שבועיים אחרי הזכייה השלישית ברציפות של הפועל באר שבע באליפות המדינה בכדורגל, אלונה ברקת, הבעלים של המועדון המצליח בכדורגל הישראלי בשלוש העונות האחרונות, נמצאת ברקיע השביעי. ברקת שעשתה דרך ארוכה ממעמד החתימה על העברת זכויות הניהול של הפועל באר שבע אי שם בקיץ 2007, מוצאת את עצמה כעשור לאחר מכן על גג העולם המקצועי בכדורגל הישראלי, עם פזילה קלה לאירופה הקלאסית בדמות שלב הבתים של ליגת האלופות.

אלונה ברקת חוגגת. "החלום הגדול הוא להגיע לליגת האלופות". צילום: עוז מועלם

אין ספק שהשושלת שבנתה ברקת יחד עם הצוות שסובב אותה בשנים הללו, הוא קודם כל הישג שלה. ההחלטה שלה ושל בעלה אלי ברקת להשקיע בשלב מסוים יותר כספים במועדון אחרי שנים של דשדוש ובינוניות, נשאה פרי. אלונה אלופה בפעם השלישית.

ההישג הזה היה משאת נפשה של ברקת אך עם זאת, חייבים לסייג, הבעלים של אלופת המדינה מנסה בכל כוחה (וכמעט תמיד מצליחה), לשמור על איפוק וריסון עצמי. "מאוד קשה לעשות את העבודה הזאת יום יום", מספרת ברקת בראיון ל"ידיעות הנגב". "אנשים שוכחים, היו לנו גם תקופות פחות טובות. זה משפיע על המשפחה ועל הבית לא רק של האוהדים אלא גם שלנו, הבעלים".

לשמור על הדרך
"ילדים בבית הספר יודעים להגיד את דעתם בצורה מאוד קולנית לפעמים וזה לא קל", מספרת הבעלים על ההתמודדות גם של שלושת ילדיה גיא, תומר ויהונתן שעדיין נמצא במערכת החינוך, "תמיד יש איזה ילד שינסה להציק או לעקוץ אחרי הפסד כזה או אחר. הילדים גדלו על הפועל באר שבע, היו מעורבים במה שקורה, עוזרים ומתעניינים, ואני חושבת שההתמודדות הזאת עם התופעות הפחות נעימות בתקופות לא טובות, עשתה להם משהו".

מישהו מהחברים של יהונתן למשל הציק לו בעניין הזה?
"החברים האמיתיים בטוח שלא ניסו לעקוץ, אבל אני לא צריכה לספר לכם שילדים אוהבים לעשות טיזינג. זה שיעור שכולנו צריכים להתמודד וללמוד אותו. דווקא אנחנו שחווינו את 'השנים הרעות', צריכים לדעת להתמודד עם ההצלחה. אני לא אוהבת חוסר פרגון או שמחה לאיד. אלה תכונות שאני לא יכולה להזדהות איתן".

אולי עכשיו אחרי השנים הקשות, ההתמודדות עם ההצלחה היא קלה יותר?
"אני חושבת שזאת שאלה של אופי. להיות במקום שבו אתה נמצא ולהבין שזאת זכות להתנהל בדרך הזאת. אז זכית בשלושה תארי אליפות. אתה עדיין אותו בן אדם. לא שוכחים מאיפה באנו. אסור לנו לעולם לשכוח מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. אני מאוד מזדהה עם המשפט הזה. ברגע שנשכח, נאבד את הדרך שלנו".

"אני לא מסתכלת על שלוש האליפויות. אני מסתכלת על השנה, אחרי כל מה שעברנו, הצלחנו להשיג תואר וזה אושר. להשיג אותו דרש הרבה תעצומות נפש. המערכת הוכיחה לעצמה שהיא יכולה להתמודד עם הקשיים וגם השחקנים, כל אחד מהם נתן מאה אחוז ויותר. אני מסתכלת קדימה וזה גורם לי אושר".

אלונה ברקת. "לוקח זמן לייצר תשתית נכונה ויציבות לאורך זמן". צילום: הרצל יוסף

מה החלק שלך בהישג הזה?
"אני? זה לא רלוונטי. אני שמה את עצמי בצד. אני גאה שיש לנו צוות אדיר. אסי רחמים הוא הבטון של המועדון. עובד מסור, תמיד עם חיוך, סבלני, חדור מוטיבציה ודוחף את כולם. מה שטוב אצלנו הוא שכשמישהו נמצא בדאון, בא האחר ומרים אותו. כל סופרלטיב שאגיד יגמד את מה שאני חושבת על הצוות המקצועי שלנו. הם מצאו פתרון לכל דבר".

"נוסבאום (עמיר - כ.ק), עשה עבודה מדהימה עם ההגנה, ברק בכר יודע להאציל סמכויות, דרור שמשון המבוגר האחראי, מנוסה, רציני, יודע תמיד מה להגיד ואיך להגיד. אישיות מופלאה. כל אחד בתחום שלו, גיא ויזינגר לא מפסיק לקדם, מיכאל ברוש מדהים ולוקאס זאת מתנה שקיבלנו מפולין. אני אומרת שבורכנו באנשים מצויינים".

את יכולה למנות את ההישגים הגדולים שלך בעשור הזה?
"יש הרבה הישגים לאורך הדרך. בראיה לאחור החיבוק של האוהדים זה הישג עצום. יש לאוהדים חלק גדול בהישג שלנו. העיר באר שבע משפחה גדולה. מי שראה את האירוע במשכן מבין על מה אני מדברת. יש לנו קשר טוב עם כולם. אנחנו בקשר מצוין עם העירייה. אני כל הזמן בקשר עם רוביק (דנילוביץ' - כ.ק.). רוביק דואג להתקשר, לתמוך ולפרגן".

התחושות הקשות מהגמר
למרות ההצלחות, ברקת נזכרת דווקא באחת מנקודות השבר הגדולות של המועדון בשנים האחרונות שממנו הוא צמח בדרך לפסגה. "מבחינתי, הגמר ההוא בסמי עופר היה ציון דרך משמעותי", סיפרה הבעלים על אותו 6:2 מביש בגמר הגביע לפני שלוש שנים.

"היה לנו קשה, אבל חושבים קדימה וזה נתן לנו כוח להמשיך. דווקא אחרי ההפסד הנוראי בגמר הגביע היית יכול לראות את השבירה, אבל גם ראית את האוהדים. חלקם נשארו לעודד. אחרים הלכו עצובים הביתה, אבל גם אחרי המשחק הזה קיבלתי הרבה תמיכה".

"זה נעים לראות אנשים שמתעלים על עצמם ברגע כזה", הוסיפה ברקת, "זה נותן המון כוח למערכת להמשיך. אנחנו תמיד מסתכלים רק על עצמנו. אנחנו שואפים להגיע לכל מקום ולעשות את הכי טוב. הנצחון על אינטר בדקה ה־93, ועל סלטיק היו חוויות בלתי נשכחות ומאוד עוצמתיות. יש למועדון הזה הרבה רגעים קסומים".

ממה את הכי חוששת בעקבות ההצלחה בשנים האחרונות שחווה המועדון?
"אני אתאכזב אם נאבד את הצניעות. חייבים לשמור עליה גם ברגעי שיא היסטריים ואחרי הניצחונות הכי גדולים של הקבוצה. זה הדי.אן.איי שלנו ואם נסטה מהדרך אז יהיה חבל מאוד. זה הייחוד של המועדון, זה היופי, בגלל זה אוהבים אותנו ומתחברים אלינו".

"אנחנו מועדון שהוא משפחה. מכבד כל קבוצה שמגיעה לכאן. נוהג ביושר. אני מתפללת שנשמור על הערכים שלנו ואסור לשנות אותם. הפועל באר שבע מתרכזת בעצמה ואנחנו לא יכולים להתנהל אחרת. אסור להיגרר לפרובוקציות. אנחנו צריכים לשמור על הציביון שלנו".

האם השנים הקשות שעברת גורמות לתחושת ההצלחה להיות יותר מספקת?
"אני לא מסתכלת על זה בצורה הזאת. אני רואה בשנים הללו חלק מהמסע שעברנו. לוקח זמן ליצור את התשתית הנכונה ואת היציבות לאורך זמן. מכל דבר למדנו והתקדמנו. החוכמה בעיניי בחיים זה ללמוד ולהתקדם הלאה. אנחנו מנסים כל הזמן להסיק מסקנות, ללמוד ולעשות טוב יותר. לבנות נכון ויציב שיישאר לאורך זמן".

בפתיחת כל עונה קיים סוג של חשש לראות אם זה מתחבר שוב כמו שרצית?
"חשש לא, כי אנחנו לא מונעים מחשש אלא מאמונה. אנחנו מכוונים לעשות את הכי טוב ואם לא הולך אז נעשה את התיקונים הדרושים כדי לשנות את המצב".

אוהדים במשחק האליפות. "החיבוק של האוהדים זה הישג עצום". צילום: הרצל יוסף

בלי שחקני בית
יש דברים שהיית רוצה לשפר?
"קודם כל אין ספק שאנחנו משקיעים המון במחלקת הנוער, אבל זה עדיין לא מביא את התפוקות המבוקשות".

מה הציפייה?
"בעיניי מחלקת הנוער צריכה לייצר שחקנים לקבוצת הבוגרים. יש במחלקה אנשי מקצוע מסורים כמו שרון אביטן ואבי כליף שעומדים בראשה ועובדים מאוד קשה כדי שזה יקרה. נכון, זה עדיין לא מספיק ואנחנו פועלים כדי לשפר את התוצאה הסופית. יש המון חשיבה שנעשית מאחורי הקלעים בנושא הזה".

מה זה עושה לך לדעת שהקבוצה זכתה באליפות ללא שחקני בית?
"מדובר במועדון כדורגל מקצועני. אנחנו רוצים שבהפועל באר שבע יהיו השחקנים הכי טובים והכי איכותיים שיש. שלא תטעו, אנחנו מאוד רוצים שיהיו לנו שחקני בית ברמות האלה, אבל זה לוקח יותר זמן ממה שרצינו. אני לא מנסה לייפות את המציאות. חייבים להבין שמצד שני, רוצים גם להתקדם מקצועית ולעשות הישגים. זה מאוד קשה לשלב שחקן צעיר, אלא אם כן מדובר בכישרון".

אלונה, אנחנו לא מדברים על עוד שחקן כמו מאור מליקסון שיגדל בשכונה ד', אלא על שחקנים כמו דודי טוויטו או דן ביטון.
"אני חושבת על כל שחקן שהוצאנו להשאלה, אבל יש גם שיקולים של המערכת. אני לא רוצה להיכנס לשמות, אבל ברור שאנחנו עוקבים אחרי השחקנים המושאלים ורוצים לשלב שחקני בית שהתחשלו בחוץ ועשו כמה עונות מחוץ למועדון בחזרה בסגל. אני באמת מקווה שבעתיד הלא רחוק יהיה ניתן לעשות את זה".

את הזכרת את הדי.אן.איי של המועדון, רוב השנים הפועל באר שבע הצליחה לגדל שחקני בית ראויים.
"אסור לשכוח שהקבוצה לא היתה תמיד בליגה הבכירה. זה הרבה יותר קשה למועדונים עם שאיפות והישגים כשהמועדון רץ. קחו לדוגמה את מנור סולומון. כמה קשה לו לעשות את הפריצה קדימה והוא עוד נמצא במועדון עם שאיפות הרבה יותר צנועות משלנו למשל. לכן הרצון שלנו הוא להוציא את השחקנים להשאלה כדי להשתפשף ולחזור לכאן טובים יותר. לא תמיד התוכנית שלנו עובדת כי לא תמיד השחקנים מגיעים לקבוצות הנכונות".

יש שחקנים שאת רואה במחלקת הנוער שבעוד שלוש־ארבע שנים יהיו חלק מהסגל של הקבוצה הבוגרת?
"בהחלט. יש כמה שחקנים בפרויקט היהלום שלנו שסימנו אותם לעתיד. אני נמצאת בכל המגרשים בכל השבתות ויודעת בדיוק מה קורה שם".

איפה שמעת את הביקורת שפגעה בך השנה יותר מהכל?
"זה לא שאני לא שומעת ביקורות ויש גם ביקורות לא נעימות בכלל, אבל קיבלתי החלטה שאני מתרכזת בעשייה ושמה בצד את הדברים שנאמרים. הייתי כל כך עסוקה בדברים שאנחנו צריכים לעשות ולא לתת לדברים האלה להיכנס לתוך הבית".

בעבר דווקא הביקורת כן היתה משפיעה עליך. אפשר להגיד שהתבגרת?
"זה לא עניין של התבגרות. זאת החלטה שאני פועלת על פיה. לכל אחד זכות למתוח ביקורת. אנחנו צריכים לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים".

ברדה שותף לדרך
בשבוע שעבר, קפטן הקבוצה אליניב ברדה פרש ממשחק פעיל. בשנים האחרונות החיבור בין ברדה לברקת היה מצוין והשניים צעדו בשיתוף פעולה בדרך להישגים כשברדה היה בעצם השחקן אותו הגדירה ברקת כזה ש"שבר את תקרת הזכוכית" שבעקבות החזרה שלו מאירופה שחקנים טובים העדיפו להגיע לבאר שבע.

אליניב ברדה (מימין) עם אלונה ברקת בטקס הפרישה. "זה היה יום מרגש עבורו". צילום: הרצל יוסף

"זה היה יום מאוד מרגש עבורו ועבור כל מי שקשור להפועל באר שבע", סיפרה הבעלים על יום הפרישה של הקפטן, "הוא בעייני מייצג בדיוק את הדי.אן.אי של הפועל באר שבע. את הדברים שאנחנו כל כך אוהבים במועדון הזה. נחישות, דבקות במטרה עם ערכים כמו אהבה וכבוד לזולת. הוא הגיע לכאן לכל אימון. כאן הוא לא אליניב ברדה, הקפטן של הפועל באר שבע, שכולם מכירים. הוא סוחב ציוד, מביא כדורים. בלי מניירות של כוכבים. הוא כמו כולם. התכונות האלה הופכות אותו למודל עבורנו מי זאת הפועל באר שבע".

מה עם התפקיד החדש שלו. באיזה סטטוס את רואה אותו נשאר במועדון?
"עבורי אליניב היה קודם כל שותף לדרך. הוא זה שעזר לנו לשבור את תקרת הזכוכית מבחינת החתמת שחקנים ישראלים מובילים. עם הדרייב והדחף הבלתי מתפשר שלו הוא עזר לנו לעשות קפיצת מדרגה מקצועית מאוד גדולה. אני מאמינה שנשב איתו בשבועות הקרובים ונקבל את ההחלטות ביחד מה יהיה התפקיד הבא שלו".

מדברים על אפשרות שהוא ימונה למנהל המקצועי של המועדון.
"כרגע בהפועל באר שבע הפונקציה של המנהל המקצועי לא קיימת. אליניב מעורב כמעט בכל דבר במועדון. נשב ונקבל החלטה".

המטרה הבאה היא ליגת האלופות?
"אין ספק שליגת האלופות זה החלום הכי גדול שלנו, אבל הליגה היא הדבר הכי חשוב".

אבל לא בוער בך לשמוע את המנון ליגת האלופות פה ב'טוטו־טרנר' שוב?
"זה מאוד בוער בי, אבל אני גם מאוד ריאלית כי זה הולך והופך למאוד קשה. לכן אנחנו צריכים לקחת את הכל בפרופורציות כדי להבין שהליגה היא הדבר היותר משמעותי. אם נעשה הישג בליגת האלופות זה יהיה כמובן הגשמה של חלום".

השתתף בהכנת הכתבה: נדב דייג