צוות המתנדבים מעמותת "בית מוריה" בבאר שבע שוקד בימים אלה על חלוקת משלוחי המזון לבתי הנזקקים, כדי שאף אחד מהם לא יסבול ממצוקת רעב בערב השנה החדשה.

המתנדבים של "בית מוריה" בפעולה. נתינה מהלב. צילום: הרצל יוסף

בסיוע תרומות מהארגונים "לתת" ו"לקט ישראל", המתנדבים שנמצאים בכוננות לקראת חגי תשרי, ממלאים קופסאות במוצרי מזון בסיסיים ומעמיסים אותן על כלי רכב. קצב המשלוחים מזכיר פס ייצור במפעל.

יהודית יעיש (70), אם לשלושה ילדים משכונה ד' המתנדבת מזה 20 שנה בעמותה, מכירה מקרוב את תחושת חוסר האונים שמרגישים הנזקקים. "חוויתי קשיים", מספרת יעיש בין הכנת משלוח אחד לאחר, "הרגשתי שאני בצרה, הייתי עם ילדים קטנים והיה מחסור. העובדת הסוציאלית נתנה לי שקית של מוצרים ועל השקית הופיע מספר הטלפון של 'בית מוריה', מאז אני פה".

המחסור בידיים עובדות מורגש היטב במוסדות העמותה. ישנם 20 נהגים מתנדבים המסייעים בחלוקת משלוחי המזון וניכר כי הם לא עומדים בקצב. יעיש, שמחלקת את זמנה בין עבודתה כמשגיחת בחינות לעמותה, משמשת כרכזת מתנדבים האחראית לחלוקת משלוחי המזון בהתאם לרשימות שהיא מקבלת מאגף הרווחה. בהזדמנות זו היא מנצלת את הבמה מעל דפי העיתון וקוראת לאנשים לקום מהספה הנוחה בביתם ולצאת להתנדב.

באנו לעשות טוב
השיח עם המתנדבים בקרוואן של העמותה מתפתח בספונטניות. "אנשים מבקשים מאיתנו מוצרים שפשוט אין לנו", מספר אבנר הלל (60), נשוי ואב לשבעה ילדים וסב ל־14 נכדים המתגורר בבאר שבע ומתנדב מזה שש שנים בעמותה.

"לדוגמה, מבקשים 'מטרנה' לילדים ולנו אין. אני פונה ליהודית ומבקש ממנה 'תעשי מאמץ ותתקשרי לארגון 'לתת' שיתרמו לנו 'מטרנות' וכל מיני מוצרים לתינוקות, ואז אנחנו עוזרים להם גם בזה".

הלל מספר שההתנדבות בעמותה גורמת לו לסיפוק עצום. "יש המון סיפוק בסיוע לנזקקים שאפילו לקנות טיטולים, הם לא יכולים. אם אתה לא עושה את זה מפה, זה לא שווה", אומר הלל בעודו מניח את ידו על הלב. "כואב הלב על אנשים שלא שפר עליהם מזלם ואפילו ירקות אין להם בבית, אתה רואה מקרר ריק. אני לא רק מכין חבילות מזון, אני גם עושה תיקונים בבתים למשפחות נזקקות ומושיט עזרה במה שאני יכול לסייע".

אברהם מעתוק (58), נשוי ואב לארבעה ילדים מבאר שבע המתנדב מזה 12 שנים בעמותה, אומר בטון תקיף כי "היום, בסכומים שאנשים מקבלים קצבאות, הם לא יכולים לקנות ירקות או פירות. למשל, ענבים עולים 14 שקל לק"ג, פעם זה היה זמין, היום זה קשה, מאיפה הם יביאו את הכסף?".

לצד הדאגה לאוכלוסיות החלשות והקשיים בהם הוא עומד כשהוא ניצב פנים מול פנים בפני הנזקקים, יש לו עדנה מכך שהוא מסב להם רגעים קטנים של נחת, נותן להם תחושה שיש מי שאכפת לו מהם.

"זה עושה לי הרגשה טובה, יש לי סיפוק עצום, בבית כולם תומכים בי. אני פשוט אוהב את עבודת ההתנדבות, אתה לא יודע כמה זה כיף לעזור לאנשים אחרים, אני כל הזמן אומר 'ריבונו של עולם, רק שאני אתן ולא אגיע למצב שאני אקבל'", אומר מעתוק.

חברו של מעתוק, אהרון כרמל (50) מבאר שבע, המתנדב בעמותה מזה שני עשורים, מעידים כי הוא כה מסור למשימה שנטל על עצמו, עד כי פשוט זה הפך אצלו כסוג של שיעבוד.

"כרמל הוא מתנדב מסור, אם היה יכול להוציא את הלב שלו ולתת לאנשים, הוא היה עושה", מספרת יהודית יעיש מתוך היכרות אישית.

כרמל מחייך ואפילו מעט מסמיק: "ההתנדבות החלה מהבית, מאבא ז"ל ואמא שלי", הוא מספר, "שהיו מכניסים אנשים שלא היה להם מה לאכול לביתם ברחוב בר גיורא בשכונה ד'. אמא היתה מכינה להם לאכול אורז ובשר ונותנת להם מצרכים מהבית".

כרמל, שנולד למשפחה בת תשע נפשות מספר בגילוי לב כי "על אף שגדלנו בקשיים, ההורים חינכו אותנו לערכים וכל אחד יצא לדרכו והצליח". כרמל מבקש להדגיש כי הם לא בודקים בציציות מי הנזקקים שמגיעים לפתח העמותה ומה הרקע שלהם. "אנחנו לא מסתכלים על צבע העור, אם הוא דתי, חילוני או ערבי, אני מחלק כאדם שיש לו נתינה בלב".

ערבים זה לזה
מאות משפחות מבאר שבע יקבלו השנה משלוחי מזון מעמותת "בית מוריה" שהוקמה בשנת 1993 על ידי אישי ציבור מבאר שבע, מתוך מטרה לקדם את החינוך היהודי־ציוני בעיר ולסייע במפעלי רווחה בקהילה.

החלוקה הישירה לבתי הנזקקים החלה בשבוע שעבר והמתנדבים כבר הספיקו לחלק כרבע מהמשלוחים. מלבד רשימות הנזקקים שקיבלו בעמותה מאגף הרווחה של העירייה, למתנדבים ישנן גם רשימות פנימיות של משפחות קשות יום מהיכרות אישית.

המנות שנאספו מתרומות וכחלק מהמימון לפרויקטים בתחום הרווחה, מורכבות בעיקר ממוצרים יבשים, כמו אורז, פסטות, קופסאות שימורים, קמח, סוכר, עוגות, ואף ברובן עופות לחג. ב"בית מוריה" מציינים כי "החלוקה מתבצעת ישירות לבתי התושבים, במטרה למנוע פגיעה בכבודן של המשפחות ועל מנת לשמור על האנונימיות שלהן".

עם זאת, ישנם אנשים בודדים המגיעים למוסדות העמותה על אף הקושי להיחשף ומתחננים למזון. "גם אם אותו אדם לא נמצא ברשימה שלנו, אני לא יכולה לשלוח אותו בידיים ריקות", מודה יהודית יעיש.

בבית מוריה פועל גם קייטרינג המספק ארוחות חמות לתלמידים במסגרת בית־ספרית. "לעיתים ישנן מנות אוכל שנשארות ואני מבקש לשמור אותן ומעביר אותן למשפחות קשות יום, בשבילן זה אוכל למספר ימים", מספר הלל.

הלחץ כאן מורגש היטב, המתנדבים נמצאים כל הזמן בתנועה, נכנסים ויוצאים, מעמיסים חבילות על גבי טנדרים, מעדכנים רשימות. יהודית, אהרון, אבנר ואברהם, מסכימים פה אחד כי הטיפול באוכלוסיות החלשות צריך להיות באחריות המדינה. אולם כל עוד המדינה מתנערת מחובתה לספק מצרכים בסיסיים לדלי אמצעים, הם יעשו זאת ובחפץ לב. הערבות ההדדית היא לא סתם סיסמה חסרת תוכן עבורם, וכל עוד הם יהיו מסוגלים, הם ימשיכו לתרום ולתת מעצמם.

"כשאני יודעת שכולם קיבלו את כל המצרכים באותו חודש, אני מבסוטית ורגועה עד חודש הבא", אומרת יעיש.

אברהם מעתוק מוסיף: "על אף שזה בא על חשבון הדלק של האוטו הפרטי ועל חשבון זמני הפנוי, יש לי סיפוק גדול מהעשייה".

הלל מחזיק באותה דעה. "במקום להתנדב פה, אני יכול ללכת לעבוד ולהרוויח כסף, אבל כסף זה לא הכל, אני מרגיש סיפוק שאני בא ועושה את זה מהלב".

רוצים להתנדב? פרטים באתר "בית מוריה" ובטלפון 08-6409760.