הרבה לפני ימי הזוהר של היום עם שלוש אליפויות רצופות, הפועל באר שבע היתה בשלושים השנים האחרונות במקרה הטוב עוד קבוצה בצמרת הכדורגל הישראלי, ובמקרה הרע, קבוצה מדשדשת בליגה השנייה שחיפשה לחזור לימיה הגדולים משנות השבעים של המאה הקודמת.

רן פסח (מימין) ואלי זינו. "אין נציגות גדולה של אנשים מקומיים במועדון". צילום: הרצל יוסף

לפני הימים של הכסף הגדול של משפחת ברקת, לפני הימים של אצטדיון 'טוטו־טרנר' החדיש והמודרני, ולפני ארגוני האוהדים והרשתות החברתיות, היו אלה שני אנשי עסקים מקומיים שאהדו את המועדון מגיל צעיר, וניסו להצעיד את הקבוצה קדימה באמצעים הכלכליים שהיו ברשותם.

רן פסח שהיה יו"ר הקבוצה בשנות התשעים המוקדמות, ואלי זינו שהיה שם בשתי קדנציות ולקח אותה אחרי הנטישה של אלי להב ב־1997, נפגשו לראיון מיוחד ל"ידיעות הנגב" שבו הם העלו זיכרונות מהעבר, דיברו על ההבדלים בין ההנהלה של היום לתקופה שלהם, וניתחו את הקבוצה הנוכחית.

ערב גיבוש בסלוניקי
"הזיכרון הכי גדול שלי מהתקופה ההיא לא שייך לכדורגל", אמר רן פסח, "באותה תקופה הכנסתי ערבי גיבוש ואירועים חברתיים, ואלה דברים שלא הכירו במועדון בזמנו".

"אני לא אשכח את הבילוי שלנו בסלוניקי לפני המשחק הראשון בתולדות המועדון במסגרת אירופית מול אריס. אני כחובב בוזוקי נהניתי מהמועדונים שלהם והחוויה היתה להיות כל הקבוצה ביחד. מבחינת משחק אני לא אשכח לעולם את הניצחון הגדול שלנו 1:5 על מכבי חיפה בעונת 1992/93. זו היתה תצוגת כדורגל נדירה".

"מבחינתי, הרגע הכי מתוק היה הניצחון 0:5 על הפועל רמת גן שהחזיר אותנו לליגת העל אחרי שלוש שנים בלאומית", משחזר אלי זינו, "התקופה בליגה הלאומית היתה ארוכה מדי עבור מועדון כמו הפועל באר שבע. הרגשתי שם סוג של עלבון ברמה האישית והיה מאוד חשוב לי לחזור לליגה הבכירה, והעלייה באותה שנה לליגת העל עשתה אותי מאושר".

מה היה חסר בתקופה שלכם כדי להגיע להישגים?
פסח: "אני הצלחתי להביא את הקבוצה למקום השלישי והרביעי והייתי קרוב מאוד להישגים גדולים, אבל מה שהיה חסר מעבר לרצון שלי להכניס עוד יותר עמוק את היד לכיס, היה בעובדה שהייתי מאוד נאמן לדרך ולא רציתי לסטות משילוב של שחקנים מקומיים בהרכב".

"יכולתי להביא שוער זר, אבל העדפתי שני באר שבעים בתפקיד הזה שהיו אסי רחמים ושאול סמדג'ה. יכולתי להחתים בלם ישראלי או זר איכותי, אבל העדפתי את שלמה אילוז ואפרים דוידי. הסגל בתקופה שלי היה מעט פחות טוב ופחות איכותי מהסגל של היום וזה היה משמעותי".

זינו: "המשאבים והתנאים. זה הבדל משמעותי בין התקופה שלי למה שקורה היום. אנחנו היינו חורקים שיניים לפני שהחתמנו שחקנים, בודקים מאיפה להוריד ומאיפה אפשר לקצץ. היום זה אחרת כי בכר יכול להצביע על אורן ביטון מקריית שמונה ועוד כמה חודשים הוא אצלו. מחיר? נתגבר כי אין בעיה מיוחדת. כשהמערכת שלך מתנהלת בכל הפרמטרים ברמות ובאיכויות גבוהות אז יש תוצאות".

מה היתה ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתם כיו"ר המועדון?
זינו: "בעונת 1984/85 היינו עמוק בתחתית הליגה הראשונה ומועמדים לרדת ליגה. שלושה מחזורים לסיום העונה החלטתי לפטר את המאמן צביקה רוזן ולמנות את ג'קי דקל ז"ל במקומו. דקל שאימן עד אז בליגות הנמוכות ובקבוצות הנוער היה בבחינת הימור גדול שלי, אבל בסופו של דבר עשינו את הבלתי יאומן ונשארנו בליגה. אין ספק שזה היה רגע גדול בתולדות המועדון. זה היה סוג של נס שמעטים כדוגמתו היו לאורך השנים".

פסח: "אני חושב שעשיתי הרבה שינויים חיוביים והרבה החלטות טובות בעיקר בכל הקשור לדימוי של הקבוצה. אפשר להתחיל עם זה שהכנסתי מוסר תשלומים עם משכורת בזמן, ומבחינה מקצועית החלטה טובה שלקחתי היתה להחתים את ויקטור מורוז בקבוצה. זו היתה תחילת תקופת הזרים בכדורגל הישראלי, וכל קבוצה היתה מקבלת עשרות מועמדים כאלה ואחרים עם הבטחות מכאן ועד לונדון. אני שמח שנסעתי לראות את השחקנים ועוד יותר שמח שהיו לי החושים הנכונים לקחת את מורוז שהיה חיזוק משמעותי ודחף את הקבוצה קדימה".

השחרור של ברדה
כמו כל יו"ר או מנהל, גם השניים חתומים על החלטות פחות טובות שקיבלו ואחת מההחלטות הללו של אלי זינו גרמה לתסיסה בקרב הקהל האדום.

"בדיעבד, לשחרר אז את אליניב ברדה למכבי חיפה היה סוג של טעות, אבל לא היו לנו הרבה ברירות", נזכר זינו, "בשנים האחרונות למדנו להכיר עוד יותר טוב את האיכויות של ברדה, אבל גם אז הוא היה משמעותי מאוד על המגרש ובחדר ההלבשה. לא היה מנוס מלבצע את העסקה עם מכבי חיפה, כי עמדנו בפני שוקת שבורה מבחינת תזרים המזומנים ולא היה כסף לכלום. העסקה הזו נתנה לנו אוויר לכמה חודשים".

"ההחלטה למנות את המאמן הרוסי ויטלי סבצ'נקו לא התאימה לקבוצה", מודה רן פסח, "אמנם עם סבצ'נקו הגענו למקומות השלישי והרביעי, אבל הוא היה מתקשה בקטע המנטלי מול השחקנים וזה פרמטר מאוד חשוב. לתקשורת הישירה בין מאמן לשחקנים יש משמעות גדולה ואם היה לנו בתקופה ההיא מאמן ישראלי מוכשר ברמה טובה, אולי היינו יכולים להגיע גבוה יותר. אם היום אני יו"ר של קבוצת כדורגל, אני לא מחתים מאמן זר".

איזה משחק הכי זכור לכם?
זינו: "אני זוכר שני משחקים גדולים. הראשון באצטדיון בלומפילד מול מכבי תל אביב שבו ניצחנו 0:3. זה היה בעונה שבה מכבי תל אביב גם זכתה באליפות ואנחנו רקדנו על המגרש עם שחקנים צעירים ותשעה שחקני בית בהרכב".

"היה מדהים להיות באותו ערב אוהד של באר שבע עם הדובדבן שבקצפת שהיה השער של אמיר אבוטבול במספרת. עוד משחק ענק היה באותה עונה בחצי גמר הגביע מול מכבי חיפה כשניצחנו 0:3 באצטדיון רמת גן וזה היה קונצרט של כדורגל עם שחקני בית בהרכב".

אליניב ברדה במדי מכבי חיפה. זינו: "השחרור שלו היה סוג של טעות". צילום: אלי אלגרט

הקבוצה הנוכחית
"אני מפרגן מכל הלב לאלונה ברקת ומוריד בפניה את הכובע על ההישגים של הקבוצה", ניתח רן פסח את הפועל באר שבע הנוכחית, "היא לקחה קבוצה מהליגה השנייה במצב לא הכי טוב והביאה אותה עד לפסגת הכדורגל הישראלי".

"אני חושב שאלונה מנהלת סופר מוכשרת, למדה, הפיקה לקחים ומובילה את הצוות ביד רמה. כמובן שכאשר יש משאבים זה יותר פשוט, אבל אני סבור שהנחישות של אלונה להגיע להישגים היא מאוד משמעותית וכמי שאוהד את הקבוצה אני מאוד נהנה מההצלחות כי זה טוב לעיר, לתושבים ולכל מי שמזוהה עם באר שבע".

זינו: "אחרי שנים רבות במדבר של הכדורגל הישראלי זה נעים וכיף לראות את הקבוצה שלנו מצליחה בארץ וגם בזירה האירופית. אין ספק שזה עושה טוב לכולנו, מעלה את קרנה של העיר ומשפר את מצב הרוח של התושבים".

"כמי שהיה הרבה שנים בתוך העסק הזה אני יודע מה גורמת הצלחה ומה ההשפעה שלה על כולם ולהפך. אני שמח בשביל אלונה ברקת שמשקיעה המון מזמנה, ממרצה וכמובן מכספה שהיא באה על שכרה. אנחנו מכירים גם דוגמאות אחרות של בעלים שמשקיעים אולי יותר מאלונה מבחינת כספים, אבל לא רואים שכר לעמלם. חשוב מאוד שבאר־שבע מצליחה כדי לשמור על אלונה ברקת בקבוצה".

אתם מגיעים למשחקי הבית של הקבוצה?
זינו: "מעט מאוד פעמים אני מגיע ל'טוטו־טרנר' וברוב המקרים אני רואה את המשחקים בטלוויזיה. אני סבור שצריכה להיות חשיבה יותר רצינית על הדרך שבה אנשים כמוני שתרמו מזמנם ומכספם יותר מעשור לטובת הפועל באר שבע, יוזמנו לצפות במשחקי הקבוצה. לדעתי, גם אלונה ואלי ברקת ביום מהימים ירצו לקבל סוג של פרגון על התרומה הענקית שלהם להיסטוריה של הפועל באר שבע".

פסח: "גם אני ממעט להגיע. היו תקופות ב'וסרמיל' ובתחילת הדרך של אצטדיון 'טוטו־טרנר' שרכשתי מנוי כבוד והגעתי. בשנתיים האחרונות אני מגיע פחות. אני מרגיש שאיבדנו את הזהות הבאר שבעית בקבוצה, וזה מפריע לי".

"אני לא מדבר רק על שחקנים מקומיים שכבר לא רואים אפילו באר שבעי אחד בסגל, גם אין לנו נציגות גדולה בצוות המקצועי וגם מעט מאוד בצוות הניהולי. זה טוב שאסי רחמים שהוא איש מדהים נמצא שם ומחבר אותנו לקבוצה. עם כל הפרגון וההצלחות אני חושב שחייבים לתכנן משהו עתידי כדי להביא יותר צעירים מקומיים למועדון".

להצלחה אבות רבים
מה בעיניכם הגורמים המשמעותיים להצלחת המועדון?
פסח: "להצלחה אבות רבים ולכולם יש חלק בפריחה של המועדון, לאלונה, לצוות המקצועי, הניהולי וגם לשחקנים. אגב בעניין הזה לפעמים נראה לי שמחתימים שחקנים גם כדי שלא ייחזקו את היריבות כמו חן עזרא לדוגמה, אבל הגורם הכי משמעותי בעיניי זה המאמן ברק בכר".

"הוא נראה לי איש מקצוע ואיש מנטלי ברמות הכי גבוהות, הוא יודע לבחור את השחקנים, לנהל אותם ולהפיק מהם את המקסימום. בעיניי הוא פנטסטי בניהול המשברים של הקבוצה, ומעבר לכך, הוא מהווה דוגמה אישית בצניעות שלו וביכולות שלו להימנע מהתלהמות ודברים מהסוג הזה".

זינו: "לדעתי אי אפשר להצביע על גורם אחד. זה שילוב מנצח של בעלים דומיננטית עם משאבים, ויכולת להעמיד סגל טוב. באחת התקופות ספרתי שיש בסגל יותר מ־20 שחקנים שיכולים להיות שחקני הרכב ראשון לכל דבר בכל קבוצה בפלייאוף העליון, וזה משהו בלתי נתפס, ואפשר לחבר לזה את האוהדים והאצטדיון החדש. אם נחבר את הכל יחד נקבל את הסיפור שמביא את ההצלחות עכשיו, וכשזה עובד, נקבל מכונה משומנת שממשיכה כל הזמן לייצר הצלחות".

אלונה ברקת. פסח: "מוריד בפניה את הכובע על ההישגים של הקבוצה". צילום: הרצל יוסף

האם הקבוצה צריכה להמשיך את השושלת?
זינו: "תגיד לי, ברצלונה או ריאל מדריד מורידות את הרגל מהגז? כל שנה הן לוקחות תארים וכל שנה שבאה לאחר מכן הן רוצות עוד. הצלחות מביאות עוד הצלחות. אני תומך נלהב ביצירת שושלת ואני מסכים בקטע הזה מאוד עם אלונה ברקת. זה טוב למועדון, לעיר ולאוהדים. הצלחה באירופה יכולה למנף את הקבוצה בכמה מדרגות למעלה, והשמיים הם הגבול".

פסח: "אני לא מסכים. הייתי מייעץ לאלונה ברקת לקראת העונה הקרובה לצמצם את ההחתמות, להתבסס על הקיים ולפתוח דלתות לשחקנים צעירים כמו עמית ביטון, עמראן אלקרינאוי, ועוד כמה שחקני בית גם על חשבון ירידה למקומות השני והשלישי. מהלך כזה יאפשר לכמה באר שבעים להיכנס חזק לסגל, לייצר דרייב חדש בקרב האוהדים, סוג של רעב חדש להגיע להישגים. שנה שנתיים כאלה ואז עם כמה שחקנים מקומיים בסגל שוב ללכת בגדול, אבל הפעם זה יהיה בטעם טוב יותר".