הרוחות ביישוב כרמית, הסמוך למיתר, סוערות. השבוע המליצה ועדת הגבולות של משרד הפנים על כך שהיישוב יהיה למעשה שכונה של המועצה המקומית מיתר, וכי ייווצר רצף טריטוריאלי בין שכונת כרמית, כך על פי הגדרת הוועדה, למרכז היישוב מיתר ו"זאת כדי לחזק את הקשר בין המועצה המקומית מיתר לכרמית, ובהתאם לאפשרות הפיתוח המתגבשת על ידי מינהל התיכנון".

תושבי כרמית, השבוע. מימין: טסט, אריאלי, פלוטקין וברקו. נלחמים על הבית. צילום: הרצל יוסף

בפני ועדת הגבולות עמדו שלוש חלופות לגבי כרמית: יישוב עצמאי במסגרת המועצה האזורית בני שמעון, המשך שיוך למועצת מיתר כשכונה עם או בלי רצף טריטוריאלי, וצירוף כרמית למועצה האזורית תמר.

בכרמית כיום שווקו כ־745 מגרשים מתוך 2,500 יחידות דיור על פי תוכנית הבינוי המאושרת, כך על פי נתוני רשות מקרקעי ישראל. פוטנציאל האיכלוס של כרמית עתיד להגיע עד לכדי 10,000 נפש. במסגרת שיקולי הוועדה עלה כי המועצה האזורית בני שמעון מורכבת מיישובים קטנים באופן יחסי לכרמית, וכי המועצה האזורית תמר מורכבת מיישובים קטנים עוד יותר, ומבחינה גיאוגרפית נמצאת המועצה בקרבת ים המלח, במרחק רב מכרמית. כך שנותר השיקול שהכריע לפיו כרמית, על פי המלצת הוועדה, הינו יישוב פרברי עירוני הדומה לשכונה המרכזית במיתר.

המלצת ועדת הגבולות אמנם טעונה עדיין את אישורו של שר הפנים, אך בכרמית שורר זעם רב תוך תחושה בקרב התושבים כי חלומם להקים בנגב יישוב קהילתי ועצמאי הולך ומתנפץ לנגד עיניהם. כ־140 משפחות מתגוררות היום בכרמית והן לא מתכוונות לוותר על החלום, גם אם זה ידרוש מהם לצאת למאבק או לפנות לערכאות משפטיות על מנת להפוך את ההחלטה במידה שתאושר. משיחות שקיימנו עם לא מעט מתיישבים השבוע, עולה כי טרם נאמרה המילה האחרונה בנושא.

בלי תשתיות
ד"ר אבי רשף, רופא כירורג בבית החולים 'סורוקה' (44), נשוי ואב לחמישה ילדים, מתגורר בכרמית זה שנתיים. "עברתי לכאן ממרכז הארץ", הוא מספר, "מתוך כוונה לתרום לפיתוח הרפואה באזור וגם מתוך ציונות וחלוציות כדי להיות חלק מהקמת יישוב חדש בנגב".

"היה כאן פוטנציאל גדול. יכולנו להקים את ביתנו במקום אחר באזור, אבל קסם לנו להקים יישוב חדש עם חברה חדשה ולהקים יש מאין. גרנו קודם במיתר ועברנו לכרמית על סמך ההבטחות שמדובר ביישוב קהילתי עצמאי, ומה שקורה עכשיו בפועל שהפכנו לשכונה של מיתר. הפכנו לבן חורג לאבא שבכלל לא רוצה אותנו".

"אנחנו מהווים נטל עבור המועצה המקומית של מיתר, אין למועצה משאבים לפתח את כרמית ואנחנו גם מרוחקים גיאוגרפית ממיתר. כבר שנתיים שאין ביישוב תשתיות, אפילו אין גן משחקים לילדים. כל היישוב הזה נראה כמו אתר בנייה אחד גדול".

ד"ר רשף לא מסתיר את תחושותיו הקשות בעקבות המלצת ועדת הגבולות. "מבחינה קהילתית", הוא מציין, "אנחנו רוצים להיות בזכות עצמנו. זה גם מה שהובטח לנו כשבאנו לכאן, אנחנו לא רוצים להיות מסונפים למי שלא רוצה אותנו ולא משקיע בנו. זה הפסד לכולם, לנו, למדינה ולנגב".

"מייצרים כאן שכונה נחשלת. מדובר באוכלוסייה איכותית שהמדינה הולכת להפסיד אותה. אם ההמלצה הזו תיושם, אנשים לא יישארו כאן ויעברו ליישובים אחרים באזור. למה שנגור באתר בנייה כבנים חורגים? זה פשוט לא הגיוני".

רומן פלוטקין (35), נשוי ואב לשתי בנות, מהנדס בחברת 'נגב אקולוגיה' וחבר בוועד היישוב, מתגורר בכרמית כשנתיים. במקור הוא מעכו והגיע לנגב בעקבות לימודיו באוניברסיטת בן גוריון ונישואיו לבאר שבעית. גם הוא חש תסכול רב.

"בארבע השנים האחרונות", הוא מספר, "התארגנו להקמת היישוב החדש. היה לנו חזון לבוא ולהקים יישוב בנגב. שיווקו לנו יישוב קהילתי, ופתאום אנחנו הופכים לשכונה. אנחנו מרוחקים כשבעה קילומטר ממרכז מיתר. זה לא בדיוק מה ששיווקו לנו. אנחנו ישות שמתנהלת כיישוב עם ועד מתיישבים, ועכשיו אנחנו מרגישים כתושבים סוג ב' שהולכים ומאבדים את איכות החיים ואת הצביון של יישוב קהילתי כפי שהובטח לנו. הקושי רק הולך וגובר".

עולות מחשבות לגבי העתיד?
"בוודאי. עולות כבר מחשבות לחפש מקום אחר. יש כאן מצוקה של קליטת ילדים לגן חובה כי אין גני ילדים. בשל כך חמישה ילדים שאין להם פתרון בתוך היישוב יצטרכו להישאר שנה נוספת בגן טרום חובה. אנחנו מתמודדים עם בעיות שונות. אם מגדירים את כרמית כשכונה במיתר, אז אנחנו חייבים לזכות בתקציבים 'צבועים' לצורך פיתוח היישוב ורווחת התושבים".

כרמית. התושבים עברו מבחני קבלה. צילום: הרצל יוסף

"תחושה של מירמה"
לפני חמש שנים חיפשו אורית אריאלי ובעלה, איש צבא הקבע, מקום לגור בו ובסופו של דבר רכשו להם בית במיתר. "במקור אנחנו ממרכז הארץ", מספרת אריאלי (36), נשואה ואם לארבעה ילדים, מדריכת ליווי התפתחות ונשים לאחר לידה.

"התאהבנו בדרום והחלטנו שכאן ביתנו. התלבטנו אם לעבור למיתר או ליישוב קהילתי חדש. קסם לנו הרעיון של חלוציות והקמת יישוב חדש. השקענו את נשמתנו ואת מיטב כספנו בהקמת הבית בכרמית בידיעה שאנחנו הולכים להקים יישוב בארץ ישראל. להפתעתנו, התבשרנו השבוע שאנחנו בעצם הולכים להיות שכונה של מיתר ולא יישוב חדש כמו שרצינו".

יש תחושה שהוליכו אתכם שולל?
"המדינה הבטיחה לנו משהו והיא אינה עומדת בהבטחתה למתיישבים. זו תחושה לא נעימה, תחושה של מירמה וחוסר שקיפות. לא קנינו בית בשכונה במיתר כי אם ביישוב קהילתי. עברנו מיונים והתאמה כדי להתקבל ליישוב הזה, לא כדי להתגורר בשכונה".

גם קרן ברקו (36), נשואה ואם לשלושה ילדים, מנהלת מועדון לקוחות, המתגוררת בכרמית זה שנה, חשה כי "החלום שלנו להתגורר ביישוב קהילתי עצמאי כפי שהובטח לנו בעבר, הולך ומתנפץ. אני חשה שרימו אותנו. עד השבוע היינו בטוחים שנהיה יישוב עצמאי לכל דבר ועל כל המשתמע מזה. אם היו אומרים לי מראש, שנגור בשכונה במיתר הייתי חושבת פעמיים אם לבוא לכאן".

ברקו מציינת כי לפני כארבע שנים, לאחר התלבטויות רבות, החליטו היא ובעלה לעזוב את באר־שבע כדי להקים את ביתם ביישוב כרמית מתוך אהבת הנגב, כהגדרתה, ורצון לאיכות חיים טובה וקהילתית יותר.

"מההתחלה", היא מטעימה, "האמנו שאנחנו יישוב קהילתי עצמאי, שילמנו כספים רבים כמתיישבים עתידיים והיום הכל נראה אחרת. אין תשתיות, אין שירותים, אין פיתוח של המקום, אבל יש הרבה מירמור ומחשבות לגבי העתיד. אנחנו מאוד מגובשים כקהילה וחוששים שנהפוך לאאוטסיידרים של מיתר".

דינה טסט ובעלה אף הם עברו מבאר שבע לכרמית. טסט (32), נשואה ואם לשני ילדים, גרונטולוגית, מתגוררת בכרמית כשנה וחצי. תחושת אכזבה אופפת אותה. "רצינו לעזוב את העיר", היא מספרת, "ולגור קרוב לבאר שבע. הסיפור של כרמית מאוד קרץ לנו, עברנו ועדת קבלה והתקבלנו לכאן. שקלנו קודם לגור במיתר או בעומר, אבל בסוף נפלה ההחלטה על כרמית. לא עברנו את כל הדרך הזו כדי להיות תושבים של איזו שכונה מרוחקת של מיתר, שבכלל נמצאת מהעבר השני של הכביש הראשי".

את רואה איזו קרן אור בסוגיה הזו?
"כולי תקווה שזה לא סוף פסוק. אני אופטימית מטבעי ואני מקווה שישמעו אותנו. אנחנו אוהבים את המקום ועושים כאן יש מאין. אני רוצה להאמין שעוד יקיימו את מה שהבטיחו לנו. רצינו להיות חלק מהקמת היישוב החדש, ולצערנו זה לא קורה. לא לזה פיללנו".

יישוב בלי אבא
לפני כ־13 שנים אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את הקמתן של 739 יחידות דיור בשלב א' של היישוב כרמית, שהוגדר כיישוב קהילתי. בשלב הסופי, כאמור, מתוכנן היישוב לכלול 2,500 יחידות דיור על שטח של כ־4,500 דונם. כרמית ממוקמת בסמוך לצומת הכבישים 60 ו־31 ובסמוך למחלף צומת שוקת של כביש 6.

ראש מועצת מיתר, אבנר בן־גרא. ממתין להחלטה הסופית. צילום: הרצל יוסף

כאשר שווקו לפני חמש שנים בדיוק כ־200 מגרשים לבנייה עצמית בכרמית במסגרת שלב ב' של הפרויקט, הכריז שר הבינוי והשיכון דאז, אורי אריאל, כי "זו שמחה אדירה להיות חלק מהקמת יישוב חדש בארץ ישראל ובמיוחד בנגב. אני מברך את החברים הצעירים חדורי האידיאלים שלא נותנים לרוח התקופה לבלבל אותם ומניחים את טובתם ונוחותם האישית למען ארץ ישראל".

התוכניות אז לגבי פיתוח היישוב החדש היו רבות ומגוונות. כרמית תוכננה כיישוב קהילתי עם אוכלוסייה צעירה ובחתך סוציו־אקונומי דומה לזה שביישובי הלווין כדוגמת מיתר, עומר ולהבים, אך איש לא צפה כי בסופו של דבר יומלץ להפוך את היישוב החדש לשכונה של מיתר.

קדמו להמלצה הזו לא מעט דיונים במינהל התיכנון ובוועדת הגבולות של משרד הפנים, באשר לשיוכו המוניציפאלי של היישוב. המועצה האזורית בני שמעון התנגדה לכלול את כרמית בתחומי שטחה המוניציפאלי בגלל הקושי לספק שירותים ליישוב בשל הריחוק הגיאוגרפי ובשל העובדה שכרמית מיועדת להיות יישוב של 10,000 תושבים, כאשר כל שאר יישובי מועצת בני שמעון קטנים בהרבה מכך ושיוך כרמית למועצה עלול ליצור, לטענת מועצת בני שמעון, חוסר שיוויון בייצוג הישובים במועצה.

גם במועצת מיתר לא ששו, בלשון המעטה, ל'ספח' לתחומה את כרמית. במהלך הדיונים טענו במועצת מיתר כי מתן שירותים מוניציפאליים לכרמית מצד מועצת מיתר יערים קשיים כלכליים על המועצה, מה גם שתושבי כרמית הביעו את רצונם להיות יישוב עצמאי ולא שכונה במיתר וכי הצעד הנכון במקרה זה הוא לשייך את כרמית למועצת בני שמעון.

ועדת הגבולות המליצה להשאיר את כרמית כשכונה של מיתר, וראש מועצת מיתר אמור להגיש בימים הקרובים לשר הפנים, אריה דרעי, את התייחסותו לאותן המלצות.

"כרמית הוקמה כיישוב מתוקף החלטת ממשלה והוגדרה כיישוב פרברי קהילתי עצמאי", מדגישה ליאת אלימלך־הרוש, יו"ר ועד היישוב כרמית. "השיוך הטבעי שלנו הוא למועצה אזורית עם מנגנון ראוי כמקובל. אין תקדים להקמת יישוב בסדר גודל שכזה תחת מעטפת של שכונה במועצה מקומית, שאין לה את הכלים והמנגנון המתאים".

אלימלך־הרוש (36), נשואה ואם לשלושה ילדים, יועצת השקעות במקצועה, מציינת כי "תושבי כרמית עברו ועדות קבלה ליישוב והעתיקו את חייהם לנגב מהארץ ומהעולם. השיווק נעשה באמצעות תנועת 'אור' והסוכנות היהודית באמצעות מנדט שניתן לסוכנות מהמדינה מתוקף הקמת יישוב חדש|.

"כמו כן, במסגרת מעבר צה"ל דרומה שווקו למעלה מ־250 יחידות דיור בכרמית. הרוב המכריע של הגורמים שהוזמנו להביע עמדה בפני ועדת הגבולות טענו בתוקף שכרמית צריכה להיות יישוב במועצה אזורית. גם הוועד הציג את עמדתו הנחרצת מול ועדת הגבולות והוצג סקר תושבים בעניין".

לאן הולכים מכאן והלאה?
"המלצתה של הוועדה, בניגוד מוחלט לכוונת הממשלה ולעמדות הגופים שהוצגו בפניה, ללא נימוק ברור, מנפצת עבור מאות משפחות את החלום והחזון שבהקמת יישוב בישראל ובנגב. מעבר לכך, החלטה זו ברמה המעשית תוביל לכישלון היישוב. כרמית היא היום אבן שואבת לאוכלוסייה איכותית וקהילה מגובשת, וגוזרים עליה להיות תחת מנגנון לא מתאים באופן חסר תקדים".

איך מתמודדים עם ההמלצות?
"תושבי כרמית מתכוונים ללמוד את המסקנות ולפעול בכל דרך להוביל לשינוי הנדרש ולממש את החזון והחלום של כולנו, להקים בית וקהילה פורחת ביישוב חדש ועצמאי בנגב".

"נמשיך לספק שירותים"
"ההחלטה להשאיר את כרמית תחת מיתר", אומר ראש מועצת מיתר, אבנר בן גרא, "היא בניגוד לחוות הדעת של המועצה שהמליצה לשייך את כרמית למועצה האזורית בני שמעון כיישוב עצמאי. המלצה זו נעשתה על פי ממצאי סקר שביצענו בקרב תושבי היישוב ועל פי מה שנאמר לתושבים שקנו אדמות ובתים בכרמית. למרות זאת, במקרה שתתקבל ההחלטה במשרד הפנים להשאיר את כרמית תחת מיתר כשכונה של המועצה, נמשיך לספק לתושבי כרמית שירותים ככל שאר השכונות ביישוב".

בן גרא גם מתייחס לסוגיית כביש 60 העובר בין כרמית למיתר. "אם ההמלצות יתקבלו", מציין בן גרא, "יעבור לנו כביש ארצי בין השכונות. במקרה זה נעבור לחלק ב' של התוכנית לקבל תחת אחריות המועצה את קטע הכביש הנמצא בין השכונות. כך נוכל לטפל בהסדרי התנועה, בעיקר בזמני נסיעת המשאיות לטובת ורווחת תושבי מיתר וכרמית".

אסף כהן, סמנכ"ל התיישבות בתנועת "אור", מסר בתגובה: "תנועת אור זוכה להוביל את הקמת כרמית, אך היא איננה כמובן הסמכות המגדירה את מעמד היישובים בישראל. כרמית תוכננה כיישוב עצמאי לכל דבר ועניין, ובשנת 2006 הועבר בהחלטת שר הפנים תחת סטטוס שאיננו ברור לשטח המועצה המקומית מיתר. הוועדה הגיאוגרפית, הדנה במעמד יישובים ובשיוך מוניציפאלי שלהם, נדרשת לסוגיית כרמית, ונכון לרגע זה המליצה להשאיר את כרמית כחלק ממיתר, אך מעמד היישוב לא הוכרע סופית ומחכה להחלטת שר הפנים".

"לכל אורך הדרך", מוסיף כהן, "הוסבר והובהר למועמדים לכרמית מהיום הראשון, שהיא שייכת למועצה המקומית מיתר ומיועדת לכ־2,500 משפחות. אף על פי כן, בזכות מאמציה המיוחדים של תנועת 'אור', זכו תושבי כרמית בפטור ממכרז, בתהליכי קבלה ובהנחה משמעותית על הקרקע, תנאים הנהוגים רק ביישובים חדשים".

"צר לנו לשמוע טענות חסרות בסיס ואנו בוחרים להאמין שהדבר נובע מחוסר הבנת המצב ולא מסיבה אחרת. אנו ממשיכים לבנות את ההצלחה בכרמית ומזמינים עוד משפחות להצטרף ל־700 המשפחות שכבר בחרו לגור בכרמית ונהיה הראשונים לשמוח בהחלטה שתאפשר לכרמית להיות יישוב עצמאי".

ממשרד הפנים נמסר ל"ידיעות הנגב": "ההמלצות הוגשו לשר, אך טרם התקבלה החלטה".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו