לנה פרייפלד על הבמה. "רוצה לעמוד על הבמה בכל יום". צילום: ישעיה פיירברג

באחד מימי הקיץ האחרון, כשהיא עושה את דרכה יחד עם אמה ל'גרנד קניון' בבאר שבע, צילצל הטלפון הנייד של לנה פרייפלד. מעברו השני של הקו היו אלה אנשי ההפקה של ההצגה "העבד" בתיאטרון גשר, שבישרו לה כי היא נבחרה לגלם את אחד משני התפקידים הראשיים במחזה.

"הייתי ברכב עם אמא שלי", משחזרת לנה פרייפלד, "וצרחתי מרוב אושר. אמא שלי צרחה עוד יותר ממני. בשבילה זו היתה הגשמת חלום. אבא שלי לא הופתע. הוא תמיד תמך בי בכל תחום אמנות שבחרתי. היתה לו תחושת בטן שזה הצעד הנכון בשבילי".

זו לא סתם הגשמת חלום. ימים אחדים בטרם קיבלה את הבשורה המשמחת מבחינתה, סיימה פרייפלד את לימודיה בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין בתל־אביב והחלום לעלות על במת תיאטרון רפרטוארי תוך זמן כל כך קצר, ועוד בתפקיד ראשי, הפך למציאות.

"העבד" הוא עיבוד בימתי לרומן של הסופר יצחק בשביס זינגר, חתן פרס נובל לספרות, כשעלילת המחזה נסבה אודות סיפור אהבה, שמתרחש במחצית הראשונה של המאה ה־17 בפולין. יעקב, תלמיד חכם יהודי, נמכר לעבדות לאחר הפרעות בפולין והוא מתאהב בבתו של אדונו, ואנדה הנוצרייה. מכאן מתפתח סיפור אהבה אסור. בני הזוג אינם מוצאים מקום לאהבתם האסורה, לא בין היהודים ולא בין הפולנים, בהצגה אותה ביים יבגני אריה, ממייסדי תיאטרון גשר ומנהלו האמנותי. סשה דמידוב מגלם את דמותו של יעקב ואילו פרייפלד מגלמת את דמותה של ואנדה הנוצרייה.

זו הפעם השנייה שהמחזה "העבד" עולה על בימת תיאטרון גשר. לפני 16 שנה העלה התיאטרון את המחזה לראשונה, וגם אז כיכב בה סשה דמידוב בתפקיד העבד יעקב, והבימוי הופקד אז, כמו עכשיו, בידיו של יבגני אריה.

לנעליה של יבגניה דודינה, שגילמה את ואנדה בהפקה הקודמת וגרפה אז את פרס שחקנית השנה על משחקה בהצגה, נכנסה השחקנית הצעירה לנה פרייפלד, שזה לה התפקיד הראשון על בימת התיאטרון הרפרטוארי. ההצגה זכתה אז, לפני 15 שנה, בפרס התיאטרון בקטגוריית "הצגת השנה" ובקטגוריית הבימוי.

בגרסה החדשה, שעלתה בבכורה לפני כחודש וחצי, פרייפלד כבר הוגדרה על ידי המבקרים כ"תגלית של ההצגה, שמגלמת דמות אנושית מאוד ונוגעת ללב ובעלת נוכחות מרשימה".

חיידק המשחק
פרייפלד (31) נולדה באוקראינה ובשנת 1991, בהיותה בת ארבע, היא עלתה עם הוריה ארצה. לאחר שהתגוררו תחילה בקיבוץ מחניים בגליל העליון במשך כשנה וחצי, קיבל אביה, פרופ' העוסק במחקר בנושא הארכת תוחלת החיים, הצעת עבודה מאוניברסיטת בן גוריון. בעקבות אותה הצעה הדרימה המשפחה לבאר שבע, בה הם גרים עד היום.

לנה פרייפלד. מחוברת חזק לבאר שבע. צילום: אור דנון

בשל אילוצי עבודתה התיאטרלית עברה פרייפלד לפני כשנה לתל אביב. "ההורים שלי גרים בבאר שבע", היא מציינת, "זו העיר שלי. תמיד היתה ותמיד תהיה". את לימודיה היסודיים היא עשתה בבית הספר 'אלומות' בבאר שבע, משם היא המשיכה ללימודים תיכוניים בבית הספר מקיף עומר במגמת תיאטרון וכימיה.

כימאית היא ככל הנראה כבר לא תהיה, לאחר שהעדיפה להתמקד בתחום האמנות. "מגיל חמש", היא מספרת, "רקדתי בלהקת 'בת דור' בבאר שבע. שם ביליתי את ילדותי ונעוריי. תמיד הייתי סביב הריקוד. התגייסתי כמדריכת ספורט בחיל האוויר ולאחר השחרור מהשירות הסדיר, החלטתי שאני רוצה לרקוד באופן מקצועי. רקדתי ב'בת דור' ולאחר מכן התקבלתי ללהקת המחול 'קמע', שם הייתי סולנית כחמש שנים".

לבחור במסלול של מחול זה לא דבר של מה בכך. מדובר בתחום לא קל ותובעני.
"זה התחיל מזה שאמא שלי רשמה אותי לחוג למחול, כי היא גרסה שזה מה שמפתח את הילד ומקנה לו הרגלי משמעת. היא בכלל חשבה שאני אעסוק בזה כאמצעי לפיתוח אישי ולא כמקצוע, ושלילדה שלה יהיה עוד תחום להתעסק איתו אחרי הלימודים בבית הספר. היא לא חשבה שאני אתמקצע בזה".

לגלגל ההיסטוריה יש חוקים משלו. בד בבד עם רצונה להמשיך ולרקוד, היא גם נרשמה ללימודי פיזיותרפיה באוניברסיטת בן גוריון, עברה את הבחינה הפסיכומטרית, אבל נסיעה אחת לפסטיבל המחולות בכרמיאל עשתה לה את זה. "ראיתי שם את להקות המחול שהופיעו בפסטיבל", היא נזכרת, "והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".

כאשר רקדה בלהקת 'קמע' דבק בה לפתע חיידק המשחק. "במהלך התקופה שהייתי ב'קמע'", היא מספרת, "רקדתי גם בהצגות תיאטרון ששולבו בהן קטעי מחול. התחום של המשחק קסם לי. רציתי להישאר כל חיי על הבמה".

גם להיות רקדנית זה להיות על הבמה. מה גרם לך לוותר על הריקוד לטובת המשחק?
"לרקדנים יש תאריך תפוגה ולמשחק אין גיל. לא תראה כיום רקדנים בגילאים מבוגרים. שחקנים יכולים להיות על הבמה גם בגיל מבוגר מאוד. ידעתי שיש לי איזה 'דד־ליין' וחוץ מזה, תחום המשחק קרץ לי. המשחק לא היה זר לי, אמנם מהצד השני, כצופה בהצגות. היה לי מנוי בתיאטרון באר שבע והייתי מגיעה להרבה הצגות של התיאטרון. בשנה החמישית שלי בלהקת 'קמע' החלטתי שאני עוברת לתחום המשחק".

חלום שהתגשם
פרייפלד שבילתה את רוב חייה ברחוב השלום בבאר שבע, בלהקת 'בת דור', ואחר כך בלהקת 'קמע', החליטה שהיא עושה שינוי דרסטי בחיים ויוצאת מאזור הנוחות שלה.

לנה פרייפלד רוקדת בימי להקת 'קמע'. "לרקדנים יש תאריך תפוגה ולמשחק אין גיל". צילום: כפיר בולוטין

"באר שבע זה הבית שלי. אמרתי שאם אני יוצאת למסע חדש בחיי, אז אני צריכה לעשות משהו ואז גם בחרתי במקום שהוא רחוק מהבית", היא מסבירה מדוע בחרה ללמוד בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין בתל אביב ולא בבית הספר למשחק 'גודמן' בבאר שבע.

כיצד ההורים הגיבו על ההחלטה שלך?
"אבא שלי תמיד זרם עם הבחירות שלי ושאני אעשה מה שאני אוהבת. אמא שלי חשבה שהשתגעתי. היא לא הבינה למה פתאום הבת שלה צריכה ללמוד משחק ועוד רחוק מהבית. בשנתיים הראשונות של הלימודים הייתי משכימה מוקדם בבוקר ונוסעת כל יום לתל אביב וחוזרת בשעה מאוחרת בערב. רק בשנה האחרונה זה בלתי אפשרי ולכן עברתי לתל אביב".

לטעמך, יש בכלל לצעירים בני העיר סיכוי לשחק בתיאטרון באר שבע?
"יש כאן המון אנשים מוכשרים שגדלתי איתם בבאר שבע. יש בעיר הזו גופי תרבות מדהימים, כמו התיאטרון, הסינפונייטה, בית הספר למשחק, להקת 'קמע'. לעיר הזו יש הרבה מה להציע. נכון, שמתסכל שלא רבים מבוגרי 'גודמן' משתלבים בתיאטרון של באר שבע. כמובן, שהרצון הוא שרבים מהבוגרים יגיעו לתיאטרון. זה צריך לקרות. זה עניין של תהליך".

פרייפלד לא מסתירה את העובדה שהבשורה על בחירתה לאחד מהתפקידים הראשיים במחזה "העבד" הגיעה אליה בתזמון נהדר, כהגדרתה.

"התמזל מזלי", היא מציינת, "שהחליטו לחדש את 'העבד', שעלתה על בימת תיאטרון גשר עוד לפני 16 שנה. הוזמנתי לאודישן על ידי לנה קריינדלין, מנכ"לית התיאטרון, שהיתה מורה שלי אצל יורם לוינשטיין, וקיבלתי את התפקיד ממש בימים האחרונים של הלימודים. זו היתה אז בשורה מדהימה וגם התפקיד שאני מגלמת הוא מדהים. זה גם סוג של חלום לשחק בתיאטרון 'גשר', שגדלתי עליו. מנכ"לית 'גשר' זיהתה אותי בכיתה שאותה היא לימדה. היא זכרה אותי לטובה והזמינה אותי לאודישן, והשאר זו כבר היסטוריה, שבעצם מתחילה רק עכשיו".

כדוברת רוסית, זה לבטח מסייע לך בתיאטרון גשר?
בוודאי. אין ספק שזה מסייע לי בעבודה שלי בתיאטרון. שפה זה כוח".

איך זה לשחק לצידו של סשה דמידוב?
"הוא שחקן מדהים. אני מעריכה אותו כשחקן ואמן. מבחינה אישית, הוא אדם צנוע שעובד קשה מאוד. למדתי ממנו המון. זה היה בשבילי סוג של בית ספר ותענוג גדול לשחק לצידו. בשבילי זה סוג של הגשמת חלום לקבל תפקיד ראשי על בימת תיאטרון 'גשר', על אחת כמה וכמה כשאת חולקת את הבמה עם סשה דמידוב".

לנה פרייפלד וסשה דמידוב. "תענוג גדול לשחק לצידו". צילום: ישעיה פיירברג

בשם האמנות
באחת הסצנות בהצגה מופיעה פרייפלד בעירום. "זו בחירה אמנותית", היא אומרת, "זה לא משהו יוצא דופן. זה גם לא כל כך דרמטי. זה חלק מהחיים. זה אפילו יפה. מדובר בסצנה אחת, שהיא מאוד אינטימית, עדינה ויפה. הסצנה הזו היא חלק בלתי נפרד מעלילת ההצגה. זו סצנה אחת מתוך מחזה מורכב, סוחף עם הרבה התרחשויות".

"ההצגה היא כל כך עוצמתית וזה העיקר. העירום אינו העיקר לעומת כל המחזה עצמו. אני לא רואה בזה ביג דיל. אגב, זו לא הפעם הראשונה שאני מופיעה על הבמה בעירום. בעבר רקדתי במסגרת להקת 'קמע' ביצירת מחול בעירום".

כיצד הגיבו בבית, בסביבתך הקרובה על הופעתך באותה סצנה?
"ההורים שלי, למשל, ראו כבר את ההצגה הזו פעמיים וזה לא הפיל אותם מהכיסא. זה גם לא אמור להפיל אותם. הסצנה הזו נעשתה בטוב טעם וזה רק מעצים את התחושות".

כאמור, בשנה האחרונה מתגוררת לנה פרייפלד בתל אביב. "יש לי מעט מאוד זמן לעצמי", היא מודה, "יש לי בן זוג שתומך בי והוא מאמין בי יותר ממה שאני מאמינה בעצמי".

יש דיבורים על חתונה בעתיד?
"יש דיבורים, אבל ניתן לזמן לעשות את שלו".

לנה פרייפלד מגדירה עצמה כבאר שבעית. "זו העיר שלי. תמיד היתה ותמיד תהייה", היא חוזרת ומדגישה, "באר שבע זה המגרש הביתי שלי. ההתפתחות שלי החלה כאן. כאן זה הבית. היתה לי בבאר שבע ילדות מאוד כייפית. אני תמיד זוכרת שרקדתי ב'הורה באר שבע', נסענו אז לפסטיבלים בארץ ובחו"ל. הייתי מאוד פעילה. הכל סבב סביב הריקוד והבמה. נהניתי מאוד".

האמת היא שפרייפלד לא נטשה לחלוטין את תחום המחול. אחת לשבוע היא מגיעה לבאר שבע כדי ללמד ריקוד בבית הספר התיכון מקיף ג' במסגרת להקת המחול "דורות".

מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?
"אני צריכה לעבוד קשה ולשמור את עצמי למעלה. נראה מה העתיד יביא. אני רוצה לעמוד על הבמה בכל יום ביומו ולהוכיח שאני ראויה לעשות את האמנות שלי".

"היא שחקנית צעירה ומבטיחה מאוד"
מנכ"לית תיאטרון 'גשר', לנה קריינדלין, מספרת כי הבחירה בלנה פרייפלד מוצלחת מאוד והם מייעדים לה תפקידים נוספים בעתיד

מתוך ההצגה "בדרך למטה" בסטודיו של יורם לוינשטיין. צילום: מתן שגיא

"לימדתי בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין", מספרת ל"דיעות הנגב" מנכ"לית תיאטרון 'גשר', לנה קריינדלין, "ובמהלך הלימודים פגשתי את לנה. התרשמתי שהיא בחורה מצויינת. ראיתי אותה גם בהצגת הגמר בבית הספר. כשהתחלנו לחפש שחקנית לתפקיד המיתולוגי של ואנדה להצגה 'העבד', ישר הזמנתי אותה לפגישה עם המנהל האומנותי של התיאטרון ובמאי ההצגה, יבגני אריה. איך שהיא נכנסה לחדר הוא מיד החליט שהיא זו שמתאימה לתפקיד".

ככה, בלי שום ניסיון בימתי בתיאטרון?
"אמרתי ליבגני אריה, שלנה עדיין לא מנוסה ושעדיין לא סיימה אז את הלימודים. הוצאנו אותה ישר מהצגת הגמר של בית הספר. לא הצטערנו על זה. היא עשתה עבודה מצויינת. זה היה מאוד קשה, אבל כולנו שמחים שהיא פה".

גם לא פשוט להיכנס ישר לתפקיד ראשי?
"לא פשוט להיכנס לתפקיד כזה. חלק מהאנשים זוכרים את הגרסה הקודמת מלפני 16 שנים, כשאת תפקיד ואנדה גילמה אז יבגניה דודינה. זה תפקיד מיתולוגי. מאוד דאגנו, אבל לנה הסתדרה יפה מאוד עם התפקיד והיא זוכה לביקורות נהדרות. היא ממש תורמת להצגה. הקהל מתרגש מההופעה שלה על הבמה".

בדיעבד, זה היה סוג של הימור?
"אני מאוד שמחה שלקחנו סיכון והזמנו אותה להשתתף בהצגה. זה היה שווה. היא שחקנית צעירה ומבטיחה מאוד. אנחנו מתכננים לה תפקידים נוספים בעתיד. היא הרשימה אותנו כבר בפגישה הראשונה איתה ונכון לה עתיד מבטיח".