מישהו הבין מתי חגגו את שבועות? הייתה לי תחושה שבגלל שקוראים לחג הזה ככה, הפעילויות שלו נפרסו על פני שבוע ויותר בבאר שבע ובאזור. יש פעילויות של הבאת ביכורים, מופעים, הפעלות לילדים ועוד. מקסים אבל מבלבל מבחינת זמן ומיקום.

אופס. מקסים אבל מבלבל. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

אז בין היתר היו גם את החגיגות הפורמליות, של הגן. קיבלנו מהגן מכתב ובו הנחיות ועדכונים על מספר אירועים שהגן עורך לכבוד שבועות: ארוחה חגיגית, טקס, הפנינג (שכנראה לא באמת קשור לחג) ועוד. ההורים קיבלו הנחיה מתי לשלוח את הילדים עם חולצה לבנה וטנא עמוס מטעמי סבתא.

הכותרת כנראה מסגירה אותי, כי התבלבלתי.

וכך, ביום רביעי, ללא שהתבקש, פלג הגיע לגן עטור זר חגיגי על תלתלי הזהב שלו, לבוש בחולצה לבנה ואוחז בגאווה בטנא מפונפן. הוא היה גאה ומבסוט ובעיקר מאושר על כך שהסכמתי לו להביא לגן את המעדן האהוב עליו, 'דניאלה'.

בשירת 'מלאו אסמינו בר' צעדנו אל שער הגן, ובתמימותי טרם הבנתי שהעובדה שכל הילדים לא לבושים בלבן אמורה לרמז לי על רוע הבלבול. גם הפתק עם התזכורת שהיה תלוי על הדלת והצביע על יום שישי, חלף על פני כקישוט נטול משמעות.

מה רבה הייתי הפתעתי כשהמטפלת שקיבלה את פנינו שאלה אותי אם זוהי חזרה גנרלית לקראת יום שישי.

מיטל פאר. צילום פרטי

נתחיל מכך שנמלאתי בושה על הטעות. נוסיף לזה גם את הבאסה שהתבאסתי בשביל פלג על החג שאמא הבטיחה לו ואז לקחה ממנו. בקיצור - האימא ההיא עם הרגשות אשם? היום באה לביקור.

הסברתי לפלג את הבלבול ושמחנו ביחד על כך שגם ביום שישי נבוא חגיגיים ככה בלבן. הוא רק התאכזב מהעובדה שהמעדן שלו חוזר חזרה לתיק, אבל הסחת דעת מהירה ויצירתית ששמורה רק לאימהות, הדירה את העצב מעיניו והוא הצטרף למשחק הקבוצתי בחולצה לבנה ולב שמח.

רק אני ושק רגשות האשם שלי לא הצלחנו להתגבר בקלות על האירוע. במפגשים שאני מנחה, יוצא לנו לדבר תמיד על ייסורי מצפון אימהיים שאף פעם אין להם סוף והם תמיד, אבל תמיד, גם נטולי צידוק. לפעמים, כל מה שאמא צריכה, זו תרופה שתנטרל את תופעת האשמה. תרופה שתאפשר לאמא להיות יותר אמא.

מיטל פאר, מלווה אימהות לאחר לידה. ליצירת קשר: Niflaot.mp@gmail.com או 052-4269043