לפני למעלה משבע שנים, לאחר שעברה סידרת טיפולי קרינה עקב מחלת הסרטן בה לקתה, התפתחה אצל מרים (שם בדוי), תושבת באר שבע, דלקת קרינתית במעיים. מאז, לדבריה, הפכו חייה לסיוט אחד גדול. "במשך כל השנים", מספרת מרים (50), נשואה ואם לשלושה ילדים, "עברתי בדיקות שונות. עד היום אני סובלת מכאבי בטן ושלשולים. פעולת המעיים היא זו שמכתיבה לי את ההתנהלות בחיי היום יום. ממש פגיעה באיכות החיים".
לפני כחצי שנה נחשפה מרים לאופציה טיפולית שלא ידעה עליה עד אז.

מטופלים בתא לחץ ב'אסף הרופא'. החולים מהנגב מטורטרים. צילום: אבי מועלם

"באותה תקופה", היא מספרת, "סיפרה לי חברה שלי על כך שקרוב משפחה שלה סבל מאותה בעיה רפואית שיש לי והוא מטופל באמצעות תא לחץ, שנמצא בבית החולים 'אסף הרופא', וכי יש לכך תוצאות טובות. החלטתי שאני הולכת על זה".

"במשך כל השנים עד אז, במהלך כל הבדיקות שעברתי אף רופא לא יידע אותי שיש אפשרות לטיפול כזה שעשוי לשפר את בריאותך ואת איכות חייך. במשך כל השנים אף רופא לא הפנה לטיפול כזה. כשהגעתי ל'אסף הרופא' הרופאים בכלל התפלאו איך הגעתי לשם אחרי כל כך הרבה שנים למרות שהטיפול בתא לחץ במצבים מסויימים כלול בסל הבריאות".

לפני כחודש ימים סיימה מרים את סידרת הטיפולים, 60 במספר, שהתפרסה על פני שלושה חודשים. מדובר בטיפול יומיומי בן שעתיים בתוך תא הלחץ בו נושם המטופל חמצן או תערובת אחרת של גזי נשימה בלחץ גבוה יותר מהלחץ האטמוספרי. כתוצאה מכך עולה רמת החמצן ברקמות ובדמו של המטופל, כאשר החמצן הוא מרכיב חיוני בריפוי פצעים והיעדר אספקת חמצן עשויה לפגוע ביכולת הגוף לרפא את הפצעים.

"מופלים לרעה"
לצורך הטיפול הזה נאלצה מרים לעשות את דרכה כמעט יום יום מביתה שבבאר שבע לבית החולים 'אסף הרופא', בית החולים היחיד במרכז הארץ בו פועל תא לחץ. מיותר לציין שבכל אזור הנגב והדרום אין כל תא לחץ.

אמנם מוצבים תאי לחץ בבתי החולים 'יוספטל' באילת, במכון לרפואה ימית, בבית החולים 'אלישע' בחיפה וכאמור גם בבית החולים 'אסף הרופא' בצריפין, אך נכון לעכשיו נפקד מקומו בבית החולים 'סורוקה', המשרת למעלה ממיליון נפש באזור הנגב.

"זו עוד הוכחה", מציינת מרים, "שתושבי הנגב מופלים לרעה בכל מה שקשור לשירותים רפואיים. למה תושבים מהאזור שנזקקים לטיפול בתא לחץ לא יכולים לקבל את הטיפול הזה כאן קרוב לבית, אלא נאלצים לנסוע כל יום לטיפול בבית חולים במרכז הארץ?"

"הרפואה הציבורית קורסת, בית החולים 'סורוקה' הוא בית החולים היחיד באזור ואין שם שום אופציה של תא לחץ. זה נורא. כל השנים האחרונות, עד שהגעתי לתא לחץ, לא היה לי מענה טיפולי לבעיה הרפואית שלי. אם הייתי מגיעה לטיפול הזה לפני שבע וחצי שנים, יתכן שמצבי היום היה טוב יותר ואיכות החיים שלי היתה משתפרת. לנסוע כל יום לטיפולים זה סיוט. זה פשוט לא ייאמן".

לפני כחודש סיימה מרים את סידרת הטיפולים בתא הלחץ ב'אסף הרופא' ועתה היא בתקופת המתנה כדי להיווכח אם חל שיפור משמעותי במצבה הרפואי או שייתכן שהיא תזדקק לסידרה נוספת של טיפולים בתא הלחץ. "רק לחשוב על הטרטור הזה, לעשות עוד פעם את הדרך מדי יום למרכז הארץ", מציינת מרים, "זה מוציא אותי מדעתי. זה לא משהו שבן אדם יכול לחוות אותו".

תא לחץ בבית החולים 'יוספטל' באילת. צילום: יוסי דוס־סנטוס

"סיוט למשפחה"
אי הימצאותו של תא לחץ בבית החולים 'סורוקה' או בכל מוסד רפואי אחר באזור גרמה לאישפוזו הממושך של ניר (שם בדוי), תושב אופקים, בבית החולים 'אסף הרופא' לאחר שנזקק לטיפול בתא הלחץ.

עד לאשפוזו לפני כחצי שנה היה ניר (33), נשוי ואב לשלושה ילדים, בריא לחלוטין. ביום בהיר אחד הוא נפגע מחיידק טורף ואושפז בבית החולים 'סורוקה'. במשך חמישה ימים הוא היה מורדם ומונשם. כשהתעורר הוא גילה לחרדתו כי נגרם לו נמק בגפיו כתוצאה מחוסר חמצן. לאחר שלושה שבועות של אשפוז ב'סורוקה', הוא הועבר לבית החולים 'אסף הרופא', שם הוא אושפז למשך ארבעה חודשים.

לפני כשבועיים וחצי סיים ניר סידרה של 60 טיפולים בתא לחץ. יום יום במשך חמישה ימים בשבוע הוא טופל בו. הטיפול האינטנסיבי לא היה קל עבורו, אך מבחינתו "לא פשוט להיות מאושפז בבית חולים מרוחק מהבית, כשכל המשפחה שלך נמצאת בנגב. אמנם כל יום היה איתי מישהו מהמשפחה, אבל כל הזמן חשבתי על בני המשפחה שהיו צריכים לעשות את הדרך מאופקים לצריפין. זה היה ממש סיוט".

לפני כשבועיים וחצי שב ניר הביתה בתום סידרת הטיפולים. הנמק ברגליו עדיין לא פג. שבע מאצבעות ידיו נקטעו והוא מרותק לכיסא גלגלים. "אני לומד לחיות עם המצב החדש שלי", הוא אומר, "קודם הייתי אדם בריא לחלוטין. החיידק הטורף בא משום מקום ונעלם, לא לפני שגרם לי נזק כבד. ברור לי שאם הייתי עובר כאן את הטיפולים בתא לחץ, זה היה מקל עלי ועל בני המשפחה שלי".

הנסיעות מתישות
לפני כשנה חשה שרית (שם בדוי), תושבת אחד מיישובי הנגב, כי חלה ירידה בראייתה. "הרגשתי", מספרת שרית (52), "שאני מתחילה לאבד את כושר הראייה שלי בעין ימין ומתקשה לקרוא מקרוב. הרופאים חשבו שמדובר בחוסר אספקת חמצן ולאחר ששמעתי בפעם הראשונה ממכר של המשפחה, רופא במקצועו, על הטיפול בתא לחץ החלטתי ללכת על זה".

במשך כחודשיים נסעה שרית, כמעט מדי יום, לסידרת הטיפולים בתא הלחץ ב'אסף הרופא'. "תחושת התיסכול", היא מציינת, "היתה כפולה. מצד אחד, המטרה לשמה נסעתי לטיפולים לא הושגה ולא חל שיפור בראייה. האמנתי שזה יעזור לי, אבל זה לא קרה. מצד שני, הנסיעות למרכז הארץ בתחבורה ציבורית היו מתישות וקשות".

"חוץ מזה, גם הטיפול עצמו מוציא ממך אנרגיות ואתה יוצא ממנו עייף ותשוש. חילוף החומרים מאוד מהיר. זה לא פשוט ובמצב כזה אתה צריך לחזור הביתה, שוב בתחבורה ציבורית. לא יכול להיות שלא יהיה באזור שלנו מענה בנושא הזה. לא יעלה על הדעת שבכל אזור הנגב לא יהיה תא לחץ. זה עוד אבן דרך באפליית תושבי הנגב. זה פשוט לא ייאמן, מה גם שאנשים לא מודעים לכך עד כמה הטיפול בתא לחץ יכול לסייע בריפוי מחלות שונות. למרות שלי אישית הטיפול לא עזר, אני לא פוסלת את האפשרות לשוב בעתיד לסידרה נוספת של טיפולים".

M.R.I יותר דחוף
הטיפול בתא לחץ, יש לציין, נכלל בהתוויות שונות בסל הבריאות. בין השאר מדובר בטיפול במקרים של פגיעה כתוצאה מתאונות צלילה, כיבים שונים ופגיעה ברגל כתוצאה ממחלת הסוכרת. הטיפול בתא לחץ מתאים לשורה של בעיות כרוניות ודחופות כדוגמת פצעים על רקע של סוכרת, נזקי קרינה לריקמה רכה ולעצם כתוצאה מהליך קרינה שבוצע בגוף, זיהום בעצמות שאינו מגיב לטיפול קונבנציונלי.

פרופ' גל איפרגן. "לעובדה שאין כאן תא לחץ אין השלכות בריאותיות". צילום: הרצל יוסף

העלאת כמות החמצן באמצעות הטיפול בתא לחץ גם מסייעת במקרים של איבוד ראייה כתוצאה מחסימה חריפה של עורק הרשתית, חבלות מעיכה, נמק בשרירים וזיהומים מפושטים של רקמה רכה.

"רפואת תא הלחץ, רפואה היפרברית", מציין פרופ' גל איפרגן, סגן מנהל בית החולים 'סורוקה', מנהל היחידה הנוירולוגית ויו"ר החטיבה לרפואת המוח בבית החולים, "יעילה במצבים כמו תאונות צלילה, הרעלות של פחמן חד־חמצני, סוגים שונים של כיבים ובמצב של רגל סוכרתית קשה".

עם כל היעילות הזו, איך זה שאין כאן תא לחץ?
"לא נתקלתי בחולים מהאזור שהיו זקוקים לטיפול כזה ולא זכו לו, גם אם מדובר בנסיעה ל'אסף הרופא'. לעובדה שאין כאן תא לחץ, אין השלכות בריאותיות. זה לא קריטי. יותר קריטי שיהיה כאן מכשיר M.R.I. חוסר תא לחץ זו לא הבעיה של הנגב".

מה צריך לקרות כדי שיותקן ב'סורוקה' תא לחץ ומטופלים לא יצטרכו להרחיק עד מרכז הארץ לצורך טיפולים?
"משרד הבריאות הוא זה שקובע את פריסת תאי הלחץ בארץ. אי אפשר לשים כל טכנולוגיה בכל מקום. על סמך בחינת הצרכים מחליטים היכן להציב תא לחץ".

מספר המטופלים באזור הנגב לא מצדיק זאת?
"ככל הידוע, מספר החולים תושבי האזור שנזקקים לטיפול בתא לחץ אינו גדול ואנחנו מפנים ל'אסף הרופא' את מי שנזקק לטיפול הזה. אני חוזר ואומר, שאי הימצאות תא לחץ ב'סורוקה' אינו מחמיר את מצב בריאותו של המטופל".

תלויים במשרד הבריאות
לדברי פרופ' איפרגן, יש שימוש בתאי לחץ גם לאינדיקציות שאינן כלולות בסל הבריאות וגם אין הוכחה ליעילות הטיפולים בהם. לדבריו, מדובר במקרים של שבץ מוחי, חבלות בראש ואוטיזם, אשר המחקרים הרפואיים לא הוכיחו את יעילותם בתהליך הריפוי באותם מקרים.

"אין ספק", מציין פרופ' איפרגן, "שיותר נוח להיות מטופל ליד הבית. כאן מדובר באחריות של משרד הבריאות. זה עניין של דרישה מול ביקוש, כמו בטכנולוגיות רפואיות אחרות כדוגמת מכשיר ה־M.R.I או חדרי ניתוח. מי שקובע בעניין הזה הוא משרד הבריאות".

יש איזו בשורה בעניין הזה?
"אנחנו עוקבים אחר התקדמות בהתוויות השימוש בתא הלחץ. עוקבים אחרי בחינת משרד הבריאות ובמידת הצורך תיבחן רכישת תא לחץ והפעלתו גם ב'סורוקה' בכפוף להנחיות משרד הבריאות".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה ל"ידיעות הנגב", כי "תא לחץ נמצא בתקנות מכשירים מיוחדים ולפיכך, רכישתו והפעלתו מותנית באישור משרד הבריאות ובעמידתו כמפורט בתקנות. על פי התקנות, מספר תאי הלחץ שניתן להפעיל היום בישראל הוא שישה ומספר העמדות לא יעלה על אחת לכל 70 אלף נפש".

בישראל, כך על פי משרד הבריאות, ניתנו כבר אישורים לחמישה תאי לחץ נייחים: במכון לרפואה ימית בחיפה, בבית החולים 'יוספטל' באילת, בבית החולים 'אסף הרופא', באתר קצא"א באשקלון (שאינו פעיל בשנים האחרונות ורשיונו הוגבל) ובבית החולים 'אלישע' בחיפה. בנוסף לכך פועלים עוד שלושה תאי לחץ ניידים: שניים במכון לרפואה ימית ואחד בבית החולים 'אסף הרופא'.

במשרד הבריאות גם ציינו כי ניתנו שני אישורים מקדמיים לרכישת תאי לחץ בבתי החולים 'איכילוב' בתל־אביב ו'הדסה עין כרם' בירושלים וכי עד כה אותם בתי חולים טרם רכשו את תאי הלחץ.

"בשל העובדה שההגבלה על רכישת והפעלת תאי לחץ היא מכוח התקנות והחוק", נמסר ממשרד הבריאות, "לא ניתן לאשר הפעלת תא לחץ נוסף עד לשינוי התקנות. הצורך בהגדלת מספר תאי הלחץ בישראל, ריענון ההתוויות הכלולות בסל, בעיות הנגישות והתורים נבחנו בעת האחרונה במשרד הבריאות יחד עם אנשי המקצוע ובימים אלה מתנהל תהליך בחינת האפשרות להגדלת מספר תאי הלחץ, הוצאת הנושא מתקנות מכשירים מיוחדים ועדכון ההתוויות שיינתנו במימון ציבורי. הגדלת הנגישות לטיפולים בתא לחץ גם לתושבי דרום הארץ תובא, כמובן, אף היא בחשבון".

עודד בר־מאיר