בשנים האחרונות, שירות בתי הסוהר משקיע משאבים רבים בשיקום האסירים הכלואים על מנת שלא יחזרו למתקני הכליאה לאחר שחרורם. מי האנשים האמונים על כך? איך יוצרים סביבה טיפולית ומשקמת במקום שבו לרוב 'רק החזק שורד' ונתפס בעיניי רבים כשוביניסטי?

(מימין) הדס מלכה ואתי סבלזון. הלכו בעקבות אביהן. צילום: הרצל יוסף

לצד התוכניות השיקומיות במתקני הכליאה, שירות בתי הסוהר גם פועל לקידומן של נשים בשורותיו, בתפקידים שנתפשו בעבר כגבריים. הקצינות והסוהרות שמשתלבות באגפי המאסר מקבלות מצד אחד, סמכות עליונה, מעמד וכבוד, ומצד שני, מצליחות לגרום לאסירים 'להיפתח' בפניהן ולשתף אותן בסיפור חייהם, מה שבעתיד יכול להקל על ההליך הטיפולי בתקופת המאסר.

דוגמה לנשים שניפצו את תקרת הזכוכית בשירות בתי הסוהר הן האחיות מישר אתי סבלזון (32) המשמשת כעובדת סוציאלית בבית המעצר 'אוהלי קידר', ומישר הדס מלכה (30), המכהנת כמפקדת אגף בבית הסוהר 'אלה' השוכן ביציאה מבאר שבע.

"אבא שלנו, הנרי מלכה, היה בעצמו איש שב"ס. הוא שימש במגוון תפקידים וחינך אותנו על ערכי עשייה לחברה, דווקא מהמקום שבו לא כל אדם היה מוכן לתרום. קיבלנו המון חיזוקים חיוביים בבית על שירות בתי הסוהר", הן מספרות מה גרם להן לעלות על מדים וללכת בדרכו של אביהן.

יילכו השתיים יחדיו
"עבדתי בעבר במקומות בעלי רקע בטחוני", מספרת סבלזון, "התחלתי בשח"ם (שירות חובה משטרתי) ובהמשך באבטחת מעברי גבול. תחום העבודה הסוציאלית תמיד סיקרן אותי", היא מוסיפה, "במשטרה, הכי קל היה להגיע לאירוע ולשים אזיקים, אבל עניין אותי לדבר עם האנשים ולהבין מה המניע שלהם למעשה. לפני שלוש וחצי שנים סיימתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית ומיד התגייסתי לשב"ס".

הדס מלכא. ויתרה על הריקוד לטובת לימודי קרמינולוגיה. צילום: הרצל יוסף

מנגד, אחותה הדס, שוותיקה יותר בשירות בתי הסוהר, פחות התחברה לתחום עיסוקה בתחילת הדרך. "התחלתי כשוטרת בשירות חובה כמו אחותי, ובמקביל, שימשתי כמורה לריקוד. השתתפתי בתוכנית 'נולד לרקוד' ובמשטרה לא כל כך התלהבו מנושא הצילומים לתוכנית. עזבתי את המשטרה וביקשתי לעבור לשב"ס. התוכנית המקורית היתה להשלים את השירות הצבאי ולחזור להגשים את החלומות שלי בתחום הריקוד".

אולם לסבלזון היו תוכניות אחרות עבור אחותה הצעירה. "חודש אחרי השחרור גיליתי שאחותי רשמה אותי לתואר ראשון בקרימינולוגיה במכללת 'ספיר'", מספרת הדס, "קיבלתי מלגה מהעיר שלי כדי שאמשיך ללמוד וללמד ריקוד והיא הלכה ורשמה אותי מאחורי הגב. התייעצתי עם אבי והחלטתי לוותר על הריקוד, ללמוד קרימינולוגיה ובמקביל לחזור לשב"ס".

לאחר סיום התואר, מלכה שירתה בבית המעצר 'אוהלי קידר' והציבה לעצמה יעד לצאת בתוך שנה לקורס מתקדם, אך לא תמיד דרכה היתה קלה. "חוויתי המון רגעי משבר שחישלו אותי וגרמו לי להבין שאני בחרתי בזה ועליי ללכת עד הסוף למרות הקושי. לצד הקושי, הרגשתי גם תחושת סיפוק ממה שאני עושה, ובסופו של דבר יצאתי לקורס קצינים ולאחריו שובצתי בבית הסוהר 'אלה'".

מובילות, לא בכוח
כאשר אדם שוהה במעצר או במאסר, דווקא דמות נשית יכולה ליצור אמון בקרבו ולאפשר לו לצאת מהכלא הפנימי שלו, בלי משחקי אגו.

"עובדת סוציאלית היא דמות רכה ו'אמהית' יותר. האוריינטציה הרגשית של אשה היא גבוהה יותר מאשר גבר", מציינת סבלזון. "כבר בהליך הקליטה הראשוני של אדם למעצר, חשוב לזהות התנהגות שעלולה להוביל לניסיונות אובדניים. חשוב לעודד קשר עם סביבה תומכת מבחוץ. בנוסף, אני מדריכה את הסוהרים לאתר סימני מצוקה נפשית בקרב עצורים שמגיעים אליהם לאגף".

האם לאסירים קל יותר לשתף אשה בבעיות האישיות שלהם?
סבלזון: "אני חושבת שיותר קל להם לבקש עזרה מעובדת סוציאלית מאשר מעובד סוציאלי. יש עובדים סוציאליים מצוינים שהאסירים מרגישים בנוח לשתף אותם במצוקותיהם, אבל בדמות אשה יש משהו שהוא יותר מקרב. בפועל, יש יותר עובדות סוציאליות מאשר עובדים סוציאליים".

מלכה: "בהחלט. כמפקד אגף, אתה חלק ממערך שמסייע להליך השיקום של האסיר יחד עם מחלקות נוספות בבית הסוהר, והאסירים מבינים את זה. הם יודעים שאם הם רוצים טיפול מסוים, הבקשה שלהם צריכה לעבור דרכי".

עם זאת, מלכה מציינת כי לא כל האוכלוסיות מקבלות את מרותה בתור מפקדת אגף. "הנשים בישראל בכלל, ובשב"ס בפרט, פרצו את תקרת הזכוכית וגם האסירים מבינים ומקבלים את זה לרוב, אבל ישנן עדיין אוכלוסיות שלא מוכנות לקבל את זה שאשה אומרת להם מה לעשות, ולא משנה מה התפקיד שלי".

איך מתמודדים עם אסיר שלא מוכן לקבל את המרות שלך?
"אני מסבירה לו שאני מבינה אותו. יחד עם זאת, זה המצב שקיים. אני לא מעל אף אדם, אבל כל אחד עושה את תפקידו. אני מנסה להגיע אליו בדרכי נועם מאשר להתנגח איתו".

הניסיון שצברה מלכה והמגמה המתגברת בשב"ס לכניסת נשים לתפקידי ביטחון גורמת לאסירים לקבל את מרותן של הנשים. "בעברי כסוהרת ביטחון, הייתי לבד במשמרת עם 30 גברים. לשמחתי, היום המצב שונה לגמרי. אומנם המשמרת לא מחולקת חצי־חצי, אך יש עלייה במספר המתגייסות, ויותר נשים אוחזות בתפקידים משמעותיים בשירות בתי הסוהר. בעיניי, זה מה שמוביל את האסירים לשינוי העמדה כלפי נשים".

אתי סבלזון. מעמידה את האסירים במקום. צילום: הרצל יוסף

הגבולות מטשטשים
גם במצבים בהם האסירים זועמים על בקשה שהוגשה ונענתה בשלילה, התגובה הראשונית של האסירים תהיה עדינה יותר מול נשים לעומת גברים. "קורה לעיתים שיש ויכוח עם אסיר, וזה בסדר ולגיטימי, כל עוד זה מתנהל בצורה ראויה. האסיר מבין ויודע שיש גבול למילים שהוא יכול לומר לי, קל וחומר אם הוא היה חושב להרים יד. יש נורמות התנהגות גם לאסירים והם יודעים לבד שאסור להם לחצות אותן", אומרת מלכה.

שגרת יומם של מפקד אגף ועובד סוציאלי כרוכה בשיחות פרטניות עם אסירים באופן שוטף, בין אם מדובר בתשובה שתימסר לאסיר או כחלק מהליך טיפולי. ישנם לא מעט מקרים בהם האסירים עוברים את הגבול.

"יש בני אדם שמטבעם הם פורצי גבולות ולא משנה במה תסייע להם, הם מותחים את הגבול ובודקים מהי נקודת הקיצון שלי כאשה", מסבירה סבלזון. הדרך להימנע ממצב כזה היא פשוטה, מונעים מראש התנהלות חריגה של אסיר. "אני מעמידה את האסיר במקום, בגישה נכונה ומדווחת לגורמים הממונים. זוהי הדרך הנכונה למנוע את זה. אני זו שקובעת את הגבולות, ואם אני אטשטש את הגבולות של עצמי, אני עלולה להגיע למצב שאני ממש לא רוצה להיות בו".

חרף הגבולות שהסוהרות והקצינות מציבות בפני האסירים, ישנם מקרים בהם האסירים מעמידים אותן בסיטואציות לא נוחות.

"בעבר עבדתי כעובדת סוציאלית גם במתקן השהייה 'חולות'. אסיר שהיה ידוע כחולה פסיכיאטרי הגיע אליי לטיפול פרטני. שאלתי אותו לשלומו והוא אמר לי בתגובה 'אני רוצה...', וסימן על נשיקה בשפתיים. באותו רגע הזעקתי את הסוהרים והם הוציאו אותו מיד מהמשרד שלי".

"אומנם מבחינת מבנה פיזי, הוא היה מאוד קטן ורזה ולא הרגשתי מאוימת ממנו, אבל עדיין יש לי כלל: אני מקפידה שכשאני נמצאת עם אסיר בטיפול פרטני שיהיה סוהר שנמצא בקשר עין שיוכל לתת מענה, אם חס וחלילה משהו יקרה. חשוב לי להגיע לעבודה שלי ולהרגיש בטוחה בה".

באופן מפתיע, דווקא מלכה שמשרתת זמן רב יותר בשב"ס, מתקשה להיזכר במקרה בו הרגישה מוטרדת או מאוימת מצד אסיר מסוים. "כאשר אסיר חדש מגיע אליי לאגף, אני מבחינה ישר עם מי יש לי עסק - אם מדובר בבחור טוב ושקט או שמדובר באחד שעלול ליצור בעיות".

לטענתה, הדרך למנוע מקרים של הטרדה או איום היא עוד בתחילת הדרך של האסיר. "אתה לומד להבין מי עומד מולך. אם לסוהרת חדשה, האסיר יצטרך להגיד במפורש אמירה בוטה כדי שהסוהרת תרגיש מוטרדת, אני כבר אזהה את זה מראש עוד בהליך הקליטה של האסיר אליי לאגף".

"אתה מכיר את האסירים ברמה האישית ולא תמיד השיחות איתם הם שיחות נוקשות וקשוחות. לפעמים גם חיוך קטן יכול לשפר את היום של כל אדם, אז בטח ובטח של אסירים. עם אסיר שאני מרגישה שלא מבין את מקומו מולי באגף, אני לא מרשה לעצמי לחייך או לצחוק, אלא להתנהל איתו בצורה חדה וברורה עד שהוא יבין את המסר".

מלכה וסבלזון. "הנשים בשב"ס פרצו את תקרת הזכוכית, ורוב האסירים מקבלים את זה". צילום: הרצל יוסף

"רגישות גבוהה"
גם סבלזון וגם מלכה מאמינות כי פיקוד בית הסוהר לעולם לא יעלים עין מהתנהגות לא תקינה של אסיר. "לכל אחת מאיתנו, בבית הסוהר שלה, יש את הביטחון שמפקד בית הסוהר יימצה את הדין עם אסיר שיינסה להטריד אותנו. הוא ייענש בכל חומרת האמצעים שעומדים לרשות הנהלת בית הסוהר".

האמונה הזו נובעת גם ממקרי עבר בהם אסירים ניסו להטריד סוהרות. "אם אתה משווה בין מקרה שאסיר תקף אסיר אחר לבין מקרה שבו אסיר הטריד סוהרת, העונש של אסיר שהטריד סוהרת יהיה חמור יותר. הרגישות לנושא ההטרדות המיניות היא גבוהה מאוד במדינה בכלל, וכיוצא בזה גם בבתי הסוהר".

בעת האחרונה שירות בתי הסוהר "זכה" בפרסום שלילי עקב חשד לכאורה להתנהלות לא הולמת של קצין מודיעין כלפי סוהרת באחד מבתי הסוהר, ובמקרה נוסף של קצין שנחשד לכאורה בהתנהגות לא הולמת כלפי אשת סגל אחרת.
אם תשאלו את האחיות הדס ואתי, הפרשיות שעלו לכותרות בשירות בתי הסוהר אינן שונות מגופים וארגונים אחרים.

"המקרים האלה בטיפול ובפיקוח, וברור לנו שמבקרים וחוקרים אותם, אבל זה לא ששב"ס המציא הטרדות מיניות", אומרת סבלזון בטון נחרץ.

למרות העובדה שהן משרתות בארגון בעל דימוי שוביניסטי וגברי שלא כל אשה הייתה מוכנה להצטרף לשורותיו, אתי ומלכה רואות את עתידן המקצועי בשירות בתי הסוהר.

"אני רק שלוש שנים בארגון ואני מאוד אוהבת את מה שאני עושה, ואני רוצה לצאת מפה לפנסיה. אני בהחלט רואה את העתיד המקצועי שלי כאן", אומרת סבלזון.

"אצלי חבלי הלידה היו קשים יותר, אבל היום אני רואה במה שאני עושה משהו שהוא מעבר למקום עבודה - מקום של שליחות, נתינה ועשייה אמיתית. אני בוגרת תואר שני במשפטים והכיוון שלי הוא המחלקה המשפטית בשב"ס".

"יש משפט יפה של שופט בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, שאומר 'טיבה של חברה נמדד בטיב בתי הסוהר שלה. אופייה של חברה נאורה נבחן באופן שבו היא מתייחסת לאסיריה'. אסור לנו לשכוח שמאחורי כל אסיר עומד אדם עם משפחה, בית, אשה וילדים, ובסופו של דבר כולנו בני אדם", אומרת מלכה.

אם תהיתם לעצמכם כיצד השתיים משלבות בין הקריירה לחיי המשפחה, נספר כי סבלזון נשואה לסוהר ואם לשלושה ילדים. לעומתה, אחותה הדס רווקה ללא בן זוג.

"אני לא חושבת שיש קשר בין הזוגיות לעבודה שלי. זה מאוד תלוי עם מי אני יוצאת", מסבירה מלכה. "אם מדובר על איש מדים, אז אני מצפה שיבין מה חשיבות התפקיד שלי. לעומת זאת, אם אצא עם אדם שאין לו קשר לעולם הביטחון, יש סיכוי שבכלל לא תרשים אותו העובדה שאני קצינה בבית סוהר. אני חושבת שזה מאוד תלוי באדם עצמו ואיך שהוא יקבל אותי כהדס האשה ולא כהדס הקצינה בכלא".

מנגד, סבלזון מספרת כי העובדה שבעלה מכיר את עולמה, מועילה לקשר ביניהם. "אני דווקא חושבת שזה משפיע לטובה. אם קרה מקרה ובעלי הוקפץ, אני מבינה אותו לגמרי. אם אני עושה תורנות לילה, אחת לתקופה הוא מבין אותי".