות. למדנו המון מההערות שלהם. אנחנו עד היום מפנימים את זה. זה היה עבורנו צידה לחיים בכלל ולעולם האוכל בפרט".

קרוב לשורשים
במהלך התוכנית צוות השופטים אף בא להתארח במערה של משפחת אבו חמאד. אין ספק שפרק של תוכנית אוכל שמצולם בתוך מערה חצובה בסלע היא לא משהו שכיח במחוזותינו.

"זה היה מאוד מרגש לארח את צוות השופטים כאן באמצע המדבר", נזכר ג'בר אבו חמאד, "וגם הם לא ידעו לאן הם מגיעים. כל שאר המתמודדים בתוכנית אירחו אותם במטבחים קונבנציונליים ופתאום הם מגיעים לכאן, למערה, ונחשפים למשהו אחר, משהו אותנטי, לשורשים שלנו. הם היו בהלם כשנכנסו למערה. זה גם התחבר לארוחה שהגשנו להם".

מה כלל התפריט באותו אירוח לא שגרתי?
ג'בר: "מה שהגשנו היה קרוב מאוד למאכלים שאנחנו אוכלים. אותנטי לגמרי. כמנה ראשונה הגשנו לפת ממולאת עם רוטב טחינה. מנה עיקרית היתה מקלובה עם בשר כבש, ולקינוח גלידת זעתר עם אגוזים. זה היה תפריט מנצח. תפריט שמתחבר לשורשים שלנו. חוץ מזה, לבוא לכאן ולקבל גלידה זה לא דבר של מה בכך".

"בארוחה ההיא", מציינת אמאל אבו חמאד, "ביקשנו לשקף את הבית שלנו, את האוכל שלנו. לא ניסינו לחקות תפריטים של מסעדות יוקרתיות. הגשנו את האוכל שלנו. זה היה הקונספט שלנו להכיר לשופטים את האוכל הכפרי שלנו. היינו שקופים באוכל שלנו".

הרגשתם שאתם מייצגים בתוכנית את המגזר הערבי?
אמאל: "אבא ואני הלכנו לתוכנית בלי שום קשר למגזר. בשלב האודישנים לתוכנית היו מתמודדים נוספים מהמגזר, אבל למזלנו אנחנו התקבלנו והמשכנו הלאה לשלבים המתקדמים יותר. לא הרגשנו נציגי המגזר, אבל הבאנו איתנו לתוכנית את מטעמי המטבח הערבי, כמו המקלובה והלפת. הלכנו לתוכנית כאבא ובת".

חזרו למציאות
פסק זמן לטובת מנה של עלי גפן טבולים בשמן זית עם לבנה שמוגשים לנו תוך כדי השיחה, הכל מהמטבח המשפחתי. ללקק את האצבעות. מבחינתנו, המנה הזאת שווה עלייה לגמר. לכל זה מצטרף קינוח של סלסלת פירות העונה וקפה מהביל שנמזג מפינג'אן מסורתי, ועוד בשיאו של יום שרבי, כשמסביב רק חול וחול - חוויה בפני עצמה.

כמעט שנה אחרי שהשתתפו בתוכנית חייהם של ג'אבר ואמאל חזרו למסלולם. "אחרי שידור הפרק בהשתתפותנו הוצפנו בשיחות", מספר ג'בר. "האתר שלנו קרס וזכינו להרבה הזמנות לאירוח. בכל מקום שהלכנו האנשים זיהו אותנו. אני לא אסתיר, עם כל הצניעות, שמדובר בחשיפה מאוד חשובה. לא היינו בעננים, אם כי זה היה מאוד מרגש מבחינתנו. זו הרגשה מאוד נעימה שמזהים אותך ומחמיאים לך בעקבות ההופעה בטלוויזיה. בכל מקרה, ככל שחולף הזמן אבק הכוכבים הזה הולך ומתפוגג".

מה דעתכם על מבול תוכניות האוכל שמשודרות בערוצי הטלוויזיה? יש תחושה שבכל זפזופ בשלט נופלים על תוכנית אוכל.
אמאל: "התוכנית שבה התמודדנו היתה חדשה מסוגה והיא לא דומה לשאר תוכניות האוכל המשודרות אצלנו. היה בה סטנדרט אחר שלפיו אתה נכנס למטבח של המתמודד ולא מתחרה רק באולפן. השופטים והמתמודדים מתערבבים זה בזה וכולם טועמים מהמאכלים שאתה מכין. האמת היא שאני לא צופה בתוכניות אוכל בשנה האחרונה. רציתי קצת לנקות את הראש מכל מה שעבר עלינו בתוכנית שהשתתפנו בה".

ג'בר: "אלה תוכניות שכל אחד יכול להתחבר אליהן. התוכנית שבה השתתפנו התייחדה בזה שהיא נכנסה לפרטיות של המתמודדים, מה שאתה לא רואה בתוכניות אוכל אחרות. זה משהו חדש ושונה".

כל אחד בתחומו
במטבח שלהם, חלוקת התפקידים בין ג'בר לאמאל ברורה מאוד. "מי שמופקד על הבישולים זו אמאל", מציין ג'בר, "אני לא מבשל. הלכתי לתוכנית הזו כדי לעזור בהכנת מנות אחרונות וקינוחים. בזה אני מבין, לא בבישול. זה לא היה קל. בבית יותר קל לי. אמאל מבשלת לבד ואני לא נכנס למטבח. כל אחד מאיתנו יודע ומבין באיזה תחום קולינרי הוא חזק. אנחנו משלימים אחד את השנייה".

כך זה גם היה בתוכנית?
ג'בר: "שום דבר לא היה מבוים. התנהגנו בתוכנית טבעי לגמרי. זה היה אמיתי לחלוטין".
אמאל: "אין מחלוקת שאני מבינה יותר בבישול והוא יותר בתחום הקינוחים. כל הוויכוחים, הדינמיקה והלחץ בתוכנית היו כדי לשמור על המקום שלנו ולא להיות מודחים בשלב מוקדם".

צילום: הרצל יוסף

זאת גם הדינמיקה שלכם בבית?
אמאל: "היחס שלי לאבא שלי הוא יחס של כבוד. אבא זה אבא. יכול להיות שאם אבא ייכנס למטבח אז תהיה דינמיקה כמו בתוכנית, למרות שאני יודעת שהוא לא חזק בבישול. כל אחד יודע את מקומו. מה שרואים בטלוויזיה זה לא מה שקורה בבית. כשאני מכינה ארוחה בבית, אז לכל אחד מבני המשפחה יש מה להגיד ולהעיר. הם בעצם השופטים שלי".

ג'בר: "אני לא מבין באוכל וברור לי שאמאל לא תקבל כל הערה שלי. היא מבינה יותר ממני באוכל. אם ניכנס למטבח תהיה דינמיקה אבל לא כמו בטלוויזיה. אמאל היא הבוסית במטבח. אני לא מתערב בתחום שלה והיא לא מתערבת בתחום שלי".

באיזה שף אתם רואים מודל לחיקוי?
ג'בר: "קודם כל בשבילי זה חיים כהן. אדם שמבין בתחום, נותן הערות בונות שאני לומד ממנו. יש לי גם הערכה רבה לרותי ברודו. היא מאוד סימפטית והתחברה לכולנו".
אמאל: "מבחינתי ישראל אהרוני הוא מודל לחיקוי. אני מתה עליו. אני חולמת אפילו לבשל ולהשתתף באיזו תוכנית שלו".

מתכון להצלחה
ואם בחלומות עסקינן, אז אמאל חולמת להקים בעתיד מסעדה בחו"ל. "הכוונה שלי היא להקים מסעדה בעלת רמה", היא מגלה. "זה לא יקרה בדריג'את, כי זה לא יהווה מקור פרנסה. הכפר הוא לא משמעותי לגביי מבחינת מקור פרנסה. אני לא רוצה לפתוח כאן מסעדה רק כדי שיגידו שיש פה מסעדה. צריך גם להתפרנס ממשהו".

נראה שג'בר לא מתלהב כל כך מחלומה של בתו. "ברגע שהכפר הזה יחובר לחשמל ותקום כאן מסעדה משודרגת שתהיה פתוחה כל הזמן, אני חושב שזה יהיה משהו מאוד איכותי ומבוקש", הוא מציין. "אנשים מחפשים דבר כזה. אין באזור שלנו מסעדה אותנטית. ברגע שיהיה חשמל ונפתח כאן מסעדה ברמה אחרת, זה מתכון להצלחה. אם אמאל חולמת על מסעדה בחו"ל, אז זה לא יקרה בדריג'את, גם לא בתל־אביב או בבאר־שבע. אני אופטימי ומאמין שאם באמת נפתח את המסעדה הזו יש מצב שאמאל תשנה קצת את החלום שלה לכיוון שלנו".

יש מאכל שלעולם תגישו?
ג'בר: "בשום פנים ואופן לא תמצא אצלנו בשר לבן. זה לא בא בחשבון. זה אסור לפי הדת. גם אין סיכוי שיהיה אצלנו גפילטע פיש".
אמאל: "רגל קרושה לעולם לא תמצא אצלי על השולחן. זה ברור. זה לא מתחבר עם המטבח הערבי־המזרחי".

על דבר אחד מסכימים האב ובתו ללא היסוס - מבחינתם, המתכון המנצח שלהם הוא מקלובה. פירוש המילה בערבית הוא "הפוכה" ומדובר בתבשיל מסורתי של אורז, עוף וירקות שמונחים בשכבות, ורגע לפני שהתבשיל הזה מוגש לסועדים הופכים אותו על צלחת.
"המקלובה היא המאכל הכי מבוקש כאן", אומר ג'בר. "כל אחד שמגיע אלינו מבקש את המאכל הזה".

"אצלי אין מתכון מנצח", מדגישה אמאל, "בשבילי, כל מתכון שאני לוקחת אותו אני משדרגת אותו. אבל אני מודה שאצלנו בכפר בפרט, ובמגזר בכלל, המקלובה היא המנצחת. זה המתכון המנצח בחברה שלנו".

הכי טעים שלהם //
קבלו את המתכון המנצח של ג'בר ואמאל אבו חמאד למקלובה

המצרכים (לחמש מנות):
5 יחידות שוקיים עוף או 5 חתיכות בשר כבש
4 כוסות אורז יסמין או אורז בסמטי
1/2 כוס שמן זית
5 פרוסות תפוח אדמה
1/4 כרובית
5 פרוסות חציל
2 ראשי בצל פרוסים
1 גזר פרוס
5 שיני שום
תבלינים: כפית מלח, כפית פלפל, כפית כמון, כפית קינמון, שום טחון ורבע כפית אגוז מוסקט מגורד.

אופן ההכנה:
מניחים בקערה את האורז עם מים פושרים למשך כחצי שעה. בסיר עמוק מניחים את העוף עם פרוסות הבצל והתבלינים. מוסיפים חמש כוסות מים ומרתיחים. אחרי שהמים רתחו מנמיכים את האש ומבשלים כחצי שעה. אחר כך נותנים לבשר לנוח. מניחים בקערה את כל הירקות עם שמן זית ומלח ומערבבים.

מכניסים את הירקות לבישול בתנור בחום של 180 מעלות למשך כחצי שעה. מעבירים את הירקות לסיר עמוק. מסננים את האורז ומניחים אותו בסיר. מניחים את נתחי הבשר מעל שכבת האורז ומצפים אותם בשכבה נוספת של אורז. מכסים בנוזלים של תבשיל הבשר.

מכסים את התבשיל במכסה הסיר ומבשלים כחצי שעה על אש נמוכה. קולים שקדים כמה דקות. הופכים את המקלובה על צלחת הגשה. מפזרים על המקלובה פטרוזיליה קצוצה ושקדים קלויים ומגישים.