עדנה דרורי. "לקחתי את הפרויקט הזה מתוך הלם מוחלט, מתוך אדמה חרוכה". צילום: הרצל יוסף

בתחילת חודש אוקטובר 2016, ימים אחדים לפני חג הסוכות, חוזרת עדנה דרורי לכור מחצבתה במצפה רמון, בעקבות פרידתה וגירושיה הקרובים מבעלה ואבי ארבעת ילדיה. דרורי התחילה לרקום תוכניות לעתיד ובעיקר להסתגל לחיים החדשים, ואמה יעל הבטיחה לסייע לה בכל דבר שיידרש.

"אמא שלי נתנה לי אז תחושה שאני אעבור את המשבר הזה ואצא מזה מחוזקת. היא אמרה לי שאני אקנה את החיים שלי", נזכרת דרורי. המשאית פרקה את תכולת דירתה של דרורי והיא התחילה להתרגל לשגרת החיים החדשה.

אבל שלושה שבועות אחרי שנחתה במצפה רמון, בעודה בדרכה לתל־אביב לפגוש מגשרת שתסייע לה ולגרושה לפרק את הנכסים המשותפים שלהם, התהפך עולמה של דרורי. בזמן הנסיעה היא התבשרה שאמה לקתה בקרע באבי העורקים ופונתה במצב קשה לבית החולים 'סורוקה'.

"כשהתבשרתי שאמא שלי נמצאת בהחייאה, קרסתי", היא משחזרת. "עשיתי את כל הדרך חזרה כשאמא כבר נפטרה. עוד באותו היום קברנו אותה. אמא שלי היתה עולם ומלואו". מותה של האם, שהיתה בת 70, שינה את חייה של דרורי מקצה לקצה.

האם המנוחה היתה חובבת מוזיקה מושבעת שהאזינה למוזיקה מסביב לשעון, ובעיקר אהבה מוזיקת רגאיי. יתרה מזו, התברר שאמה של דרורי תכננה להקים בקומה העליונה שבביתה תחנת רדיו אינטרנטית שתישא את השם "רדיו סבתא". היא כבר הצטיידה בשני מיקרופונים, במערכת שידור ובמחשב נייד להעברת השידורים, אבל למרבה הצער הלכה לעולמה עוד בטרם עלה השידור הראשון לאוויר.

דרורי החליטה להרים את הכפפה. "מותה של אמא", היא מספרת, "היה שבר גדול לכולנו. החלטתי להגשים את חלומה של אמא שלי. בסיועו הרב של גיסי, עירא, החלטנו להרים את הפרויקט הזה. היתה לנו תחושה של ריק גדול. תחושה שבן אדם קרוב כל כך אלייך פתאום נעלם ואיננו, שהוא מבריז לך ולא חוזר. היה לי הסכם עם אמא שלי שהיא תסייע לי במשך שנה, ופתאום היא השאירה אותי בלעדיה, בלי שום הכנה מוקדמת. מצאתי את עצמי בלי אמא ובלי בעל בתוך זמן מאוד קצר".

לאחר השבעה של אמה אספה דרורי את הציוד הרדיופוני של התחנה שהאם עמדה להפעיל והתקינה אותו בעליית הגג של הסטודיו ששימש את גיסה ברובע דרך הבשמים בפאתי מצפה רמון. כעבור שבוע בלבד עלה לאוויר שידור הבכורה של "רדיו סבתא".

יעל קרן, אמה של עדנה דרורי. היתה חובבת מוזיקה. צילום פרטי

חיים בוהמיינים
סיפור חייה של דרורי מרתק והיא עברה לא מעט טלטלות. דרורי (45), גרושה ואם לארבעה ילדים, נולדה בירושלים. "אני דור 12 למשפחה ירושלמית שורשית", היא מציינת. כשהיתה בת שש החליטו הוריה לשנות כיוון בחיי המשפחה וחיפשו מקום אחר להתגורר בו. החיפושים הובילו אותם למצפה רמון. אביה היה קבלן עפר, שבשנות השמונים היה ממקימי בסיסי חיל האוויר רמון ועובדה. אמה היתה מזכירה במכון לחקר המדבר.

עד כיתה ט' למדה דרורי במסגרות החינוך במצפה רמון. "לא כל כך שרדתי את הלימודים באותה תקופה ואפילו רצו להשאיר אותי כיתה", היא נזכרת. בכיתה י' עברה להתגורר אצל סבתה בירושלים והחלה ללמוד בתיכון לאומנויות.

"לא באמת למדתי", היא מעידה על עצמה, "הייתי עסוקה בדברים אחרים. הרגשתי שלמעשה התייבשתי במצפה רמון מבחינה חברתית. חייתי שם בבועה. כשהגעתי לירושלים הרגשתי שהחיים שלי נפתחו וביליתי את רוב הזמן במסיבות ופחות בלימודים. אלה היו שנות התשעים. הייתי נערת תסריט בסרט של ענר פרמינגר, הפקתי הצגה לפסטיבל עכו. ניהלתי לחלוטין חיים בוהמיינים".

כמה חודשים לפי גיוסה לצה"ל שבה דרורי למצפה רמון. אף אחת משלוש אחיותיה לא התגייסה לצה"ל, כל אחת מסיבותיה שלה, אבל דרורי החליטה למרוד, כהגדרתה, ולהתגייס.

"אמא שלי גידלה אותנו בצורה מאוד ליברלית עם המון ביטחון בהחלטות שאנחנו נקבל, מתוך הבנה שעמוד השדרה המוסרי שלנו הוא מאוד חזק ושנעשה את הבחירה הנכונה שלנו. הבחירה שלי, בניגוד לאחיותיי, היתה דווקא ללכת לצבא", היא מסבירה.

דרורי: "הרעיון הוא לחלוק את המוזיקה שאנחנו משדרים עם המאזינים, בלי פרסומות וכמעט בלי מלל בין השירים. מוזיקה נטו". צילום: הרצל יוסף

הריון בסיכון
אחיותיה של עדנה הן דינה דיין, ממקימות תנועת הפריפריות, אישה חרדית ומי שבשעתו התמודדה על ראשות מפלגת העבודה, מיכל רומי, ממייסדות 'מקאן ואלי', שלוחת משרד הפרסום מקאן אריקסון במצפה רמון, ובתיה קרן, מנהלת אדמיניסטרטיבית של עמותת 'ארץעיר'. "אני האחות ה'סנדוויץ' במשפחה", אומרת דרורי.

בשירותה הצבאי היתה דרורי מ"כית ורס"פית בבה"ד 12, ולאחר שחרורה רכשה בית במצפה רמון ועבדה בעבודות שונות. בין לבין פגשה את בעלה לעתיד שאיתו חלקה חיים משותפים במשך כ־19 שנים עד שהחליטו לפרק את החבילה. בהיותה בת 24 ילדה דרורי את בנה הראשון לא לפני שהתברר לה במהלך ההריון שהיא חולה במחלת דם נדירה וחשוכת מרפא.

"ההריון היה טריגר לאותה מחלה של המערכת החיסונית של הגוף שלי. הגוף התחיל לתקוף את עצמו מבחינת קרישת דם. נאלצנו לבנות בית שפינותיו עגולים, חלונות עגולים, הכל עגול. נשמע כמו לקוח מסיפור ילדים, אך המציאות לא הותירה לי ברירה".

בדיקות הדם שעשתה במהלך תקופת ההריון הצביעו מעל לכל ספק שדרורי חולה באותה מחלה נדירה והרופאים הבהירו לה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שעליה לבצע הפלה ולא ללדת את תינוקה הבכור.

"הרופאים אמרו לי שללדת תינוק במצבי הרפואי זו למעשה התאבדות. לא הסכמתי. הייתי מאוד עקשנית. הגעתי לרופא המטולוג מומחה באשקלון שליווה אותי בשלבים האחרונים של ההריון עד ללידה בניתוח קיסרי". כנגד כל הסיכויים ילדה דרורי במהלך השנים עוד שלושה ילדים.

סיכון מחושב?
"ילדתי מתוך הבנה שאני ממשיכה לחיות. סטטיסטית, אני יכולה גם לצאת מהבית ולהידרס. נכנסתי להריון חרף אזהרות הרופאים. לא היתה להם ברירה אלא להתמודד עם העקשנות שלי. לקחתי החלטות על עצמי. העמדתי אותם בפני עובדה מוגמרת שאני בהריון".

"נכנסתי להריון חרף אזהרות הרופאים. לא היתה להם ברירה אלא להתמודד עם העקשנות שלי". צילום: הרצל יוסף

חוזרת הביתה
בשל מחלתה קיבלה דרורי מהמוסד לביטוח לאומי 100% נכות ועיקר הכנסתה היתה מקצבת הנכות. ואולם, עם השנים הפכה ליזמית והיא ובעלה לשעבר הקימו מיזם תיירותי במצפה רמון. הם גידלו גפנים וזיתים על שטח של כ־90 דונם, ונוסף על כך הפעילו גם צימרים במסגרת פרויקט "שפת המדבר".

כ־12 שנים ניהלו בני הזוג את המיזם התיירותי־חקלאי שלהם. בין לבין החליטה דרורי ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה בתחום חקר השואה. "לא סתם בחרתי בנושא הזה", היא מסבירה, "כשיש לך ילדים אתה מפתח כל מיני חרדות. כך גם אני הייתי חרדה מחשש שיהיו להם מחלות".

לפני כשש שנים עלו נישואיהם של דרורי ובעלה על שרטון ובעקבות כך החליטה דרורי לעבור עם ילדיה למדרשת שדה בוקר. בעלה הצטרף אליהם והם התחילו טיפול זוגי שלא צלח.

"הבנתי שזה לא עובד", אומרת דרורי. "הבנתי שאין ברירה אלא לפרק את החבילה. שכרתי בית במצפה רמון. הגעתי עם המשאית עם תכולת הדירה. אמא שלי באה לעזור לי ואני מתחילה להסתגל לחיים החדשים. הזמנתי תור למגשרת שתפרק את המיזם שלי ושל בעלי באופן יצירתי. ביום שהייתי צריכה להגיע אליה, שלושה שבועות לאחר שחזרתי למצפה רמון, אמא שלי נפטרה".

עדנה דרורי. "האולפן הזה הוא כמו חדר כושר בשבילי". צילום: הרצל יוסף

בשביל המוזיקה
האולפן הקטן של תחנת "רדיו סבתא", פרי יצירתה של דרורי וגיסה עירא ממוקם בעליית גג קטנה. עמדת שידור קטנה שכוללת שני מיקרופונים, קונסולת שידור ומחשב להעברת השידורים באינטרנט. בסמוך ניצבת כוננית שמאוחסנים בה מאות דיסקים ותקליטים ישנים ומאובקים.

מכאן יוצאים השידורים לרחבי העולם, ולפי ההערכות, יש לתחנה מאות מאזינים מדי יום. "זה החל מרעיון של גיסי עירא שאני אעשה תוכנית רדיו שבועית לעילוי נשמתה של אמא. לקחתי על עצמי את ההתחייבות הזו. לקחתי על עצמי משימה לשדר ברדיו", אומרת דרורי.

מה עומד מאחורי הפרויקט הרדיופוני הזה?
"הרעיון הוא לחלוק את המוזיקה שאנחנו משדרים עם המאזינים, בלי פרסומות וכמעט בלי מלל בין השירים. מוזיקה נטו. יש לנו לוח שידורים שמשתנה כל הזמן עם שדרנים מקומיים. זה סוג של קואופרטיב של שדרנים דרך האינטרנט".

איזה סגנון מוזיקה אתם משדרים?
"זו מוזיקה שמשלבת כמה סגנונות מתקופות שונות. מוזיקה מזרחית אלקטרונית, מוזיקה אלטרנטיבית שמרעידה את הנשמה. אין כאן מוזיקת מיינסטרים".

כלומר, אין מצב לשמוע בתחנה מוזיקה פופולרית?
"לא. אנחנו לא משדרים מוזיקה שאנחנו מכירים. שמתי לי למטרה לשדר מוזיקה שאני לא מכירה, צלילים שאני לא מכירה, שילוב של מוזיקה קלאסית עם מוזיקה אלקטרונית".

"אנחנו עקביים בעניין הזה", מדגישה דרורי, "ולמרות כל הקשיים, הרדיו משדר כל הזמן ומצליח להעביר את השידורים לכל העולם. האולפן הזה הוא כמו חדר כושר בשבילי. אין לי ניסיון רדיופוני קודם, אבל הישיבה על הכיסא מול המיקרופון היא כמו עשיית כושר".

רק פרגונים
דרורי היא לא רק שדרנית, היא גם מתקלטת בכל מיני אירועים, ואחת לחודש היא מתקלטת בפאב המקומי. יש לה גם שם במה - "אמא היא די.ג'יי" (Mom is a D.J). חוץ מזה היא גם אומנית שיוצרת בחימר ובמקרמה.

עדנה דרורי באולפן הרדיו הביתי. "אין כאן מוזיקת מיינסטרים". צילום: הרצל יוסף

העיסוקים שלך רחוקים מלהיות שגרתיים, בעיקר עבור אשה שחצתה את גיל 40. יש אנשים שמרימים גבה?
"רק מפרגנים לי. קיבלתי מכה מאוד חזקה בחיים שלי. בתוך זמן קצר חוויתי בחיים שלי את מותה של אמי, גירושים ומעבר דירה. גם הפסקתי לימודים לתואר שני. זו טראומה לא פשוטה. תחנת הרדיו היא בשבילי סוג של התמודדות עם המציאות הזו".

"הסיפור שלי הוא לא כל כך שכיח", מציינת דרורי, "למרות הכל, תחנת הרדיו הייתה מונחת לפניי. זו לא הייתה בחירה. אחרי פטירת אמי לקחתי את הפרויקט הזה מתוך הלם מוחלט, מתוך אדמה חרוכה. אני מניחה שיש מי שחושב שהשתבשה עליי דעתי, אבל יש גם כאלה שמקנאים בי. אני רב־אומנית מאז שאמא שלי נפטרה, כשקודם לכן הייתי עקרת בית פשוטה. לאחר מות אמי הרווחתי את הפריחה האומנותית שלי ויצאתי לדרך חדשה".

מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?
"להכיל את עצמי בטוב. לא משנה באיזה עיסוק. להיות שלמה עם עצמי. אני רוצה להצליח להתפרנס מהאומנות שלי. אני שואפת לזה".