לירון שהר (מימין), סופי בן גרא, בר ממן וברוק קונור. תמיכה מחוץ למגרש. צילום: הרצל יוסף

"לירון, ראית שקבעו להם אימון בוקר ביום שבת? אולי נעשה משהו עם הילדים, נגב ZOO או משהו כזה?", שואלת בר ממן את לירון שהר, ושהר מגיבה לה: "כן. האמת שאני כבר לא יכולה לראות את המקום הזה מרוב פעמים שהיינו בו. אני יודעת איפה נמצאת בדיוק כל חיה".

זוהי אומנם שיחה קטנה ומשעשעת, אבל כזאת שממחישה בצורה כל כך מדויקת את אורח החיים של לירון (30), אשתו של חלוץ הפועל באר שבע בכדורגל, בן שהר, בר (28), שנשואה לקשר האדום חנן ממן, סופי בן גרא (26), בת הזוג של סנטר הפועל באר־שבע/בני שמעון בכדורסל, בן אייזנהרט, וברוק קונור (26), שחובקת זוגיות רבת שנים עם הגארד/פורוורד היהודי־אמריקאי, טראוויס ווריק.

אז נכון, בדור בו שחקני כדורגל נמכרים במחירים של מטוסי F16, חיי המותרות בבית הם מעל הממוצע. אך כשיורדים לשורש הדברים, קשה מאוד לקבוע באופן חד משמעי כי התא המשפחתי מושלם במאת האחוזים.

לרגל יום האשה הבינלאומי הפגשנו בין ארבע נשות הספורטאים וביקשנו לשמוע כיצד מנהלים בית ספורטיבי, איך מתמודדים עם הסטיגמות השונות, ואיך הן מגיבות לקהל שמביע את דעתו על הבעל האהוב שנמצא במגרש או על הפרקט.

מערכת יחסים בשלט רחוק
"את בן הכרתי לפני תשע שנים במועדון ה'גלינה' בנמל תל אביב", נזכרת לירון שהר. "באותם ימים הוא שיחק באספניול, והגיע לארץ לפגרת חג המולד בליגה הספרדית. הוא התחיל איתי וחברות שלי אמרו לי שהוא כדורגלן ושכדאי לי לתת לו את המספר שלי", מוסיפה לירון.

לירון שהר. "חייתי על קו ישראל־אירופה במשך שנה וחצי" . צילום: הרצל יוסף

"רק בסיום העונה, כשבן חזר לארץ, נפגשנו והיינו ביחד במשך הפגרה. כשבן חזר לספרד לאימוני פתיחת העונה, טסתי איתו לשם ואחרי כשבוע המשכתי לטיול מתוכנן במרכז אמריקה".

כשבוע מאז שנסעה לטיול הגדול שלה, חזר החלוץ לארץ ושיחק בהפועל תל אביב, אך למרות ששניהם חיו בארץ הקשר לא נשמר. למרבה האירוניה, השניים חידשו את מערכת היחסים ביניהם דווקא כשבן שב לשחק בחו"ל.

"בסוף אותה עונה בן עבר לשחק באוקזר שבצרפת ודווקא שם חזרנו לזוגיות", היא צוחקת. "למען האמת, כל הזמן היינו בקשר ולא באמת שחררנו אחד מהשנייה. מהתקופה באוקזר אנחנו ביחד. בגלל שלמדתי משפטים, חייתי על קו ישראל-אירופה במשך כשנה וחצי. בהתחלה בצרפת ולאחר מכן בברלין כשבן שיחק ב'הרטה'".

את שלבי ההתמחות ומבחני הלשכה עשתה לירון כבר בבאר שבע, לאחר שבמשך חמש שנים זנחה את לימודיה לטובת הקריירה של בן ולידת הבת הראשונה של השניים, יהלי.

אם חשבתם שסיפור ההיכרות של בני הזוג שהר הוא מיוחד, חכו עד שתשמעו את סיפורם של חנן ובר ממן. "שנינו תושבי הצפון במקור", מספרת בר, אשתו של הקשר שהגיע לבאר שבע באמצע העונה שעברה מהפועל חיפה. "ההיכרות הראשונית בינינו היתה כשהוא היה בכיתה ח' ואני בכיתה ז'. המשפחה שלו התגוררה במושב מגדים, לא רחוק מהמושב שלי, עין איילה".

לדברי בר, כבר אז חנן לא הסתיר את רגשותיו כלפיה, וכאשר משפחתו עזבה את מגדים, הוא ביקש מבר לנתק את הקשר ביניהם. "הוא רצה שנהיה חברים ואני לא רציתי. מה לעשות, חנן הוא חמוד כזה, ואני ממש לא", אומרת בחיוך גדול בר, וכולן צוחקות אחריה. "הסכמתי לניתוק, אך לא לפני שהבאתי לו מתנה - תמונה שלנו ביחד שפיתחתי ועל התמונה כתבתי 'תמיד איתך, בהמון אהבה'".

המזכרת של בר לחנן ממן כשהם נפרדו בילדות. 'תמיד איתך, בהמון אהבה'. צילום פרטי

"מוכרת לי מפעם"
הקשר בין חנן ובר נותק כאמור, עד שהיא נתקלה בתמונה של חבר הילדות שלה ברשתות החברתיות במדים של קבוצת כדורגל. "ראיתי תמונה של חנן במקרה, ולא ידעתי בכלל שהוא בחר להיות שחקן כדורגל כמו אבא שלו (ברוך ממן - ד.כ). שלחתי לו עוקב באינסטגרם בקטע ידידותי כי באותה תקופה יצאתי עם מישהו. אחרי כמה שניות הוא החזיר לי עוקב ושלח הודעה 'את מוכרת לי מפעם', וככה חזרנו לדבר".

"לאחר תקופה קצרה הקשר ביני לבין אותו בחור הסתיים וזה פינה את הלב שלי לחנן", מספרת בר בחיוך, "כעבור זמן מה נפגשנו, הפעם בצורה רומנטית, כמו שהוא בטח תמיד קיווה".

כעבור עשרה חודשים שלף הכדורגלן טבעת. "הוא הציע לי נישואים בכרם מהר"ל שזה המקום בו גרנו, והוא בלי ספק אחד המקומות היפים בארץ", מספרת בר בהתרגשות, "הקטע הנחמד בינינו הוא שבמשך כל השנים חנן שמר את התמונה שהכנתי לו והיא תלויה לנו בחדר השינה. מדהים שעברו כמעט 15 שנים מאז והוא שמר אותה. זה היה נורא מרגש".

ההיכרות בין סופי בן גרא, תושבת מיתר במקור, ובן אייזנהרט, הסנטר של רמי הדר, היתה קצת פחות דרמטית. "הייתי אחרי קשר ארוך ובן התחיל איתי ב'מנגה'", נזכרת סופי. "בהתחלה לא האמנתי שבחור כל כך גבוה ירצה לצאת עם מישהי שנמוכה ממנו בשני ראשים בערך".

"האמת, עד אז בכלל לא ידעתי שיש קבוצת כדורסל בבאר שבע", צוחקת סופי. "יום למחרת ראיתי תמונה שלו באחד ממשחקי הכדורסל של הקבוצות ועשיתי לו בטעות עוקב באינסטגרם. מיד ביטלתי את המעקב, אבל אחרי עשרים דקות הוא שלח לי בקשה לעקוב בחזרה והתחלנו לדבר. יצאנו יחד לדייט ראשון והיה טוב מאוד, ומאז אנחנו ביחד. אנחנו יוצאים כבר שנה וחצי, ובחודשיים האחרונים גרים ביחד גם".

מכנה משותף
סיפור האהבה בין ברוק קונור ובן זוגה טראוויס ווריק החל מעבר לים לפני כשמונה שנים. "נולדתי וגדלתי בוורמונט בארצות הברית ולמדתי בקולג' המקומי", נזכרת ברוק, "הכרנו בזמן שטראוויס היה בשנה השלישית של הלימודים ואני שנה מתחתיו".

"בשלב מסוים טראוויס עבר ללמוד בקולג' אחר שהיה במרחק של שש וחצי שעות נסיעה והקשר התנהל בשלט רחוק", נזכרת ברוק. "גם את השנה הראשונה שלו ככדורסלן מקצועי הוא העביר בגרמניה, רחוק ממני, אך לאחר שסיימתי את לימודי התואר שלי בפסיכולוגיה הצטרפתי אליו באירופה".

ברוק קונור (מימין), לירון שהר, בר ממן וסופי בן גרא בחדר ההלבשה. "יודעים לעשות את ההפרדה". צילום: הרצל יוסף

למרות השוני בין בנות הכדורגל לבנות הכדורסל, ניתן למצוא מכנה משותף בולט והוא שסדר היום של האשה מתנהל כמעטפת לעיסוקו של הבעל או החבר. "אני קמה בבוקר יחד עם הילדה, מארגנת ולוקחת אותה לגן", אומרת לירון. "לאחר מכן אני מכינה כבר אוכל ומתעסקת בסידורים השוטפים של הבית כמו קניות ודברים כאלה. זה תחום האחריות שלי".

"אם אני לא אעשה את זה, בן בטוח לא יעשה", אומרת בחיוך שהר. "רוב האימונים הם בשעות אחר הצהריים, אז בזמן הזה בר, יובל (אשתו של המגן בן ביטון - ד.כ) ואני נפגשות בבית של אחת מאיתנו או בג'ימבורי".

"לשלושתנו יש בנות, אז הן גם משחקות ביניהן", אומרת בר וצוחקת, "הבת של לירון אוהבת לעשות טיולים לבנות האחרות בעגלה".

"אני מכירה את טראוויס ויודעת שכשארצה להגשים את החלומות שלי, יהיו אשר יהיו, הוא יהיה שם בשבילי", אומרת ברוק בביטחון. "כרגע אין לי בעיה לחיות את החלומות שלו איתו, כי אחרי שמונה שנים החלומות הופכים להיות גם שלך, ואני בטוחה שהבנות פה יסכימו איתי".

"לוקח קשה הפסדים"
העונה הפחות טובה שעוברת על הפועל באר שבע בכדורגל, ירדה גם לרזולוציית הבתים הפרטיים של בר ולירון.

"אני יכולה לומר באחריות מלאה שבן לוקח מאוד קשה את ההפסדים של הקבוצה. גם את התקופה האחרונה שבה הוא לא הצליח לכבוש הוא לקח קשה", אומרת לירון. "הוא כל כך מחויב להצלחה של המועדון, כך שגם אם היה לו משחק טוב והקבוצה הפסידה זה משפיע על מצב הרוח שלו. אני מקליטה לו את כל המשחקים והוא רואה עוד באותו הלילה את המשחק המלא. רוב הזמן גם 'חדשות הספורט'".

בבית של בן גרא ואייזנהרט, הדברים הם מעט שונים. "אני משתדלת שהדירה תמיד תהיה מסודרת, ובעיקר אם זה אחרי הפסד כלשהו. אני יודעת שזה משהו שמאוד חשוב לבן", מספרת סופי, "צריך להבין שבגלל שהוא לבד בארץ, רק עכשיו הוא מתחיל להרגיש בבית וחשוב לי שכשהוא חוזר יהיה לו הכי נעים להגיע".

בר מוסיפה "לזכותו של חנן יאמר שהוא יודע לעשות את ההפרדה. כלומר, מבחינה אישית הוא מכונס יותר בעצמו ומבואס אחרי הפסדים, אבל מבחינת היחסים בבית הוא משתדל להיות מאה אחוז".

הנשים גם מספרות שאחרי הפסדים, הבועטים או המכדררים שלהן יכולים להישאר ערים עד השעות הקטנות של הלילה ולפעמים עד הבוקר. "כנראה שזה עניין של אדרנלין בגוף שלוקח לו זמן לרדת, אבל אין ספק שתוצאת המשחק משפיעה גם", מסכימות בר ולירון.

"יש עוד סיטואציה שיכולה להיות מאוד מאכזבת וזה חילוף לפני המחצית או ממש בדקות האחרונות כשאתה מגיע בשיא המוכנות המנטלית, ואז בסוף מוחלף מכל סיבה שהיא בדקות האלה, אני מרגישה את זה על בן", אומרת לירון.

סופי בן גרא (מימין) וברוק קונור. החלומות הפכו להיות משותפים. צילום: הרצל יוסף

איך מתמודדים עם תקופה של פציעה?
ברוק: "פציעות כידוע מלוות בהמון כאבים פיזיים, אבל חלק בלתי מבוטל הוא הפן המנטלי, שהוא לא פחות קשה לתיקון. לחיות עם ספורטאי פצוע זה להיות סוג של פסיכולוגית שלו, כלומר, צריך למצוא כל הזמן אסטרטגיות לעודד אותו ולשמור אותו במצב רוח חיובי".

"כבוגרת תואר בפסיכולוגיה, אני מאמינה שחשיבה חיובית עוזרת מאוד להחלמה פיזית. הפציעה ממנה טראוויס סבל לאחרונה, מנעה ממנו לשחק, אבל הוא נמצא שם עם החברים שלו, מעודד אותם ושומר על גישה חיובית".

גישה חיובית
גישה חיובית היא אחד המפתחות העיקריים להצלחה של בני הזוג, והחוסן המנטלי לו האשה נדרשת אליו הוא לעיתים קשה מאוד להשגה, בטח במצבים של שריקות בוז וקללות כלפי השחקנים על המגרש או על הפרקט.

"כשלא הולך לקבוצה ושורקים 'בוז' זה מעצבן ומכאיב, אבל אני יכולה להבין אוהדים ששורקים במהלך המשחק", מנתחת לירון, ובר שמהנהנת בהסכמה מוסיפה: "כידוע, היחסים בין חנן והפועל חיפה הם לא מהטובים בכדורגל הישראלי היום. היה משחק אחד ב'סמי עופר' ששניים מהאוהדים של חיפה אמרו 'חנן היה חושך היום' ובדיוק צעדתי לפניהם, אז הסתובבתי ואמרתי 'חנן היה אור. הוא תמיד אור' והמשכתי ללכת".

"לזכותו של הקהל בבאר שבע אני חייבת לומר שגם אם שורקים בוז במשחק, כשרואים אותנו ברחוב אז המילים תמיד חמות והאווירה מחבקת ועוטפת. הקהל כאן יודע לכבד שחקנים, בטח כשהם נמצאים עם הנשים שלהם", מפרגנת ממן לאוהדי האלופה.

איך הבית נראה אחרי ניצחונות?
ממן: "אחרי ניצחונות אנחנו בדרך כלל יוצאים באופן ספונטני כי יש יום למחרת גם חופש. אנחנו לרוב קובעות, אבל יודעות שזה בעירבון מוגבל ותלוי אם ניצחנו. גם מבחינת השינה בלילה הם ישנים יותר טוב בלילה והאנרגיות שיש בבית הן טובות הרבה יותר".

מערכות היחסים הארוכות בהן נמצאות בר ולירון, הדביקו את שתיהן באווירה הספורטיבית שקיימת בבית. "חנן מאוד אוהב לראות ספורט. זה יכול להיות כדורגל, כדורסל ואפילו טניס. לרוב תמצא אותו רואה משהו שקשור בספורט", מעידה בר. "אני אשב לראות איתו ואשאל אותו והוא גם יסביר לי אם זה חוקים מורכבים יותר שאני פחות מכירה".

"אני לעומת בר רואה בעיקר משחקים של בן במדי הקבוצה או הנבחרת. אני מקליטה לו את המשחקים שלו כי אני יודעת שהוא אוהב לצפות בהם לאחר מכן", מוסיפה לירון.

למרות שנראה כאילו הקריירה של הנשים מוקדשת כולה לעשייה של הבעלים, חשוב להן להבהיר נקודה מעוררת מחלוקת. "קריירה של ספורטאי היא קצרה ביחס למקצועות אחרים בשוק, ולעיתים היא עלולה להיות אף קצרה יותר במקרים של פציעות חס וחלילה", מסבירה בר. "אני באתי מבית בו חינכו אותי לעבוד, ללמוד ולא לבטל את עצמי, ולכן גם היום אני עובדת".

"גם בדברים יותר פשוטים של היומיום את מושפעת מאוד מקצב החיים של בן הזוג שלך", אומרת ברוק. "אני לא קובעת טיסות הביתה על משחקים, אבל אם זה קרה, והוא לא יכול להסיע אותי לשדה, אני אשנה את הטיסה כמובן. אני חושבת שאת כמו קרש תמיכה עבור בן הזוג שלך. ככל שאת מצליחה להתמודד עם זה בצורה מנטלית את תהיי בסדר".

"חנן הוא המפרנס העיקרי בבית", מספרת ממן, "אני לא דואגת כי אני יודעת שיהיו לנו עוד המון שנים יחד לאחר שקריירת המשחק שלו תסתיים. הוויתור שלי כרגע הוא זמני. דוגרי, אני לא יכולה להתלונן על איכות החיים שלנו".

"העבודה של בן אפשרה לי את כל התנאים בשביל להיות מרוכזת במבחני הלשכה שעברתי לא מזמן", מוסיפה שהר, "זה ממש לא מובן מאליו שיש לי את האפשרות הזאת. הוא גם עזר המון עם הילדה בזמן שאני למדתי".

"במבט לאחור, אני לא חושבת שהייתי משנה כלום ממסלול החיים שלי כיום. גם אם תחזיר אותנו אחורה בזמן, הייתי בוחרת בדיוק באותה דרך חיים".