קולנוע אורות, מפגש הרחובות המעפילים-השלום בשכונה ג'.
הסרטים שהוקרנו בקולנוע אורות המיתולוגי נעו בין מתח, אימה, סרטי פעולה ומערבונים, שלרוב הסתיימו בגופות מרוטשות ומחוררות כדורים. מבנה קולנוע אורות מדמם כבר מספר עשורים ואיש לא נזעק להצילו. מבנה המשולשים הברוטליסטי שהוקם בשנות ה-60 של המאה הקודמת, פרי יצירתו של האדריכל יעקב רכטר, נותר בשיממונו ובעליבתו כשהוא נטוש ומוזנח להחריד ולמרות שידע ימים יפים יותר הוא כסוג של אנדרטת זיכרון בתוך המרכז השכונתי.

קולנוע אורות בשכונה ג'. יצירה אדריכלית מוזנחת ושוממת. צילום: הרצל יוסף

השוק העירוני, רחוב רמב"ם.
מבנה השוק, המחולק לרובעים וגגותיו בנויים מקשתות "חצי חבית", מיושן, לא מוצא את מקומו במרחב ופשוט מרגיש כמו נטע זר. מלבד ריח התבלינים המשכר והמרענן, השוק לא ידידותי או נעים מכל זווית שמסתכלים עליו. שווקים עירוניים הופכים לאטרקציות תיירותיות בכל העולם וגם בארץ, לירושלים יש את "מחנה יהודה", לתל אביב יש את "הכרמל", גם לנו מגיע שוק עירוני מושקע ואסתטי. אגב, מעטים יודעים כי המבנה נקרא על שמו של עזרא דבי המנוח, שהיה מיוזמי הקמת השוק וגם אביהם של שחקני הפועל באר שבע לשעבר, אפרים ועובדיה צבי יבל"א.

 השוק העירוני. מיושן ולא אסתטי. צילום: הרצל יוסף

שלד בניין לא גמור, שדרות דוד חכם.
על רקע בניית ה"סינמה סיטי" המודרני, מול הקשתות הבולטות של הגשר הטורקי ובסמוך לגדות נחל באר שבע, ניצב לו כבר שנים שלד בניין מנוכר, מסוכן ונטוש, כמו קוץ בשדה פרחים. לא ברור מדוע לא הומשכה בנייתו והשלמתו. במרוצת השנים השתלטה הזנחה סביב השלד והמקום הפך לאבן שואבת לזוהמה וטינופת.

שלד בניין לא גמור. עזובה וטינופת מסביב. צילום: יעקב לוי

בית רמט, רחוב ז'בוטינסקי בשכונה ג'.
מתוח כמו מסטיק, צפוף ובעל מראה פצוע ומדכא. הבניין לא עמד במבחן הזמן ומנציח את סטיגמת "שכונת מצוקה ועוני". העיצוב הארכיטקטוני של הבניין יכול היה להיות מעניין אם היו מוסיפים לו אלמנטים חדשניים כגון: אבני חיפוי, פרטי נוי ועיטור דקורטיבי. במצבו הבריאותי הנוכחי, נראה שקיימות שתי אופציות למבנה שהוקם בשנות ה-60 של המאה הקודמת: שיפוץ יסודי ונרחב, או מחיקה לטובת 'פינוי בינוי'.

בית רמט. לא עמד במבחן הזמן. צילום: יעקב לוי

בניין "הפירמידה", רחוב אברהם אבינו בשכונה ד'.
ניסיון שאפתני לספק פתרונות דיור לגלי העלייה בסוף שנות ה-60. המבנה המשתפל בקצותיו משתלב היטב בנוף ההזנחה המקומי ותורם את חלקו לפסיפס הבניינים שלא זכו להתייחסות וטיפול במשבצת הרחוב. בימים אלו, בהם רחוב אברהם אבינו זוכה לעדנה קלה בדמות שידרוג ופיתוח תשתיות, בניין הפירמידה דורך במקומו ומשמש תזכורת לשנים בהן השכונה נותרה הרחק מאחור.

בניין הפירמידה. אדריכלות ניסיונית שלא שרדה. צילום: מיכאל יעקובסון

מבנה מעונות הסטודנטים שדרות בן גוריון שכונה ג'.
מראה מעונות הסטודנטים מזכיר "דירות סלאמס" ברובעי עוני, נעדרי תכנון הגיוני, בלי רוח של חזון אדריכלי, שנועד לספק מיידית קורת גג ותו לא. הבעיה היא שהאזור מתפתח למרכז עסקים ראשי כשבתוכו אוניברסיטת בן גוריון, המרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה, תחנת רכבת צפון וברקע פארק ההייטק, כך שמבנה המעונות "תקוע" שם ומסרב להיות חלק מהסביבה.

מעונות ג'. לא משתלבים בסביבה המתפתחת. צילום: יעקב לוי