נלחם על חופש הביטוי
הפעיל הסביבתי והסטודנט לאקולוגיה, עמית סלומון (33), מחה על השתתפותו של גורם בכיר בכי"ל בכנס באוניברסיטת בן גוריון בעקבות אסון נחל אשלים והועמד לדין משמעתי.

 עמית סלומון. לא נרתע מבעלי שררה. צילום: הרצל יוסף

מצב משפחתי: רווק.
מקום מגורים: באר שבע.
עיסוק: סטודנט לתואר שני באקולוגיה, ממשק ושמירת טבע באוניברסיטת בן גוריון ופעיל חברתי וסביבתי ב"מגמה ירוקה" באר שבע.
מנימוקי ההחלטה: בחודש אוקטובר האחרון התקיים באוניברסיטת בן גוריון כנס, במסגרתו נשא דברים ממלא מקום מנכ"ל 'כימיקלים לישראל'. סלומון וחבריו מ"מגמה ירוקה", שראו בכי"ל כמי שגרמה לאסונות האקולוגיים שהתרחשו בנגב בשנים האחרונות, כמו זה שאירע בנחל אשלים וגרם למותם של בעלי חיים רבים, החליטו לעשות מעשה.
במהלך הכנס התחפש סלומון ליעל ומחה על השתתפותו של גורם בכיר בכי"ל באותו כנס ואף תיכנן להעניק לו את פרס "המזהם של הנגב". או אז הוציאו אותו אנשי הביטחון של האוניברסיטה בכוח מהאולם וסלומון הואשם בתקיפת קצין הביטחון של האוניברסיטה, בהתנהגות שאינה הולמת סטודנט ובפגיעה בכבוד האוניברסיטה.
בעקבות כך הועמד סלומון לדין משמעתי, כשעל הפרק עמד סילוקו מהלימודים. לפני כחודש זוכה סלומון מכל ההאשמות נגדו, זיכוי שהוביל לדיון על מצב חופש הביטוי באוניברסיטה ובאקדמיה בכלל.
אני מאמין: "אני רואה חשיבות גדולה ביכולת לייצר שיח ביקורתי, גם כשזה אינו נעים לאוזניים מסוימות ולבעלי השררה והכוח. המחאה נעשית ממקום של איכפתיות, דאגה וסולידריות עם אוכלוסיות מוחלשות.
אני מאמין שהסביבה שבה אנו חיים צריכה לעניין אותנו לא פחות מביטחון, כי היא בסוף היום מה שקובעת כיצד והאם בכלל נחיה. עלינו לאמץ כיוון מחשבה כזה, שרואה בנושא הסביבתי כנושא בעל ערך אמיתי".
שנה טובה: "שהשטחים הפתוחים, האוויר והמים שלנו יהיו נקיים מזיהומים של מפעלים וטייקונים. שנדע להעריך את המקום שלנו בתוך סביבה גדולה שמכילה אנשים וחיות אחרות ולתת לכל אחד מהם את המקום שהיינו רוצים לקבל. שנרצה לעשות טוב כל השנה ולא נצטרך איחולי שנה חדשה בשביל זה".

לתת מכל הלב
ריטה פלוט (27), ממייסדי "באר שבע תורמת", מסייעת למשפחות נזקקות לצלוח את ימי החג ודואגת לארגן עבורם סלי מזון.

ריטה פלוט. "הנתינה בהתנדבות היא דבר מדבק". צילום: הרצל יוסף

מצב משפחתי: רווקה.
מקום מגורים: באר שבע.
עיסוק: סטודנטית לחינוך שנה ג' במכללת 'ספיר'. בנוסף, מנהלת ומארגנת פרויקטים התנדבותיים למען תרומה לקהילה. בין הפרויקטים שניהלה פלוט ניתן למצוא שיפוצי בתים, סיוע לקשישים וחלוקת אוכל חם למשפחות מעוטות יכולת מדי שבוע.
מנימוקי ההחלטה: בנוסף לפרויקטים הרבים בהם עוסקת פלוט לאורך כל השנה, היא נמנית עם מייסדי קבוצת 'באר שבע תורמת' העוסקת בתקופת החגים בסיוע למשפחות נזקקות לעבור את ימי החג בכבוד, במקביל לפרויקטים האישיים שמארגנת פלוט במהלך כל ימות השנה.
אני מאמין: "הנתינה בהתנדבות היא דבר מדבק. כשאתה רואה אדם שמסופק ממעשה טוב שהוא עשה, זה ממלא אותך לעשות מעשים טובים גם. אני רואה באוכל דבר יסודי שמניע את הקיום שלנו, בדיוק כמו אוויר לנשימה, ואני מאמינה שאסור שיהיה לאדם מחסור בדבר כל כך חשוב.
העובדה שמדי שבוע אני מצליחה להגיע לאנשים שזקוקים למנות האוכל הללו, רק מראה כמה זה חשוב. אני מאמינה שלא משנה אם תהיה משפחה אחת או מאה משפחות - בעזרת כל המתנדבים שנרתמים מדי שבוע לעשייה, נצליח להגיע לכולם".
שנה טובה: "לאמא שלי סופי ולאחותי אירה. לחברים ולחברות שלי, ולכל מי שלוקח חלק בפרויקטים ובעשייה ההתנדבותית במהלך כל השנה".

להציל את עדי בכל מחיר
בעקבות מאבקה של זיוה גולדשמידט (38) שפתחה בקמפיין לגיוס תרומות שיעזור לבנה עדי החולה במחלת הדושן וזקוק לתרופה שעלותה כמיליון דולר בשנה, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הורה לשירותי בריאות כללית לממן את התרופה.

זיוה גולדשמידט. אמא לביאה. צילום: הרצל יוסף

מצב משפחתי: נשואה לשלומי ואמא לעדי (12), אלה (10 וחצי), דניאל (8) ושירה (5 וחצי).
מקום מגורים: מושב מסלול.
עיסוק: הידרותרפיסטית.
מנימוקי ההחלטה: קרוב לעשר שנים נלחמה זיוה גולדשמידט על איכות חייו של בנה הבכור עדי, שאובחן בגיל שנה וחצי כחולה במחלת דושן, מחלת ניוון שרירים גנטית קשה. לפני כשנתיים, כאשר אושרה במינהל התרופות האמריקאי התרופה "אקסודיס 51", ככזו היכולה לסייע בעיכוב התפתחותה של המחלה אצל ילדים צעירים, פתחה זיוה בקמפיין לגיוס כספים למימון התרופה, לאחר שהתרופה לא נכללה בסל הבריאות. גם כל פניותיהם של עדי והוריו לוועדת החריגים של 'הכללית' נדחו בשל עלותה הגבוהה של התרופה, כמיליון דולר בשנה, ומחשש ליצירת תקדים מול מטופלים אחרים.
בסופו של דבר, מאבקה של זיוה למימון התרופה לבנה עדי נשא פרי, כאשר בחודש אפריל האחרון הורה בית הדין האזורי לעבודה בתל־אביב לשירותי בריאות כללית לממן את התרופה חרף עלויותיה הגבוהות. נצחונה של אמא שלא ויתרה ולו לרגע אחד.
אני מאמין: "אני מאמינה שכשיש מטרה כל כך טהורה ואמיתית כמו החיים עצמם, הכל יכול לקרות. יש לנו אנשים מדהימים במדינה, שלא היינו מצליחים בלעדיהם".
שנה טובה: "מאחלת לעצמי ולכולם בעיקר בריאות, ושתמיד נהיה במקום שנותן".

רגע של נחת בתוך ים של כאב
לאחר מות בעלה ממחלת הסרטן, אורלי אלטנני־גדג' (48) הקימה סיירת של טיפולים לרפואה משלימה בשיתוף עמותת 'רוח דרומית' שתקל ולו במעט על חולים סופניים המטופלים במסגרת הוספיס בית.

אורלי אלטנני־גדג' עם ילדיה. בחרה להנציח את בעלה. צילום: הרצל יוסף

מצב משפחתי: אלמנה ואמא לדוראל (12) ועדן (11).
מקום מגורים: באר שבע.
עיסוק: הכוונה וייעוץ.
מנימוקי ההחלטה: לפני כשלוש שנים איבדה אורלי את בעלה אריה ז"ל, שנפטר ממחלת הסרטן והוא רק בן 52 במותו. "הרופאים לא נתנו לנו יותר מכמה חודשים", מספרת אורלי, "אבל האופטימיות ששלטה בחיינו ניצחה את הזמן, אך לצערנו לא את המחלה. בתקופת המחלה אריה קיבל טיפולים כימותרפיים לא קלים וטיפולים רפלקסולוגיים והיו רגעים בהם אריה הצליח להיות בעולם משלו, לא בחדר טיפולים וללא המחלה שמאיימת להכניע".
אריה, ששירת 33 שנים בחיל האוויר, הלך לעולמו ומפיסות הרגעים האלה היה לאלמנתו אורלי ברור כיצד רוחו והווייתו תונצח. היא חברה לעמותת 'רוח דרומית', שהוקמה ומנוהלת על ידי קרן טובה גומל ומפעילה מרכז לרפואה משלימה למתמודדים עם מחלת הסרטן, ויזמה את הקמת סיירת הטיפולים התומכים של העמותה תחת הכותרת "רק בגלל הרוח".
מבחינתה של אורלי אלטנני־גדג', הבאת הרוח, משב של הקלה, ולו לרגעים, לחולים סופניים המטופלים במסגרת הוספיס בית, היא ההנצחה הטובה ביותר של בעלה המנוח.
אני מאמין: "החיים הם כמו רכבת הרים. יש עליות וירידות, אך זאת הבחירה שלנו אם לצרוח או ליהנות מהנסיעה".
שנה טובה: "אני מאחלת לכולנו למצוא את הטוב שבנו ואת הרוגע הפנימי. לדעת תמיד לחלוק עם האחר גם את המעט שיש לנו".

שומר על הבית
בעקבות הפשיעה החקלאית הבלתי פוסקת, דותן סלמי (44) הקים את יחידת "הנמרים" הפועלת בהתנדבות להגן על המשקים החקלאיים הסובלים משריפת שדות, גניבת תוצרת ובעלי חיים ועקירת מטעים.

דותן סלמי. נחוש לשים קץ לטרור החקלאי. צילום פרטי

מצב משפחתי: נשוי ואב לשלושה ילדים.
מגורים: מושב פעמי תש"ז.
עיסוק: מפקח במועצת הלול.
מנימוקי ההחלטה: הפשיעה החקלאית ברחבי הנגב אינה פוסקת, כמו גם הטרור החקלאי, בין אם מדובר בשריפת שדות, גניבת תוצרת חקלאית וגניבת בעלי חיים, עקירת מטעים והצתת כלים חקלאיים. הנזקים הכלכליים הם עצומים, חברות הביטוח מסרבות לבטח את המשקים החקלאיים, המדינה מתמהמהת במתן פיצוי והחקלאים נאלצים להתמודד לבדם עם התוצאות הקשות.
לפני חודשים אחדים הקים דותן סלמי במסגרת התנדבותו במג"ב את יחידת "הנמרים", המונה כעשרים לוחמים, תושבי אזור הנגב המערבי, כולם מתנדבים שעברו הכשרה מיוחדת במסגרת מג"ב, והייעוד שלה הוא לחימה בפשיעה החקלאית. מאז החלה היחידה לפעול, באחריות מג"ב נתיבות, ניכרת בשטח ירידה בהיקף הפשיעה והחקלאים מדווחים על שינוי בשטח.
אני מאמין: "דברים גדולים מתחילים בדברים קטנים. בעיניי, כל גניבה מחקלאי היא קשה. נעשה הכל כדי שהתושבים יחיו בבטחה, שיראו אותנו, אנחנו פה בשבילם. כולנו באים לשמור על הבית. נעשה הכל כדי למנוע פשיעה חקלאית באזור ולעזור לחקלאים. אם תרצו אין זו אגדה. אפשר להגשים כל חלום ולנצח בכל מאבק. צריך רק כוח רצון".
שנה טובה: "אני מאחל שנה טובה וחג שמח לכולם. לחיילים, שיחזרו בשלום מכל משימותיהם, לראש משרד מג"ב נתיבות, מפקח אהרון לב טוב, שהולך איתי יד ביד ויוצא איתנו למבצעים בימים ובלילות ולמתנדבי יחידת 'הנמרים', אשר עוזבים את משפחותיהם ובאים להתנדב כדי לשמור על הבית - לכולם שנה טובה ורגועה. שנצליח להביא שקט לאזור".

מסתער על ליגת העל
תומר ירון, מנכ"ל הפועל באר שבע-בני שמעון, היה נחוש להעלות את קבוצת הכדורסל המקומית לליגת העל. ההתמדה והעבודה הקשה השתלמו.

תומר ירון. רק החולמים מגשימים. צילום: הרצל יוסף

מצב משפחתי: נשוי לקרן ואבא לתורן (11) ואוהד (8).
מקום מגורים: באר שבע.
עיסוק: מנכ"ל קבוצת הכדורסל הפועל באר שבע-בני שמעון ובעלים של משרד לייעוץ אסטרטגי.
מנימוקי ההחלטה: תומר ירון הוא אחד האנשים שעומדים מאחורי ההצלחה הגדולה של קבוצת הכדורסל המקומית שעלתה בסיום העונה שעברה לליגת העל. העבודה הבלתי פוסקת שלו מאחורי הקלעים, הקשר המצוין עם השחקנים וחברי ההנהלה ועבודת השיווק שלו הם רק חלק מהסיבות להצלחה של הקבוצה.
אני מאמין: "אין גבול לחלומות. התמדה, נחישות, הצבת מטרות ועבודה קשה מביאות לתוצאות, אין דרך אחרת".
שנה טובה: למשפחה הפרטית שלי, למשפחת הפועל באר־שבע/בני שמעון, תושבי האזור וכמובן לכל עם ישראל".

היסטוריה על לוח השחמט
במשחק המלכים לכולם ברור מי המלכה. יוליה נאידיטש־שוויגר (23) מבאר שבע היא השחמטאית הבכירה ביותר בישראל שתייצג את ישראל באליפות העולם.

יוליה נאידיטש־שוויגר. "נפל בחלקי כבוד לייצג את המדינה". צילום: הרצל יוסף

מצב משפחתי: נשואה.
מגורים: באר שבע.
עיסוק: שחמטאית מקצועית בדרגת רב אמן בינלאומי.
מנימוקי ההחלטה: מגיל חמש מחוברת יוליה ללוח השחמט והיא נחשבת כשחמטאית הבכירה ביותר בישראל. בניצוחה זכתה השנה קבוצת השחמט של מועדון השחמט הבאר־שבעי במקום הראשון באליפות הארץ והיא עצמה השתתפה באליפות אירופה ושיחקה בליגות השחמט הלאומיות לא רק בארץ כי אם גם בספרד ובגרמניה. בקרוב יוצאת יוליה לאולימפיאדת השחמט בבטומי שבגיאורגיה והיא גם תייצג לאחר מכן את ישראל באליפות העולם. בכך היא תעשה היסטוריה כשאחרי הפסקה של עשור שחמטאית ישראלית משתתפת בתחרות העולמית של משחק המלכים.
אני מאמין: "אני מאמינה בהתמדה וברצון להגיע להישגים, וכמה שיותר רחוק וגבוה. צריך לאהוב את מה שאתה עושה. אני אוהבת להתחרות ואוהבת להצליח. אם אתה אוהב את מה שאתה עושה, אז יש סיכוי גדול שגם תצליח. אני גם מאמינה בכבוד שנפל בחלקי לייצג את המדינה".
שנה טובה: "שנצליח באולימפיאדת השחמט הקרובה ונגיע שם לחמישייה הראשונה. שאצליח באליפות העולם ואהיה בין 20 השחמטאיות הבכירות ביותר בעולם. שנמשיך, כמועדון השחמט של באר־שבע, להצליח גם במישור הארצי וגם במישור הבינלאומי וניקח מקום הכי גבוה שאפשר".

המשלוח עליו, החיוך עליהם
צחי פדלון (38) מעלה חיוך על פניהם של הילדים המאושפזים במחלקה האונקולוגית בבית החולים 'סורוקה' שנמנע מהם ללכת למסעדות ולאכול ג'אנק פוד כמו יתר הילדים.

צחי פדלון. עושה עבודת קודש. צילום: הרצל יוסף

מקום מגורים: באר שבע
עיסוק: איש ציוד במפעל אינטל בקריית־גת.
מנימוקי ההחלטה: פדלון, לשעבר דמות בולטת בסצנת חיי הלילה בבאר שבע, מפעיל מזה כשנתיים וחצי פרויקט במסגרתו מדי יום חמישי מגיעה קבוצת מתנדבים יחד עם פדלון בעצמו ומספקים מנות "ג'אנק פוד" לילדים המאושפזים במחלקה האונקולוגית בבית החולים 'סורוקה'.
"הרעיון הוא להביא לילדים המאושפזים דברי מזון שבשביל ילדים 'רגילים' הוא בילוי רגיל. הם לא יכולים ללכת למסעדות, אז אנחנו מביאים את המסעדה אליהם".
אני מאמין: "אני לא מאמין בעשייה לטובת החברה שבאה בתמורה למשהו. הסיפוק שאתה מרגיש כשאתה רואה חיוך של ילד שרע לו ביום יום, ואתה יודע שעכשיו הפכת לו את היום למעט יותר טוב - אין משהו שמשתווה לזה".
שנה טובה: "לילדים המאושפזים ולמשפחות שלהם שמשנות את אורח החיים בשביל להיות עם הילד. לצוותים הרפואיים וצוותי המשק במחלקות שעושים עבודת קודש. לחברים שתורמים מדי שבוע כדי שהפעילות תמשיך להתקיים וכמובן גם למתנדבים שמתפנים מעיסוקיהם ומגיעים למחלקות".

צחי פדלון. עושה עבודת קודש

עשה את הלא ייאמן
אחרי 39 שנה בליגה הלאומית, ניסו אביטן (46) הצליח להעלות את הפועל חדרה לליגת העל בכדורגל. למרות האתגר הלא פשוט שעומד בפניו, הוא מבטיח לעשות את המיטב כדי לעמוד בציפיות.

ניסו אביטן. מוכן לדבר האמיתי. צילום: אורן אהרוני

מצב משפחתי: נשוי ואב לשני (22), עדי (19), רואי (17), ואיתי (12).
עיסוק: מאמן הפועל חדרה בכדורגל.
מנימוקי ההחלטה: המאמן הבאר שבעי ניסו אביטן, שאימן בעבר את קבוצת הנוער של הפועל באר שבע והיה עוזר מאמן בקבוצת הבוגרים, התמנה בעונה שעברה למאמן הפועל חדרה מהליגה הלאומית ולאחר מסע מופלא ובלתי נשכח, הוא העלה את הקבוצה הצנועה אחרי 39 שנה לליגת העל כנגד כל הסיכויים ומהווה גאווה עבור המאמנים המקומיים.
אני מאמין: "לקום בבוקר כל יום ולעשות הכי טוב שאתה יכול ולא לשכוח ליהנות מזה".
שנה טובה: "לאשתי ולילדיי היקרים שתומכים בי כל השנה למרות שאני ברוב השנה נמצא רחוק מהם ולכל תושבי באר שבע והנגב שזה הבית שלי, ואני גאה מאוד על ההשתייכות שלי לבאר שבע. להפועל באר שבע ולכל קבוצות הספורט בעיר שיצליחו, וכמובן להפועל חדרה, הקבוצה שלי שעצם זה שאנחנו בליגת העל זה הניצחון הכי גדול שלנו ויש בפנינו אתגר לא קטן השנה. נקווה שבסוף השנה, הרבה אנשים ימשיכו להיות גאים בנו".

אני ואתה, אז יבואו כבר כולם
עומר לייבוביץ' (17.5), רכז תנועת "כנפיים של קרמבו" בבאר שבע, מדריך ילדים ובני נוער רגילים לצד בעלי צרכים מיוחדים, ומוכיח הלכה למעשה איך צריך לקבל בזרועות פתוחות את השונה והאחר בחברה.

עומר לייבוביץ'. מעורר השראה. צילום: הרצל יוסף

מגורים: עומר.
עיסוק: תלמיד בבית הספר התיכון מקיף עומר, מרכז סניף באר־שבע של תנועת "כנפיים של קרמבו".
נימוקי ההחלטה: עומר נבחר לרכז את סניף באר שבע של תנועת "כנפיים של קרמבו" לאחר שבשנה החולפת הדריך את החונכים של הסניף בתנועת הנוער שחרטה על דגלה פעילות משותפת של ילדים ובני נוער רגילים עם עמיתיהם בעלי צרכים מיוחדים. עומר, כך הגדירו אותו ב"כנפיים של קרמבו", הוא פעיל מעורר השראה.
"עומר הוא לא סתם פעיל", אומרים בתנועה, "הוא הלב של הסניף. נדמה שהוא נמצא תמיד בכל מקום. הוא מכיר את כולם ותמיד יש לו מילה טובה ומעודדת. הוא נמצא שם בשביל כולם. עומר הוא החבר של כולם. אין ראוי ממנו לרכז את הסניף. הוא הבחירה הנכונה ואנחנו בטוחים שהוא יעשה חייל".
מלבד פעילותו ב"כנפיים של קרמבו", עומר גם פעיל בפרויקט "מהפכה של שמחה", שהמשתתפים בו פוקדים מעת לעת את הילדים המאושפזים בבית החולים סורוקה ומעניקים להם רגע של שמחה ומעלים חיוך על פניהם.
אני מאמין: "אני שמח לתרום לזולת. עבורי, הנתינה והתרומה לזולת היא ערך עליון. אני מקבל יותר ממה שאני תורם. כשאני נותן אני מרגיש שאני מקבל הרבה יותר. לכל דבר אני נכון להירתם. אכפת לי מהזולת ומהסביבה. אני שמח להיות בצד הנותן מאשר בצד המקבל".
שנה טובה: "שתהיה זו שנה מלאה בעשייה ושנפיק כמה שיותר טוב למען הזולת והסביבה. שנדע לקבל את השונה והאחר בכל מצב".

קחו ממנו דוגמה
אשר סטולרו (68) מתנדב במשטרת התנועה כדי לשים קץ לעבריינות בכבישים, מסייע לנזקקים בעמותת 'באר־שובע' לביטחון תזונתי וגם מוצא זמן להתנדב בטלוויזיה הקהילתית.

אשר סטולרו. חש סיפוק עצום. צילום פרטי

מצב משפחתי: נשוי, אב לשלושה ילדים ושבעה נכדים.
מגורים: באר שבע.
עיסוק: הנדסאי חשמל, הטמעת רשתות תקשורת במחשבים. פנסיונר מקמ"ג שם עבד במשך ארבעה עשורים.
מנימוקי ההחלטה: סטולרו הוא מתנדב בכל רמ"ח איבריו וההתנדבות היא חלק מסדר יומו. הוא מאמין במושגים של נתינה ותרומה למען חברה בריאה וערבות הדדית. לפני 17 שנה התחיל להתנדב במשטרת התנועה, וכיום הוא משמש כמרכז משמרות של מתנדבים במשטרה, מבאר שבע ועד פונדק כושי רימון "הקילומטר ה־101".
התקווה שלו שכבישים יהיו בטוחים לנהיגה ופחות מסוכנים, משימה לא קלה בהתחשב בהשתוללות ובעבריינות המתחוללת בכבישי הדרום. "אם אני לא אעשה את זה אז מי כן?", שואל סטולרו בקול. הדחף לעזור, לסייע ולתמוך, הביא את סטולרו להתנדב לפני 15 שנה בעמותת 'באר־שובע' לביטחון תזונתי, במטרה להקל על מצוקת העוני והרעב.
סטולרו וחבריו המתנדבים מסייעים לנזקקים לא רק במתן אוכל חם, אלא אף בחלוקת ציוד בסיסי ותיקונים בבתים. על אף לו"ז צפוף ועמוס, סטולרו מוצא זמן גם להתנדב בטלוויזיה הקהילתית שמקדישה את תכניה לענייני דיומא. "ההתנדבות היא חלק מאורח החיים שלי", מספר סטולרו ומגלה כי גם אשתו מתנדבת בתחומים שונים, ולשניהם יש סיפוק עצום מכך שהם עושים משהו למען החברה.
אני מאמין: "פעילות התנדבותית תביא לחברה בריאה יותר, בפרט בבאר שבע שבה כמות המתנדבים היא עצומה ביחס לערים אחרות".
שנה טובה: "אני מאחל לעם ישראל שנה טובה והתנדבות פורייה, אני ממליץ לכולם להתנדב ולא חשוב באיזה תחום, כי זה מביא לסיפוק עצום".