לפני שש שנים הקים פרופ' יניב אלמוג (60) את בית המדרש 'לרוח אדם - נועם' אליו הוא רתם חבורה של אנשים המבקשים להשפיע לטובה על החברה הישראלית באמצעות פעילות חינוכית. לבית המדרש ישנם מספר מעגלים של עשייה, שמנסים להגשים את הרעיון הזה, כשאחד מהם, 'דורות', נקלע באחרונה לקשיים כלכליים.

פרופ' אלמוג (משמאל) עם הלפרין, רוטשילד ויסוד. "לא נוריד את הרגל מהגז". צילום: הרצל יוסף

אלמוג, נשוי ואב לארבעה ילדים, מתגורר ביישוב עומר ומנהל את היחידה לטיפול נמרץ פנימי במרכז הרפואי־אוניברסיטאי סורוקה. במסגרת פרויקט 'דורות' הוא וסטודנטים נוספים לרפואה פועלים בקהילה במספר מסגרות: הם מעניקים שיעורי עזר לתלמידים, מסייעים בפיתוח גינות קהילתיות, מתלווים כחונכים לבני נוער, משתתפים בהקמה של פרוייקטים קהילתיים, ועוד.

"אנחנו מאוד מאמינים שנגיעה בנפשו של אדם היא לתמיד, וזה החלום הגדול שלנו", הוא מסביר מה עומד מאחורי הרעיון. "אנחנו מאמינים שנצליח, וזה שאפשר למדוד דברים לא בהכרח הופך אותם לחשובים. יש דברים הרבה יותר חשובים שקשה מאוד למדוד".

חיבור לקהילה
השילוב של שיעורי אנטומיה, כירורגיה ויסודות ביוכימיים במסגרת לימודי הרפואה, לפעילות של סטודנטים במגוון תחומי עשייה חברתית, אולי נתפס כשני תחומים נפרדים לחלוטין, אולם פרופ' אלמוג מוצא קשר ישיר בין הכשרת אנשי רפואה מצוינים שיהיו חלק מהמנהיגות המוסרית של החברה הישראלית ויבחרו לקחת אחריות על מה שקורה בה.

"זה הגיע מתוך איזשהו שבר מאוד משמעותי שפקד את חיי", מספר פרופ' אלמוג, "ומכאן מגיע השם של בית המדרש שהקמתי - 'נועם', שהוא גם שמו של בני הבכור. מתוך המקום הזה, התחלתי בתנועה של התבוננות ותהייה וחיפוש ושאלות, והתבוננות אחרת על החברה הישראלית ועל מה שקורה בתוכה. אני חושב ששני התהליכים האלה יחד פגשו אחד את השני, ומתוך הדבר הזה נולד בית המדרש 'רוח האדם נועם'".

תוכנית 'דורות' מתקיימת זו השנה השנייה בשיתוף מינהל חינוך בעיריית באר שבע ובתמיכת 'אדמה מכתשים'. מנהלת קשרי קהילה ב'אדמה', רחל לוי, ציינה כי "'אדמה מכתשים' פועלת מתוך אחריות לקהילה ובמסגרת זו חרטה על דגלה את קידום החינוך למצוינות (הישגית וחברתית) בבאר שבע. אנו משקיעים משאבים, ידע, מחשבה רבה ואהבה בקידום תוכניות מחוללות שינוי לטובת דור העתיד בעיר כשבמרכזן עומדת טובת הילד, הנער או הסטודנט".

"תוכנית 'דורות' משלבת את כל אלה, שכן היא מובילה ומקדמת חינוך והעצמה של בני נוער שבמקביל גם מקבלים מודל לחיקוי משמעותי וקשר עמוק ומטיב עם סטודנטים לרפואה שמלווים אותם לאורך השנה בפעילויות מעצימות ומעמיקות ובהתנדבות משותפת בקהילה".

"רובד נוסף של התוכנית", מציינת לוי, "הוא החיבור של הסטודנטים האכפתיים, שמגיעים מכל הארץ וגם מהעולם, ותורמים לקהילה בעיר בה הם לומדים ומתגוררים. החיבור שלהם לקהילה המקומית בא לידי ביטוי גם במעורבות והתערות בחיי התרבות בעיר ותרומתם לה. מדובר בתוכנית יפהפיה המבטאת דוגמה ומופת לאחד מהרובדים של החברה הישראלית במיטבה".

באחרונה התוכנית נקלעה למספר קשיים בגיוס תקציבים. "זה נכון", אומר פרופ' אלמוג. "יש גם גם קשיים שכרוכים סביב גיוס משאבים, והיכולת שלנו לרתום מספיק גופים לרעיון הזה, לזהות את החשיבות שלו. התנועה הזאת רוצה להיות תנועה גדולה ומשפיעה ולצורך זה אנחנו גם נצטרך משאבים", מסביר פרופ' אלמוג.

"המיזם הוא לא רק נחוץ, אלא הכרחי לכל סטודנט וסטודנטית שמחפשים משמעות מעבר ללימודי הסטטיסטיקה ושיעורי הביולוגיה", מדגישים חברי הקבוצה.

לא נתקלת בסטודנטים שאומרים 'אנחנו באנו ללמוד ופתאום מוצאים את עצמנו בגינה קהילתית'?
"היו מקרים כאלה. תראה, גינה קהילתית זה מימד אחד מתוך הפעילויות. במובנים מסוימים זה גם בסדר, אי אפשר לגעת בכולם, ולא כולם משתכנעים ולא כולם מתחברים לרעיונות האלה. חלק לא קטן מהסטודנטים אומר, 'עזוב אותי עכשיו, אני באתי ללמוד רפואה, לא רוצה לעסוק בחינוך'. הם פחות מתחברים לרעיונות שלנו, ולכן הם גם לא כל כך מעורבים".

"תחושת החמצה"
אבל ישנם לא מעט סטודנטים שכן נענים ברצון למיזמים החברתיים הללו ואפילו מתלהבים ומתחברים אליהם. כל אחד מהם בוחר את התחום שקרוב לליבו ומרגיש שהוא יכול לפעול בתוכו. אחד מהם הוא אודי רוטשילד (27), סטודנט שנה רביעית לרפואה באוניברסיטת בן גוריון.

בשנה א' היתה לו אפשרות לבחור בקורסי בחירה מגוונים. רוטשילד לקח קורס 'דרך האדם', הגלגול הקודם של 'דורות', שבו עבד עם ילדים בכיתה ד' בסיוע בשיעורי בית, אינטראקציה קבוצתית, רכישת כלים בהתמודדות בתוך קבוצה, ועוד.

"נחשפתי לעולם החינוך בתוך באר שבע", הוא מספר, "אבל היתה לי תחושת החמצה והחלטנו מתוך המקום הזה להקים את 'דורות' כדי באמת להוביל איזשהו שינוי משמעותי בבני נוער בעיר ולא בילדים, כי שם בעצם היכולת שלנו להשפיע יותר גדולה".

מה זה עושה לך בעצם?
"זה מעניק לי בעיקר משמעות וסיפוק. בשנים שאני לומד רפואה אני במקביל עובד עם בני נוער ונשאר על הקרקע, וזה ממלא אותי כל הזמן מחדש. המסע הזה ללימודי רפואה הוא מסע שמאוד שואב. אתה לומד חומר ואתה מסיים את הלמידה ואתה אומר אני לא יודע כלום למעשה, ואז 'הקפיצות' האלו ל'דורות' הן מאוד מספקות וממלאות כוח להמשיך, וזאת הסיבה שאני יושב היום פה עם חיוך על הפנים בסוף שנת הלימודים. הרבה מזה בזכות 'דורות'".

יש לציין שהקורס 'דרך האדם' עליו דיבר אודי רוטשילד היה חלק מתוכנית הלימודים, שלא כמו 'דורות', שלא נכלל בתוכנית הלימודים.

דור הלפרין (26), שמתחיל שנה רביעית בלימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון, התחבר ל'דורות' מתוך "רצון אמיתי. מתוך מודעות גם לעצמי וגם לסביבה שאני חי בה והרצון להיות מעורב בה".

הלפרין מתחבר לדברים שאמר קודם לכן רוטשילד כי לימודי הרפואה מאוד שוחקים ומאוד טכניים. "אנשים שיש להם איזשהו רצון להגשים את עצמם ולהתמלא בכוחות פנימיים, יכולים לשאוב המון סיפוק ועשייה למען האחר, למען החברה, להתפתח גם בעצמם וגם להשפיע בצורה משמעותית על הסביבה שלהם", הוא אומר.

נטע יסוד (25), גם היא סטודנטית שנה רביעית באוניברסיטת בן גוריון, מתחברת למה שאמרו חבריה שעימם ייסדה את 'דורות'. בתחילה, יסוד התלבטה אם היא רוצה לעסוק בחינוך או ברפואה, ואז הכירה את פרופ' אלמוג דרך קורס 'מסע ספרותי' שעשתה בשנה א'.

"המקום שהכי הרגשתי שאני עוסקת בעצם ברפואה היה במקום שבו דיברנו על חינוך לפחות בשנים הראשונות", היא נזכרת. "ולמעשה, התוכנית הזאת נתנה לי את מרווח הנשימה, את הסיפוק, את המשמעות שציפיתי לה. את העשייה החברתית, את הקשר עם בני הנוער שהוא כל כך קשר אותנטי ואמיתי וכן, שהוא מוציא אותך מהעולם המאוד פרקטי והמחושב שאנחנו נמצאים בו בכל שאר הזמן".

אחרי הלימודים תמשיכו לעסוק בפעילות חברתית?
רוטשליד: "אולי ניקח צעד אחורה, אולי נאפשר לשותפים אחרים לקחת את המושכות, אבל אנחנו לעולם לא נוריד את הרגל מהגז מהפרויקט הזה".

פרופ' אלמוג והסטודנטים בגינה קהילתית שהקימו. צילום: הרצל יוסף

הזמנה פתוחה
פרופ' אלמוג, ששימש בעבר יו"ר החטיבה הפנימית, ויו"ר ועדת הקבלה של בית הספר לרפואה, מעדיף לכנות את בית המדרש שהקים כ"התאגדות אנושית סביב רעיון". כלומר, אוסף של אנשים שמאמינים בדרך משותפת ומבקשים להשפיע לטובה על החברה. לבית המדרש ישנה תוכנית נוספת שנקראת 'רימון' בה סטודנטים לרפואה מעבירים שיעורים במקיף ג'.

"תפיסת העולם שלנו", הוא אומר, "טוענת שיש קשר מאוד עמוק והדוק בין התנועה האישית הפנימית לבין התנועה החיצונית. המעגלים של בית המדרש משפיעים אחד על השני וזה מה שאנחנו מבקשים מהשותפים שלנו, להיות בתנועה מול קבוצה ומול עצמם ומהמקום הזה לצאת ולהשפיע על החברה הישראלית".

זה סוג של ניסיון לרפורמה חברתית?
"לא יודע אם הייתי משתמש במילים האלה, אבל זו הזמנה של אנשים שפוגשים אותנו ואת הרעיונות שלנו, לצאת לאיזשהו מסע ואחר כך לבחור אם לקחת אחריות על החברה שבתוכה אנחנו חיים ולנסות להשפיע עליה לטובה. אנחנו מזהים את שדה החינוך בתור השדה שישפיע יותר מכל על דמותה של החברה".

מבין המילים של פרופ' אלמוג מבצבצת דאגה למה שקורה בחברה הישראלית, לשיח האלים שמתפתח ברשתות החברתיות וליחס הלא שוויוני לה זוכות קבוצות מגדריות מסוימות בחברה. "אני מאוד מוטרד מזה", הוא מסכם. "ובגלל זה אנחנו בעצם מפעילים תוכנית של עשייה חברתית וגם של חניכה אישית. תפקידו של רופא הוא גם לחנך, להנהיג ולהתחבר לסביבה בה הוא חי".