מיכל קטושבסקי היא מסוג הנשים שלא עושות לעצמן הנחות וחיים קלים. חוש הצדק והשאיפה לשוויון בוערים בעצמותיה, והיא לא מוכנה להשלים עם עוולות.
מזה שש שנים משמשת קטושבסקי (27), מורה לבר ובת מצווה לילדים מיוחדים בתוכנית 'אדרבא' של התנועה הקונסרבטיבית.

מיכל קטושבסקי. רוצה לחולל שינוי. צילום: הרצל יוסף

שש שנים בהן היא פוגשת עשרות נערים ונערות עם מוגבלויות שונות: שיתוק מוחין, מוגבלות שכלית ואוטיזם בכל רמות התפקוד. בכל שבוע היא מגיעה לבתי ספר ומעבירה שיעורים הקשורים לקיום המצוות. הנערים והנערות שהיא פוגשת, משאירים בתוכה תזכורת כואבת לקושי שיש לאזרחים במדינה להיות שווים בני שווים. "הרבנות בישראל משליטה את זרועותיה האימתניות גם על נערים ונערות בעלי צרכים מיוחדים, ומונעת מהם את האפשרות לקיים טקס בר/בת מצווה כהלכה", היא מספרת.

שווה בין שווים
בצעירותה, הוריה היגרו מגרמניה לארה"ב, וכשאביה קיבל משרה באוניברסיטת בן גוריון, הם עברו להתגורר ביישוב עומר, שם למדה בבית הספר המקיף. היא מתגוררת מזה שש שנים בבאר שבע ומחוברת לעיר כאילו נולדה בה.

הבחירה במסלול של התנועה הקונסרבטיבית מוביל אותה אחורנית במנהרת הזמן. היא נולדה בכלל למשפחה אורתודוקסית, אמא שלה התעקשה והפצירה בה להחזיק סידור בבית הכנסת ושתשתתף בתפילות ולא תעמוד שם כסוג של קישוט.

"באותה שנה בבית הכנסת האורתודוקסי שאליו השתייכנו, היתה שמחת תורה ולא נתנו לנשים להחזיק ספר תורה. אמא שלי, שכל חייה רקדה עם ספר תורה בשמחת תורה, ואף פעם לא היתה בעיה עם זה, פתאום ממש כעסה", מספרת קטושבסקי, "היא שאלה, 'למה אני לא יכולה להחזיק ספר תורה?', והשיבו לה שנשים לא מחזיקות ספר תורה, מה שלבסוף הוביל אותה להגיע להחלטה כי 'לבית הכנסת הזה, אני לא חוזרת'".

מכאן החל בעצם החיבור עם בית הכנסת הקונסרבטיבי 'מגן אברהם' שפעל בעומר. "פתאום היה לי תפקיד, הובלתי קהילה, כששרתי - שרו אחריי, בירכו איתי, התייחסו אליי כשווה לגמרי".

מיכל קטושבסקי. "אם אשה יכולה להיות ראש ממשלה אז היא יכולה להיות גם רבה". צילום: הרצל יוסף

החיבור עם הקהילה הקונסרבטיבית גרם לבני משפחתה לשנות את תפיסתם לגבי הדת, כך למשל, כל בנות הדודות שלה עלו לתורה, מה שנחשב מנוגד ופסול להלכה של הרבנות האורתודוקסית. המעבר הזה גרר עימו לא פעם הערות עוקצניות. "איך הגעת לדבר הזה? אתם אמריקאים וקונסרבטיביים? כאילו תמיד קושרים את זה לגולה", היא מספרת.

גם היום את סופגת אמירות פוגעניות?
"כן, הרבה. בגלל שכל אחד מפרש את ההלכה אחרת, אז יש שאומרים 'לא, אשה לא יכולה להחזיק ספר תורה כי יש לה נידה', ויש את הפרשנות השנייה, שהתורה יותר קדושה מכל דבר. ומה עם ילדים בעלי מוגבלות? גם להם אסור לגעת בתורה ולעלות לתורה, כאילו הם לא בעלי דעה".

בראיון שנערך עימה בבית התנועה הקונסרבטיבית בבאר שבע, קטושבסקי אומרת נחרצות כי היא לא מוכנה לקבל תפיסות לפיהן אשה צריכה לשבת מאחור או שלאשה אסור לעלות לתורה. לדבריה, היהדות צריכה לדגול בפתיחות, בקבלת האחר והשונה.

לאורך השיחה, קטושבסקי חוזרת ומדגישה את חשיבות הנושא של מעמד האשה, לא כאשה נחותה או סוג ב', אלא כאשה בעלת זכויות שוויוניות.
"פעם נשים לא ידעו לקרוא, אז הן לא היו באות לבית הכנסת, ואם הגיעו לבית הכנסת אז הן ישבו מאחור (בספסלים האחוריים) כי חיכו שזה ייגמר, חיכו לבעלים שלהם. היום אם אשה יכולה להיות ראש ממשלה ואשה יכולה להיות נשיאת בית משפט עליון, אז היא יכולה להיות גם רבה, אין שום הבדל".

"זה מקומם אותי"
קטושבסקי מרגישה תחושת שליחות בעבודתה עם תלמידים בעלי מוגבלויות. היא מלמדת לבר ובת מצווה בבתי ספר בראשון לציון, ברמת אפעל ובבאר שבע, כחלק מתוכנית חיצונית המאושרת על ידי משרד החינוך. כאן המקום לציין כי היא מלמדת בבתי ספר שמעוניינים בכך. מדובר בתהליך שנמשך חמישה חודשים, מותאם לילדים וכולל שירים, ריקודים ויצירה שבסופו של התהליך, מתקיים טקס הבר/בת מצווה.

מיכל קטושבסקי בבית הכנסת. "האורתודוקסים מפחדים שהזרם שלהם ייחלש". צילום: הרצל יוסף

כיצד נולד הקשר שלך עם ילדים בעלי מוגבלויות?
"לפני שש שנים הייתי בתפילה בבית כנסת בעומר, ומישהו שאני מכירה מהקהילה ניגש אליי ושאל אותי אם מעניין אותי ללמד ילדים עם מוגבלויות. הכרתי את התוכנית, אבל לא התעמקתי בה, זה נשמע לי מעניין וכשהציעו לי אותה, ממש התרגשתי".

מה מיוחד בחינוך ילדים עם מוגבלויות?
"אני גם מלמדת ילדים 'רגילים' לעלות לתורה, ושם תהליך הלימוד די חוזר על עצמו, אני מלמדת טעמים, מלמדת את התפילות והילדים צריכים לשנן. כאשר אתה מלמד ילדים עם מוגבלויות, יש ילדים שלא יודעים לדבר, אז הם משתמשים באייפד ואתה צריך להתאים את עצמך אליהם.

בכיתה אחת יכול להיות ילד שלא יודע לדבר, ילד אחר שהוא מאוד וורבלי וילד נוסף שאוהב לזוז ולרקוד ולא אוהב לעשות שום דבר אחר. במקרה כזה, אתה נדרש להתאים שיעור אחד לשלושה ילדים שונים, שלכל אחד מהם יש מוגבלות אחרת, וזה מצריך המון יצירתיות, זה גם מה שהופך את תהליך הלימוד לתהליך כה מיוחד. זה לא שיעור רגיל בו אני מלמדת ילדים שיודעים כבר לקרוא ולשיר והם מיד יחזרו אחריי. כאן זה שונה".

נושא לימוד התורה של אנשים עם מוגבלויות שכליות, נתון לפרשנות הלכתית של רבנים שנחלקת לרוב לשתי גישות יסוד. זו הנמנית עם "בית הלל" שדוגלת בגישה סבלנית וסבורים שעולם התורה שייך לכולם, ללא קשר למצבו הפיזי או המנטלי של האדם, לבין הגישה הנוקשה יותר שמזוהה עם "בית שמאי" האוסרת לימוד אנשים עם מוגבלויות שכליות וזוכה לביקורת רבה אף מרבנים.

ממה נובעת הביקורת שלך על רבנים אורתודוקסים בסוגיית לימוד תורה של ילדים עם מוגבלויות?
"אני שומעת שוב ושוב הורים של ילדים עם מוגבלויות שאומרים בחשש: 'אבל הרב שלי אמר לי שאסור לילד שלי לעלות לתורה, איך אתם תעלו אותו לתורה?'. זה מקומם אותי. המחשבה שהילדים האלה לא יכולים להתבגר, כאילו הם תמיד יהיו ילדים ולכן הם פטורים מלעשות בר מצווה, מקוממת אותי. אני חושבת שכל ילד ונער זכאים לקיים את הטקס הזה. הם עוברים כל כך הרבה תהפוכות, ולהגיד שהילד הזה לא מתבגר - זה פשוט לא נכון".

הולכת נגד הזרם
בטקס סיום בר המצווה שהתקיים באחרונה נשאה קארן חלפון, אמא של אבי, נאום שבו ביקשה להעביר את המסר הבא: "רבנים מסבירים שילדים שירדו לעולם בתור אוטיסטים, הם למעשה נשמות גבוהות וטהורות של צדיקים שבאו לתקן את העולם, לכן יש לכבדם כבוד מיוחד. אך באותה נשימה אלה ששמרנותם וקיצוניותם העבירה אותם על דתם, מונעים מהם לממש את זהותם הדתית".

קארן חלפון ובנה בטקס בר המצווה. "מונעים מהילדים לממש את זהותם הדתית". צילום: מיכל קטושבסקי

לילדים אמרה חלפון: "היום אתם הופכים מילדים לבוגרים. המסורת היהודית מסבירה שבגרות היא נשיאת אחריות, עליכם לקחת אחריות על המילים והמעשים שלכם, משום שיש להם את הכוח להשפיע על העולם ולשנות אותו".

למרות הבעת התמיכה של הורים בפרויקט הייחודי, לא מעט הורים מביעים הסתייגויות מלימוד תורה של ילדים עם מוגבלויות. "יש הרבה הורים שבהתחלה מאוד התנגדו לתהליך, הם ישר אמרו 'זה בטח התנועה הרפורמית', הם לא מבינים את ההבדל בין התנועה הרפורמית לקונסרבטיבית. הם לא מבינים מה הולך להיות בטקס, הם מפחדים שפתאום הם יראו אשה עם טלית, עם כיסוי ראש, כיפה, ואנחנו מרגיעים אותם ואומרים להם, הילדים יעשו מה שאתם רוצים שהם יעשו".

"אם זאת בת, ולפעמים ההורים לא רוצים שהבת תניח תפילין ותתעטף בטלית, זה בסדר גמור. אחרים מסרבים שהבנות יעלו לתורה, אז אנחנו מציעים להם שהאב יעלה לתורה במקומה והבת תעמוד לידו, ובדרך כלל הם נענים בחיוב להצעה", מספרת קוטושבסקי, שרואה ניצנים ראשונים של שינוי בחברה לתפיסה שהיא מייצגת.

עם זאת, הזרם שאת מייצגת עדיין לא שייך למיינסטרים?
"נכון, אני מתקשרת להרבה בתי ספר חדשים כדי לשאול, אם הם מעוניינים בתוכנית שלנו והם אומרים לי 'התנועה הקונסרבטיבית, לא נראה לי, זה נשמע מוזר'. אני חושבת שהמונופול של הרבנות יצר הדרה של כל הקבוצות האחרות, הקונסרבטיבים והרפורמים".

"לעומת זאת, בארה"ב יש יותר קונסרבטיבים ורפורמים מאשר אורתודוקסים, אבל פה בישראל אנחנו נדחקים הצידה. זה חבל כי אנשים יכולים ליהנות מהיהדות בכל מיני דרכים. האורתודוקסים מפחדים שהזרם שלהם ייחלש, אם הם היו מספיק בטוחים בעצמם, אז הם לא היו צריכים לפחד משינויים".

מיכל קטושבסקי לא מסתפקת בלימודי ילדים לבר מצוות, היא גם פעילה חברתית בכל רמ"ח איבריה. אחת היוזמות שהיא עומדת מאחוריהן היא 'ימבוס' שנועד לאפשר הגעה מבאר שבע לחוף הים בשבתות הקיץ באוטובוסים ונותן מענה לתושבים שאין ברשותם רכב פרטי ומעוניינים להגיע לים.

איך זה יכול להיות שאת קוראת לעצמך קונסרבטיבית ומפעילה אוטובוס לים בשבת?
"אני חוזרת שוב, היהדות היא על הסתכלות למי שאין לו ויצירת צדק. הלוואי באמת שאוכל לנוח בשבת ולא לנסוע ולא להסתכל בפלאפון ולא שום דבר, אבל עד שלא תהיה תחבורה בשבת, ואפשרות לילדים עם מוגבלויות לעלות לתורה, עד אז אני לא חושבת שאפשר להירגע מהניסיון לעשות שינוי".

מה חושבים בבית על הפעילות שלך?
"ההורים שלי תומכים בי, אבל אומרים לי שבסוף היום אני צריכה 'ללכת למכולת'. הם רוצים שאני אדאג גם לעצמי ולא רק ליוזמות".

"התורה אומרת שאדם שהוא לא בר דעת הוא בגדר שוטה", מסביר רב בכיר מהרבנות והמועצה הדתית בדרום. "אין זה אומר זלזול חלילה, אלא פשוט אדם שהוא לא כשר. העניין הזה לא קשור רק לדת, להבדיל, כמו שאדם עם פיגור שכלי לא כשר לצבא ולא מגייסים אותו, אז מה, הצבא מזלזל באנשים? אדם שאינו בר דעת אין לו שליטה על עצמו. אפשר גם לשאול, מדוע ילד קטן אינו מניח תפילין? והתשובה היא משום שילד קטן עדיין אינו בוגר בנפשו ואין לו מספיק דעת, ומאותה סיבה הוא לא כשר, ולכן אדם כזה הוא פטור ממצוות הנחת תפילין. אין כאן עניין של אוכלוסייה סוג א' או סוג ב', זה עניין של כשירות".

"רוצים להרגיש שייכים"
אסתי מאור, אמא של אמיתי, מספרת בגילוי לב כי טקס הבר מצווה גרם לו להיות שייך ולא שונה.

מיכל עם אמיתי מאור בטקס בר המצווה. כמו כולם. צילום: מריאנלה קריימן

"כאמא לילד עם צרכים מיוחדים אני יכולה לשתף שאירוע בר המצווה אינו משמח כל כך. הוא מדגיש דווקא כמה הילד לפעמים עדיין תלוי בהורים ולא עצמאי. יצא לי לחשוב הרבה על הילדים שלנו. בעצם, חשבתי לעצמי, גם אליאור וגם אמיתי בניי עברו כל כך הרבה בחייהם, חוו חוויות שבני מצווה לא חווים בכלל. התמודדו עם כל כך הרבה קשיים. הם מוקירים את החיים וכל כך רוצים להרגיש שייכים. שייכים לדת, לחברה, כמו כולם".

לדבריה, החוויה הזאת הגשימה ולו במעט את הכמיהה של כל ילד ואדם להשתייך. "דווקא בימים שאנו ההורים מנהלים מאבקים במשרד החינוך, על שילוב ותקציבים ומרגישים שההכלה הזאת שכולם מדברים עליה, לא חלה על ילדינו, פעילות שכזאת של התנועה המסורתית, מנחמת ומחממת את הלב".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו