הוא כתב בלוח שנה המשפחתי כבר לפני חודשיים שהשבוע הוא טס. דיברנו על הדברים, ידעתי הכל ולמרות זאת זה תפס אותי בהפתעה גמורה. יותר מהכל אני רוצה שבעלי יהנה מהשבוע-פלוס הזה של חסד. שיפיק המון טוב מהמשימה שלשמה הוא טס ועל הדרך יהנה מחוצלארץ וגם ינשום לעצמו קצת אוויר נטול ילדים ורעיה.

חזקה מהרוח ומג'נגלת בין המשימות. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

רציתי להיות האישה הטובה הזו שרק מעודדת ותומכת ושחזקה מהרוח. אבל גם רציתי שידע עד כמה זה לא קל. עד כמה המאמץ הוא אימתני ועד כמה אני חיה בימים האלה באמת מדקה לדקה.

נכון לכתיבת שורות אלה עוד הצלחתי להתעלות, לספר לו רק את הטוב ולהימנע מ"למצפן" אותו. פה ושם מטפטפת תזכורות לגבי המתנות להן אני מצפה מארץ ההזדמנויות (לשופינג) הבלתי נגמרות, אבל מזכירה לעצמי שרמזים זה לא הצד החזק שלו.

אז מהו המדריך ההישרדותי לאמא בבירת הנגב בימים נטולי אב?

נפתח בבשורת הבייביסיטרית! יש לעיר היצע נהדר בתחום. פרט לאוניברסיטה שהיא יצרנית שמרטפיות לעת מצוא, יש גם מכללת קיי אחת, האמונה על כל המבקשות להתמחות בחינוך. כל אחת ואחת מאלה ראויות להיכנס אלי הביתה ולהוות תחליף אבא בימים נטולים.

תזמיני ארוחות כדי לא לבשל. תזמיני מהסופר כדי לא לצאת מהבית, תזמיני אוכל לשבת מהקייטרינגים הנפלאים שבאר שבע מטפחת, תזמיני תור מראש לסופר פארם. עולם ההזמנות פרוס לרגלייך ואת ראויה לו מתמיד.

עדכני, זמזמי, תחפרי. או בקיצור - וודאי שכולם סביבך יודעים שבעלך is far far away. העיר הזו טומנת לה כל כך הרבה ערבות הדדית, קהילה של אנשים שרוצים לעזור, רק צריך לוודא שכולם יודעים.

תכיני, תתכונני, תצטיידי. אבל תזכרי שכל תכנית היא בסיס לשינויים (של הילדים שלך). בימים האלה, כל אחר צהריים הוא הרפתקה חדשה ואת הגיבורה. רגע לפני איסוף הילדים חשבתי על כל האופציות לשעות אחר הצהריים: גינה, ג'ימבורי, הביתה או אחרות. לכל אופציה רלוונטית חשבתי מה להכניס לתיק כדי לשרוד, תיק שהשבוע קיבל באופן רשמי את הכותרת "תיק עזרה ראשונה: נשנושים, בגדי החלפה, שמיכה לתינוק, פיג'מה אם נחזור מאוחר, מגבונים (כי אם יש משהו אחד לקחת לאי בודד, אז מגבונים יהיו המשהו הנכסף שלי) ועוד.

אטרקציות בית, זה אפשרי. כל יום תכננתי אטרקציה אחרת, אבל כל יום נגמר בקביעה של בן שנתיים שלומד לנהל את העולם ש"היום נלך לפארק". מה רע היה מזלו שפתאום באמצע השבוע נפתחו להן ארובות השמיים (באמצע אפריל!!). אז גם יומיים בבית יכולים להיות אטרקציה, אם רק מכינים מראש ארסנל הפעלות. המוצלחות ביותר ששוות דיווח:

  • בנינו ביחד כיסא ושולחן שחיכו מאז הביקור האחרון באיקאה.
  • פרקנו ביחד את המשלוח שהגיע מהסופר.

מיטל פאר. צילום פרטי

מלאכת ההישרדות עמדה בפני מבחן חשוב כשהגיע הסופ"ש, אבל הטבע שוב הוכיח את עצמו - וטיול קטן בטבע העירוני שבקצה השכונה זיכה אותנו בשבת רגועה ואפילו עם טעם טוב.

השעה אצלי כרגע היא שעת מוצ"ש מאוחרת. עוד יממה וחצי (37 שעות אם לדייק) החצי שלי עושה צ'ק אין בארץ. אני כבר לגמרי זכאית לסכם את הימים בלעדיו. מלאת סיפוק וגאווה. חזקה יותר, מאמינה בעצמי יותר וגאה באמא שאני. לא הייתי מבקשת לעבור שוב ימים כאלה, אבל חייבת להודות (בלי שהמסר יעבור לבעלי) שיש באתגר כזה המון יתרונות ואפילו, מעיזה להגיד עכשיו, שיש מצב שנהניתי.

שלכן, אמא שסופרת את השעות.

מיטל פאר, מלווה אימהות לאחר לידה. ליצירת קשר: Niflaot.mp@gmail.com או 052-4269043