הסערה הציבורית בעקבות דבריו של שר החינוך, הרב רפי פרץ, שהתבטא בזכות טיפולי המרה לאנשי הקהילה הלה"טבית אינה שוככת. בקהילה הלה"טבית התחושות קשות ביותר. למחרת פרסום הדברים יצאו חברי הקהילה הגאה להפגנות מחאה ובכוונתם לצאת למאבק ציבורי בנושא.

בתחילת השבוע הפגינו עשרות מהם, חברי הבית הגאה בבאר־שבע, בסמוך לצומת הכניסה ליישוב נווה שבפתחת שלום, מקום מגוריו של שר החינוך. המפגינים נשאו שלטים שעליהם התנוססו הכיתובים "דמנו לא הפקר" ו"אהבת את רעך כמוך, גם אם הוא לא כמוך".

"אנחנו נגד אמירותיו הקשות שלל השר פרץ", אומר השבוע ל"ידיעות הנגב" דובר הבית הגאה וממארגני ההפגנה, אור ארז, "לא ניתן שבשנת 2019 שר החינוך ידבר כך נגד הקהילה הגאה ויחשוב שאנחנו צריכים לעבור טיפולים. אנחנו בריאים. היחידי שלא בריא בראש שלו הוא הרב רפי פרץ שחושב שטיפולי המרה הם משהו לגיטימי בשנת 2019".

לא קל לחברי הקהילה הלה"טבית לצאת מהארון, קל וחומר להיחשף ולשתף בתחושותיהם הקשות בימי שגרה בכלל, ובימים הסוערים שאפיינו את השבוע, בפרט. אבל השבוע שלושה זוגות תושבי הנגב אזרו אומץ וסיפרו על המציאות שהם מתמודדים איתה בכל יום.

חינוך רע

נופר עיני (27), תושבת באר־שבע, מורה לגיאוגרפיה ומדריכת קארטה, נולדה וגדלה בחדרה. אחרי שירותה הצבאי בתפקיד מפקדת טירונים ואחראית לתחום ההכנה לשירות, היא עברה לבאר־שבע בעקבות לימודיה במכללת קיי לתואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי וגיאוגרפיה. בעוד כחמישה שבועות, בפתיחת שנת הלימודים, היא תתחיל לעבוד כמורה לגיאוגרפיה בחטיבת הביניים בבית הספר מיתרים במיתר.

נופר עיני ומעיין הדס | צילום: הרצל יוסף

"הייתי במערכות יחסים עם גברים", היא מספרת, "ואחרי הפרידה האחרונה לפני כחצי שנה התחלתי לשאול שאלות שלא שאלתי כנראה הרבה שנים. הכרתי את מעיין, בת זוגי, והתאהבתי בה. זה פשוט קרה. המשפחה קיבלה את זה בהתרגשות. גם העובדה שדוד שלי הומו סללה לי את הדרך. אני מאמינה שהעובדה שאני לסבית לא תפריע לאיש. מי שזה מפריע לו זה עניינו. זו בחירה שלו".

מה את חושבת על דבריו של שר החינוך?

"זה תפס אותי בנקודה מאוד רגישה. אני מספר שבועות לפני כניסה להוראה ולהתחיל את העבודה עם כזו אמירה של שר החינוך, מביא אותי לשאלה מה מקומי בתור מחנכת בסיטואציה כזו. האמירות האלה מאוד כואבות כשהמשמעות שלהן היא שיש ילדים חריגים שאני לא מקבל. אני יכולה להכיל את זה, אבל לגבי ילדים ונוער זה אחרת. זה לא הוגן כלפיהם. פשוט יסתכלו עליהם אחרת. מי יכול לסבול דבר כזה? אי אפשר לעבור על זה בשתיקה".

מעיין הדס (29), בת זוגה של נופר בחמשת החודשים האחרונים, נולדה בתל-אביב וגדלה ביבנה. בשירותה הצבאי הייתה קצינה בחיל החינוך. היא בוגרת תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן־גוריון ושוקדת עתה על לימודיה לתואר שני בתוכנית מנדל למנהיגות. היא עובדת במרכז תעסוקה בבאר־שבע.

נושא הזהות המינית אינו זר במשפחתה של הדס. אחיה הבכור הומו ואחותה הצעירה ממנה לסבית. "כשמדברים על נטייה מינית מדברים על רצף של זהויות", היא מסבירה. "אני פחות מגדירה את עצמי לסבית. אני עם נופר ואני מאוד אוהבת אותה. היו לי בעבר בני זוג ובת זוג. תמיד הרגשתי שאני אדם שאוהב אנשים. המשפחה שלי קיבלה את זה בצורה מדהימה".

עם זאת, מוסיפה הדס, "בשל נטייתי המינית אני מופלית לרעה. זו לא רק תחושה, זו מציאות. כל דבר הופך להיות יותר קשה. אנחנו מקבלות כל הזמן סטירת לחי. זה כואב. יש תחושה שאנחנו לא שוות לחברות שלנו שהן לא חד־מיניות".

ומה את חושבת על אמירותיו של שר החינוך?

"מה שאמר שר החינוך לגבי טיפולי המרה מרגיש כמו חץ בלב. פגיעה קשה בכולנו. אמירה קשה וכואבת. זה כואב כשאתה יודע שיש ילדים ובני נוער שמרגישים שאין לגיטימציה לזהות המינית שלהם. זו בהחלט שאלה קיומית. זה לא עובר. אלה אמירות חשוכות ופוגעות".

ממשלה מנותקת

שחר גוריון (37), תושב ירוחם, חבר ועד עמותת הקהילה הלה"טבית בבאר־שבע, יליד שכונה ד' בבאר־שבע, הבין שהוא הומו כשהיה בן 15 בערך. בשירותו הצבאי הוא היה מורה חייל בבית הספר 'עמל' במחנה נתן בבאר־שבע. "תמיד ידעתי מה הנטייה המינית שלי", הוא מעיד על עצמו, "ידעתי מה אני אוהב ולמי אני נמשך. אני זוכר שאפילו בהיותי בגן, בגיל ארבע, אהבתי את הבנים יותר מאשר את הבנות. זה ליווה אותי מהילדות לאורך השנים. היתה לי מודעות מוחלטת שאני הומו. במהלך השירות הצבאי החיילים היו יותר חתיכים מבחינתי והחיילות פחות עניינו אותי. אבל רק לפני כעשרים שנה קלטתי שאני לא לבד בעולם".

שחר ארפוב ושחר גוריון | צילום: הרצל יוסף

רק כשהיה בן 30 יצא גוריון מהארון. "זה היה תהליך", הוא מציין, "זה היה בשלב שחברים שלי יצאו אף הם מהארון. שנים התבשלתי בזה עד שיצאתי מהארון. לא ידעתי מה יקרה במשפחה שלי כשאבשר להם על כך שאני הומו".

ומה באמת קרה כשבישרת להם?

"החלטתי קודם לבשר על כך דווקא למעגל הרחוק יותר ואחר כך להורים שלי. הפתיע אותי שאבא שלי קיבל אותי, והוא אפילו הלך וסיפר את זה לכל החברים שלו".

ואיך הסביבה קיבלה את היציאה שלך מהארון?

"יצאתי עם רוח גבית מהארון. החלטתי להילחם בכל מי שיילך נגדי. הייתי מוכן לכל דבר. באיזשהו מקום החזות שלי לא משדרת שאני הומו. אם אני נתקל באמירה בוטה נגדי או התנהגות חריגה כלפיי על רקע נטייתי המינית, אני כבר יודע איך להשיב".

ומה אתה משיב לאמירותיו של שר החינוך?

"הוא כל כך מנותק מהמציאות. הוא רחוק שנות אור מהשטח. זה מרתיח. תחושה שהממשלה לא מקשיבה לך. יום לפני הבחירות האחרונות נפגש ראש הממשלה עם נציגי הקהילה הגאה והבטיח להם שתיק החינוך יופקד בידי הליכוד, כי צריך שיהיה אדם שפוי שיימלא את התפקיד. בסופו של דבר הוא נתן את התיק הזה לרב רפי פרץ, הוא הרס את התקווה לכל אנשי הקהילה הגאה. האמירות האלה שולחות את הצעירים להתאבד, למות. השר פרץ עשה טעות איומה והוא צריך להתפטר".

את בן זוגו שחר ארפוב (26) הכיר גוריון לפני כחמש שנים באמצעות אפליקציית היכרות. העובדה שארפוב הצעיר התגורר אז בקריית־גת לא עמדה בדרכו של גוריון.

"לא חיפשתי סטוץ", נזכר גוריון, טכנאי מחשבים במקצועו ורכז מיחשוב באחד מבתי הספר התיכוניים במגזר הבדואי. "לקחתי את זה הרבה יותר ברצינות, ומאז אנחנו ביחד. את זה לא יקחו מאיתנו".

סיפורו של ארפוב הוא יוצא דופן. הוא עלה לארץ מהקווקז כשהיה בן שלושה חודשים. הוא נולד בת ויש לו אחות בוגרת ממנו. עד גיל עשר הוא גדל כילדה חילונית לכל דבר. בשלב מסוים החליטו הוריו לשלוח אותו ללמוד בבית ספר דתי. "ההורים שלי שוכנעו שבית ספר דתי זו מסגרת הולמת לחינוך טוב", מספר ארפוב, תושב ירוחם, מעצב גרפי ואנימטור במקצועו.

הרב רפי פרץ. צילום: יובל חן

למעשה עד כיתה י"ב למד ארפוב במסגרת חינוך דתית. רק כשהיה בן 19 הוא עזב את המסגרת הדתית וחזר להיות חילוני לכל דבר. הוא נולד בת והיום הוא נמצא בתהליך של התאמה מגדרית.

"תמיד החשבתי את עצמי בן", הוא מספר, "אבל לא ייחסתי לזה חשיבות בילדותי עד שנכנסתי למסגרת החינוך הדתי שבה למדתי עם בנות בלבד. נורא פחדתי שמישהו יגלה שאני נמשך לבנים. האמת היא שהתחברתי לדת, אבל היום אני לא מאמין באלוהים".

באיזו נקודת זמן בחייך החלטת לשנות את מינך?

"אני זוכר שתמיד היה לי רע. הרגשתי שחסרה לי חברה של בנים. למעשה, כמעט 20 שנה הייתי בת. אני לא יודע אם הייתי גבר בגוף של אישה, אבל הרגשתי שאני מפחד להסתכל במראה. הייתי צריך לצאת משני ארונות. מבחינת הזהות המינית שלי נמשכתי לגברים, אבל תמיד הרגשתי שזה לא נכון. הייתי בת ולא ידעתי שיש עוד אנשים כמוני. לא ידעתי אם אני הומו או לסבית. נמאס לי להיות גם ילד וגם ילדה. נקרעתי בין שני העולמות".

בסופו של דבר, הוא אומר, הוא החליט באיזה צד לבחור. הוריו חשבו תחילה שלא מדובר במשהו רציני. "הבנתי אז שלא אקבל תמיכה מההורים", הוא נזכר, "הייתי מאוד מבודד. קיבלתי את התמיכה מהקהילה הלהט"בית. הם נתנו לי כוחות. הבנתי שאני לא לבד".

בתור מי שהתחנך בחינוך הדתי ושמר בשעתו מצוות, מאבחן ארפוב את אמירותיו של שר החינוך כ"מה שמחזיר אותי אחורה לתקופה החשוכה שלי. אומנם לא עברתי טיפולי המרה, אבל כל ההווי הזה של לבוא ולהרגיש שאתה לא לגיטימי ולא מגיע לך להיות מאושר בגלל נטייה מינית, זה צורם לי מאוד. כששר החינוך מצדד בטיפולי המרה, זה מחריד. אמירות כאלה שולחות את הילדים להתאבד. אולי לא למות פיזית, אבל למות נפשית".

מקום חשוך

יעל שילה (25) מתגוררת זה שמונה שנים בנגב. היא עברה לכאן בעקבות זוגיות שהייתה לה. לפני שבעה חודשים היא הכירה את בת זוגה הנוכחית לוטם סין־דוד (23) ומאז היא גרה בבאר־שבע.

יעל שילה ולוטם סין־דוד | צילום: הרצל יוסף

"אף פעם לא יצאתי מהארון בריש גלי", היא מספרת. "רק בגיל 19 כתבתי פוסט בפייסבוק שאני לסבית. מאז ילדותי התלבשתי בצורה יותר גברית, הלכתי עם הבנים ואף פעם לא היו לי חברות. הייתי מאוד מנודה. בשלב מסוים הבנתי שאני פשוט לא מסתכלת על בנות באותה צורה שאני מסתכלת על בנים. אז התחלתי לצאת מהארון בערך בגיל 12 וחצי כביסקסואלית. אז כבר הייתה לי מערכת זוגית ראשונה עם בחורה, נשיקה ראשונה, ניסיון ראשון".

איך ההורים קיבלו את היציאה שלך מהארון?

"בשביל ההורים שלי הלכתי גם עם בנים וגם עם בנות, כדי להראות להם שאני מנסה, אבל זה באמת לא היה זה. רק בגיל 16 הבנתי שאני לסבית. יש לי עוד שישה אחים ואחיות. במשפחה קיבלו את נטייתי המינית מאוד קשה. אבא שלי הדחיק את זה ואמא שלי אמרה לי שאם אהיה לסבית, אז יזרקו אותי מהבית ויאמרו עליי 'קדיש'. בכלל לא נעים".

כשהייתה בת 19 יצאה שילה רשמית מהארון והצהירה שהיא לסבית. "החיים שלי מאז השתנו", היא מספרת. "קודם כל זה לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך. אני חיה בעולם של אנשים שיותר פתוחים, שיותר מקבלים ויותר שוויוניים, אבל מצד שני, אנחנו יותר מופלים לרעה ויותר מנודים על בסיס יומיומי על רקע נטייתנו המינית. אני באה ממשפחה חרדית והלב שלי נקרע כשאני שומעת שמטיחים בי שאני מתעסקת בדברי תועבה".

איך התמודדת עם ההבנה שאת לסבית?

"קודם כל זה להתמודד עם עצמך ואחרי זה עם הסביבה. אחרי שקיבלת את עצמך, את מגיעה לחלק הקשה שהסביבה לא מקבלת אותך, כי את שונה, את חריגה. זה לא מגיע לי".

את דבריו של שר החינוך היא מגדירה "איום ונורא. אני לא רוצה להביא ילדים במקום שבו שר מייצג עמדות חשוכות. אני ניצלתי, אני לא יודעת איך אפשר להציל אותו. יש לי כוונה להקים משפחה ולהביא ילדים, אבל אמירות כאלה כמו של השר פרץ הן פשוט נוראיות".

בת זוגה לוטם סין־דוד גדלה בראשון לציון. כשהייתה בת 17 התאהבה בחברה טובה מבית הספר התיכון. "אף אחד לא חשב שאשתייך לקהילה הגאה, גם אני לא חשבתי כך, אבל המציאות הובילה אותי להתאהב בחברה שלי שלמדה איתי באותה כיתה", היא מספרת. "ניסיתי בשעתו גם לקיים מערכות יחסים עם גברים, אבל בשלב מסוים הבנתי שאני לסבית ושאני אחיה רק עם בנות".

איך קיבלו בבית את היותך לסבית?

"ממש בהבנה. אבא שלי לא ידע איך לאכול את זה שאני ביסקסואלית. הוא רצה שאבחר צד כזה או אחר. אמא שלי ממש תמכה בי ואפילו שמחה על הבחירה שלי".

בשירותה הצבאי לא גילתה סין־דוד לאיש שהיא לסבית, ורק אחרי שהשתחררה מהצבא והתחילה ללמוד מדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן־גוריון היא אזרה אומץ וחשפה את נטייתה המינית. את הצעד האמיץ הזה היא עשתה במסגרת פעילות של 'האחווה הגאה', ארגון של סטודנטים גאים וגאות, שם גם הכירה את בת זוגה שילה. אחרי חודשיים של היכרות הן כבר עברו לגור ביחד, ובימים אלה הן רוקמות תוכניות להקים משפחה.

"אנשים מסביבי אוהבים אותי כמו שאני", מדגישה סין־דוד. "פה ושם נתקלתי במשך השנים באנשים שלא קיבלו אותי בגלל נטייתי המינית, כולל חברים טובים שלי שהקשר עימם נותק בגלל זה. הנראות שלי לא משדרת שאני לסבית, אבל אני לסבית. זו המציאות".

לאמירותיו של שר החינוך הן נחשפו במוצאי השבת בזמן שצפו בטלוויזיה."הופתעתי בכלל שנושא כזה עלה לסדר היום בחדשות", מספרת סין־דוד, "הזדעזעתי מהדברים. חשבתי על אותם צעירים שנמצאים במסגרות חינוכיות והם בעלי נטייה מינית כזו או אחרת ועכשיו הם יפחדו כיצד חבריהם יגיבו. כששר החינוך מגדיר אותם אנשים שונים ולא בריאים, זה מזעזע. זה לא המקום שאתה רוצה להקים בו בית".