בהיסטוריה של המוזיקה המודרנית יש לא מעט רגעים מכוננים: פסטיבל וודסטוק בשנת 1969, האלבומים של "הביטלס" ששינו את המוזיקה לעד, ההופעה של "קווין" בלייב אייד בלונדון, הליכת הירח של מייקל ג'קסון, ההתאבדות של סולן "נירוונה" קורט קוביין, האלבום "אוקיי קומפיוטר" של להקת "רדיוהד", ועוד ועוד.

עוד רגע חשוב הוא כמובן יציאתו של אלבום המופת The Wall ("החומה") של להקת "פינק פלויד" לפני כ־40 שנה, ב־30 בנובמבר 1979. "החומה" הוא כנראה אחד האלבומים החשובים והשנויים במחלוקת בתולדות מוזיקת הרוק והוא ידוע בעיקר בזכות המופע והסרט שליוו אותו. עד היום נמכרו יותר מ־30 מיליון עותקים של "החומה", נתון ההופך אותו לאחד מ־50 האלבומים הנמכרים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה.

חברי הלהקה. "המופע הזה הוא כמו חומוס - עושים באהבה או לא עושים בכלל" | צילום: הרצל יוסף

ביום שני השבוע (6.1), ארבעים שנה, חודש ושבוע אחרי שהאלבום יצא לאור, יעלה בבאר־שבע לראשונה המופע "החומה 2020" של להקת "אקוס" (Echoes), ולאחר מכן בערים נוספות בארץ. 

חברי הלהקה, כולם באר־שבעים בעבר ובהווה, מנגנים כבר שנים רבות גרסאות כיסוי לשירי "פינק פלויד". ואולם, גם אחרי אינספור הופעות, מופע המחווה ל"החומה" שעליו חברי ההרכב עמלו שנה וחצי, הוא המופע הגדול והמושקע ביותר שהם הציגו על אדמת ארץ הקודש, וההתרגשות שלהם בהתאם.

סיבה למסיבה

"האמת שאני ממש מתרגש מהמופע הזה", אומר יוסי שטרית (36), "וככל שזה מתקרב, רף ההתרגשות שלי עולה". כשהוא לא מנגן ב"אקוס", שטרית הוא מפיק מוזיקלי מוערך שהפיק אלבומים רבים, בעיקר בתחום מוזיקת האינדי.

"אני מנגן בגיטרה עם אומנים מהשורה הראשונה", הוא מספר, "יוצא לי לעבוד עם קרן פלס, קובי אוז, עמיר בניון ועוד אנשים מהטופ של המוזיקה הישראלית, אבל אין לי ספק שהמופע של 'החומה' הוא מהדברים היותר גדולים שלקחתי על עצמי. אני מחכה בכיליון עיניים לעלות על הבמה עם החברים".

לחוויה שותף גם אחיו הגדול של שטרית, הילל שיר (46), מהנדס אלקטרוניקה במקצועו והקלידן של ההרכב. "'אקוס' הוא הבייבי שלי", אומר שיר בחיוך, ומסביר, "בגלל שיש לי עוד עיסוק, אני יכול להרשות לעצמי לעסוק בפרויקטים מוזיקליים שאני אוהב. 'פינק פלויד' ו'אקוס' הם עבורי אהבה. ממש משפחה שנייה".

הלהקה הבריטית האגדית עברה לא מעט תהפוכות בשלושת עשורים שפעלה בהם. בשנות פעילותה כל הנגנים התחלפו, אבל רק אחד היה שם מההתחלה ועד הסוף - המתופף ניק מייסון. בהרכב הבאר־שבעי קוראים למתופף איתמר אבוחצירא.

אבוחצירא (38), מהדמויות הבולטות בסצנת המוזיקה הבאר־שבעית, עוסק בפרויקטים מוכרים, בהם ההרכב "חברותא". "כל החבר'ה ב'אקוס' ביחסים טובים כבר המון שנים. אנחנו מתאמנים אצלי באולפן, וכשהם מגיעים אליי לחזרה זאת סיבה למסיבה", הוא אומר. "אנחנו ביחד המון שנים, ועדיין בכל חזרה לומדים דברים חדשים. אם לא לומדים אז משתפרים עוד יותר. מי שמגיע לכאן מפעם לפעם לראות חזרה שלנו, רואה חבורה של אנשים שמעבר למוזיקה שהם עושים, זה גם הזמן שלהם להתפרק מהשבוע הקשוח שלהם".

להקת 'פינק פלויד' | צילום: shutterstock

מי שאחראי ללוגיסטיקה המורכבת שנלוות למופע כמו "החומה 2020" הוא המנהל האדמיניסטרטיבי ונגן הבס של הלהקה, שי זריהן (40). ביום יום הוא מנכ"ל חברת היי־טק במתחם 'גב־ים' ואחרי שהוא סוגר את משרדו, הוא אורז את אחת הגיטרות מהאוסף המרשים שלו ומתייצב בחדר החזרות. "כמו הילל גם אצלי יש עבודה שהיא עיסוק עיקרי, אבל אני אשקר לך אם אני אגיד לך ש'אקוס' בכלל, והמופע הזה בפרט, הם תחביב. זאת עבודה לכל דבר".

יותר מלהקת קאברים

וניכר שחברי הלהקה לוקחים את העבודה ברצינות רבה. "המופע אומנם עולה 40 שנה וחודש לאחר היציאה של האלבום המקורי, אבל העדפנו לקחת את הזמן בשביל להביא את המוצר הטוב ביותר, האיכותי ביותר והמדויק ביותר למי שאוהב את 'פינק פלויד'", מסביר זריהן, ושיר מוסיף, "אם אתה רוצה לעשות 'פינק פלויד' כמו שצריך, אתה צריך לעשות את זה בצורה המפורטת ביותר. יש המון מדינות שיש בהן הרכבים שמייצרים מופעי מחווה ל'פינק פלויד' ברמה כזאת או אחרת. בארץ, הסצנה הזו היא פחות מוכרת. אנחנו לא עוד להקת קאברים, זה מקצוע לכל דבר שדורש השקעה יומיומית ושבועית. ממש לחיות את הדבר הזה".

למה הכוונה?

זריהן: "לצורך העניין, הגיטרה שאני מנגן בה במופע היא כלי הנגינה הכי ותיק שיש לנו על הבמה. גיטרה בס משנת 1976, אותו דגם אחד לאחד כמו שהיה ללהקה עצמה. גם לאיתמר המתופף יש תוף מאותן שנים. מעבר למוזיקאים, אנחנו גם אספנים של כלי נגינה".

שטרית: "אומנם במופע הזה לא נצטרך את הגיטרה הזו, אבל יש לי גיטרה שעלתה כמעט 10,000 שקל שאני מבצע בה שיר אחד בלבד".

נוסף על זריהן, אבוחצירא, שיר ושטרית, חברים בהרכב עוד שישה נגנים וזמרים: אשר בן־ישי על הגיטרות, הזמר קובי אליאס, נגן הסקסופון עודד בן יצחק, והזמרות מירב זוהר־וסקר, יונית צרפתי וענת חליבה.

בשביל החוויה

חוץ מטכניקת הנגינה, כלי הנגינה והשירה מדויקת, יש עוד כמה קווי דמיון בין הלהקה הבריטית המיתולוגית לבין "אקוס" - הבולט שבהם הוא אהבה למוזיקה. "המכנה המשותף שלנו הוא החוויה", אומר זריהן בגאווה.

"אני לא יודע עד כמה אנשים מכירים את הנתון הזה, אבל המופע המקורי של החומה גרם ל'פינק פלויד' הפסדים", מציין אבוחצירא. "הם באו מאהבה למוזיקה, מרצון להמציא את מה שנקרא חוויה של הופעה. 'פינק פלויד' היא ללא ספק להקה שהקדימה את זמנה. היום המינימום לכל זמר ששר זה פנס תאורה. לפני 'פינק פלויד' היתה תאורה מאוד מינימליסטית על הבמה, והם היו הראשונים לייצר חוויה מושלמת של מוזיקה ותאורה".

כדי לספק לקהל חוויה כמה שיותר אותנטית, השקיעו "אקוס" לא רק בתאורה. "יצרנו וידיאו־ארט מאפס על מסכי ענק שמסונכרנים עם כלי הנגינה שלנו באופן אוטומטי", מספר זריהן בגאווה. "קצת מורכב להסביר איך זה עובד, אבל בוא נאמר שבמהלך המופע יש קרוב ל־200 פרוצדורות שונות שקורות. הכל מסונכרן באופן אוטומטי במיקסר הסאונד שלנו. אני באמת לא יודע אם נעשתה בארץ הפקה ברמה כזאת".

מימין: שטרית, בן יאיר, אליאסי, שיר, אבוחצירא וזריהן | צילום: הרצל יוסף

האחים הילל שיר ויוסי שטרית מוסיפים ביחד, "המופע הזה הוא כמו חומוס - עושים באהבה או לא עושים בכלל". ושטרית ממשיך, "כשהמניע הוא לא כלכלי, אז הדברים עצמם טובים יותר. אתה מגיע למופע ומקבל ניחוח של ילדות. הרבה פעמים אני קולט מהבמה אנשים שעוצמים עיניים ונהנים מהרגע. הלוואי שהיינו יכולים להיות קהל במופע של עצמנו".

איך נולד ההרכב שלכם?

שיר: "ההרכב התחיל בשביל הכיף. כולנו חברי ילדות שאהבנו את 'פינק פלויד'. נהנינו בהתחלה לנגן 'פינק פלויד' בחדר החזרות, וביחד והיינו עושים חזרות בעיקר לעצמנו. אחרי שלוש שנים בערך הבנו שאנחנו רוצים את זה בצורה יותר רצינית ומקצועית. כך יצא שהמופע הראשון שלנו בהרכב הזה היה במועדון 'הברקה', שנמצא כמה עשרות מטרים מכאן".

משהו מיוחד

כ־14 שנה אחרי אותו מופע ראשון בברקה, הכרטיסים לשלושת המופעים של "החומה" בבאר־שבע, תל־אביב וחיפה, נמכרו כמעט לגמרי. הלהקה מאמינה שעד המופע עצמו לא יישארו כרטיסים.

"מניסיון, המופעים הללו הם בעלי ביקוש", אומר אבוחצירא וממשיך, "יש מישהי מאילת שקנתה כרטיסים לכל שלושת המופעים שלנו והיא תגיע לשלושתם".

"אותה אשה גם מגיעה למופעים שלנו בהמון מקומות", מוסיף זריהן, "עשרות מופעים שהיא נמצאת בהם בכל רחבי הארץ. זה מראה שהחוויה סביב 'פינק פלויד' היא לא עוד רק מופע - זאת ממש קהילה".

במה שונה מופע זה ממופעים אחרים שלכם?

אבוחצירא: "'החומה' הוא אלבום מופת בתולדות המוזיקה. ברמה האישית, זה האלבום הראשון ששמעתי כילד. כל נגן גיטרה מתחיל נגע מתישהו בחומרים של 'פינק פלויד' מתוך אלבום 'החומה'. יש כמה אלבומים של 'פינק פלויד' שסדר השירים שלהם בנוי בצורה כרונולוגית כמו סרט, אבל 'החומה' הוא משהו מעבר לזה".

מוזיקה נטו

"החומה", האלבום פורץ הדרך של "פינק פלויד", מגולל את סיפורו של פינק, גיבור העלילה. פינק, כוכב רוק, איבד את אביו במלחמת העולם השנייה וחי עם אמו החונקת, הרודנית והדומיננטית. אמו, הדיכוי החברתי שהוא חווה, ועוד חוויות במהלך חייו, גורמים לו לשקוע בהזיות, לבנות סביבו חומה מטאפורית ולהימנע מכל קשר עם בני אדם.

בסופו של דבר, בעיצומה של הזיה שבה הוא חושב שהוא דיקטטור פשיסטי בעצרת של ניאו־נאצים, הוא חוזר לעצמו ומתחיל שוב להרגיש. כשהוא מלא חרטה, הוא נאלץ להתחיל להתמודד עם המציאות. סיפורו של פינק מבוסס על חייהם של בסיסט הלהקה רוג'ר ווטרס, שכתב את רוב שירי הלהקה, ושל סיד בארט, שהיה הגיטריסט והסולן של "פינק פלויד" בשנותיה הראשונות, והיה זה שהעניק לה את שמה.

בשנים האחרונות ווטרס ידוע בעיקר בגלל פעילותו האנטי־ישראלית והיותו אחד הדוברים והתומכים הבולטים של תנועת BDS הקוראת לחרם על ישראל.

אתם ישראלים ומנגנים שירים שאת רובם כתב רוג'רס, ששוב ושוב קורא לחרם על ישראל ומנסה לשכנע אומנים שלא להופיע כאן.

זריהן: "לא פעם שאלו אותנו על העניין הזה שאנחנו מנגנים חומרים של אנשים שיוצאים בפומבי נגד ישראל, אבל חשוב להבין שאנחנו באים להתעסק במוזיקה נטו. נכון שיש כאן עניינים של פוליטיקה, אבל מבחינתנו המוזיקה שאנחנו עושים היא מעל הכל".

חברי "אקוס"  בהרכב מלא. מופיעים בכל הארץ | צילום: גיל נמט   

שטרית: "לפני כמה שנים היה סיפור ידוע בארץ על להקה בריטית שהגיעה להופיע בארץ עם השירים של 'פינק פלויד'. ווטרס שמע על כך והפציר בהם שלא לנגן את השירים שלו כאן. הם רצו לכבד את הבקשה שלו, אבל נתקלו בדילמה - ווטרס כתב את רוב השירים המוכרים ביותר של 'פינק פלויד'.

"בסופו של דבר נעתרנו לבקשה של חברת ההפקות וביצענו במופע את השירים של ווטרס. הוא גם ניסה להוריד אותנו מזה, אבל לא הסכמנו להתקפל. לאחר ההופעה הוא לא פנה אלינו. כך יצאה שנוצר מופע משותף בין להקה בריטית ללהקה ישראלית והכל סביב 'פינק פלויד'".

אבוחצירא מנתח את הסיטואציה ומוסיף, "אני מסתכל על הדברים בראייה עמוקה יותר. מעבר לסיפור האנושי שלו, החומה הזו מסמלת עיוורון שיש לאנשים בגלל שנאה. אני אומר תשאירו את הפוליטיקה לפוליטיקאים. תנו לנו לעשות מוזיקה מכל הסגנונות. הגיע הזמן לשבור את החומה הזו. ווטרס? תגידו לו שבמופע יש לו כרטיס זוגי עליי".

כאן מבחירה

בשנים האחרונות, ניכר שלא מעט מוזיקאים מקומיים עושים חיל בבירת הנגב. "ההצלחה כיום בבירת הנגב היא בזכות ולא למרות", אומר זריהן. "יש לנו את היכולת ליצור בלי הלחץ של המרכז. יש כאן סצנה מאוד גדולה של מוזיקאים שמפרגנים ותומכים אחד בשני, ובעיקר יש כאן שקט שמאפשר לך לעשות את הדברים ממקום אמיתי ורגוע בלי צורך לרצות מישהו או לנסות משהו שאתה לא". 

"אנחנו באר־שבעים", מוסיף הילל שיר. "אנחנו כאן מבחירה כי טוב לנו וכי אנחנו אוהבים את המקום הזה שבו גדלנו, וכאן אנחנו גם מגדלים את הילדים שלנו. זאת לא פשרה - זאת בחירה, ובחירה מצוינת עבורנו. מעבר לכך, אנחנו מופיעים במרכז די הרבה, אז אנחנו מגיעים לערים אחרות בימים של הופעה וחיים את החיים שלנו כאן בשאר הזמן".

כל חברי הלהקה מסכימים שאחד הדברים הבולטים יותר בעשור הנוכחי לעומת העשור הקודם, הוא שהתמיכה מהעירייה ומגופים נוספים אחרים בפן התרבותי של העיר השתפרה מאוד. "היצירה בבאר־שבע היא רבת שנים, פשוט בעבר פחות שמו דגש על המוזיקה והמוזיקאים. תרבות הפנאי בעיר עברה שינוי אדיר וזה מתבטא גם בפארקים, מקומות בילוי וערבי שיא שבהם גם אומנים מקומיים מקבלים את הבמה", מציין המתופף אבוחצירא. "כמובן שהקרדיט מגיע למדיניות של ראש עיריית באר־שבע, רוביק דנילוביץ', שיחד עם הצוות שלו דואגים לטפח את היצירה המקומית".

המופע הנוכחי הוא האירוע הגדול ביותר עליו עמלים החברים ב"אקוס" ב־17 השנים האחרונות, אבל שלא תטעו לרגע, מבחינתם זוהי רק מקפצה לדברים גדולים יותר. "אין לי ספק שאנשים רואים את ההופעות הללו כמובן מאליו", מסכם זריהן. "אבל זה ממש בבחינת נס כל פעם מחדש. המופע הספציפי הזה גורר התעניינות גדולה לא רק בארץ, ואני מקווה מאוד שמעבר לזה שנמשיך לייצר מופעים גדולים, אולי נצא עם המופע הזה של החומה גם מחוץ לגבולות ישראל. אולי נשבור את החומה הזאת גם".