פסטיבל ריקודי חדר, פסטיבל המחול הקאמרי היחיד בישראל, חוגג השנה 30 להיווסדו בניהולו האמנותי של עמוס חץ וטליה דה פריס והוא יתקיים במשך שני סופי שבוע בתל אביב ובירושלים (30 באוקטובר – 9 בנובמבר). 

גם בשנתו השלושים לקיומו של הפסטיבל הכוריאוגרף עמוס חץ, מבקש להציע דרכים להקטין את המרחק באולם בין הצופה ליוצר, בתקווה שחווית התנועה תתקיים בשני הצדדים בו זמנית. 

"פסטיבל ריקודי חדר מטפח ריקוד קאמרי. כמו המוזיקה הקאמרית מספר הנגנים קטן. ההקשבה שלנו היא לכל אדם שמתנועע כאשר רובו ככולו נמצא בתנועה. זהו פסטיבל שיוצרים מבצעים את ריקודם. אנו טוענים שהריקוד הוא אומנות התנועה וזו אינה נזקקת לאמצעים נוספים. גופנו מבטא את העושר הרב שבתנועה. את הגיוס בהתרוממות כנגד הכבידה או ביכולת לפול לרצפה ומכח הנפילה אף להתגלגל הלאה ומהתנופה להתרומם שוב. כך שחלק גדול של היצירות מבוצעות ללא מוזיקה, ללא תפאורה או תלבושות מרהיבות. הן מבוצעות כסולו או דואט או שלישייה, כך שהרוקד והצופה יכולים לתת את תשומת הלב לפרטים הקטנים שהם שמגלים את פלא התנועה", מסביר חץ. 

עמוס חץ. צילום: ורוניקה דירנהופר

כיצד נבחרו העבודות שיוצגו במהלך הפסטיבל?

"העבודות מוזמנות על ידנו מהכרות של יוצרים שכבר מופיעים שנים רבות בפסטיבל והם גם שמפנים אלינו בוגרים של בתי ספר לריקוד שהחלו את דרכם וכבר התגבשו לכדי אמנים עצמאיים. במסגרת הפסטיבל ברוב השנים אנחנו מזמינים אורח או אורחת מחול על מנת להפגיש את האמנים ואת הצופים בצורות ביטוי נוספות על אלה הקימו בשדה הזה בארץ.  מקיימים כנס שבו האמנים מצהירים על כוונותיהם בעבודתם, וצידם גם הרצאה בנושא שמוצא ליוצרים. נושא הפסטיבל השנה הוא זמן -הווה, עתיד, עבר".

איך בגיל 86 עדיין אפשר להמשיך ולרקוד, משהו משתנה הגוף, עם התנועה. 

"לשמחתי הרבה למדתי אצל שני מורים שהטוו את דרכי: נועה אשכול ומשה פלדנקריז. שניהם ישראלים שיצרו דרכים להרחבת עולם התנועה. שניהם שקדו על הקשבה לגוף המתנועע בשדה הכבידה. שניהם לימדו אותנו להשתמש במידת הכח הנדרשת לפעולות שונות, שניהם האמינו שהגוף האנושי יכול ורצוי שירחיב את עולם התנועה שלו ולא רק לשמור על יכולתו. שניהם הפנו את הכרתנו לתנועות קטנות וגדולות תוך תשומת הלב ליחסים השונים שבין אברי הגוף ולמסלולים שנוצרים במרחב.

פלדנקרייז פיתח את דרכו בשעורים בקבוצה ובמקביל שעורים ליחיד שנעשו הרבה בהפעלת אברי הגוף ובתשומת הלב לאברים הנחים לעומת האברים הנעים. נועה אשכול יצרה כתב תנועה עם אברהם וכמן. הוא מבוסס על הגדרה גאומטרית כמותית למצבים ולמסלולים. הגדרה שכזו יכולה לרשום דיסציפלינות קימות בריקוד בספורט ובאומנויות לחימה. ומאפשרת ליוצרים להפוך את פרי דמיונם לריקוד.

עמוס חץ. צילום: נטשה שכנס

בתרבות המערבית עולם התנועה מתגלה להכרה רק 150 השנים האחרונות. על כן זוהי עדין הרפתקאה שלא רבים נמצאים בתוכה יוצרים, מרפאים, וחובבים. במזרח הרחוק יש מסורות של מאות בשנים. אומנויות הלחימה שנלמדות שם הן למידה שנמשכת כל ימי חיי המתנועע, על כן אנחנו מוצאים שחקנים ורקדנים מבוגרים והם זוכים להערכה רבה משום שהם מתנועעים נכון, יפה, וגורמים לנו להתפעמות מהשיתוף הגוף בחישה, לבהירות הצורה, ובהכרתנו שאנחנו חלק בלתי נפרד מהמרחב סביבנו ובתוכנו. לאורך כל השנים שאני רוקד ומתנועע עלי למצא דרכים חדשות לבטא את האושר העמוק שטמון בתנועה הגדולה והקטנה עד לזו שמוחשת אבל אינה ניראית דממה חיה".

מה אתה חושב על עולם המחול של ימינו ועל צרכנות "תרבות" המחול, שנחשבת לקהילה סגורה יחסית?

"מכל הנאמר כאן אני מקוה שיובן שמדובר כאן באמנות. וכמו כל האמנויות אומניות: מוזיקה, אמנות ויזואלית, תיאטרון, שירה, נדרשת מהיוצר ומהצופה נסיון והשכלה. לצערי הרב קיים היום בילבול גדול בין בידור, שתכליתו להביא לסיפוק מיידי שגם מתנדף מיד עם סיומו., בעוד שאמנות מציע לשני הצדדים, צופה ויוצר, הקשבה רציפה בלתי מופרעת שמעוררת הירהור וחויה שעולה להכרתנו ושוקעת לדמיוננו".

פסטיבל ריקודי חדר. 30 באוקטובר - 9 בנובמבר. מרכז סוזן דלל, תל אביב. מרכז ז'ראר בכר, ירושלים.