החיים של מור אלקיים, תושבת באר שבע, לא היו קלים, תרתי משמע. העובדה שהיא היתה ילדה שסבלה מעודף משקל העיקה עליה לא מעט. "לא כיף להיות ילדה ונערה מלאה", היא מספרת, "הייתי צריכה ללבוש בגדים במידות גדולות, הייתי מנועה מלהשתתף בשיעורי ספורט ובפעילויות שונות בבית הספר. מבחינה חברתית אומנם קיבלו אותי כמו שאני, אבל ברגע שזה הגיע לזוגיות זה תמיד היה נגמר במפח נפש, לרוב בגלל חיצוניותי".

מור אלקיים. "היום אני מרגישה יותר ביטחון". צילום: הרצל יוסף

לפני שהיא התגייסה לצה"ל, שקלה אלקיים כ־70 ק"ג. "נראיתי כמו קציצה", היא נזכרת, "במהלך השירות הצבאי בכלל לא ירדתי במשקל. עם האוכל שבצבא אי אפשר לעשות דיאטה. לאחר שהשתחררתי נשארתי באותו משקל ושום דיאטה לא עזרה. הלכתי גם לאימוני כושר, אבל גם זה לא סייע במאומה להפחתת המשקל".

זה תסכל אותך?
"ממש. עודף המשקל גרם לי המון קשיים, בעיקר נפשיים. הגעתי בשיא למשקל של 84 ק"ג. כבר לא נמצאו בשבילי בגדים במידה מתאימה. הגעתי למצב שהפסקתי לצאת לבילויים, התביישתי בעצמי. חברות שלי לא הבינו מה פשר ההסתגרות שלי בבית".

בגילוי לב מספרת אלקיים (28), כיום מדריכת כושר, על הרגע שהחליטה לקחת את עצמה בידיים, החלטה שבעקבותיה השילה בשלוש שנים לא פחות מ־34 ק"ג. "הרגע הזה הגיע לאחר שאהבה נכזבת שלי לחבר הסתיימה בגלל החיצוניות שלי. זו היתה נקודת השבירה שלי. החלטתי שעד כאן, שאני משנה מסלול".

לובשת מיני
הדרך של אלקיים אל המשקל הרצוי כללה הרבה ספורט ושינוי תזונתי. "התחלתי לעשות ספורט, הליכות וחדר כושר מדי יום. שמרתי על תזונה מאוזנת לפי תפריטים שנבנו בשבילי. הייתי אוכלת שש ארוחות ביום שהייתי לוקחת איתי לכל מקום. לא דילגתי על ארוחות, גם לא הרעבתי את עצמי. התאמנתי המון ואפילו התמכרתי לזה", היא מספרת.

השינוי של אלקיים היה בולט כל כך עד שהיא היתה אמורה להשתתף בשבועות הקרובים בתחרות "מיס ביקיני" לפיתוח גוף. "לצערי, בשל אילוצי לימודים ועבודה זה יידחה לתחרות בשנה הבאה", היא מספרת.

איך השתנו חייך בעקבות הירידה במשקל?
"אם בעבר נדחיתי על ידי גברים שלא רצו אותי בגלל משקלי, היום זה כבר ההיפך. בפורמט החדש שלי המציאות בקטע הזה היא שונה לחלוטין. מבחינה בריאותית היו לי קודם בצקות ברגליים וכאבים בגב תחתון. זה עבר לי. מעולם לא לבשתי חצאיות מיני, עכשיו זה אפשרי".

"היום אני מרגישה יותר ביטחון. היום אני יותר נהנית ללכת לים בביקיני מאשר בעבר. פעם הייתי צריכה לעטוף את עצמי במגבת ולהצטנע נוכח מימדי גופי כשהלכתי לחוף הים. היום זה כבר לא קורה".

מור לפני הירידה במשקל. "השמנה זו לא גזרת גורל". צילום פרטי

מה היו תגובות הסביבה לשינוי שעברת?
"בעבר היו לי חברות שדרבנו אותי לקחת את עצמי בידיים, אפילו הציעו לי לעבור ניתוח קיצור קיבה. עמדתי על דעתי שארד במשקל בכוחות עצמי ובכל דרך, רק לא בניתוח של קיצור קיבה. לאחר הירידה הדרסטית במשקל אנשים לא זיהו אותי. זכיתי להמון מחמאות ופרגונים. היו גם כאלה שחשבו שהגזמתי בכל הסיפור הזה של הירידה במשקל. אין ספק, כיום ההרגשה שלי מדהימה עם פחות 34 ק"ג".

"הכל עניין של סדרי עדיפויות", מסכמת אלקיים, "זה עניין של כוח רצון. השמנה זו לא גזרת גורל. עם כוח רצון והתמדה, השמיים הם הגבול".

קלה ונינוחה
עד שמלאו לה עשר שנים, זיוה נפתלייב מבאר שבע היתה ילדה רגילה ככל בנות גילה. בזמנה הפנוי עסקה בהתעמלות קרקע, התעמלות אומנותית ושחייה. שום דבר לא העיד על מה שתחווה בשנים הבאות.

זיוה נפתלייב. "כוח רצון והתדמה הם שם המשחק". צילום: הרצל יוסף

"למרות שלא זללתי מי יודע מה וגם לא בלסתי הרבה אוכל נטיתי להשמנה, התחלתי להזניח את כל הרגלי האכילה והשמנתי", נזכרת נפתלייב (24), כיום מאמנת כושר אישית. "לפני שהתגייסתי לצבא, החלטתי שאני צריכה לשמור על עצמי ולהתחיל להפחית במשקל. הצטרפתי לפרויקט 'אחריי' כהכנה לצבא, רצתי הרבה, התעסקתי בספורט ובמקביל גם הקפדתי על תזונה נכונה. הצלחתי להוריד 7 ק"ג ממשקל גופי לפני הגיוס לצבא".

אבל בצבא כמו בצבא. נפתלייב שובצה לתפקיד סמלת מבצעים בחיל הים, תפקיד שכהגדרתה אינו דורש הרבה תזוזה וגם לא הרבה פעילות מעבר לישיבה בחדר המבצעים. "חזרתי לסורי", היא מודה, "אכלתי והשמנתי. האוכל בצבא 'עזר' לי להשמין שוב. צרכתי יותר קלוריות ממה ששרפתי. הגעתי אז לשיא של 73 ק"ג. הייתי ממש מלאה".

זה הפריע לך?
"ועוד איך. כשהשתחררתי מהצבא החלטתי לקחת את עצמי בידיים. נרשמתי לחדר כושר, הלכתי לתזונאית והתחלתי לשמור על הרגלי תזונה נכונים והקפדתי ללכת לאימוני כושר. ככל שהתמדתי יותר באימונים והרגלי התזונה, כך גם הגיעו התוצאות. הצלחתי להוריד 17 ק"ג. זה הביא אותי להגשים את חלומי להיות מאמנת כושר".

עם 17 ק"ג פחות, כשהיא שוקלת היום 56 ק"ג, לאחר תהליך של הפחתת משקלה שארך כשנה, נקודת מבטה של נפתלייב שונה לחלוטין בהשוואה לעבר.

זיוה נפתלייב. ירדה 17 ק"ג. צילום פרטי

"ההסתכלות שלי על החיים נראית אחרת", היא מציינת. "הבנתי שאני יכולה להגשים חלום נעורים ולהיות מאמנת כושר. סוף סוף יכולתי ללבוש בגד ים בלי לחוש אי נעימות. סוף סוף יכולתי להיות מרוצה מהתוצאות כשעמדתי מול המראה. התעוררה אצלי תחושת ביטחון עצמי יותר מבעבר. הרגשתי קלה ונינוחה יותר".

איך הסביבה הגיבה למראה החדש שלך?
"כשהייתי מלאה לא זכיתי להערות מעליבות, אבל כשירדתי במשקלי בצורה משמעותית אז כל מי שראה אותי פרגן לי והחמיא לי. נוכח המחמאות והפרגונים הרגשתי שעשיתי את זה. המחמאות רק דרבנו אותי ונתנו לי תחושת סיפוק ודחף להמשך התהליך, כשבהמשך גם יצאתי לקורס מאמני כושר במכון וינגייט".

בגרסה החדשה שלה, כשהיא שוקלת 17 ק"ג פחות, נפתלייב מציינת כי "כוח רצון והתמדה הם שם המשחק. מציבים מטרה ועם כוח רצון והתמדה מגיעים לתוצאות. לא צריך לפחד מאימונים. אולי זה אפילו ממכר, אבל בסופו של דבר גורם לשינוי המיוחל והמשמעותי".

מקצה אל קצה
גם לירון פולק (28), תושבת באר שבע, מדריכת חדר כושר וסטודנטית שנה שלישית לחינוך גופני במכללת קיי, לא היתה רזה במיוחד בילדותה ובנעוריה. "הייתי ילדה שמנה", היא מציינת. "בגיל עשר שקלתי 75 ק"ג, כאשר כל החברות שלי שקלו בסביבות 40 ק"ג. זו היתה מבחינתי הכלאה של חוסר מודעות תזונתית ואכילה בלתי נשלטת".

לירון פולק. "מביטה במראה ומרוצה". צילום: הרצל יוסף

בהיותה בת 12, נזכרת פולק, נרשמה אבן דרך במסע שלה להפחתה במשקל. אמה לקחה אותה ל"שומרי משקל", הוכנה לה תוכנית הרזייה והיא הצליחה להשיל מגופה 16 ק"ג. אבל פולק לא הצליחה להישאר זמן רב במשקל החדש.

"לקראת התיכון עליתי בחזרה את כל הקילוגרמים שהורדתי קודם לכן", היא מספרת. "שוב הגעתי ל־75 ק"ג. אכלתי ככל העולה על רוחי. כשהייתי בכיתה י"א הבנתי שאי אפשר להמשיך כך. אמא שלי מתאמנת במכון כושר ואז התחלתי לגלות את שיעורי הספינינג. כתוצאה מכך ירדתי במשקל והתגייסתי לצבא כשאני שוקלת 65 ק"ג. במשך כל השירות הצבאי שלי הצלחתי לשמור על המשקל הזה".

לאחר שהשתחררה מהצבא החליטה פולק להגשים את חלומה להיות מדריכת חדר כושר ומדריכת ספינינג, בד בבד עם הרצון להשיל מגופה עוד כמה קילוגרמים. "תהליך הירידה במשקל ארך אצלי כארבע שנים", היא מספרת. "כתוצאה מאימוני הכוח בחדר הכושר יצרתי שינוי בגופי. נעשיתי חטובה יותר וחזקה יותר. ירדתי מ־65 ק"ג ל־58 ק"ג, שזה משקלי העכשווי. הלכתי לתחום הזה רק מתוך העובדה שחוויתי את סיפור ההשמנה על בשרי. היה לי חשוב ליצור שינוי אצלי ולהעביר את המסר הזה גם לאנשים אחרים".

לירון פולק, לפני הירידה. "השינוי הוא מקצה לקצה". צילום פרטי

איך השתנו חייך בעקבות הירידה במשקל?
"אצלי השינוי הוא מקצה אל קצה. זה פשוט הפך להיות חלק משגרת היומיום שלי. אני מאוד מחוברת לזה. זה מאוד חשוב לי. העובדה שירדתי במשקלי תורמת לי לביטחון העצמי, גורמת לי להרגשה טובה ומסייעת לי בתחום המקצועי. סוף סוף אני יכולה להביט במראה ולהיות מרוצה מהתוצאות".

איך הסביבה קיבלה את השינוי?
"מעולם לא הייתי מדוכאת חברתית על רקע משקלי. המשקל לא היה אף פעם גורם מעכב חברתית. התייחסו אליי כמו לכל ילדה או נערה רגילה. תמיד היו לי חברים. אני עצמי הרגשתי שונה בגלל המשקל שלי. אחרי השינוי שעברתי מפרגנים לי ומתפעלים מהמראה החדש שלי. זה משמח וגורם לתחושה טובה".

יש לך טיפים למי שמבקש להוריד ממשקלו?
"לשמור על אורח חיים בריא, לשלב פעילות גופנית עם הרגלי תזונה נכונים. העיקר - להאמין בעצמך. לא הייתי מגיעה למה שהגעתי כיום לולא הייתי מאמינה בעצמי וגם מתמידה במשימה שלקחתי על עצמי. מדובר בדרך חיים. לאכול נכון, להתאמן נכון ולאהוב את מה שאתה עושה".

להאמין בשינוי
ניר גבאי (29), תושב באר שבע, קואוצ'ר ומאמן כושר, נולד פג, אבל ההמשך כבר היה אחרת לגמרי. מתינוק זאטוט הוא השמין עד כדי כך שבשיאו הוא הגיע למשקל של 140 ק"ג. "מבחינה חברתית לא היו לי בעיות בשל משקלי", הוא מספר. "עם זאת, המצב הבריאותי לא היה כל כך טוב ובגיל 21 התחלתי לקחת את עצמי בידיים".

ניר גבאי. שינוי דרסטי. צילום: הרצל יוסף

בתוך שמונה חודשים, מספר ניר גבאי, הוא הפחית ממשקלו לא פחות מ־60 ק"ג. איך עושים את זה? "עם הרבה אמונה, תזונה נכונה וכושר", אומר גבאי. "האמנתי בשינוי והתמכרתי לאתגר הזה. הצבתי לעצמי משימה והחלטתי שעל זה אני הולך".

איך השתנו חייך אחרי שהפחתת ממשקלך?
"זה בא לידי ביטוי במצב הבריאות, בהרגשה הכללית ובנראות שלי, וכמובן בתחום העיסוק שלי".

איך הסביבה הגיבה לשינוי?
"התגובות היו תגובות של תדהמה. זכיתי למחמאות ופרגונים על המראה החדש שלי. היו כאלה שחשבו שאני חולה כשראו אותי לאחר שרזיתי. הרגעתי את כולם שאני בסדר ושהכל לטובה".

"הכל זה עניין של אימון, אמון ואמונה", מסכם ניר גבאי, "אתה צריך לאמן את עצמך, גם פיזית וגם מנטלית, על מנת להגיע לכל יעד שאתה מציב לעצמך בחיים. צריך לתת אמון באנשים ולהיות בעל אמונה עצמית שבסופו של דבר מגיעים ליעד על אף כל הקשיים ואולי אפילו בגללם".

ניר גבאי. "אימון, אמון ואמונה". צילום פרטי