רב תרבותי. קירות משרדו של מנכ"ל המשכן לאומנויות הבמה בבאר שבע, יאיר נגיד, המשמש גם ראש מינהל תרבות של חברת 'כיוונים', עמוסים בלוחות ענק המפרטים את הפעילויות התרבותיות שהיו ועוד יהיו השנה בעיר. מתברר שבשלושת אולמותיו של המשכן לאומנויות הבמה המשמש בין השאר ביתו של תיאטרון באר שבע ושל הסינפונייטה הישראלית באר שבע, מתרחשים כ־720 אירועים בשנה וכחצי מיליון איש באים בשעריו.

יאיר נגיד במשכן. להנגיש את כל המופעים, גם אם זה לא כלכלי. צילום: הרצל יוסף

במשכן אין רק הצגות ומופעים אלא גם חוגי אומנות וסדנאות למיניהן. לזה צריך להוסיף מופעי ענק המתרחשים באמפי בפארק נחל באר שבע ובקונכייה הסמוכה לאצטדיון טרנר. לא באנו להשבית שמחות, אבל בכל זאת אנחנו שואלים את נגיד מדוע לדעתו באר שבע לא הצליחה עד כה למתג את עצמה כעיר של תרבות ובידור.

"זה לא מדויק", הוא טוען, "שני פרסי תרבות שקיבלנו בשנים האחרונות ממשרד התרבות והספורט הם הוכחה לפעילות התרבותית בעיר. זה הכל עניין של הסתכלות. אנחנו יכולים להיות מאוד יצירתיים ועם המון רעיונות. קח למשל את ההפקה הגרנדיוזית של האופרה 'נבוקו' שהועלתה באירועי ה־100 לבאר שבע לפני מספר חודשים, באמפי פארק, הפקה של יותר ממיליון שקלים, כשלעיריית באר שבע זה לא עלה שקל. באר שבע ממוצבת כיום במקום גבוה מאוד על המפה התרבותית הארצית. יש לנו בבאר שבע גופי תרבות מצוינים, כמו התיאטרון, הסינפונייטה ולהקות המחול שזוכים להצלחה גם מחוץ לבאר שבע".

אבל לא אחת יש תחושה שלהקות המחול "סול" ו"קמע", למשל, זוכות להצלחה והכרה בעיקר בחו"ל ולא בבית.
"זה נכון. מצב המחול בארץ הוא לא הכי מזהיר. שפת המחול היא מופשטת, זה לא כמו תיאטרון או קונצרט, ולא הרבה מתחברים לתחום. להקות המחול שלנו הן הצלחה בינלאומית אדירה. הקהל האירופאי והאמריקאי מתחבר יותר לתחום המחול מאשר הקהל הישראלי. צריך להנחיל לדור הצעיר את החיבור למחול. אני מאמין בזה".

לפני עשור דיברת על חלומך להפוך את באר שבע לבירת הבידור של ישראל. מה קרה לחלום הזה?
"העיר באר שבע, על כל גופי התרבות שבה והפעילות התרבותית שמתרחשת בה, כמטרופולין, מתפתחת כל הזמן. היום אלפי המינויים של התיאטרון ושל הסינפונייטה הם לא כולם מבאר שבע. יש לנו הרבה מינויים מיישובי הסביבה, אפילו מהערבה ומהנגב המערבי. באר שבע היא המוקד התרבותי של כל האזור".

האומנים באים
שנים נמנעו מפיקי מופעים לבוא לבאר שבע בטענה שאין בעיר אכסניה מתאימה להפקות בסדר גודל כזה. כך היה בשעתו באשר למופעים כמו הפסטיגל, וכך היה גם באשר לזמרי צמרת. רק לאחר שנחנכו המשכן לאומנויות הבמה, הקונכייה והאמפי פארק בפארק נחל באר שבע התמונה השתנתה. הפסטיגל ירד לבאר שבע וילדי העיר והאזור כבר לא צריכים לנדוד עד תל אביב כדי לחזות באלילים שלהם. גם שלמה ארצי הספיק להופיע באמפי פארק ובקיץ הקרוב מתוכננת לו עוד הופעה במקום.

יאיר נגיד. מלחמה לא פשוטה להביא לעיר מופעים גדולים. צילום: הרצל יוסף

"אנשים אולי לא מודעים לזה", מציין נגיד, "אבל יש כאן מאבקים מאוד גדולים מול המפיקים. יש מופעים שלא זזים ממקום אחד. יש מופעים שזזים בין תל אביב וירושלים. אני רואה כאתגר להביא את המופעים האלה לבאר שבע. זו מלחמה לא פשוטה. שנים לקח לנו להביא את הפסטיגל לכאן. היום אחד המקומות הרווחיים שלו הוא באר שבע. האתגר שלנו הוא להנגיש את כל המופעים לבאר שבע, גם אם זה לא כלכלי. אנחנו חייבים לקלוע לטעמם של כל חלקי האוכלוסייה".

תופעה פסולה
בעוד כשלושה שבועות יעלה על במת האמפי פארק בבאר שבע עומר אדם, השם החם כיום בזמר הישראלי. כזכור, אלפי הכרטיסים למופע אזלו, שלא נאמר נחטפו, בתוך דקות. אתר האינטרנט של המשכן לאומנויות הבמה שהיה מופקד על מכירת הכרטיסים קרס בתוך דקות והותיר אלפי אנשים מאוכזבים ומתוסכלים.

הספסרים חגגו, המשטרה חקרה, ובשיחה עם יאיר נגיד השבוע מתברר שתופעת הספסרות חזרה על עצמה גם לקראת מופע הסיום של אירועי שנת ה־70 למדינה, "הפסקול של המדינה", אף שהכניסה היתה ללא תשלום והכרטיסים הונפקו בהרשמה מוקדמת. נגיד יודע לספר שתפס בעצמו ספסר שניסה למכור כרטיס ב־30 שקל בערב שירי לוחמים.

"הוכחתי אותו על כך ודאגתי שאנשים שרצו להגיע למופע יוכלו להגיע", הוא מספר ומוסיף, "תופעת הספסרות היא לא רק מעשה פלילי, אלא תופעה פסולה, תופעה גועלית. אסור לתת לזה יד, גם אם אנשים לא יראו את עומר אדם. צריך להילחם בתופעה הזו".

באשר להופעה של עומר אדם זה לא כל כך הצליח.
"בתוך כ־37 דקות נמכרו 9,200 כרטיסים. לא האמנתי למראה עיניי. זה היה מטורף".

היו טענות שאנשים רכשו עשרות כרטיסים ואחר כך ספסרו בהם.
"מהבדיקות שלנו לא ראינו רכישות של עשרות כרטיסים על ידי אדם אחד. היו רכישות של עשרה כרטיסים לאדם אחד. יכול להיות שהיינו צריכים להגביל את כמות הכרטיסים לכל רוכש. משהו כמו שישה כרטיסים".

כבר הופקו לקחים מהמקרה?
"קודם כל צריך לדעת שלא היה מאז קום המדינה אף אומן שעשה את מה שעשה עומר אדם. גם אם הייתי רוצה לא יכולתי להתכונן להיסטריה הזו סביב הכרטיסים למופע שלו. איזה לקחים אפשר להפיק? המסקנה היחידה היא לא למכור יותר משישה כרטיסים לאדם. זה מה שנעשה בפעם הבאה".

שאלה של כדאיות
אין זה סוד שהאמפי פארק בנחל באר שבע אינו מנוצל במשך רוב השנה, ובפועל מוצגים בו רק מופעים אחדים. "האמפי הוא מקום פתוח ונועד לפעול בחודשי הקיץ", מסביר נגיד. "הפעילות בו היא פונקציה של כדאיות כלכלית. האמפי מכיל 4,110 מקומות ישיבה ועוד 5,890 מקומות על הדשא. זה הרשיון שלו".

"כמה מופעים גדולים אפשר להביא לכאן? הרי אפשר לספור על כף יד אחת את האומנים שיכולים למלא את האמפי הזה. אפשר לעשות כל חודש בחודשי הפעילות מופע גדול באמפי, אבל ספק אם תוכל למלא אותו. בשעתו עשינו באמפי מספר מופעי 'רוקדים עצמאות' והפסדנו כספית".

נגיד עם נסרין קדרי. "יש כאן פעילות תרבותית מדהימה". צילום: דיאגו מיטלברג

ומה באשר למחירים הגבוהים של הכרטיסים למופעים באמפי פארק?
"המחירים ממש לא גבוהים. שלמה ארצי למשל הוא האומן הכי רגיש שאני מכיר במה שקשור למחירי הכרטיסים. הוא תמיד מקפיד על המחירים ודואג שהם לא יהיו גבוהים. בהשוואה למופעי אמפי במקומות אחרים בארץ, אנחנו הכי זולים".

אבל תרבות היא לא רק תיאטרון, מופעים, סינפונייטה ומחול. באר שבע, כך נראה, זרועה בלא מעט אולמות קולנוע - גלובוס מקס, ישפרו פלאנט ובקרוב גם הסינמה סיטי. בעידן שירותי הסטרימינג, הטלוויזיה וההורדות הפיראטיות, אולמות הקולנוע לא בהכרח מתמלאים בכל ערב. אבל נגיד אינו מתרגש מכך.

"יזמים לא זורקים ככה סתם את כספם כדי להקים כאן אולמות קולנוע", הוא מטעים. "הם עשו כאן בדיקות של כדאיות כלכליות ומתברר שזה כדאי. היום זה לא כמו בזמנים שהייתי ילד והיינו רואים סרט בקולנוע חן או בקולנוע גילת וחוזרים הביתה. היום סרט זה חלק מבילוי יותר רחב שכולל גם ארוחה במסעדה ואולי גם קניות בקניון הסמוך".

תאריך לידה סמלי
יאיר נגיד (45), נשוי ואב לשלושה ילדים, נולד, גדל, התחנך ומתגורר בבאר שבע. נגיד מציין ששנת הולדתו 1972 היא גם השנה שנולדו בה גופי התרבות המוכרים של באר שבע כמו התיאטרון העירוני, הסינפונייטה ולהקת המחול "בת דור". "זה אך סמלי שנולדתי בדיוק באותה תקופה של הרנסנס התרבותי שהיה כאן בתחילת שנות השבעים ונמשך עד אמצע שנות השמונים", הוא אומר.

גם הוריו של נגיד הם אנשים מוכרים בבירת הנגב. אביו אלברט שירת שנים רבות בצבא הקבע, היה רס"ר במחנה 80 והמפקד המיתולוגי של מחנה מפקדת פיקוד הדרום בבאר שבע. אמו אסתריקה היא אושיית תרבות ומוכרת בתואר "האמא של הדוגמניות".

בצה"ל שירת נגיד בנח"ל המוצנח לאחר שבקשתו לשרת בלהקה צבאית נדחתה בגלל הפרופיל הרפואי הגבוה שלו. את הטירונות הוא עשה במחנה 80, הבסיס שאביו שירת בו שנים קודם לכן. בשלהי שירותו הצבאי נפצע נגיד בכתפו, הפרופיל שלו הורד והוא זכה להגשים את חלום נעוריו ועבר לשרת בצוות הווי של פיקוד דרום. מי שהיה אז אחראי לציוד של הצוות, נזכר נגיד, היה חייל שענה לשם אביתר בנאי, נצר למשפחת בנאי והיום זמר מוכר וידוע.

לאחר שפשט את המדים למד נגיד הפקה ויצירה טלוויזיונית במכללת ספיר ומשם פצח בקריירה רדיופונית ב'רדיו דרום'. "עשיתי שם הכל", הוא נזכר, "שידרתי, הפקתי, עשיתי פריצות שידור, הייתי טכנאי. חוץ מניקיון ולהגיש קפה ותה עשיתי שם הכל".

בשנת 1999 רשם נגיד אבן דרך בחייו כשהתקבל להיות העובד הראשון באגף הצעירים בעיריית באר שבע תחת שרביטו של רוביק דנילוביץ', שהיה אז ראש האגף וסגן ראש העירייה. בהמשך מינה דנילוביץ' את נגיד לאחראי להקמת מרכז הצעירים בעיר העתיקה ואחר כך הוא היה מנהלו הראשון של המרכז.

במקביל נגיד היה חתום על הפקתם של אירועים כמו פסטיבל היין, פסטיבל הבירה, שדרת התבלינים, מסיבת פיג'מות המונית, ואפילו מסיבת חוף שלכבודה נפרקו ערימות של חול ים ברחבת מרכז הצעירים והוצבו שמשיות. חוץ מים של ממש הכל נראה כמו חוף ים.

עוגן תרבותי
לפני כשמונה שנים התמנה נגיד למנהל המשכן לאומנויות הבמה בבאר שבע. חמש שנים מאוחר יותר התמנה גם לראש מינהל התרבות של חברת 'כיוונים', החברה העירונית לתרבות הפנאי בבאר שבע. "למעשה אני אחראי לדחוף ולהצעיד את כל גופי התרבות היוצרים בעיר ולהביא אותם לכדי הצלחות. המשכן הזה הוא העוגן התרבותי הגדול של העיר", הוא מסביר על תפקידיו בזמן שהוא מסייר איתנו בין קומות המשכן.

עד כמה הוריך השפיעו על דרכך?
"ההורים שלי הם מי שאני. גדלתי אל תוך ערכי הסדר, הארגון והמשמעת של אבא שלי. אבא שלי הצעיד חטיבות שלמות והפיק אירועי ענק בתוקף תפקידיו בצבא. מאמא שלי לקחתי את תחומי השיווק, יחסי הציבור, מכירות, את הצחוקים והכיף שבחיים".

נגיד הוא גם חבר טוב ומקורב לשמוליק יפרח, לשעבר מנכ"ל תיאטרון באר שבע, שלפני שנה התמנה למנכ"ל תיאטרון הקאמרי ובאחרונה הודיע על פרישתו מהתפקיד. "אני יודע ששמוליק עזב את תפקידו בקאמרי מסיבות אישיות ובלתי צפויות", אומר נגיד.

"שמוליק הוא אדם מאוד מוכשר, גם מבחינה אומנותית וגם מבחינה ניהולית. הוא יודע ליצור יש מאין. הייתי איתו בכל תקופת ההתלבטות שלו לעבור מכאן לתל אביב. אני יודע עד כמה זה היה קשה לו. הוא התהפך עם הדבר הזה. אני מאמין ששמוליק יוכל למצוא את עצמו ולהמציא את עצמו מחדש באופן שרק הוא יודע לעשות".

הוא שיתף אותך בהחלטתו לפרוש מתפקיד מנכ"ל התיאטרון הקאמרי?
"לא. כשיצאה ההודעה על פרישתו הייתי בטיול בפולין עם המשפחה. התוודעתי לצעד הזה כמו כולם. ישבנו אחרי זה כמה פעמים ודיברנו על הצעד שהוא נקט. הוא שלם עם הצעד הזה. זו החלטה לא קלה בכלל. הוא הגיע לטופ של התיאטרון, ואם הוא החליט לעזוב את התפקיד הזה, אני מאמין שהוא ידע מה הוא עושה. הוא עשה זאת בעיניים פקוחות מאוד".

יש שמועות שהוא שוקל לרוץ לראשות מועצת עומר.
"שמעתי על זה. למה לא? שמוליק הוא מפיק־על. הוא יכול להפיק כל דבר, אז הוא יכול להפיק גם את זה. אני יכול לאחל לו בהצלחה".

חיית במה
נגיד אינו מסתפק רק בתפקידים מאחורי הקלעים. בנעוריו היה חבר בלהקת "צעירי באר שבע" ומאוחר יותר הבליח בסדרות טלוויזיה כמו "שמש", "זגורי אימפריה" ו"צומת מילר" והשתתף בכמה פרסומות.

נגיד עם צביקה הדר. מבליח בסדרות ופרסומות.  צילום: יח"צ המשכן לאומנויות הבמה

"אני מאוד אוהב משחק ובמה, אבל אני גם אוהב להיות מאחורי הקלעים ולהניע דברים", הוא אומר. "אני חוטא מדי פעם במשחק פה ושם. אגב, את כל הכספים שאני מקבל על ההופעות האלה אני מעביר ישירות לחברת 'כיוונים' לטובת חוגי אומנות לילדים מעוטי יכולת. כל הבלחה כזו יכולה לממן חוגים לילדים. אני עושה את זה בכיף".

אתה חולש על לא מעט גופים תרבותיים בעיר. אתה לא מרגיש לפעמים שזה גדול עליך?
"יש לי כאן צוות שהוא סיירת מטכ"ל. המנהלים שעובדים תחתיי הם הכי חשובים לי. אני נלחם בשביל האנשים שלי. יש כאן צוות נהדר, אתה רק צריך לדעת להפעיל אותם. אני מאציל סמכויות. אי אפשר לשרוד בלי זה. אני לא מתערב מבחינה אומנותית בכל אותם גופים תרבותיים. אני משאיר את המשימה הזו למנהלי אותם גופים".

רגשות מעורבים
כמה ימים לאחר שירד המסך על הפקת הענק "הפסקול של המדינה" שהוצג באמפי פארק בבאר שבע וחתם את אירועי יום עצמאות ה־70 למדינת ישראל, נגיד מספר על רגשות מעורבים. "זו היתה הפקה עצומה", הוא אומר, "אבל אנחנו לא היינו מעורבים בהפקה הזו, לא היתה לנו כל נגיעה באירוע הזה ובתוכן שלו. הפקה מדהימה, אבל מצד שני, לגבי תוכנו של האירוע יש דעות לכאן ולכאן".

אתה יכול לפרט?
"כשאתה בא לעשות ניהול אומנותי לאירוע כזה אתה מחפש קו מנחה. יכול להיות שאפשר היה לעשות את זה אחרת. גם אי אפשר שלא לתמוה איך באירוע כזה לא נוטלים חלק אומנים כמו יהורם גאון, מתי כספי, שלום חנוך ו'הגבעטרון', למשל. זה עניין של טעם. אני הייתי הולך על קו מנחה אחר. בסך הכל, למרות שלא היו לי יד ורגל בהפקה, זה היה אירוע מלא גאווה. אגב, הרבה דברים בעיר מצליחים בלי שאני מעורב בהם".

מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?
"בחיים אני לא מתכוון ללכת למגרש הפוליטי. זה לא מעניין אותי. אני רואה את הקריירה שלי בתחום התרבות. זה בשבילי מפעל החיים שלי. אני רוצה לפעול כאן. לא מדליק אותי לעשות תרבות מחוץ לבאר שבע. יעניין אותי לנהל איזה גוף תרבות. הייתי רוצה להתנסות בזה. הייתי גם רוצה לשווק את התוצרת התרבותית של באר שבע לעולם כולו. יש כאן פעילות מדהימה".