די.ג'יי אריאל בנגייב. תיכנסו לקצב הסלסה. צילום: דניאל כהן

מי אני: די.ג'יי אריאל בנגייב (40) מבאר שבע. בניגוד לדי.ג'ייז אחרים בסצנת חיי הלילה, בנגייב התחבר למוזיקה דווקא מהריקודים. "מגיל צעיר אני זוכר את עצמי רוקד ומופיע, למדתי בפנימייה ושם עקבתי אחרי שירים חדשים שיצאו".

לאחר שהשתחרר מהצבא, החל לעבוד בצוותי בידור בים המלח ונשאר שם תשע שנים. "בתחילת הדרך בכלל לא ידעתי מה זה צוותי בידור, אבל איכשהו נשארתי שם די הרבה זמן", הוא מספר.

החיבור לעמדת הדי.ג'יי החל באותם ימים. "מנהל צוות הבידור פנה אליי ואמר לי שצריך לסייע בתאורה להפקה שעשינו ומשם פשוט התאהבתי בתחום הזה. "ההרגשה הזאת של לנגן שירים בזמן שהקהל נהנה ממה שאתה עושה הוא משהו שאין דומה לו". כשחזר מים המלח, חזר בנגייב לעולם הריקוד ולמד כוריאוגרפיה בספרד, אך לא זנח את עמדת הדי.ג'יי וערך אירועים קטנים.

איפה תמצאו אותי מנגן: "כיום אני מנגן בליין ימי שלישי ב'אלכסנדר 17' שנקרא 'מסיבוניטה'. מדובר על מסיבות סלסה שמנגנים בהן מוזיקה לטינית. בנוסף לזה, אני עובד בתחום האירועים ועושה אירועים פרטיים".

משקה אלכוהולי מועדף: "טקילה 'פטרון'. כמובן שאני שותה גם דברים אחרים, אבל לרוב זה מה שאני אזמין על הבר כשאני יוצא עם חברים. משהו בפטרון עובר בצורה הרבה יותר חלקה מאשר אלכוהול אחר".

מה אני אוהב לנגן: "מוזיקה לטינית בסגנונות של סלסה, בצ'אטה ורגאטון. מאוד אוהב לנגן חומרים של Romeo Santos, Ozuna, Gente de Zona. כמי שמכיר ושולט בתחום המוזיקה הלטינית, אני חושב שהרגאטון בהחלט עשה מהפכה בישראל בשנים האחרונות. כיף לראות שעוד אנשים נחשפים למוזיקה הזאת ונהנים ממה שאנחנו נהנים ממנו כבר שנים".

קטע שלעולם לא אשכח ממסיבה: "לפני כחודשיים, באחת המסיבות הראשונות באלכסנדר במסגרת הסלסה, היה שולחן שהגיע לבלות במקום. ראיתי שהם בוחנים מהצד, אבל הם לא בדיוק נכנסים לזה. עם האלכוהול והאנרגיות, הם אזרו אומץ ובאו לנסות לרקוד ומסתבר שהם ממש אהבו את זה והיום הם עושים שיעורי סלסה במסיבות באוניברסיטת בן גוריון. תמיד מרגש לראות חבר'ה חדשים מצטרפים למשפחה שלנו".