בשבוע הבא, 3.7.19, ינחת כאן טום ג'ונס להופעה. המעריצים שלו באים בעיקר בשביל לשמוע את שיריו הידועים מהעבר וזוכרים אותו עדיין כאליל פופ ששיריו מלווים אותם עוד משנות ה-60- ואכן, מרבית הלהיטים יהיו נוכחים בהופעה הקרובה, אבל לא רק.

טום ג'ונס בישראל. צילום: AA

ממרומי גילו, ג'ונס בן ה-79 מרשה לעצמו לחזור גם למקורות ההשפעה שלו: בלוז, גוספל, ספיריצ'ואלס ורוק. הוא הרי בנה קריירה מלעשות את הבלתי צפוי: בסיקסטיז, כשלהקות בריטיות עם קולות ענוגים שלטו במצעדים, הוא הרעים בקולו עם "דליילה" ו"מה חדש חתלתולה", מרטיט לבבות עם: Green, Green grass oh home ו- Its Not unusual. בסוף האייטיז התניע את הקריירה עם Kiss  של פרינס. בנוסף, הקליט דואטים עם זמרים עכשוויים ואלבום R&B  עם ווייקליף ג'ין. במקביל הופיע בקביעות בלאס ווגאס. אבל את הקריירה שלו הוא החל בשיתופי פעולה עם זמר אגדי נוסף, ואן מוריסון- ועם הגיטריסט, האגדי לא פחות- ג'ף בק.

שלושת אלבומי האולפן שהוציא טום ג'ונס בשנים האחרונות, מסמנים יציאה שלו מאיזור הנוחות של הפופ והבלדות, וכוללים קאברים לקלסיקות בלוז ישנות. "אמנם הקלטתי המון שירי פופ, אבל בתוכי, אני נוטה יותר לבלוז ולמוזיקה שורשית", אומר טום ג'ונס"אני אוהב מוזיקה בסגנונות שונים ונהנה לשיר בלוז ורוקנרול. יש זמרים שמפחדים לעשות את זה וחוששים מה יגיד על זה הקהל שלהם, שרגיל לקבל מהם מוזיקה אחרת, ומגנים על עצמם יותר מדי; אבל אני לא מרגיש כך ואם אני אוהב את זה, אני גם רוצה לשיר את זה".

טום ג'ונס בהופעה. צילום: AA

בניגוד לסגנון אליו הורגלנו אצל טום ג'ונס בשירי הפופ והבלדות מהעבר, אין באלבום הזה תזמורת מיתרים או כלי נשיפה, רעש וצלצולים: רק הקול הנהדר שלו, בליווי גיטרה, בס ותופים. כמו פעם, כשהופיע בתחילת הדרך בפאבים. הכיוון מזכיר את אלבומיו האחרונים של ג'וני קאש, בהפקת ריק רובין; המפיק המוזיקלי איתן ג'ונס, ("קינגס אוף לאון", ראיין אדאמס Crowded house) נוקט בגישה דומה ומבליט את  קולו של טום ג'ונס חשוף במיקס. התוצאה מהממת ומלאת השראה. קולו של טום ג'ונס אנרגטי, חזק וסוחף. זקנתו לא רק שאינה מביישת את נערותו, להיפך, היא מוסיפה לה כבוד.

טום ג'ונס תמיד נהג לבצע שירים שכתבו אחרים, והאלבום Praise & Blame כולל גרסאות שלו לשירים של בוב דילן, ג'ון לי הוקר כמו גם מחווה לחלוצות הבלוז הנשי, סיסטר רוזטה ת'ארפ, המספקות חוויה מיוחדת. מדהים כמה עוצמה יש דווקא בשירה המינורית של טום ג'ונס.

גם האלבום שיצא לאחר מכן, Spirit in the room ממשיך את הקו הזה, עם בלוז עתיק של בליינד ווילי ג'ונסון, לצד קאברים של פול מקרטני, טום וויטס, פול סיימון וריצ'רד תומפסון- ולאונרד כהן, שמילות שירו Tower of song, כאילו נכתבו במיוחד בשביל טום ג'ונס: I was born like this/ I had no choice/ I was born with a gift of a golden voice/ and twenty-seven angels from the Great Beyond.

"אנשים קוראים לזה קאברים", אומר טום ג'ונס," אבל אני רואה בהם גרסאות שלי לשירים של אחרים. זה כמו ששחקן מגלם דמות שאולי שחקן אחר גילם פעם. הרי לא אומרים שאנתוני הופקינס עושה קאבר ללורנס אוליבייה. ככה זה גם עם ביצועים לשירים, לדעתי". ואכן, גם פה הוא מגיש ביצועים "רזים" וחשופים, מצויד בכמה נגנים מעולים, בחטיבת קצב יעילה ובקולו הענק.

עטיפת אלבום הופעה

גם באלבום האולפן האחרון שלו Long lost suitcase  טום ג'ונס מעניק לנו קאברים ל "אבנים המתגלגלות", "לוס לובוס" ואחרים. אלבום ההופעה האחרון שלו Live on Soundstage  הוא שילוב של שירים מקריירה עשירה של יותר מחמישה עשורים: הבלדות מהסיקסטיז, הפופ שהקליט באייטיז וחומרים מהאלבומים האחרונים. כן, על סף העשור השמיני של חייו, טום ג'ונס מעדיף לשיר את השירים הגורמים לו הנאה.

איזה כיף שגם אנחנו נוכל ליהנות מהם יחד אתו.

טום ג'ונס בהיכל מנורה מבטחים, 3.7.19, יום רביעי, שעה 21:00.